החינוך מתחיל בבית. וכל זמן שהילדים גדלים בסביבה אלימה, וגדלים באמונה שהכל מגיע להם, וכל זמן שהמדינה מעדיפה להשקיע בדברים אחרים, אנחנו נמשיך להידרדר באותו מידרון חלקלק
דבר ראשון התגובה לא במקום למי שהגיב לroey החינוך מתחיל בבית אבל אל תשכח ששנים עשר שנים מהחיים שלנו שרובם נמצאים בבית ספר ועוד בשלב מוקדם של החיים שלנו, זה גם מעצב אותנו ואל תשכח שאותם אנשים שאתה אומר שמגדלים בסביבה אלימה הם גם היו בבית ספר והלאה זה גלגל שלא נגמר, במקום לזרוק אחריות ולהאשים קבוצות בחברה אפשר רגע להסתכל על עצמנו ולהגיד מה לא בסדר בנו , מה אנחנו יכולים לעשות, אנחנו הדור שיעצב את העתיד עוד 30 שנה, אני חושבת שהחינוך שלנו נעשה גם על ידי ההורחם אבל גם מערכת החינוך , תסתכל מה קורה שם היום ,אני תלמידה ואני בהלם מה שקורה שם הם לא יודעים שובע, אחרי שהעלו מ6000 ל9000 שזה מלא הם רוצים העלה למורים ותיקים שאגב מקבלים יותר מהצעירים בגלל ותק ועזבו את זה שהם עובדים פחות מצעירים שנאבקים לחיות בארץ עם המשכורת ומה הכל הולך מהמיסים של ההורים שלנו ושלנו עוד כמה שנים, כמה שחיטות וצביעות, ככה מחנכים את דור העתיד
@@חגיחגי-ע1ל יש גם יהודים שחיים בסביבה אלימה, למשל אנשים כמו ההיא מטיסת השוקולד, למשל אנשים שמשחיתים רכוש ציבורי, למשל אנשים שנוהגים על הכביש בצורה ביריונית, אנשים שמתנהגים כאילו הכל מגיע להם וזה חייב להיות כאן ועכשיו, ואם לא אז ישר צריך להפוך שולחן. גם יהודים וגם ערבים. גם חילונים וגם דתיים. משום מה, התרגלנו (לא כולנו) שאנחנו תמיד חייבים להיות ראשונים, אף פעם אין לנו זמן וסבלנות, ואנחנו לא מסוגלים לקבל את זה שאולי מישהו חושב אחרת מאיתנו. שוב, לא כולנו. אני לא עושה הכללות. מספיק לטייל בחו"ל, ולראות את ההבדלים בהתנהגות. אפשר להתפעל מהיושר, מהשקט, מהניקיון, מהכבוד שאנשים נותנים אחד לשני. למה זה בסדר לפצח גרעינים ולזרוק את הקליפות על הריצפה??? תחשבו על זה שאנשים משלמים ארנונה כדי שהרחובות יהיו נקיים. תחשבו על אותו מנקה מבוגר שהרגע ניקה את המדרכה, או שתיכף יבוא לנקות אותה. די כבר להאשים את החום ואת המצב הכלכלי ואת המצב הביטחוני. טיילתי במדינות הכי עניות והכי חמות בעולם, ועוד לא נתקלתי באנשים חצופים וחסרי התחשבות כמו בישראל. ושוב, אני יודע שלא כל הישראלים כאלה. אותי חינכו שלא משליכים אשפה על הריצפה, ומדברים בצורה מכובדת ונקייה לאנשים אחרים. וגם לי היו מורים שהתנהגו אלי מזעזע. אז מה? זרקתי כיסא על מורה? לא. וגם ההורים שלי בחיים לא באו לבית הספר כדי לצעוק על המורים.
אל תבלבל בין מה שהבית נותן לבין מה שהמדינה מחוייבת לתת. הבית זה סיפור אחד. המדינה חייבת לתת יותר לחינוך ולודא שהכסף מגיע למקום הנכון. רואים את תנאי המורים ואת מצב בתי הספר בסרט וזה בהחלט מעורר קנאה.
בין המדינות הכי נקיות (מבחינה אקולוגית) בעולם. אנשים מכבדים את המרחב האישי שלהם ושל אחרים. לא נדחפים בתורים. לא מדברים בקולי קולות וצרחות. תוחלת חיים גבוהה. שיעור ילודה נמוך.
@@cowboyglizzy1883 אם נשווה את ישראל למדינות עניות של אירופה (אוקראינה, בלארוס, מולדובה, בולגריה, בוסניה, קוסובו, אלבניה, מונטנגרו, הונגריה) אז אנחנו באמת סקנדינביה של מזה''ת. רפואה, טכנולוגיה, חינוך, צבא, ספורט יותר מפותח כאן מאשר במדינות שרשמתי למעלה.
@@זוהרמנור-ר4צ לא נכון. הרי בישראל כ40% מהתלמידים ממשיכים ללימודים אקדמים, המקום שבו מלמדים חשיבה ביקורתית בצורה טובה באמת ובגיל מתאים לכך, לעומת כ30% בדנמרק. רמת החיים המוצגת כאן דומה מאד לאיזור השרון, איזור שרוב בתי הספר בארץ נמצאים מחוצה לה. לא שאין מה ללמוד מהם, ברור שיש. אבל ההשוואה מגוכחת ודמגוגית. יש לנו אפילו מקרה הפוך שעובד נפלא, בתוך גבולות הארץ- החינוך החרדי. אין חוסר במורים, אין בריחה של אנשי חינוך, ורמת האלימות בבתי הספר אפסית. אם נסתכל מבחינה אובייקטיבית על כמות החומר שהתלמידים משננים, נגלה שהם יודעים כמויות של מידע ישר והפוך בגיל יסודי. (כמובן מבלי לפתוח דיון על ערך הלימוד והידע המודבר.)
למה להיות ראש לשועלים ולא זנב לאריות? ברגע שמשרד החינוך יעשה שינוי שיזעזע את מה שכולנו פה מכירים יהיה טוב. צריך לפרק את המערכת ולבנות מחדש תלמידים לא צריכים לשבת בקרוון רעוע כמות של 40 ילד, מורה לא צריך לריב ולהתמודד עם שטויות, עד שהרוב המוחלט של ההורים לא יתחיל לכבד את המורים התלמידים לא יכבדו. ועד שמדינה לא תתחיל לכבד את המורים הם לא יכבדו את המקצוע שלהם ואת התלמידים
בארץ משננים חומר- במקום ללמוד להעביר פרזנטציות, לדבר מול קהל, להיות מאורגן, ללמוד על דברים שהם לא רק חומר הלימוד - טיול קשור ישירות לחומר הנלמד, תלמיד אחרי 12 שנים לא זוכר דבר ופשוט בזבז זמן, פשוט חבל
@@idan1348 לא יודע למה שיננת. אבל לא הפסדת. בבגרות בהיסטוריה היום נותנים תמונה או קטע ומבקשים להסביר. חלק קטן מבוסס על שינון. רובו הוא הבנה של החומר. אני בדיעה שכן צריך לשנן יותר לא רק בהיסטוריה. זה גם משפר את הזיכרון והדברים החשובים נשארים בתודעה. היום אי אפשר לדבר עם צעירים על כלום. רק אתמול התפרסם שמרבית ילדי ישראל לא יודעים מי הם יא נרצחי מינכן. גם הורידו חומר וגם הורידו שינון. צריך כמובן לאזן בין הדברים ולא להגזים עם שינון מיותר...
@@abuzaglo100 אז אתה טועה, עשיתי שנה שעברה את הבגרות והיה שם הרבה שינון, דרך אגב למדתי המון היסטוריה ללא שום קשר לבגרות אבל עדיין היה שם המון שינון, אז אל תטעה אחרים.
בזמן שבבית ספר שלי כשנכנסים צריך לשים את הטלפון בקופסא למרות שאתה תלמיד בכיתה יב שמה גורמים לך להשתמש בטלפון בצורה טובה, לא נלחמים בתלמידים אלא משנים את דרך הגישה שלהם לדברים.
