דן אריאלי, אוניברסיטת דיוק הוועידה השנתית ה-47 למדע ולסביבה בית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ ע"ש פרוטר האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה אוניברסיטת תל אביב
העולם נכנס למערבולת מיוחדת מאוד, לשנה קשה ומסובכת. בקרב המונים מורגשת אי-ודאות גדולה לגבי העתיד הקרוב. אנשים מאבדים בהדרגה את המילויים שהורגלו בהם, הם מרגישים תלויים בין שמיים וארץ, וזה עוד לפני שהנגיף אמר את המילה האחרונה שלו. קשה לתאר איך חיינו לפני שנה, עולם אחר לחלוטין מחיי הסגר הנוכחיים ומסימני השאלה הגדולים שמלווים אותנו. למדנו הרבה על בשרנו. הקרבנו הרבה מהקרובים שלנו כדי לשאול ברצינות על פשר החיים. התחלנו להסכים בשקט בתוכנו שאנחנו לא מבינים הרבה על הטבע הסובב אותנו ועל תכלית האנושות. האתגר גדול יותר מהתמודדות עם מגפה כלל-עולמית, אלא מדובר בפיתוח יחס חדש לחיים הסובבים. כי מה שווים החיים שלנו ושל הציוויליזציה כולה אם אנחנו לא מסוגלים להתמודד כמעט עם כלום? מה התועלת לקום ולבנות מחדש אם אנחנו עומדים קפואים וחסרי אונים אל מול כוחות הטבע? מה שווה הטכנולוגיה המשוכללת, ההנהגה, אם בסוף יום חיינו מוטלים על הכף? אנחנו עוד לא מעכלים את גודל התקופה, לא מפנימים את התקופה הגורלית וההיסטורית שאנחנו ניצבים בה - תקופה של מעבר מעולם ערכים ישן לעולם ערכים חדש. השינויים אדירים. הפכנו רגועים יותר. התסיסה הפנימית שככה מעט. הדרישה לחיים, לחברים ואפילו לממשלה קצת התאזנה. כבר אין מי שקופצים בגבורה ובטוחים בצדקת דרכם. אלא הכול פועלים בזהירות ובחכמה, בדריכות ובהקשבה. קשה לשער איך תיראה החברה האנושית עוד שנה מהיום. אבל אם תהיה זו שנה עוצמתית כמו השנה האחרונה, אז בכלל נקיץ למציאות אחרת, לעולם חדש שטרם הכרנו. השנה האחרונה הוכיחה שאי-אפשר לדעת. הכול ייתכן. חוסר הוודאות שאופף אותנו חיוני, הוא חלק מהתפתחות טבעית של המין האנושי. כמו ילדים קטנים שבטוחים שהחוג הצר שהם שולטים בו הוא כל עולמם, אבל ככל שהם גדלים המעגל מתרחב ועליהם להתאים את עצמם לחוקים חדשים. כך אנחנו כאנושות. מעגל הקשרים התרחב בינינו, התגלה כגלובלי ותלותי, לעיתים מעיק לעיתים נעים, אבל מרגע ההכרה עלינו להרחיב את הגבולות הפנימיים שלנו בהתאם לגבולות העולם הגלובלי. איך? בעזרת מודעות. לא להיות שאננים, לא להתעלם מהשינויים המהירים, לא להיות אדישים ולעצום עיניים כאילו עוד רגע הסכנה תחלוף ונחזור לשגרה המוכרת לנו. אין. לא חוזרים לעולם שהיה, אלא מתקדמים למציאות חדשה, לתפיסה אמיתית. עצם גילוי הגבול הדק בין המצב המוגבל שלנו לבין המצב של העולם הגלובלי שמקושר בתלות הדדית הוא דבר גדול. הפער בין המצב המצוי למצב הרצוי מלמד הרבה. הוא מאפשר לשרטט ולהשלים את העתיד הבריא והנכון. למלא את החלל באוויר חדש של חיבור ותלות חיובית, באווירה של אחדות וערבות הדדית. מסגר לסגר, ממוטציה למוטציה, מתבהלה אחת לאחרת, אנחנו מתקרבים בצעדי ענק להשגת האמת. להבנה שאנחנו נמצאים במערכת עצומה שנקראת הטבע - תכנו אותה בשם כוח עליון, בורא או אלוהים - וכולנו כאחד נמצאים בשליטתה, תלויים בה כחומר ביד היוצר. למעשה אנחנו לא נעשים מוגבלים כמו שאנחנו מרגישים, אלא נעשים חכמים יותר. מודעים למצבנו. האשליה לגבי איך שתפסנו את עצמנו ושיווקנו את עצמנו לאחרים הולכת ומתנפצת. אנחנו רגישים לשאלות כמו מי אנחנו, איפה אנחנו חיים, לאן אנחנו שואפים, מה רוצים מאיתנו. זה שינוי תפיסה משמעותי! האוזניים כרויות לשמוע מסר חדש, הלב פנוי להצמיח בתוכו הבנה חדשה. ואם נמשיך להתמיד עם מגמת הטבע, לחקור וללמוד אותה, נתחיל פתאום לגלות חידושים של ממש. התחושה העמומה הזאת שיש כאן משהו מעבר להרגשה שלנו, דבר-מה שלא נתפס בחמשת החושים ואין לנו שליטה עליו, ילך ויתבהר. נרגיש שאנחנו חלק מרשת קשרים מסועפת שקושרת בין כל רמות הטבע, בין כל פרט ופרט, בין כל אדם ואדם - למעלה מזמן, מתנועה וממקום. זו תובנה יקרה לאנושות, להכיר שהיא בשליטת הטבע. מרגע שהמסר חלחל, כל שנותר לנו הוא לצרף את עצמנו לשליטת הטבע, לזרום איתו ועם החוקיות שלו. להתקרב ולהתקשר אליו, להיות מותאמים ודומים לו. הכוח העליון הוא אחד יחיד ומיוחד, אין עוד מלבדו, טבעו הוא רק לתת ולהשפיע, ולכן אם נאיץ לבנות בינינו רשת קשר חברתית שבנויה על ערכים כמו שלו, של נתינה והשפעה לזולת, אז נוכל לצוד אותו בינינו. נוכל ללמוד אותו, להבין אותו, להרגיש את הפעולות שלו עלינו ובינינו, להתחקות אחריו ולהמיר את סימני השאלה בסימני קריאה. זה רכוש גדול שהולך ומתבהר, נכס גדול שלא יסולא בפז. צריך להודות לה לקורונה.
שינוי הגישה תשנה הסביבה העולם נכנס למערבולת מיוחדת מאוד, לשנה קשה ומסובכת. בקרב המונים מורגשת אי-ודאות גדולה לגבי העתיד הקרוב. אנשים מאבדים בהדרגה את המילויים שהורגלו בהם, הם מרגישים תלויים בין שמיים וארץ, וזה עוד לפני שהנגיף אמר את המילה האחרונה שלו. קשה לתאר איך חיינו לפני שנה, עולם אחר לחלוטין מחיי הסגר הנוכחיים ומסימני השאלה הגדולים שמלווים אותנו. למדנו הרבה על בשרנו. הקרבנו הרבה מהקרובים שלנו כדי לשאול ברצינות על פשר החיים. התחלנו להסכים בשקט בתוכנו שאנחנו לא מבינים הרבה על הטבע הסובב אותנו ועל תכלית האנושות. האתגר גדול יותר מהתמודדות עם מגפה כלל-עולמית, אלא מדובר בפיתוח יחס חדש לחיים הסובבים. כי מה שווים החיים שלנו ושל הציוויליזציה כולה אם אנחנו לא מסוגלים להתמודד כמעט עם כלום? מה התועלת לקום ולבנות מחדש אם אנחנו עומדים קפואים וחסרי אונים אל מול כוחות הטבע? מה שווה הטכנולוגיה המשוכללת, ההנהגה, אם בסוף יום חיינו מוטלים על הכף? אנחנו עוד לא מעכלים את גודל התקופה, לא מפנימים את התקופה הגורלית וההיסטורית שאנחנו ניצבים בה - תקופה של מעבר מעולם ערכים ישן לעולם ערכים חדש. השינויים אדירים. הפכנו רגועים יותר. התסיסה הפנימית שככה מעט. הדרישה לחיים, לחברים ואפילו לממשלה קצת התאזנה. כבר אין מי שקופצים בגבורה ובטוחים בצדקת דרכם. אלא הכול פועלים בזהירות