לדעתי יש פה קשר תרבותי. גם אם בישראל מערכת החינוך הייתה הטובה בעולם עם שכר מורים של 30 אלף ש"ח, כיתות של 12 תלמידים ותנאים הכי טובים שיש, עדיין הילד הישראלי הממוצע שונה בתחליט מהדני. מנגד אם מסתכלים על כמות חברות ההייטק הביאוטק ביאורפואה חקלאות וכו דנמרק לא בכיוון בכלל של ישראל. לא ברור האם הדבר הזה יהיה גם בעוד 20 שנה כי באמת כשמסתכלים על הדור של היום זה די מפחיד אבל כאן בא החנוך מהבית. בקיצור הסתבכתי
לא שמעתי בכתבה אם זה בית ספר פרטי, תלמידה מעידה שהיא עברה לשם מבית ספר "רגיל". יש לאן לשאוף תרבותית אבל מבחינת הכתבה לא ראיתי סיקור מעמיק של בעיה ופיתרון אלא סתם שיווק טוב לבית ספר דני
מה שמסב אושר לבני אדם זה בעיקר בני אדם. זה העיקרון הבסיסי בקורס ללימודי אושר באוניברסיטת ייל בארה"ב - הקורס האקדמי הפופולרי ביותר בשנים האחרונות. הקורס, המבוסס על הפסיכולוגיה החיובית, טוען כי אושר תלוי פחות בגנטיקה או במזל, אלא בעיקר בנו, בני האדם. במילים פשוטות: רמת האושר נובעת מאיכות הקשרים בתוך החברה. תחושת שייכות, לכידות, סולידריות, עבודת צוות ושיתוף פעולה - הם כלים חזקים ליצירת הרגשת אושר. לעומת זאת, תחושות הפוכות כמו בדידות, תחרות ופילוג, ידכאו את שביעות רצונו של האדם אל תחתית "מד האושר". האדם יכול לחיות לבדו ביער נידח מוקף מאות עצים ולחוש מאושר, או לחיות בדירת פאר בגורד שחקים מוקף במאות שכנים ולהרגיש לא מאושר. הכול תלוי בערכים שהסביבה משדרת לאדם וביכולתו לקלוט ולספוג אותם נכון. כך גם חכמת הקבלה מלמדת: האדם הוא יצור חברתי, תוצר מהשפעת הסביבה המקיפה אותו 24/7. הוא ניזון מכלי התקשורת, מהמשפחה, מהקולגות, והם שמכוונים את חייו, מגביהים או משפילים את רוחו. כאשר כל החברה תהיה מנוהלת באופן שוויוני וברמת חיים אחידה, בלי עשירים ועניים, בלי תחרויות אגואיסטיות, וכל דאגתה תהיה כיצד לפתח את עצמה ואת ילדיה לחיים מאושרים ובטוחים, אז הפרט בחברה יהיה שמח בחלקו. השמחה אינה תנבע מקניין גשמי נוסף, מריצה מג'וב אחד לשני, ממרדף אחר בגד ממותג שמחר נשליך לפח או מניפוח הבועה הפיננסית המדומה - אלא מקניין רוחני, מהעיסוק הנשגב שבאדם: בניית רקמה אנושית-רוחנית, שבה יתגלה האושר העילאי. אולם טבענו האגואיסטי, התוקפני והתחרותי יהדוף כל מגמה לשינוי דפוסי ההתנהגות החברתית שלנו. השפעת הסביבה הנוכחית ומערכות החינוך שבה מטפחות תחרות והישגיות אישית שתבסנה במהרה גם את הסטודנטים התמימים מאוניברסיטת ייל המייחלים להיות מאושרים. ואולי זהו השיעור החשוב ביותר שיקבלו אי-פעם. אושר לא משיגים כבודדים אלא כחברה. אושר אינו מה שממלא את האדם, אלא מה שמתגלה ביחסים ההדדיים בין בני האדם. כי כמו שכותבים המקבלים, "האדם לא נברא לקנות הון ולבנות בניינים. אלא לבקש כל דבר, שיביאהו ללמוד את החכמה איך לאהוב" ("פנים מאירות ומסבירות"). לכן, אף קורס מובחר אינו ילמד כיצד להיות מאושרים, אלא במקרה הטוב יצביע על הסיבה שבגללה עדיין איננו מאושרים ועל הצורך המתבקש לשינוי המגמה. הפתרון יהיה להעביר את החברה כולה בקורס ללימודי אושר. אלא הבעיה בשלב זה, שלחברה נוח במצבה, אחרת הייתה מתאגדת ודורשת שינוי. אולם ממפח-נפש אחד למשנהו, ממשבר למשבר, מייאוש לכאב, מקורס אושר אחד לאחר - תתעורר בהדרגה בחברה כולה הכרה למצבה הנוכחי הרע. וכאן המקום להרחיב על דרך אחרת, דרך שבחרו בה יחידי סגולה, חכמי הקבלה ש"התנתקו" מהערכים הנלוזים של החברה. הם בחרו בסולם ערכים חדשים שיעודדו ביניהם יצירת קשרים הדוקים של אחדות ואהבה, ובקשרים האלה, כאמור, טמון האושר. בעיתון שהפיץ הרב אשלג בשדרות העם, הוא כתב כי "תנאי מחויב לכל אומה שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה... שאותם בני האומה הנמצאים בהרגשה הרמונית, הם העושים את האומה, ועל פי איכותם נמדד מידת האושר של האומה" ("האומה"). מי שיבקש לראות דוגמה חיה כזו אינו יזכה לראותה. ולא כי מדובר באוטופיה, אלא כי הדרך לאושר המבוססת על אחדות העם אינה מפותחת ומוסדרת במערכות החברה ואינה מותאמת דיו לכלל בני האדם. אומנם ברוסיה הקומוניסטית ניסו לחנך לחברה מעין זו. ההתחלה הייתה מושתתת על יסוד נכון: סיפקו לכל אדם את ההכרחי לקיומו, העניקו לו ולילדיו שפע של חוגים שיפיקו את המרב להתפתחותם, ואף פצחו בתעמולה בחשיבות החברה. אבל העסק לא צלח. בלית ברירה ובתקווה לשינוי מהיר עברו הרוסים לפעול בכוח הזרוע. באדם, כמובן, לא נמצאו הכוחות להשתנות, והסוף העגום ידוע לכול. הגורם שהיה חסר בזמנו לבניית העם הרוסי מצוי בידי המקובלים. חכמת הקבלה היא השיטה המאוזנת לבניית חברה אנושית אחידה ומאושרת. היא השיטה היחידה שמלמדת את טבע האדם טרם בריאתו ועד לאחרית חייו; מלמדת את הערכים ההכרחיים לקיום מסגרת חברתית בריאה, ומפרטת צעד אחר צעד כיצד להתקשר נכון ולהפיק בתוככי האחדות כוח עליון אדיר לשינוי טבע האדם. כך ילמד האדם לא רק לשאוף לאושרו בלבד, אלא גם עבור הזולת. אז תיבנה חברה אנושית הרמונית שערבה הדדית זה לאושרו של זה. בחברה כזאת הדרך למדידת האושר תהיה פשוטה: אדם ששמחה ורגשות חיוביים פורצים מתוכו כל הזמן - מעצמו לזולת ומהזולת כלפיו - הוא אדם מאושר ושבע רצון. עצם הרגשת רצון הזולת והדחף למלאו באושר ובתענוג יתדלקו את האדם במקורות שפע בלתי נדלים שקיימים בטבע, באושר הנצחי.
סמכות הורית, הדור הבא עד לפני מספר דורות הכול היה ברור, אבא אמר משהו, אימא אמרה את דברה, וזהו, נגמר הסיפור. מתישהו החלה להתפוגג המסגרת היציבה, וכתוצאה מכך גדל היום דור שמתקשה לקחת החלטות, עם דימוי עצמי נמוך, בלי ביטחון, ועוד הרבה בעיות. מה יוכל להחזיר את הסמכות להורים, לאפשר להם לסייע לילדים להתפתח טוב? ראשית כדאי להפנים שהעולם השתנה. מה שיהיה, הוא לא מה שהיה. לאורך ההיסטוריה קצב השינויים בין דורות היה איטי למדי, העולם שבו חיו ההורים היה די דומה לעולם שאליו נכנסו הילדים. לכן הורים היו יכולים לכוון את ילדיהם, להכין אותם לחיים, ומכאן נבעה סמכותם. בשנים האחרונות קצב השינויים מסחרר. כדור הארץ הפך לכפר גלובלי, טכנולוגיות מתקדמות שינו הרגלי חיים, התרבות נעשתה בינלאומית, אנשים עוברים בין מדינות כמו בין ערים. במציאות דינמית כזו, ההורים נראים לילדים כמו דינוזאורים. לא עומדים בקצב, לא מסתגלים לשינויים. 'העתיקים האלה אלה יגידו לי מה לעשות בחיים? מה הם בכלל מבינים?!'. במצב כזה אין מה לחלום על סמכות הורית, וכל ניסיון להשיג אותה בכוח יסתיים במפח נפש. מה שכן כדאי לעשות הוא לשאול את עצמנו מה נוכל לספק לילדים, כדי שירגישו תועלת מאיתנו בתנאים המשתנים. בסופו של דבר נגלה שיש דבר אחד שחסר היום לכולם, לילדים, לצעירים ולמבוגרים. גישה אינטגרלית לחיים. במה מדובר? העולם נעשה אינטגרלי, מקושר, מחובר, אבל אנחנו כבני אדם עדיין תקועים עם תוכנת הפעלה ישנה. אישית. פרטית. אגואיסטית. אם נשדרג לתוכנת הפעלה אינטגרלית, כלומר נרכוש גישה חדשה לעצמנו, לזולת ולסביבה, הרי שאז נזכה להצלחות מרמה אחרת לגמרי וגם יהיה לנו מה למסור לדור הבא. הם ירגישו שאנחנו יודעים לקרוא את מפת העולם המקושר, וכפועל יוצא יבואו הכבוד, ההקשבה והסמכות ההורית. השיטה האינטגרלית מלמדת לעשות זאת, ואם נלמד אותה בעצמנו נוכל אחר כך גם להביא אותה הביתה, אל הילדים. בגדול, שיטה זו מסבירה שהכוחות האבולוציוניים מקדמים אותנו לקראת חיבור משלים והרמוניה בין כולם לכולם. כמו שכל הטבע מאוחד, הדומם, הצומח והחי מקושרים למערכת אינטגרלית אחת, כמו איברים בגוף האדם, כך צריכים ללמוד לתפקד גם אנחנו, כל בני האדם. ככל שנקדים לתפוס שזו מגמת ההתפתחות, כך נוכל לגלוש על הגל במקום להתרסק תחתיו. גישה אינטגרלית לחיים משמעה לבנות בכל מקום שבו אנחנו נמצאים יחסים של ידידות, התחשבות, השלמה, הדדיות, חיבורים טובים. לארגן סביבה שבה כולם ירגישו שווים, חשובים, רצויים, אהובים, בטוחים. מי שיפתח יכולת לחשוב ולפעול בגישה כזו, יזכה מכאן ואילך למקסימום רווחים ומינימום הפסדים. איך נביא את הגישה האינטגרלית הביתה? לא על ידי הטפות מוסר, גם לא על ידי נאומים מייגעים. מה כן? דוגמאות טובות, סדנאות חיבור משפחתיות שבהן נברר כל מיני דברים, וכן תרגילי קשר מיוחדים נושאי פרסים. מטרת התהליך היא שכל אחד יפתח הסתכלות אינטגרלית על עצמו, על היחס שלו לאחרים, על כל דבר ועניין. מה שנרכוש במעבדה הביתית הזו, יסייע לנו להצליח בכל מקום בחיים. לצורך המחשה, נניח שנקלענו במשפחה לאיזה מצב עצבים כללי. התחושה היא שאף פעם לא נוכל להגיע לעמק השווה, לאיזשהו חיבור חיובי. אנחנו כהורים נבקש שכל אחד ירשום לעצמו כמה דברים שמהם הוא לא מרוצה, ואז נעשה סבב של הצגת טענות. בשלב הבא, כמו בחוג תיאטרון, נשחק מצב אחר לחלוטין. ניתן ידיים זה לזה, ונתחיל לדבר בשבחם של בני המשפחה. כל אחד בתורו יחמיא לאחרים, יספר על משהו טוב שהם עשו עבורו ועד כמה הוא מודה להם על כך. זה לא קל, ודאי, אבל אנחנו נתאמץ. אחר כך ננסה לבקר את עצמנו, להבין מהדברים שהעלנו בסבב הראשון ובסבב השני, מתי אנחנו מרגישים שלא בנוח ומתי כיף לנו ונעים. תובנות שיכולות לעלות הן למשל שאנחנו אוהבים שמשרתים אותנו, ולא אוהבים שמגבילים אותנו. כזה הוא טבעו האגואיסטי של האדם, וחשוב להכיר בזה. מכאן אפשר להתקדם לסדנה נוספת שבה נצייר לעצמנו את דמות האדם האינטגרלי, אדם שרוצה שכולם סביבו ירגישו בנוח. כמה טוב היה אילו היינו מוקפים בכאלה אנשים? אז אולי נסכם על תרגיל משפחתי לשבוע ימים: ננסה כולנו להיות כאלה, נוחים לאחרים, לדאוג לזה שכולם סביבנו ירגישו נעים. נסכם על פרס גדול שנקבל אם נצליח בתרגיל, משהו שאנחנו מאוד אוהבים. במשך השבוע נחזק זה את זה, ניתן דוגמה טובה של מאמץ להתעלות מעל הדחפים האגואיסטיים, ובאופן מלאכותי ממש נשתדל להתייחס יפה, לוותר, להתחשב באחרים. בתום השבוע נקבל את הפרס המיוחל, וגם ננסה לברר איך הרגשנו במשך השבוע ביחס למצב העצבים הקודם. מתרגיל לתרגיל נגלה שאפשר לחיות באווירה טובה, בחיבור, בהשלמה, ושזה הרבה יותר שווה מאשר מאבקים אינסופיים. אגב, אפשר לצרף לזה גם תחרות חיובית, שבה למשל נרשום כל פעם שנקבל דוגמה טובה ממישהו, והמנצח יהיה זה שבסיכומה של תקופה נתן הכי הרבה דוגמאות טובות לבני המשפחה. כך, בצורה הדרגתית, נבנה משפחה בעלת גישה אינטגרלית. ילד שיגדל בבית כזה, יבין את טבע האדם, יידע לזהות מה מניע אנשים, אל מי כדאי להתקרב וממי עדיף להתרחק, איך לבנות בכל מקום יחסים טובים. תהיה לו יכולת לנתח לעומק כל תופעה במציאות, והוא יקלוט ביתר קלות את הלימודים. התאמתו למגמת ההתפתחות הכוללת תביא אותו להצלחות ולהישגים. וכשהוא יראה שאנחנו מעניקים לו חכמת חיים, ביטחון עצמי ויכולת קבלת החלטות, אוזניו וליבו יהיו קשובים למה שאנחנו אומרים.