ובחכמה, בדריכות ובהקשבה. קשה לשער איך תיראה החברה האנושית עוד שנה מהיום. אבל אם תהיה זו שנה עוצמתית כמו השנה האחרונה, אז בכלל נקיץ למציאות אחרת, לעולם חדש שטרם הכרנו. השנה האחרונה הוכיחה שאי-אפשר לדעת. הכול ייתכן. חוסר הוודאות שאופף אותנו חיוני, הוא חלק מהתפתחות טבעית של המין האנושי. כמו ילדים קטנים שבטוחים שהחוג הצר שהם שולטים בו הוא כל עולמם, אבל ככל שהם גדלים המעגל מתרחב ועליהם להתאים את עצמם לחוקים חדשים. כך אנחנו כאנושות. מעגל הקשרים התרחב בינינו, התגלה כגלובלי ותלותי, לעיתים מעיק לעיתים נעים, אבל מרגע ההכרה עלינו להרחיב את הגבולות הפנימיים שלנו בהתאם לגבולות העולם הגלובלי. איך? בעזרת מודעות. לא להיות שאננים, לא להתעלם מהשינויים המהירים, לא להיות אדישים ולעצום עיניים כאילו עוד רגע הסכנה תחלוף ונחזור לשגרה המוכרת לנו. אין. לא חוזרים לעולם שהיה, אלא מתקדמים למציאות חדשה, לתפיסה אמיתית. עצם גילוי הגבול הדק בין המצב המוגבל שלנו לבין המצב של העולם הגלובלי שמקושר בתלות הדדית הוא דבר גדול. הפער בין המצב המצוי למצב הרצוי מלמד הרבה. הוא מאפשר לשרטט ולהשלים את העתיד הבריא והנכון. למלא את החלל באוויר חדש של חיבור ותלות חיובית, באווירה של אחדות וערבות הדדית. מסגר לסגר, ממוטציה למוטציה, מתבהלה אחת לאחרת, אנחנו מתקרבים בצעדי ענק להשגת האמת. להבנה שאנחנו נמצאים במערכת עצומה שנקראת הטבע - תכנו אותה בשם כוח עליון, בורא או אלוהים - וכולנו כאחד נמצאים בשליטתה, תלויים בה כחומר ביד היוצר. למעשה אנחנו לא נעשים מוגבלים כמו שאנחנו מרגישים, אלא נעשים חכמים יותר. מודעים למצבנו. האשליה לגבי איך שתפסנו את עצמנו ושיווקנו את עצמנו לאחרים הולכת ומתנפצת. אנחנו רגישים לשאלות כמו מי אנחנו, איפה אנחנו חיים, לאן אנחנו שואפים, מה רוצים מאיתנו. זה שינוי תפיסה משמעותי! האוזניים כרויות לשמוע מסר חדש, הלב פנוי להצמיח בתוכו הבנה חדשה. ואם נמשיך להתמיד עם מגמת הטבע, לחקור וללמוד אותה, נתחיל פתאום לגלות חידושים של ממש. התחושה העמומה הזאת שיש כאן משהו מעבר להרגשה שלנו, דבר-מה שלא נתפס בחמשת החושים ואין לנו שליטה עליו, ילך ויתבהר. נרגיש שאנחנו חלק מרשת קשרים מסועפת שקושרת בין כל רמות הטבע, בין כל פרט ופרט, בין כל אדם ואדם - למעלה מזמן, מתנועה וממקום. זו תובנה יקרה לאנושות, להכיר שהיא בשליטת הטבע. מרגע שהמסר חלחל, כל שנותר לנו הוא לצרף את עצמנו לשליטת הטבע, לזרום איתו ועם החוקיות שלו. להתקרב ולהתקשר אליו, להיות מותאמים ודומים לו. הכוח העליון הוא אחד יחיד ומיוחד, אין עוד מלבדו, טבעו הוא רק לתת ולהשפיע, ולכן אם נאיץ לבנות בינינו רשת קשר חברתית שבנויה על ערכים כמו שלו, של נתינה והשפעה לזולת, אז נוכל לצוד אותו בינינו. נוכל ללמוד אותו, להבין אותו, להרגיש את הפעולות שלו עלינו ובינינו, להתחקות אחריו ולהמיר את סימני השאלה בסימני קריאה. זה רכוש גדול שהולך ומתבהר, נכס גדול שלא יסולא בפז. צריך להודות לה לקורונה.