עם ישראל לא רוצה את זליכה. בבחירות הקרובות הוא יצביע בשביל רק הליכוד יכול מפלגות דתיות חרדיות וימין קיצוני. יהיה כאן יותר עוני, אלימות צפיפות ונבערות. פעם חשבתי שהבעיה זה שיש לנו פוליטיקאים מושחתים, היום אני מבין ששורש הבעיה זה העם עצמו.
@@user-jl4he2sr3w א. לא הצבעתי בנט ב. הבנת הנקרא זו בעיה שלך. הליכוד היה בשלטון 12 שנה ונתן יד בלחלק ריטלין (סם) לכל התלמידים "הבעייתים" העיקר שיהיה שקט ג. ישראל במקום לא טוב מבחינת מערכת החינוך מי אבד עליך? לפי מה אתה משווה? המזרח התיכון? 🤣🤣🤣
@@thebigs1997 - כן הצבעת בנט בדרך עקיפה. - תמיד צריך שיפור ❗ חינוך - דוח ארגון OECD ישראל 2019. ישראל רשמה שיפור משמעותי בהיקף הילדים הנמצאים במסגרות לגיל הרך. וגם עלייה במשכורות המורים, שמתקרבות לממוצע במדינות OECD. ישראל ממשיכה להוביל את ארצות ה OECD בשיעור הסטודנטים המסיימים את לימודיהם האקדמיים. ישראל עדיין לא הצליחה לייצר שיפור משמעותי בצפיפות בכיתות. - השקעה בחינוך מהתמ''ג הוא השלישי בגודלו ב-OECD, אחרי נורווגיה וניו-זילנד, ועומד על 6%. - לפי הדו"ח, ישראל ממשיכה להוביל את ארצות בכמות הסטודנטים שנכנסים ללימודים אקדמיים ומצליחים לסיים עם תואר בידם. נתון זה מציב את ישראל בחזית בוגרי האקדמיה בעולם עם 83% בוגרים, בעוד ממוצע ה-OECD עומד על 67%. - הדוח מציין כי בישראל כמעט ואין אבטלה לעובדים בעלי השכלה גבוהה, ומציג את שוק העבודה לרוכשי השכלה גבוהה בישראל כשוק 'חם' הזקוק לעובדים. - בעלי השכלה גבוהה מרוויחים 56% בממוצע מעל בעלי השכלה על יסודית ובתוך כך בעלי תואר שלישי מרוויחים 102% מבעלי השכלה על יסודית בלבד, לעומת 91% בארצות ה-OECD. - ישראל ממשיכה להוביל גם בחינוך לגיל הרך OECD מקום שלישי מתחת לצרפת ובריטניה. - מחברי הדו"ח מציינים כי לרוב רובן מערכות החינוך ב-OECD צפוי משבר בעשור הקרוב, עקב פרישה צפויה של אחוז משמעותי מהמורים. בישראל לעומת זאת לא צפוי משבר כזה, עקב שיעור גבוה של מורים צעירים. - שיעורי למידה בישראל גבוהים יותר מממוצע ה-OECD בקבוצות גיל 5-3 ו-17-15 .שיעורי למידה בגילאי 5-3 בישראל הם הגבוהים ביותר ב-OECD. - ישראל היא אחת מ-2 המדינות עם מספר שנות הלימוד החובה הגבוה ביותר. כל זה למרות חסמים של הסתדרות המורים. - ריטלין זה בגלל שונאי ישראל כמוך שמפציצים את ישראל ומפגעים בה.
אם יש משהו שאמרתי להורים שלי שחסר פה זה יותר יצירתיות הדרך בה אנחנו מחונכים היא אותה דרך שקיימת כבר 100 שנים, עם כל דור מגיע שינוי ובמיוחד תפיסת חיים שונה! הדור של היום לא ילמד ויהיה מעוניין באותם התחומים שסבא שלי או אבא שלי היו מעוניינים בהם! מה שעבד להם לא יעבוד לי, במיוחד עכשיו כשצריך להיות יותר אופציות לאמנים, לאנשי מוכשרות! בעיות נפשיות, פיזיות ואפילו בעיות קשב וריכוז שזה נראה במקומות מסויימים במדינה שמתעלמים מאנשים עם בעיות אלו! אני לא הצלחתי ללמוד בבית ספר רגיל בו לא קידמו את הכישרון שלי לציור ואם בכלל לא הצלחתי ללמוד בגלל הקושי שלי מבחינת הadhd ובעיותיי להתיידד! לפעמים אני חושבת וואו ניו זילנד פתחו תיכון כדי לקדם דברים כמו עיצוב גרפי, ציור, שירה וריקוד ואני אומרת לעצמי בואנה אוליי היה יכול להיות לי יותר טוב אם הייתי בבית ספר כזה!
הבעיה במדינה היא רמת משרתי הציבור הירודה. אין חזון, אין מעוף, אין אומץ לבצע שינויים בכל מה שקשור למוסדות המדינה. כל שנתיים בחירות שומרים בקושי על הקיים . חייבים לשנות בחינוך, בתי הספר והגנים מרגישים כמו בתי כלא להורים אין כניסה, הזוי. מערכת הבריאות עם אוכלוסיה בגידול תקועה, מערכת הרווחה תקועה בשנת 2003 אז ביבי וזליכה חיסלו אותה. וכך שאר המערכות. בבחירות הצביעו לאנשים הבאים לשרת את הציבור ולא רק לעשות לביתם.
1. חינוך מתחיל בבית ולא משנה גם אם נקים מוסדות זהים, שיתוף פעולה צריך להגיע מתלמידים. 2. אין לפוליטיקאים אינטרס פוליטי או אפשרות פרקטית להזרים כסף בכמות כזו לטובת החינוך, בטח שלא לשפר את תנאי הלמידה או את כמות התלמידים בכיתות.
מה שינתה בנו הקורונה? האם העולם יחזור להיות בדיוק כפי שהיה, או שצפוי לו איזה עדכון גרסה? האם התקופה הזו לימדה אותנו משהו, או כאילו לא הייתה? ואיך אפשר לדעת איזה עסקים יפלו, ולמי צפויה הצלחה? ובכן, ישבנו בבית משך תקופה כה ארוכה, עברנו תהליך לא פשוט עם בני הזוג, עם הילדים, עם המשפחה. עד היום בקושי היה לנו זמן להתראות, ופתאום מצאנו את עצמנו סגורים בין אותם קירות. למדנו להכיר מקרוב יותר האחד את השני, ועכשיו המשפחה נראית לנו קצת אחרת, הבית השתנה. בעבודה נפגוש באנשים נוספים שגם הם עברו תהליך כלשהו עם המשפחה שלהם. כל אחד יביא עמו לעבודה את ההתרשמויות שספג, וזה ישפיע על האווירה. יהיו יותר דאגות לבני המשפחה, וחלק ירגישו שגם במקום העבודה כדאי להעמיק ולחמם את הקשר. ייתכן שגם תעלה בתוכנו השאלה, לשם מה אנו באים לעבודה: כדי להתפרנס, כדי לבטא את עצמנו, כדי להוכיח לכולם מה אנחנו שווים? אפילו אם נתפקד בצורה דומה למה שהורגלנו, מדי פעם יצוצו במוחנו מחשבות כמו: רגע, בשביל מה לי זה, למה לי, האם יש בכך באמת צורך? אנחנו נתחיל להסתכל על כל צורת החיים הקודמת ממצבנו החדש, נבקר אותה ואולי נבצע בה שינויים והתאמות. במבט כולל, השינויים שמחולל בנו עידן הקורונה רחוקים מלהגיע לסופם. אגב, מדענים מדברים כבר על וירוסים נוספים שבדרך. אנו בתחילתו של תהליך התפתחותי ארוך טווח, שבו תשתנה כל הבנתנו את החיים. הבנת המרחק שבינינו, הפיזי, הפנימי, הנפשי, הרגשי; הבנת העסקים שלנו, מה אנחנו עושים, האם זה כדאי או לא; הבנת הנזקים שאנחנו מחוללים לטבע. בפנינו תהליך הבראה שלם, שבמהלכו נשדרג את היחסים בינינו, את מקומות העבודה, את החברה שבנו אנו חיים. עולם התעסוקה יעבור שינויים גדולים. הדברים החיוניים לחיים כמו מזון, בריאות וכדומה, יקבלו עדיפות גבוהה. מעבר לכך, יתפתח מאוד הקשר הווירטואלי. העתיד הוא בקשר חדש בין בני אדם, ולכן יידרשו טכנולוגיות מתקדמות להגברת תחושת הקשר מעל כל המרחקים וההבדלים. למעשה, אפשר לפתח כל תחום בתעשייה, ובתנאי שיהיה לטובת האדם. כלומר, שלא יגרום הרס לחברה האנושית או לסביבה האקולוגית. ככל שתתפתח הרגישות לזולת, יעמיק הקשר בין אנשים. מעסיקים ועובדים, כולם ישנו בהדרגה את היחס שלהם זה לזה. אולי אני מנהל גדול ואתה עובד זוטר, כך זימנו לנו בינתיים החיים. גם במשפחה יש ילדים ויש הורים, יש צעירים ויש זקנים, לכל אחד מקום ותפקיד משלו, וכולם דרושים, חשובים ואהובים. מעסיק שיצליח להביא את עובדיו לרמת התקשרות אינטגרלית כזו, יזכה לברכה גדולה. הקשר האיכותי שייווצר בתוך העסק, הארגון או החברה שלו, יהיה מותאם למגמת ההתפתחות הכללית לעבר קשר גלובלי ואינטגרלי, ולכן יבואו אליו השפעות טובות מהמערכת הגדולה שבה כולנו חלקים. בשיא התפתחותנו, כפי שמלמדת חכמת הקבלה, אנו אמורים להרגיש קשר אינטגרלי בין המוחות ובין הלבבות, חיבור עמוק במחשבות וברגשות, כאילו היינו אדם אחד. גדול, שלם ויפה. אם כן, תקופת הקורונה נועדה לקדם חשיבה חדשה. אותו דבר בטוח שלא יהיה, כי בכל אחד נעשו שינויים גדולים, שאת חלקם עוד איננו מזהים. גם אם נחזור לאותו מקום עבודה ולאותם עסקים, אנחנו עצמנו השתנינו מבפנים. בפנינו שדרוג של צורת ההסתכלות על העולם, על החברה ועל האדם, על כל היקום ועל החיים שלנו, על ההיסטוריה שעברנו ועל העתיד שמצפה לנו. מעל הכול יתחיל לרחף עתה סימן שאלה גדול: למה, בשביל מה, לאן? מן המקורות "כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד. כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן תיתקנה, יהיו לגוף אחד ממש". ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת תולדות, ג
ילדים, מורים והצלחה בחיים ילדים אוהבים מורים? שאלה לא פשוטה. איך מורים יכולים לגרום לתלמידים לאהוב אותם יותר? ומעבר לכך, איזה חזון צריך להיות לאנשי חינוך כדי שיובילו את הדור הבא להצלחה בעולם מקושר? מנקודת המבט של מחנכים, כדי שהילדים בכיתה יאהבו אותם וירצו ללמוד מהם, עליהם להיות ישרים. בנוסף, על המורים לתת לתלמידים הרגשה שהם שומרים עליהם ודואגים לכל מחסורם, כמו אימא ואבא. אחרי שהילד מרגיש יחס אוהב ותומך, אפשר בעדינות לקשור את יחס המורה אליו להשקעתו בלימודים, לפי כמה שהוא מסוגל ודאי. בחינוך של המאה ה-21 כדאי להתקדם גם לביטול הציונים, כי הם הורסים את הילדים. ציונים מכניסים לתוך הכיתה גאווה, התנשאות, דיכוי והשפלה. במקום תחרות הורסת של ציונים נכוון את התלמידים להשקעה ביחסים טובים, בהשלמה הדדית, בתמיכה זה בזה. בהדרגה, צריך להביא כל ילד להרגשה שההצלחה שלו תלויה בחיבור טוב לאחרים. כבר היום ידוע בהרבה תחומים מקצועיים שקשה מאוד להצליח בלי להיות מחוברים. כך למשל מחקרים רציניים במדע נעשים על ידי קבוצות מדענים מרובות משתתפים. אחת הדרכים להגיע לקשר הדדי בכיתה היא באמצעות משחקי חיבור, שבהם אפשר להצליח רק מתוך שיתוף פעולה. לצורך המחשה, נתבונן בדוגמה של משחק כדורגל מחבר: כל קבוצה מקבלת הערכה לפי רמת האינטגרציה והשיתוף בין כל חבריה. אין שער, אין שוער, אין גולים, אלא המטרה היא להתמסר זה עם זה בלי שהקבוצה השנייה תחטוף לנו את הכדור. מספר שופטים יתבוננו על המשחק ויבחנו את רמת החיבור בקבוצה, עד כמה היא משתדלת להכניס את כל חבריה למשחק בשווה, להיות בהרמוניה, בעזרה הדדית. מה שיגרום לכל פרט להשתתף בכל כוחו במשחק, היא ההרגשה שהוא חלק מקבוצה שעמה יחד הוא מוכן ללכת לכל דבר. גאוות יחידה, כמו בצבא. כוח הקבוצה גדול הרבה יותר מכוח הפרט. הוא מרומם את רוחו של כל אחד, ומוביל להישגים ברמה גבוהה הרבה יותר מאלה שאפשר להשיג לבד. והנה תרגיל נוסף שאפשר לתת לכל ילד לעשות כשהוא נמצא לבדו: תאר לעצמך כמה טוב תרגיש אם תהיה לך חברה גדולה, חזקה, חכמה, שמסורה לך, שתמיד עומדת לצדך. חברה שבזכותה תצליח בכל דבר, לא תצטרך לפחד מכלום. החברה הכי טובה שאפשר לדמיין, כזו שתוכל להתגאות בה בלי סוף. במבט רחב, ככל שהעולם יהיה יותר ויותר מקושר, אנשים שיהיו מסוגלים לבנות סביבם יחסים טובים יהיו נחוצים יותר מכל. הצלחה בעולם של מחר לא תוכל להימדד בסרגל האגואיסטי הצר שאליו הורגלנו, כלומר עד כמה אני גבוה מכולם, אלא בכמה אני מסוגל לבנות יחסים טובים בין כולם. למה? כי חוק ההתפתחות שבטבע דוחף את המין האנושי להרגיש כגוף אחד, כפי שרמזה לנו מכת הקורונה. כיום אנו נדרשים להתקשר זה לזה ברמה חדשה. שניתן חשיבות לא לי או לך, להישגים הפרטיים שלי או שלך, אלא למה שנלמד לגלות בתוך עומק הקשר בינינו. מדובר בכוח מיוחד של חיבור שנקרא גם נשמה, משהו נעלה, שלם ונצחי, גבוה יותר מכל העולם הזה. וכשזוכים לחוש את כוח החיבור, מרגישים שרק בשביל זה כדאי לחיות. שיהיה לנו ולילדים בהצלחה! מן המקורות "שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא, בזה יבוא העולם על תיקונו המלא". בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם"
מסכים - אם הם רוצים הסחת דעת - הם מוזמנים ללמוד כמה שבועות בישיבה. שם א"א להתרכז בכלל. בקיצור אצלנו הרבה בית ספר כאילו - כל בית מדרש ובית הכנסת - לא חדש
ההבדל בינינו לבינם הוא שאין להם מסביבם 5 מדינות עוינות מה שגורם לכך שהגוף הכי מתוקצב במדינה הוא גוף הביטחון וכתוצאה מכך מערכת החינוך לא מתוקצבת מספיק (ביחס לשאר מדינות אירופה). לכן ההשוואה שנעשית בכתבה היא מגמתית וחסרת ביסוס ממשי. כיום, ביחס לתקציב העומד ברשות מערכת החינוך במדינת ישראך - עושים את המקסימום שניתן במערכת החינוך.
לא מסכים. בישראל מערכת החינוך מתוקצבת יותר ממשרד הביטחון ובכל זאת התוצאות בינוניות ומעטה. הבעיה היא שהכסף הולך לכל מיני פקידי שום דבר במשרד החינוך ולא למורים ולתלמידים עצמם.
@@eladpeleg745 תקציב הביטחון עומד על קצת יותר מעשרים אחוז וסך כל תקציב החינוך הוא קצת יותר מארבע עשרה. ובנוסף אל תשכח שחלק לא מבוטל מהתקציב של החינוך הולך לאקדמיה ולהשכלה גבוהה. כלומר, כן. ההבדל נובע בעיקר מהעדר תקציב. כמו כל דבר בחיים.
רק שבארץ זה לא יעבוד , סתם כתבה ,אנחנו אנשים שונים עם מנטליות שונה, וזה לא דבר רע, אבל אנחנו הישראלים יותר ספייסים ,ערסוותים, והכל לטובה כמובן ,חינוך שקט? פחות מתאים לנו
הנתונים שמוצגים בכתבה הזו בקשר לשכר המורים בארץ לעומת מדינות ה-oecd שגויים!! שכר המורים הממוצע בארץ גבוה מזה שב-oecd!! אז חלאס כבר עם השקרים. חוץ מזה, המורים בארץ על הפנים - רמתם האישית נמוכה. שלא לדבר על זה שכל שנה ללא יוצא מן הכלל הם שובתים. מדובר בציבור טמע שכמה שייתנו לא, לא מספיק לו.
@@sagiv30 על מה אתה מדבר? מי שמפיץ שטויות וצריך לבדוק את עצמו זה אתה. מאז שהייתי תלמידה בעצמי, המורים שובתים מדי שנה בשנה ללא יוצא מן הכלל. אני חיה בישראל. אני יודעת מה הולך פה. אל תבלבל לי את המוח.
@@BlueUmbrella5584 יש לי רעיון. על כל שנה שבה לא היתה שביתה מתחילת שנות האלפיים את נותנת לעצמך סטירה. ואני על כל שנה שהיתה שביתה נותן לעצמי 2. הולך? תכיני את האלו וורה.
וואו חינוך יכול להיות כל כך מעניין .
מטורף כמה יצירותיות אפשר להביא לתחום הזה ולקחת את הילדים קדימה בצורה מעניינת
ממש!
אפילו קצת מעלה חשש כמה משעמם לפעמים סגנון הלימוד בארץ.. וגם השיח הרגשי בבתי הספר בארץ ברמה נמוכה
כן, אם רוצים,אבל החינוך בארץ הוא רק למראית עין ולכן מקבלים כל אחד,רק שיאייש את את הכיתה.נא לא לשגות באשליות
@@itamarhe קודם שיהיה שיח רגשי בבית ספר... בהרבה בתי ספר בארץ אין, זה פשוט שיעור לא חשוב מספיק לפי דעתם
פשוט לראות ולקנא, לא רק בגלל השכר והתנאים, בגלל החשיבה על הילדים, על כל המערכת בכלל.
המערכת שם לא נועדה להיות בייביסיטר כמו בארץ שלנו.
לצערי פה ה"חינוך" הוא רק למראית עין
החינוך מתחיל בבית. וכל זמן שהילדים גדלים בסביבה אלימה, וגדלים באמונה שהכל מגיע להם, וכל זמן שהמדינה מעדיפה להשקיע בדברים אחרים, אנחנו נמשיך להידרדר באותו מידרון חלקלק
זה נשמע שאתה מתאר ערבים חחחח
דבר ראשון התגובה לא במקום למי שהגיב לroey החינוך מתחיל בבית אבל אל תשכח ששנים עשר שנים מהחיים שלנו שרובם נמצאים בבית ספר ועוד בשלב מוקדם של החיים שלנו, זה גם מעצב אותנו ואל תשכח שאותם אנשים שאתה אומר שמגדלים בסביבה אלימה הם גם היו בבית ספר והלאה זה גלגל שלא נגמר, במקום לזרוק אחריות ולהאשים קבוצות בחברה אפשר רגע להסתכל על עצמנו ולהגיד מה לא בסדר בנו , מה אנחנו יכולים לעשות, אנחנו הדור שיעצב את העתיד עוד 30 שנה, אני חושבת שהחינוך שלנו נעשה גם על ידי ההורחם אבל גם מערכת החינוך , תסתכל מה קורה שם היום ,אני תלמידה ואני בהלם מה שקורה שם הם לא יודעים שובע, אחרי שהעלו מ6000 ל9000 שזה מלא הם רוצים העלה למורים ותיקים שאגב מקבלים יותר מהצעירים בגלל ותק ועזבו את זה שהם עובדים פחות מצעירים שנאבקים לחיות בארץ עם המשכורת ומה הכל הולך מהמיסים של ההורים שלנו ושלנו עוד כמה שנים, כמה שחיטות וצביעות, ככה מחנכים את דור העתיד
@@חגיחגי-ע1ל
יש גם יהודים שחיים בסביבה אלימה, למשל אנשים כמו ההיא מטיסת השוקולד, למשל אנשים שמשחיתים רכוש ציבורי, למשל אנשים שנוהגים על הכביש בצורה ביריונית, אנשים שמתנהגים כאילו הכל מגיע להם וזה חייב להיות כאן ועכשיו, ואם לא אז ישר צריך להפוך שולחן. גם יהודים וגם ערבים. גם חילונים וגם דתיים.
משום מה, התרגלנו (לא כולנו) שאנחנו תמיד חייבים להיות ראשונים, אף פעם אין לנו זמן וסבלנות, ואנחנו לא מסוגלים לקבל את זה שאולי מישהו חושב אחרת מאיתנו. שוב, לא כולנו. אני לא עושה הכללות.
מספיק לטייל בחו"ל, ולראות את ההבדלים בהתנהגות. אפשר להתפעל מהיושר, מהשקט, מהניקיון, מהכבוד שאנשים נותנים אחד לשני.
למה זה בסדר לפצח גרעינים ולזרוק את הקליפות על הריצפה??? תחשבו על זה שאנשים משלמים ארנונה כדי שהרחובות יהיו נקיים. תחשבו על אותו מנקה מבוגר שהרגע ניקה את המדרכה, או שתיכף יבוא לנקות אותה.
די כבר להאשים את החום ואת המצב הכלכלי ואת המצב הביטחוני.
טיילתי במדינות הכי עניות והכי חמות בעולם, ועוד לא נתקלתי באנשים חצופים וחסרי התחשבות כמו בישראל. ושוב, אני יודע שלא כל הישראלים כאלה. אותי חינכו שלא משליכים אשפה על הריצפה, ומדברים בצורה מכובדת ונקייה לאנשים אחרים. וגם לי היו מורים שהתנהגו אלי מזעזע. אז מה? זרקתי כיסא על מורה? לא. וגם ההורים שלי בחיים לא באו לבית הספר כדי לצעוק על המורים.