העולם נכנס למערבולת מיוחדת מאוד, לשנה קשה ומסובכת. בקרב המונים מורגשת אי-ודאות גדולה לגבי העתיד הקרוב. אנשים מאבדים בהדרגה את המילויים שהורגלו בהם, הם מרגישים תלויים בין שמיים וארץ, וזה עוד לפני שהנגיף אמר את המילה האחרונה שלו.
קשה לתאר איך חיינו לפני שנה, עולם אחר לחלוטין מחיי הסגר הנוכחיים ומסימני השאלה הגדולים שמלווים אותנו. למדנו הרבה על בשרנו. הקרבנו הרבה מהקרובים שלנו כדי לשאול ברצינות על פשר החיים. התחלנו להסכים בשקט בתוכנו שאנחנו לא מבינים הרבה על הטבע הסובב אותנו ועל תכלית האנושות. האתגר גדול יותר מהתמודדות עם מגפה כלל-עולמית, אלא מדובר בפיתוח יחס חדש לחיים הסובבים. כי מה שווים החיים שלנו ושל הציוויליזציה כולה אם אנחנו לא מסוגלים להתמודד כמעט עם כלום? מה התועלת לקום ולבנות מחדש אם אנחנו עומדים קפואים וחסרי אונים אל מול כוחות הטבע? מה שווה הטכנולוגיה המשוכללת, ההנהגה, אם בסוף יום חיינו מוטלים על הכף?
אנחנו עוד לא מעכלים את גודל התקופה, לא מפנימים את התקופה הגורלית וההיסטורית שאנחנו ניצבים בה - תקופה של מעבר מעולם ערכים ישן לעולם ערכים חדש. השינויים אדירים. הפכנו רגועים יותר. התסיסה הפנימית שככה מעט. הדרישה לחיים, לחברים ואפילו לממשלה קצת התאזנה. כבר אין מי שקופצים בגבורה ובטוחים בצדקת דרכם. אלא הכול פועלים בזהירות ובחכמה, בדריכות ובהקשבה.
קשה לשער איך תיראה החברה האנושית עוד שנה מהיום. אבל אם תהיה זו שנה עוצמתית כמו השנה האחרונה, אז בכלל נקיץ למציאות אחרת, לעולם חדש שטרם הכרנו. השנה האחרונה הוכיחה שאי-אפשר לדעת. הכול ייתכן.
חוסר הוודאות שאופף אותנו חיוני, הוא חלק מהתפתחות טבעית של המין האנושי. כמו ילדים קטנים שבטוחים שהחוג הצר שהם שולטים בו הוא כל עולמם, אבל ככל שהם גדלים המעגל מתרחב ועליהם להתאים את עצמם לחוקים חדשים. כך אנחנו כאנושות. מעגל הקשרים התרחב בינינו, התגלה כגלובלי ותלותי, לעיתים מעיק לעיתים נעים, אבל מרגע ההכרה עלינו להרחיב את הגבולות הפנימיים שלנו בהתאם לגבולות העולם הגלובלי. איך? בעזרת מודעות.
לא להיות שאננים, לא להתעלם מהשינויים המהירים, לא להיות אדישים ולעצום עיניים כאילו עוד רגע הסכנה תחלוף ונחזור לשגרה המוכרת לנו. אין. לא חוזרים לעולם שהיה, אלא מתקדמים למציאות חדשה, לתפיסה אמיתית. עצם גילוי הגבול הדק בין המצב המוגבל שלנו לבין המצב של העולם הגלובלי שמקושר בתלות הדדית הוא דבר גדול. הפער בין המצב המצוי למצב הרצוי מלמד הרבה. הוא מאפשר לשרטט ולהשלים את העתיד הבריא והנכון. למלא את החלל באוויר חדש של חיבור ותלות חיובית, באווירה של אחדות וערבות הדדית.
מסגר לסגר, ממוטציה למוטציה, מתבהלה אחת לאחרת, אנחנו מתקרבים בצעדי ענק להשגת האמת. להבנה שאנחנו נמצאים במערכת עצומה שנקראת הטבע - תכנו אותה בשם כוח עליון, בורא או אלוהים - וכולנו כאחד נמצאים בשליטתה, תלויים בה כחומר ביד היוצר.