אל תבלבל בין מה שהבית נותן לבין מה שהמדינה מחוייבת לתת. הבית זה סיפור אחד. המדינה חייבת לתת יותר לחינוך ולודא שהכסף מגיע למקום הנכון. רואים את תנאי המורים ואת מצב בתי הספר בסרט וזה בהחלט מעורר קנאה.
@@abuzaglo100
נכון מאוד
עצוב לראות שכמעט ואין כבר דנים בדנמרק
בין המדינות הכי נקיות (מבחינה אקולוגית) בעולם. אנשים מכבדים את המרחב האישי שלהם ושל אחרים. לא נדחפים בתורים. לא מדברים בקולי קולות וצרחות. תוחלת חיים גבוהה. שיעור ילודה נמוך.
בקיצור לפצל בין האשכנזים והתימינים לבין שאר ישראל אתה אומר.
@@cowboyglizzy1883 🤦♂😄
@@cowboyglizzy1883 אם נשווה את ישראל למדינות עניות של אירופה (אוקראינה, בלארוס, מולדובה, בולגריה, בוסניה, קוסובו, אלבניה, מונטנגרו, הונגריה) אז אנחנו באמת סקנדינביה של מזה''ת. רפואה, טכנולוגיה, חינוך, צבא, ספורט יותר מפותח כאן מאשר במדינות שרשמתי למעלה.
@@avtandilkhitarishvili2322
וואוו כפיים.ממש סקנדינביה של המזה"ת חח
פתאום נזכרתי שכשלמדתי בבית ספר יסודי,מזמן,היו לנו ערוגות שעדרנו שתלנו לא נראה לי שהיום יש דברים כאלה..
מתייחסים אליהם בתור אנשים בוגרים, נותנים להם כבוד מינימאלי,
ולא שולטים אותם והופכים לעבדים כמו כאם
הרעיון לתת לתלמידים להתמודד עם הסחות דעת מעניין, אבל חסרות לי הוכחות שהוא באמת עובד.
אי אפשר להשיג הוכחות בלי שמישהו יקח את הסיכון ההתחלתי
הכל מתחיל במשמעת בכיתה שבאה מהחינוך בבית ומה הילדים הקטנים קולטים מהסביבה
סיכום זריז של סרטון: בדנמרק יש תרבות דנית. בישראל תרבות ישראלית. והכתבה מבכה על כך.
כן, כנראה שאתה צודק
אפשר גם להגיד שבדנמרק חשוב להם להשקיע בילדים,בחינוך הילדים,בישראל לא מעוניינים להשקיע בחינוך.בישראל לא רוצים אנשים חושבים!
@@זוהרמנור-ר4צ לא נכון. הרי בישראל כ40% מהתלמידים ממשיכים ללימודים אקדמים, המקום שבו מלמדים חשיבה ביקורתית בצורה טובה באמת ובגיל מתאים לכך, לעומת כ30% בדנמרק.
רמת החיים המוצגת כאן דומה מאד לאיזור השרון, איזור שרוב בתי הספר בארץ נמצאים מחוצה לה. לא שאין מה ללמוד מהם, ברור שיש. אבל ההשוואה מגוכחת ודמגוגית. יש לנו אפילו מקרה הפוך שעובד נפלא, בתוך גבולות הארץ- החינוך החרדי.
אין חוסר במורים, אין בריחה של אנשי חינוך, ורמת האלימות בבתי הספר אפסית. אם נסתכל מבחינה אובייקטיבית על כמות החומר שהתלמידים משננים, נגלה שהם יודעים כמויות של מידע ישר והפוך בגיל יסודי. (כמובן מבלי לפתוח דיון על ערך הלימוד והידע המודבר.)
וואו מדהיםם
לישראל יש הרבה מה ללמוד! וכמובן החינוך מתחיל בבית!
בתור תלמיד בא לי לעבור לילמוד בבית ספר בדנמרק
למה להשוות את ישראל לדנמרק? עדיף להשוות לבנגלדש, או תימן. אנחנו רחוקים מאירופה שנות אור.
למה להיות ראש לשועלים ולא זנב לאריות? ברגע שמשרד החינוך יעשה שינוי שיזעזע את מה שכולנו פה מכירים יהיה טוב. צריך לפרק את המערכת ולבנות מחדש תלמידים לא צריכים לשבת בקרוון רעוע כמות של 40 ילד, מורה לא צריך לריב ולהתמודד עם שטויות, עד שהרוב המוחלט של ההורים לא יתחיל לכבד את המורים התלמידים לא יכבדו. ועד שמדינה לא תתחיל לכבד את המורים הם לא יכבדו את המקצוע שלהם ואת התלמידים
אצלם לפחות לא זורקים אבנים על חלונות
זורקים בטח זורקים, תראה את המהגרים
בארץ משננים חומר- במקום ללמוד להעביר פרזנטציות, לדבר מול קהל, להיות מאורגן, ללמוד על דברים שהם לא רק חומר הלימוד - טיול קשור ישירות לחומר הנלמד, תלמיד אחרי 12 שנים לא זוכר דבר ופשוט בזבז זמן, פשוט חבל
עצם זה שאת/ה כותב/ת זה אומר שאת/ה זוכר/ת את מה שלמדת
זה לא נכון. כבר מזמן לא משננים חומר. הלוואי ויחזירו מעט שינון...אתה פשוט לא מעודכן.
@@abuzaglo100 אה טוב אז סתם שיננתי 200 עמודים מהמיקודית לבגרות בהיסטוריה שנה שעברה
@@idan1348 לא יודע למה שיננת. אבל לא הפסדת. בבגרות בהיסטוריה היום נותנים תמונה או קטע ומבקשים להסביר. חלק קטן מבוסס על שינון. רובו הוא הבנה של החומר. אני בדיעה שכן צריך לשנן יותר לא רק בהיסטוריה. זה גם משפר את הזיכרון והדברים החשובים נשארים בתודעה. היום אי אפשר לדבר עם צעירים על כלום. רק אתמול התפרסם שמרבית ילדי ישראל לא יודעים מי הם יא נרצחי מינכן. גם הורידו חומר וגם הורידו שינון. צריך כמובן לאזן בין הדברים ולא להגזים עם שינון מיותר...
@@abuzaglo100 אז אתה טועה, עשיתי שנה שעברה את הבגרות והיה שם הרבה שינון, דרך אגב למדתי המון היסטוריה ללא שום קשר לבגרות אבל עדיין היה שם המון שינון, אז אל תטעה אחרים.
זה מה שקורה כשאין הסתדרות המורים.
גם בשוודיה זה ככה
מהמםםםם
חצי מהדנים שלומדים שם מתברר הגיעו מסוריה
בזמן שבבית ספר שלי כשנכנסים צריך לשים את הטלפון בקופסא למרות שאתה תלמיד בכיתה יב שמה גורמים לך להשתמש בטלפון בצורה טובה, לא נלחמים בתלמידים אלא משנים את דרך הגישה שלהם לדברים.
לדעתי יש פה קשר תרבותי. גם אם בישראל מערכת החינוך הייתה הטובה בעולם עם שכר מורים של 30 אלף ש"ח, כיתות של 12 תלמידים ותנאים הכי טובים שיש, עדיין הילד הישראלי הממוצע שונה בתחליט מהדני.
מנגד אם מסתכלים על כמות חברות ההייטק הביאוטק ביאורפואה חקלאות וכו דנמרק לא בכיוון בכלל של ישראל. לא ברור האם הדבר הזה יהיה גם בעוד 20 שנה כי באמת כשמסתכלים על הדור של היום זה די מפחיד אבל כאן בא החנוך מהבית. בקיצור הסתבכתי
אז בוא נתחיל בלתת למורים משכורת טובה, ונגביל ל 20 תלמידים בכיתה. כבר קיבלנו שיפור.
קודם שמערכת החינוך תהיה טובה באמת (אבל אין סיכוי במדינה שהכל רק למראית עין)
לא שמעתי בכתבה אם זה בית ספר פרטי,
תלמידה מעידה שהיא עברה לשם מבית ספר "רגיל".
יש לאן לשאוף תרבותית אבל מבחינת הכתבה לא ראיתי סיקור מעמיק של בעיה ופיתרון אלא סתם שיווק טוב לבית ספר דני
דנמרק כל כך יותר מתקדמים מאיתנו, מכל בחינה אפשרית
ברור, כי ישראלים לא מבינים בהסתגלות ובשיפור, הם מבינים רק במיסים.
לראות ולהבין שפה מדינת עולם שני, יש תשתיות אבל גם ג'ונגל, מלחמות בלתי פוסקות עם אויבים מבחוץ ולצערי גם מהבית, תמיד רוצים שלאחר יהיה פחות טוב.
חדש לך שפה ג'ונגל עם מלחמות בלתי פוסקות? אם לא היה, היה נראה פה כמו שם או קרוב לזה. יש בחיים רצוי ומצוי
כמה מוסלמים...
הם כל כך נלחמים למען פלבטין והמדינות הערביות אבל לא באמת רוצים לחיות שם
לא הרבה ביחס לשאר אירופה
איזה יפה הבית ספר
איפה נרשמים?
מה שמסב אושר לבני אדם זה בעיקר בני אדם. זה העיקרון הבסיסי בקורס ללימודי אושר באוניברסיטת ייל בארה"ב - הקורס האקדמי הפופולרי ביותר בשנים האחרונות. הקורס, המבוסס על הפסיכולוגיה החיובית, טוען כי אושר תלוי פחות בגנטיקה או במזל, אלא בעיקר בנו, בני האדם.
במילים פשוטות: רמת האושר נובעת מאיכות הקשרים בתוך החברה. תחושת שייכות, לכידות, סולידריות, עבודת צוות ושיתוף פעולה - הם כלים חזקים ליצירת הרגשת אושר. לעומת זאת, תחושות הפוכות כמו בדידות, תחרות ופילוג, ידכאו את שביעות רצונו של האדם אל תחתית "מד האושר".
האדם יכול לחיות לבדו ביער נידח מוקף מאות עצים ולחוש מאושר, או לחיות בדירת פאר בגורד שחקים מוקף במאות שכנים ולהרגיש לא מאושר. הכול תלוי בערכים שהסביבה משדרת לאדם וביכולתו לקלוט ולספוג אותם נכון. כך גם חכמת הקבלה מלמדת: האדם הוא יצור חברתי, תוצר מהשפעת הסביבה המקיפה אותו 24/7. הוא ניזון מכלי התקשורת, מהמשפחה, מהקולגות, והם שמכוונים את חייו, מגביהים או משפילים את רוחו.
כאשר כל החברה תהיה מנוהלת באופן שוויוני וברמת חיים אחידה, בלי עשירים ועניים, בלי תחרויות אגואיסטיות, וכל דאגתה תהיה כיצד לפתח את עצמה ואת ילדיה לחיים מאושרים ובטוחים, אז הפרט בחברה יהיה שמח בחלקו. השמחה אינה תנבע מקניין גשמי נוסף, מריצה מג'וב אחד לשני, ממרדף אחר בגד ממותג שמחר נשליך לפח או מניפוח הבועה הפיננסית המדומה - אלא מקניין רוחני, מהעיסוק הנשגב שבאדם: בניית רקמה אנושית-רוחנית, שבה יתגלה האושר העילאי.