למעשה אנחנו לא נעשים מוגבלים כמו שאנחנו מרגישים, אלא נעשים חכמים יותר. מודעים למצבנו. האשליה לגבי איך שתפסנו את עצמנו ושיווקנו את עצמנו לאחרים הולכת ומתנפצת. אנחנו רגישים לשאלות כמו מי אנחנו, איפה אנחנו חיים, לאן אנחנו שואפים, מה רוצים מאיתנו. זה שינוי תפיסה משמעותי! האוזניים כרויות לשמוע מסר חדש, הלב פנוי להצמיח בתוכו הבנה חדשה.
ואם נמשיך להתמיד עם מגמת הטבע, לחקור וללמוד אותה, נתחיל פתאום לגלות חידושים של ממש. התחושה העמומה הזאת שיש כאן משהו מעבר להרגשה שלנו, דבר-מה שלא נתפס בחמשת החושים ואין לנו שליטה עליו, ילך ויתבהר. נרגיש שאנחנו חלק מרשת קשרים מסועפת שקושרת בין כל רמות הטבע, בין כל פרט ופרט, בין כל אדם ואדם - למעלה מזמן, מתנועה וממקום.
זו תובנה יקרה לאנושות, להכיר שהיא בשליטת הטבע. מרגע שהמסר חלחל, כל שנותר לנו הוא לצרף את עצמנו לשליטת הטבע, לזרום איתו ועם החוקיות שלו. להתקרב ולהתקשר אליו, להיות מותאמים ודומים לו.
הכוח העליון הוא אחד יחיד ומיוחד, אין עוד מלבדו, טבעו הוא רק לתת ולהשפיע, ולכן אם נאיץ לבנות בינינו רשת קשר חברתית שבנויה על ערכים כמו שלו, של נתינה והשפעה לזולת, אז נוכל לצוד אותו בינינו. נוכל ללמוד אותו, להבין אותו, להרגיש את הפעולות שלו עלינו ובינינו, להתחקות אחריו ולהמיר את סימני השאלה בסימני קריאה. זה רכוש גדול שהולך ומתבהר, נכס גדול שלא יסולא בפז. צריך להודות לה לקורונה.
שינוי הגישה תשנה הסביבה העולם נכנס למערבולת מיוחדת מאוד, לשנה קשה ומסובכת. בקרב המונים מורגשת אי-ודאות גדולה לגבי העתיד הקרוב. אנשים מאבדים בהדרגה את המילויים שהורגלו בהם, הם מרגישים תלויים בין שמיים וארץ, וזה עוד לפני שהנגיף אמר את המילה האחרונה שלו.
קשה לתאר איך חיינו לפני שנה, עולם אחר לחלוטין מחיי הסגר הנוכחיים ומסימני השאלה הגדולים שמלווים אותנו. למדנו הרבה על בשרנו. הקרבנו הרבה מהקרובים שלנו כדי לשאול ברצינות על פשר החיים. התחלנו להסכים בשקט בתוכנו שאנחנו לא מבינים הרבה על הטבע הסובב אותנו ועל תכלית האנושות. האתגר גדול יותר מהתמודדות עם מגפה כלל-עולמית, אלא מדובר בפיתוח יחס חדש לחיים הסובבים. כי מה שווים החיים שלנו ושל הציוויליזציה כולה אם אנחנו לא מסוגלים להתמודד כמעט עם כלום? מה התועלת לקום ולבנות מחדש אם אנחנו עומדים קפואים וחסרי אונים אל מול כוחות הטבע? מה שווה הטכנולוגיה המשוכללת, ההנהגה, אם בסוף יום חיינו מוטלים על הכף?
אנחנו עוד לא מעכלים את גודל התקופה, לא מפנימים את התקופה הגורלית וההיסטורית שאנחנו ניצבים בה - תקופה של מעבר מעולם ערכים ישן לעולם ערכים חדש. השינויים אדירים. הפכנו רגועים יותר. התסיסה הפנימית שככה מעט. הדרישה לחיים, לחברים ואפילו לממשלה קצת התאזנה. כבר אין מי שקופצים בגבורה ובטוחים בצדקת דרכם. אלא הכול פועלים בזהירות ובחכמה, בדריכות ובהקשבה.
קשה לשער איך תיראה החברה האנושית עוד שנה מהיום. אבל אם תהיה זו שנה עוצמתית כמו השנה האחרונה, אז בכלל נקיץ למציאות אחרת, לעולם חדש שטרם הכרנו. השנה האחרונה הוכיחה שאי-אפשר לדעת. הכול ייתכן.