אולם טבענו האגואיסטי, התוקפני והתחרותי יהדוף כל מגמה לשינוי דפוסי ההתנהגות החברתית שלנו. השפעת הסביבה הנוכחית ומערכות החינוך שבה מטפחות תחרות והישגיות אישית שתבסנה במהרה גם את הסטודנטים התמימים מאוניברסיטת ייל המייחלים להיות מאושרים. ואולי זהו השיעור החשוב ביותר שיקבלו אי-פעם. אושר לא משיגים כבודדים אלא כחברה. אושר אינו מה שממלא את האדם, אלא מה שמתגלה ביחסים ההדדיים בין בני האדם. כי כמו שכותבים המקבלים, "האדם לא נברא לקנות הון ולבנות בניינים. אלא לבקש כל דבר, שיביאהו ללמוד את החכמה איך לאהוב" ("פנים מאירות ומסבירות").
לכן, אף קורס מובחר אינו ילמד כיצד להיות מאושרים, אלא במקרה הטוב יצביע על הסיבה שבגללה עדיין איננו מאושרים ועל הצורך המתבקש לשינוי המגמה. הפתרון יהיה להעביר את החברה כולה בקורס ללימודי אושר. אלא הבעיה בשלב זה, שלחברה נוח במצבה, אחרת הייתה מתאגדת ודורשת שינוי. אולם ממפח-נפש אחד למשנהו, ממשבר למשבר, מייאוש לכאב, מקורס אושר אחד לאחר - תתעורר בהדרגה בחברה כולה הכרה למצבה הנוכחי הרע.
וכאן המקום להרחיב על דרך אחרת, דרך שבחרו בה יחידי סגולה, חכמי הקבלה ש"התנתקו" מהערכים הנלוזים של החברה. הם בחרו בסולם ערכים חדשים שיעודדו ביניהם יצירת קשרים הדוקים של אחדות ואהבה, ובקשרים האלה, כאמור, טמון האושר.
בעיתון שהפיץ הרב אשלג בשדרות העם, הוא כתב כי "תנאי מחויב לכל אומה שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה... שאותם בני האומה הנמצאים בהרגשה הרמונית, הם העושים את האומה, ועל פי איכותם נמדד מידת האושר של האומה" ("האומה").
מי שיבקש לראות דוגמה חיה כזו אינו יזכה לראותה. ולא כי מדובר באוטופיה, אלא כי הדרך לאושר המבוססת על אחדות העם אינה מפותחת ומוסדרת במערכות החברה ואינה מותאמת דיו לכלל בני האדם. אומנם ברוסיה הקומוניסטית ניסו לחנך לחברה מעין זו. ההתחלה הייתה מושתתת על יסוד נכון: סיפקו לכל אדם את ההכרחי לקיומו, העניקו לו ולילדיו שפע של חוגים שיפיקו את המרב להתפתחותם, ואף פצחו בתעמולה בחשיבות החברה. אבל העסק לא צלח. בלית ברירה ובתקווה לשינוי מהיר עברו הרוסים לפעול בכוח הזרוע. באדם, כמובן, לא נמצאו הכוחות להשתנות, והסוף העגום ידוע לכול.
הגורם שהיה חסר בזמנו לבניית העם הרוסי מצוי בידי המקובלים. חכמת הקבלה היא השיטה המאוזנת לבניית חברה אנושית אחידה ומאושרת. היא השיטה היחידה שמלמדת את טבע האדם טרם בריאתו ועד לאחרית חייו; מלמדת את הערכים ההכרחיים לקיום מסגרת חברתית בריאה, ומפרטת צעד אחר צעד כיצד להתקשר נכון ולהפיק בתוככי האחדות כוח עליון אדיר לשינוי טבע האדם. כך ילמד האדם לא רק לשאוף לאושרו בלבד, אלא גם עבור הזולת. אז תיבנה חברה אנושית הרמונית שערבה הדדית זה לאושרו של זה.
בחברה כזאת הדרך למדידת האושר תהיה פשוטה: אדם ששמחה ורגשות חיוביים פורצים מתוכו כל הזמן - מעצמו לזולת ומהזולת כלפיו - הוא אדם מאושר ושבע רצון. עצם הרגשת רצון הזולת והדחף למלאו באושר ובתענוג יתדלקו את האדם במקורות שפע בלתי נדלים שקיימים בטבע, באושר הנצחי.
וואלה
סיכום טוב
רלוונתי לכל סרטון
סמכות הורית, הדור הבא
עד לפני מספר דורות הכול היה ברור, אבא אמר משהו, אימא אמרה את דברה, וזהו, נגמר הסיפור. מתישהו החלה להתפוגג המסגרת היציבה, וכתוצאה מכך גדל היום דור שמתקשה לקחת החלטות, עם דימוי עצמי נמוך, בלי ביטחון, ועוד הרבה בעיות. מה יוכל להחזיר את הסמכות להורים, לאפשר להם לסייע לילדים להתפתח טוב?
ראשית כדאי להפנים שהעולם השתנה. מה שיהיה, הוא לא מה שהיה. לאורך ההיסטוריה קצב השינויים בין דורות היה איטי למדי, העולם שבו חיו ההורים היה די דומה לעולם שאליו נכנסו הילדים. לכן הורים היו יכולים לכוון את ילדיהם, להכין אותם לחיים, ומכאן נבעה סמכותם.
בשנים האחרונות קצב השינויים מסחרר. כדור הארץ הפך לכפר גלובלי, טכנולוגיות מתקדמות שינו הרגלי חיים, התרבות נעשתה בינלאומית, אנשים עוברים בין מדינות כמו בין ערים. במציאות דינמית כזו, ההורים נראים לילדים כמו דינוזאורים. לא עומדים בקצב, לא מסתגלים לשינויים. 'העתיקים האלה אלה יגידו לי מה לעשות בחיים? מה הם בכלל מבינים?!'.
במצב כזה אין מה לחלום על סמכות הורית, וכל ניסיון להשיג אותה בכוח יסתיים במפח נפש. מה שכן כדאי לעשות הוא לשאול את עצמנו מה נוכל לספק לילדים, כדי שירגישו תועלת מאיתנו בתנאים המשתנים. בסופו של דבר נגלה שיש דבר אחד שחסר היום לכולם, לילדים, לצעירים ולמבוגרים. גישה אינטגרלית לחיים.
במה מדובר? העולם נעשה אינטגרלי, מקושר, מחובר, אבל אנחנו כבני אדם עדיין תקועים עם תוכנת הפעלה ישנה. אישית. פרטית. אגואיסטית. אם נשדרג לתוכנת הפעלה אינטגרלית, כלומר נרכוש גישה חדשה לעצמנו, לזולת ולסביבה, הרי שאז נזכה להצלחות מרמה אחרת לגמרי וגם יהיה לנו מה למסור לדור הבא. הם ירגישו שאנחנו יודעים לקרוא את מפת העולם המקושר, וכפועל יוצא יבואו הכבוד, ההקשבה והסמכות ההורית.
השיטה האינטגרלית מלמדת לעשות זאת, ואם נלמד אותה בעצמנו נוכל אחר כך גם להביא אותה הביתה, אל הילדים. בגדול, שיטה זו מסבירה שהכוחות האבולוציוניים מקדמים אותנו לקראת חיבור משלים והרמוניה בין כולם לכולם. כמו שכל הטבע מאוחד, הדומם, הצומח והחי מקושרים למערכת אינטגרלית אחת, כמו איברים בגוף האדם, כך צריכים ללמוד לתפקד גם אנחנו, כל בני האדם. ככל שנקדים לתפוס שזו מגמת ההתפתחות, כך נוכל לגלוש על הגל במקום להתרסק תחתיו.
גישה אינטגרלית לחיים משמעה לבנות בכל מקום שבו אנחנו נמצאים יחסים של ידידות, התחשבות, השלמה, הדדיות, חיבורים טובים. לארגן סביבה שבה כולם ירגישו שווים, חשובים, רצויים, אהובים, בטוחים. מי שיפתח יכולת לחשוב ולפעול בגישה כזו, יזכה מכאן ואילך למקסימום רווחים ומינימום הפסדים.
איך נביא את הגישה האינטגרלית הביתה? לא על ידי הטפות מוסר, גם לא על ידי נאומים מייגעים. מה כן? דוגמאות טובות, סדנאות חיבור משפחתיות שבהן נברר כל מיני דברים, וכן תרגילי קשר מיוחדים נושאי פרסים. מטרת התהליך היא שכל אחד יפתח הסתכלות אינטגרלית על עצמו, על היחס שלו לאחרים, על כל דבר ועניין. מה שנרכוש במעבדה הביתית הזו, יסייע לנו להצליח בכל מקום בחיים.
לצורך המחשה, נניח שנקלענו במשפחה לאיזה מצב עצבים כללי. התחושה היא שאף פעם לא נוכל להגיע לעמק השווה, לאיזשהו חיבור חיובי. אנחנו כהורים נבקש שכל אחד ירשום לעצמו כמה דברים שמהם הוא לא מרוצה, ואז נעשה סבב של הצגת טענות. בשלב הבא, כמו בחוג תיאטרון, נשחק מצב אחר לחלוטין. ניתן ידיים זה לזה, ונתחיל לדבר בשבחם של בני המשפחה. כל אחד בתורו יחמיא לאחרים, יספר על משהו טוב שהם עשו עבורו ועד כמה הוא מודה להם על כך. זה לא קל, ודאי, אבל אנחנו נתאמץ. אחר כך ננסה לבקר את עצמנו, להבין מהדברים שהעלנו בסבב הראשון ובסבב השני, מתי אנחנו מרגישים שלא בנוח ומתי כיף לנו ונעים. תובנות שיכולות לעלות הן למשל שאנחנו אוהבים שמשרתים אותנו, ולא אוהבים שמגבילים אותנו. כזה הוא טבעו האגואיסטי של האדם, וחשוב להכיר בזה.
מכאן אפשר להתקדם לסדנה נוספת שבה נצייר לעצמנו את דמות האדם האינטגרלי, אדם שרוצה שכולם סביבו ירגישו בנוח. כמה טוב היה אילו היינו מוקפים בכאלה אנשים? אז אולי נסכם על תרגיל משפחתי לשבוע ימים: ננסה כולנו להיות כאלה, נוחים לאחרים, לדאוג לזה שכולם סביבנו ירגישו נעים. נסכם על פרס גדול שנקבל אם נצליח בתרגיל, משהו שאנחנו מאוד אוהבים.
במשך השבוע נחזק זה את זה, ניתן דוגמה טובה של מאמץ להתעלות מעל הדחפים האגואיסטיים, ובאופן מלאכותי ממש נשתדל להתייחס יפה, לוותר, להתחשב באחרים. בתום השבוע נקבל את הפרס המיוחל, וגם ננסה לברר איך הרגשנו במשך השבוע ביחס למצב העצבים הקודם.
מתרגיל לתרגיל נגלה שאפשר לחיות באווירה טובה, בחיבור, בהשלמה, ושזה הרבה יותר שווה מאשר מאבקים אינסופיים. אגב, אפשר לצרף לזה גם תחרות חיובית, שבה למשל נרשום כל פעם שנקבל דוגמה טובה ממישהו, והמנצח יהיה זה שבסיכומה של תקופה נתן הכי הרבה דוגמאות טובות לבני המשפחה.
כך, בצורה הדרגתית, נבנה משפחה בעלת גישה אינטגרלית. ילד שיגדל בבית כזה, יבין את טבע האדם, יידע לזהות מה מניע אנשים, אל מי כדאי להתקרב וממי עדיף להתרחק, איך לבנות בכל מקום יחסים טובים. תהיה לו יכולת לנתח לעומק כל תופעה במציאות, והוא יקלוט ביתר קלות את הלימודים. התאמתו למגמת ההתפתחות הכוללת תביא אותו להצלחות ולהישגים. וכשהוא יראה שאנחנו מעניקים לו חכמת חיים, ביטחון עצמי ויכולת קבלת החלטות, אוזניו וליבו יהיו קשובים למה שאנחנו אומרים.
זוועה. מה עם קצת פרטיות? זה כאילו יש עליך מצלמות כל הזמן.
2:44 יורגן קלופ?
נו מה העניינים מתי אצלנו??
מעורר קנאה
הוא מדבר דנית מדהים. מאיפה הוא?
1:57 הכיתה עם הקיר השקוף אני יודע שיש בישראל בתי ספר עם כיתות כאלה
של רשת אמית
@@uva_mikmak אני אישית יודע שיש באמית אמיחי
@@orange_owl_ כן פעם הייתי בכמה בתי ספר של אמית וראיתי אבל אצלם זה חלונות בדרך כלל ולא קיר שלם שקוף
@@uva_mikmak יש גם קירות
רק ירון זליכה יממש תוכנית כלכלית שתצמצם את מס' הילדים בכיתות ל-18 ותרים את הרמת החינוך והשכלה בישראל,
ירון זליכה זאת האופציה היחידה.
עם ישראל לא רוצה את זליכה. בבחירות הקרובות הוא יצביע בשביל רק הליכוד יכול מפלגות דתיות חרדיות וימין קיצוני. יהיה כאן יותר עוני, אלימות צפיפות ונבערות. פעם חשבתי שהבעיה זה שיש לנו פוליטיקאים מושחתים, היום אני מבין ששורש הבעיה זה העם עצמו.
תעשו כתבה על החינוך בפינלנד
איזה לשבת לבד.
אצלנו בארץ כולם על ריטלין 😆
מעניין איפה היה הליכוד בשביל לטפל בזה ב 12 שנה
@@thebigs1997
פופוליסט ראשית ישראל ממוצבת במקום טוב בהצלחות לימודים.
שנית שר החינוך היה זה שהצבעת לו בנט.
שלישי לא על זה דיברתי, הבנת הנקרא זה חשוב.
@@user-jl4he2sr3w
א. לא הצבעתי בנט
ב. הבנת הנקרא זו בעיה שלך. הליכוד היה בשלטון 12 שנה ונתן יד בלחלק ריטלין (סם) לכל התלמידים "הבעייתים" העיקר שיהיה שקט
ג. ישראל במקום לא טוב מבחינת מערכת החינוך מי אבד עליך? לפי מה אתה משווה? המזרח התיכון? 🤣🤣🤣
@@thebigs1997
- כן הצבעת בנט בדרך עקיפה.
- תמיד צריך שיפור ❗
חינוך - דוח ארגון OECD ישראל 2019.
ישראל רשמה שיפור משמעותי בהיקף הילדים הנמצאים במסגרות לגיל הרך. וגם עלייה במשכורות המורים, שמתקרבות לממוצע במדינות OECD. ישראל ממשיכה להוביל את ארצות ה OECD בשיעור הסטודנטים המסיימים את לימודיהם האקדמיים.
ישראל עדיין לא הצליחה לייצר שיפור משמעותי בצפיפות בכיתות.
- השקעה בחינוך מהתמ''ג הוא השלישי בגודלו ב-OECD, אחרי נורווגיה וניו-זילנד, ועומד על 6%.
- לפי הדו"ח, ישראל ממשיכה להוביל את ארצות בכמות הסטודנטים שנכנסים ללימודים אקדמיים ומצליחים לסיים עם תואר בידם.
נתון זה מציב את ישראל בחזית בוגרי האקדמיה בעולם עם 83% בוגרים, בעוד ממוצע ה-OECD עומד על 67%.
- הדוח מציין כי בישראל כמעט ואין אבטלה לעובדים בעלי השכלה גבוהה, ומציג את שוק העבודה לרוכשי השכלה גבוהה בישראל כשוק 'חם' הזקוק לעובדים.
- בעלי השכלה גבוהה מרוויחים 56% בממוצע מעל בעלי השכלה על יסודית ובתוך כך בעלי תואר שלישי מרוויחים 102% מבעלי השכלה על יסודית בלבד, לעומת 91% בארצות ה-OECD.
- ישראל ממשיכה להוביל גם בחינוך לגיל הרך OECD מקום שלישי מתחת לצרפת ובריטניה.
- מחברי הדו"ח מציינים כי לרוב רובן מערכות החינוך ב-OECD צפוי משבר בעשור הקרוב, עקב פרישה צפויה של אחוז משמעותי מהמורים. בישראל לעומת זאת לא צפוי משבר כזה, עקב שיעור גבוה של מורים צעירים.
- שיעורי למידה בישראל גבוהים יותר מממוצע ה-OECD בקבוצות גיל 5-3 ו-17-15 .שיעורי למידה בגילאי 5-3 בישראל הם הגבוהים ביותר ב-OECD.
- ישראל היא אחת מ-2 המדינות עם מספר שנות הלימוד החובה הגבוה ביותר.
כל זה למרות חסמים של הסתדרות המורים.
- ריטלין זה בגלל שונאי ישראל כמוך שמפציצים את ישראל ומפגעים בה.
סקנידבניה לא נהיה אף פעם אז מספיק עם ההשוואות פה זה המזרח התיכון לא סקנדיבניה אבל יש מה לשפר המון המצב באמת לא טוב
אם יש משהו שאמרתי להורים שלי שחסר פה זה יותר יצירתיות הדרך בה אנחנו מחונכים היא אותה דרך שקיימת כבר 100 שנים, עם כל דור מגיע שינוי ובמיוחד תפיסת חיים שונה! הדור של היום לא ילמד ויהיה מעוניין באותם התחומים שסבא שלי או אבא שלי היו מעוניינים בהם! מה שעבד להם לא יעבוד לי, במיוחד עכשיו כשצריך להיות יותר אופציות לאמנים, לאנשי מוכשרות! בעיות נפשיות, פיזיות ואפילו בעיות קשב וריכוז שזה נראה במקומות מסויימים במדינה שמתעלמים מאנשים עם בעיות אלו! אני לא הצלחתי ללמוד בבית ספר רגיל בו לא קידמו את הכישרון שלי לציור ואם בכלל לא הצלחתי ללמוד בגלל הקושי שלי מבחינת הadhd ובעיותיי להתיידד! לפעמים אני חושבת וואו ניו זילנד פתחו תיכון כדי לקדם דברים כמו עיצוב גרפי, ציור, שירה וריקוד ואני אומרת לעצמי בואנה אוליי היה יכול להיות לי יותר טוב אם הייתי בבית ספר כזה!
1.
כתבה מעניינת 👌🏼.
ראו ולימדו
הבעיה במדינה היא רמת משרתי הציבור הירודה. אין חזון, אין מעוף, אין אומץ לבצע שינויים בכל מה שקשור למוסדות המדינה. כל שנתיים בחירות שומרים בקושי על הקיים . חייבים לשנות בחינוך, בתי הספר והגנים מרגישים כמו בתי כלא להורים אין כניסה, הזוי. מערכת הבריאות עם אוכלוסיה בגידול תקועה, מערכת הרווחה תקועה בשנת 2003 אז ביבי וזליכה חיסלו אותה. וכך שאר המערכות. בבחירות הצביעו לאנשים הבאים לשרת את הציבור ולא רק לעשות לביתם.
אין כאן אנשים כאלה שבאים לשרת את הציבור,כולם מרמים אותנו
1. חינוך מתחיל בבית ולא משנה גם אם נקים מוסדות זהים, שיתוף פעולה צריך להגיע מתלמידים.
2. אין לפוליטיקאים אינטרס פוליטי או אפשרות פרקטית להזרים כסף בכמות כזו לטובת החינוך, בטח שלא לשפר את תנאי הלמידה או את כמות התלמידים בכיתות.
לסיכום החינוך בישראל גרוע מאוד
קצת קשה לקרוא לזה חינוך
מה שינתה בנו הקורונה?
האם העולם יחזור להיות בדיוק כפי שהיה, או שצפוי לו איזה עדכון גרסה? האם התקופה הזו לימדה אותנו משהו, או כאילו לא הייתה? ואיך אפשר לדעת איזה עסקים יפלו, ולמי צפויה הצלחה?
ובכן, ישבנו בבית משך תקופה כה ארוכה, עברנו תהליך לא פשוט עם בני הזוג, עם הילדים, עם המשפחה. עד היום בקושי היה לנו זמן להתראות, ופתאום מצאנו את עצמנו סגורים בין אותם קירות. למדנו להכיר מקרוב יותר האחד את השני, ועכשיו המשפחה נראית לנו קצת אחרת, הבית השתנה.
בעבודה נפגוש באנשים נוספים שגם הם עברו תהליך כלשהו עם המשפחה שלהם. כל אחד יביא עמו לעבודה את ההתרשמויות שספג, וזה ישפיע על האווירה. יהיו יותר דאגות לבני המשפחה, וחלק ירגישו שגם במקום העבודה כדאי להעמיק ולחמם את הקשר. ייתכן שגם תעלה בתוכנו השאלה, לשם מה אנו באים לעבודה: כדי להתפרנס, כדי לבטא את עצמנו, כדי להוכיח לכולם מה אנחנו שווים?
אפילו אם נתפקד בצורה דומה למה שהורגלנו, מדי פעם יצוצו במוחנו מחשבות כמו: רגע, בשביל מה לי זה, למה לי, האם יש בכך באמת צורך? אנחנו נתחיל להסתכל על כל צורת החיים הקודמת ממצבנו החדש, נבקר אותה ואולי נבצע בה שינויים והתאמות.
במבט כולל, השינויים שמחולל בנו עידן הקורונה רחוקים מלהגיע לסופם. אגב, מדענים מדברים כבר על וירוסים נוספים שבדרך. אנו בתחילתו של תהליך התפתחותי ארוך טווח, שבו תשתנה כל הבנתנו את החיים. הבנת המרחק שבינינו, הפיזי, הפנימי, הנפשי, הרגשי; הבנת העסקים שלנו, מה אנחנו עושים, האם זה כדאי או לא; הבנת הנזקים שאנחנו מחוללים לטבע. בפנינו תהליך הבראה שלם, שבמהלכו נשדרג את היחסים בינינו, את מקומות העבודה, את החברה שבנו אנו חיים.
עולם התעסוקה יעבור שינויים גדולים. הדברים החיוניים לחיים כמו מזון, בריאות וכדומה, יקבלו עדיפות גבוהה. מעבר לכך, יתפתח מאוד הקשר הווירטואלי. העתיד הוא בקשר חדש בין בני אדם, ולכן יידרשו טכנולוגיות מתקדמות להגברת תחושת הקשר מעל כל המרחקים וההבדלים. למעשה, אפשר לפתח כל תחום בתעשייה, ובתנאי שיהיה לטובת האדם. כלומר, שלא יגרום הרס לחברה האנושית או לסביבה האקולוגית.