חוסר הוודאות שאופף אותנו חיוני, הוא חלק מהתפתחות טבעית של המין האנושי. כמו ילדים קטנים שבטוחים שהחוג הצר שהם שולטים בו הוא כל עולמם, אבל ככל שהם גדלים המעגל מתרחב ועליהם להתאים את עצמם לחוקים חדשים. כך אנחנו כאנושות. מעגל הקשרים התרחב בינינו, התגלה כגלובלי ותלותי, לעיתים מעיק לעיתים נעים, אבל מרגע ההכרה עלינו להרחיב את הגבולות הפנימיים שלנו בהתאם לגבולות העולם הגלובלי. איך? בעזרת מודעות.
לא להיות שאננים, לא להתעלם מהשינויים המהירים, לא להיות אדישים ולעצום עיניים כאילו עוד רגע הסכנה תחלוף ונחזור לשגרה המוכרת לנו. אין. לא חוזרים לעולם שהיה, אלא מתקדמים למציאות חדשה, לתפיסה אמיתית. עצם גילוי הגבול הדק בין המצב המוגבל שלנו לבין המצב של העולם הגלובלי שמקושר בתלות הדדית הוא דבר גדול. הפער בין המצב המצוי למצב הרצוי מלמד הרבה. הוא מאפשר לשרטט ולהשלים את העתיד הבריא והנכון. למלא את החלל באוויר חדש של חיבור ותלות חיובית, באווירה של אחדות וערבות הדדית.
מסגר לסגר, ממוטציה למוטציה, מתבהלה אחת לאחרת, אנחנו מתקרבים בצעדי ענק להשגת האמת. להבנה שאנחנו נמצאים במערכת עצומה שנקראת הטבע - תכנו אותה בשם כוח עליון, בורא או אלוהים - וכולנו כאחד נמצאים בשליטתה, תלויים בה כחומר ביד היוצר.
למעשה אנחנו לא נעשים מוגבלים כמו שאנחנו מרגישים, אלא נעשים חכמים יותר. מודעים למצבנו. האשליה לגבי איך שתפסנו את עצמנו ושיווקנו את עצמנו לאחרים הולכת ומתנפצת. אנחנו רגישים לשאלות כמו מי אנחנו, איפה אנחנו חיים, לאן אנחנו שואפים, מה רוצים מאיתנו. זה שינוי תפיסה משמעותי! האוזניים כרויות לשמוע מסר חדש, הלב פנוי להצמיח בתוכו הבנה חדשה.
ואם נמשיך להתמיד עם מגמת הטבע, לחקור וללמוד אותה, נתחיל פתאום לגלות חידושים של ממש. התחושה העמומה הזאת שיש כאן משהו מעבר להרגשה שלנו, דבר-מה שלא נתפס בחמשת החושים ואין לנו שליטה עליו, ילך ויתבהר. נרגיש שאנחנו חלק מרשת קשרים מסועפת שקושרת בין כל רמות הטבע, בין כל פרט ופרט, בין כל אדם ואדם - למעלה מזמן, מתנועה וממקום.
זו תובנה יקרה לאנושות, להכיר שהיא בשליטת הטבע. מרגע שהמסר חלחל, כל שנותר לנו הוא לצרף את עצמנו לשליטת הטבע, לזרום איתו ועם החוקיות שלו. להתקרב ולהתקשר אליו, להיות מותאמים ודומים לו.
הכוח העליון הוא אחד יחיד ומיוחד, אין עוד מלבדו, טבעו הוא רק לתת ולהשפיע, ולכן אם נאיץ לבנות בינינו רשת קשר חברתית שבנויה על ערכים כמו שלו, של נתינה והשפעה לזולת, אז נוכל לצוד אותו בינינו. נוכל ללמוד אותו, להבין אותו, להרגיש את הפעולות שלו עלינו ובינינו, להתחקות אחריו ולהמיר את סימני השאלה בסימני קריאה. זה רכוש גדול שהולך ומתבהר, נכס גדול שלא יסולא בפז. צריך להודות לה לקורונה.
Is it possible to create subtitles for this?
Sure
@EmEtube how do you know you're not a demon?
@EmEtube only demons can hear other demons.. if he is a demon and you can hear him, then you are also a demon, unless.. he is not a demon.
@@SenyaLitvin bro what r u talking about
אדם גדול מהחיים
פסיכופט