ככל שתתפתח הרגישות לזולת, יעמיק הקשר בין אנשים. מעסיקים ועובדים, כולם ישנו בהדרגה את היחס שלהם זה לזה. אולי אני מנהל גדול ואתה עובד זוטר, כך זימנו לנו בינתיים החיים. גם במשפחה יש ילדים ויש הורים, יש צעירים ויש זקנים, לכל אחד מקום ותפקיד משלו, וכולם דרושים, חשובים ואהובים.
מעסיק שיצליח להביא את עובדיו לרמת התקשרות אינטגרלית כזו, יזכה לברכה גדולה. הקשר האיכותי שייווצר בתוך העסק, הארגון או החברה שלו, יהיה מותאם למגמת ההתפתחות הכללית לעבר קשר גלובלי ואינטגרלי, ולכן יבואו אליו השפעות טובות מהמערכת הגדולה שבה כולנו חלקים. בשיא התפתחותנו, כפי שמלמדת חכמת הקבלה, אנו אמורים להרגיש קשר אינטגרלי בין המוחות ובין הלבבות, חיבור עמוק במחשבות וברגשות, כאילו היינו אדם אחד. גדול, שלם ויפה.
אם כן, תקופת הקורונה נועדה לקדם חשיבה חדשה. אותו דבר בטוח שלא יהיה, כי בכל אחד נעשו שינויים גדולים, שאת חלקם עוד איננו מזהים. גם אם נחזור לאותו מקום עבודה ולאותם עסקים, אנחנו עצמנו השתנינו מבפנים. בפנינו שדרוג של צורת ההסתכלות על העולם, על החברה ועל האדם, על כל היקום ועל החיים שלנו, על ההיסטוריה שעברנו ועל העתיד שמצפה לנו. מעל הכול יתחיל לרחף עתה סימן שאלה גדול: למה, בשביל מה, לאן?
מן המקורות
"כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד. כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן תיתקנה, יהיו לגוף אחד ממש".
ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת תולדות, ג
טוב עכשיו אני מקנאה
להכין מטוסי נייר בשיעור פיזיקה?
להכין פצצות בשיעור כימיה
באלי ללמוד שם
למה לא למדתי שמה?
אני בעד הלאמת הצלה
ילדים, מורים והצלחה בחיים
ילדים אוהבים מורים? שאלה לא פשוטה. איך מורים יכולים לגרום לתלמידים לאהוב אותם יותר? ומעבר לכך, איזה חזון צריך להיות לאנשי חינוך כדי שיובילו את הדור הבא להצלחה בעולם מקושר?
מנקודת המבט של מחנכים, כדי שהילדים בכיתה יאהבו אותם וירצו ללמוד מהם, עליהם להיות ישרים. בנוסף, על המורים לתת לתלמידים הרגשה שהם שומרים עליהם ודואגים לכל מחסורם, כמו אימא ואבא. אחרי שהילד מרגיש יחס אוהב ותומך, אפשר בעדינות לקשור את יחס המורה אליו להשקעתו בלימודים, לפי כמה שהוא מסוגל ודאי.
בחינוך של המאה ה-21 כדאי להתקדם גם לביטול הציונים, כי הם הורסים את הילדים. ציונים מכניסים לתוך הכיתה גאווה, התנשאות, דיכוי והשפלה. במקום תחרות הורסת של ציונים נכוון את התלמידים להשקעה ביחסים טובים, בהשלמה הדדית, בתמיכה זה בזה. בהדרגה, צריך להביא כל ילד להרגשה שההצלחה שלו תלויה בחיבור טוב לאחרים. כבר היום ידוע בהרבה תחומים מקצועיים שקשה מאוד להצליח בלי להיות מחוברים. כך למשל מחקרים רציניים במדע נעשים על ידי קבוצות מדענים מרובות משתתפים.
אחת הדרכים להגיע לקשר הדדי בכיתה היא באמצעות משחקי חיבור, שבהם אפשר להצליח רק מתוך שיתוף פעולה. לצורך המחשה, נתבונן בדוגמה של משחק כדורגל מחבר: כל קבוצה מקבלת הערכה לפי רמת האינטגרציה והשיתוף בין כל חבריה. אין שער, אין שוער, אין גולים, אלא המטרה היא להתמסר זה עם זה בלי שהקבוצה השנייה תחטוף לנו את הכדור. מספר שופטים יתבוננו על המשחק ויבחנו את רמת החיבור בקבוצה, עד כמה היא משתדלת להכניס את כל חבריה למשחק בשווה, להיות בהרמוניה, בעזרה הדדית.
מה שיגרום לכל פרט להשתתף בכל כוחו במשחק, היא ההרגשה שהוא חלק מקבוצה שעמה יחד הוא מוכן ללכת לכל דבר. גאוות יחידה, כמו בצבא. כוח הקבוצה גדול הרבה יותר מכוח הפרט. הוא מרומם את רוחו של כל אחד, ומוביל להישגים ברמה גבוהה הרבה יותר מאלה שאפשר להשיג לבד.
והנה תרגיל נוסף שאפשר לתת לכל ילד לעשות כשהוא נמצא לבדו: תאר לעצמך כמה טוב תרגיש אם תהיה לך חברה גדולה, חזקה, חכמה, שמסורה לך, שתמיד עומדת לצדך. חברה שבזכותה תצליח בכל דבר, לא תצטרך לפחד מכלום. החברה הכי טובה שאפשר לדמיין, כזו שתוכל להתגאות בה בלי סוף.
במבט רחב, ככל שהעולם יהיה יותר ויותר מקושר, אנשים שיהיו מסוגלים לבנות סביבם יחסים טובים יהיו נחוצים יותר מכל. הצלחה בעולם של מחר לא תוכל להימדד בסרגל האגואיסטי הצר שאליו הורגלנו, כלומר עד כמה אני גבוה מכולם, אלא בכמה אני מסוגל לבנות יחסים טובים בין כולם. למה? כי חוק ההתפתחות שבטבע דוחף את המין האנושי להרגיש כגוף אחד, כפי שרמזה לנו מכת הקורונה.
כיום אנו נדרשים להתקשר זה לזה ברמה חדשה. שניתן חשיבות לא לי או לך, להישגים הפרטיים שלי או שלך, אלא למה שנלמד לגלות בתוך עומק הקשר בינינו. מדובר בכוח מיוחד של חיבור שנקרא גם נשמה, משהו נעלה, שלם ונצחי, גבוה יותר מכל העולם הזה. וכשזוכים לחוש את כוח החיבור, מרגישים שרק בשביל זה כדאי לחיות.
שיהיה לנו ולילדים בהצלחה!
מן המקורות
"שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא, בזה יבוא העולם על תיקונו המלא".
בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם"
10:50 הנה ההוכחה שהמורים בארץ בכיינים
איך זה מה שהבנת מהכתבה הזאת? אמרו דבר אחד לעומת מלא דברים לא הוגנים כלפיי מורים בארץ ונתפסת עליו. נראלי אתה צריך לשפר את הבנת הנשמע שלך
כנראה שהבחור בכתבה לא ממש יודע על מה הוא מדבר...מורה למדעים שמדבר מתוך תחושות. בדנמרק 200 ימי ימודים בשנה ובישראל 219, הכי גבוה ב-odec. מוזמן לברר.
תיכון בדנמרק צריך שיהיה בו ינטהלובן אחרת זה לא באמת דני
אם מדינת ת"א לא אימצה את השיטה אז אנו עדין מפגרים
בכנות זה נשמע ממש מטומטם
שילדים באים לבית הספר ללמוד?
שילדים לא צועקים?
שילדים, רחמנא ליצלן, מתעניינים בשיעור????
מה מטומטם?
מסכים - אם הם רוצים הסחת דעת - הם מוזמנים ללמוד כמה שבועות בישיבה. שם א"א להתרכז בכלל. בקיצור אצלנו הרבה בית ספר כאילו - כל בית מדרש ובית הכנסת - לא חדש
רק משיח
ההבדל בינינו לבינם הוא שאין להם מסביבם 5 מדינות עוינות מה שגורם לכך שהגוף הכי מתוקצב במדינה הוא גוף הביטחון וכתוצאה מכך מערכת החינוך לא מתוקצבת מספיק (ביחס לשאר מדינות אירופה). לכן ההשוואה שנעשית בכתבה היא מגמתית וחסרת ביסוס ממשי. כיום, ביחס לתקציב העומד ברשות מערכת החינוך במדינת ישראך - עושים את המקסימום שניתן במערכת החינוך.
לא מסכים. בישראל מערכת החינוך מתוקצבת יותר ממשרד הביטחון ובכל זאת התוצאות בינוניות ומעטה. הבעיה היא שהכסף הולך לכל מיני פקידי שום דבר במשרד החינוך ולא למורים ולתלמידים עצמם.
@@eladpeleg745 תקציב הביטחון עומד על קצת יותר מעשרים אחוז וסך כל תקציב החינוך הוא קצת יותר מארבע עשרה. ובנוסף אל תשכח שחלק לא מבוטל מהתקציב של החינוך הולך לאקדמיה ולהשכלה גבוהה. כלומר, כן. ההבדל נובע בעיקר מהעדר תקציב. כמו כל דבר בחיים.
בארץ לא יעבוד
בית ספר על פי עקרונות החינוך הדמוקראטי
הגיע הזמן ליישם בכל העולם אנחנו במאה ה21 הכל מתקדם מתפתח ומשתנה כל הזמן
שיחקו את זה גם פה, במיוחד את הקטע של בלי צלצולים.
אחח יהודונים מזורגגים...
רק שבארץ זה לא יעבוד , סתם כתבה ,אנחנו אנשים שונים עם מנטליות שונה, וזה לא דבר רע, אבל אנחנו הישראלים יותר ספייסים ,ערסוותים, והכל לטובה כמובן ,חינוך שקט? פחות מתאים לנו
אז הגיע הזמן להחזיר את הזבל השחור לעולם השלישי.
כמה שטויות זה לא יאמן
2
הנתונים שמוצגים בכתבה הזו בקשר לשכר המורים בארץ לעומת מדינות ה-oecd שגויים!! שכר המורים הממוצע בארץ גבוה מזה שב-oecd!! אז חלאס כבר עם השקרים.
חוץ מזה, המורים בארץ על הפנים - רמתם האישית נמוכה. שלא לדבר על זה שכל שנה ללא יוצא מן הכלל הם שובתים. מדובר בציבור טמע שכמה שייתנו לא, לא מספיק לו.
לא הבנת נכון, הם דיברו על המשכורת ביחס למה שזה נותן להם, כלומר מה הם יכולים לעשות עם המשכורת, בישראל הכל יקר אז שיוצא שאנחנו במקום נמוך בoced.
אין כמו להםיץ שקרים בטענה של שקרים. תבדוק מתי היו שביתות בעשרים השנים האחרונות לפני שאתה מקליד שטויות.
@@sagiv30 על מה אתה מדבר? מי שמפיץ שטויות וצריך לבדוק את עצמו זה אתה. מאז שהייתי תלמידה בעצמי, המורים שובתים מדי שנה בשנה ללא יוצא מן הכלל. אני חיה בישראל. אני יודעת מה הולך פה. אל תבלבל לי את המוח.
@@BlueUmbrella5584
יש לי רעיון. על כל שנה שבה לא היתה שביתה מתחילת שנות האלפיים את נותנת לעצמך סטירה. ואני על כל שנה שהיתה שביתה נותן לעצמי 2. הולך? תכיני את האלו וורה.
@@sagiv30 אני מוכנה להכין עבורך את האלוורה, אין בעיה.
school there looks like a lot fun there,... here not so much...
בקיצור יודעים לאן לעבור לגור