שכנים טובים - דבר תורה קצר לפרשת כי תצא

שכנים טובים - כי תצא
דובי הולץ
כרגיל, פרשת כי תצא זורקת אותי ישירות לשאלת ההקשר. האם יש חוט שוזר את המצוות בפרשה? אם כן, מה הוא? השאלה הזו רלוונטית לכל פרשה שמבוססת כולה על מצוות, אבל מקבלת משנה תוקף בפרשת כי תצא, הזוכה בתואר "אלופת המצוות." מה אם כן הקשר בין מצוה למצוה בפרשה?
הפרשנים השונים הציעו מגוון פירושים לשאלה הזו. מאבן עזרא שעובר מצווה מצווה ומקשר אותה רק למצווה הקודמת. לכן, לדוגמה, המצווה לא להשאיר הרוג תלוי על עץ, קשור למצוות המלחמה שקדמו לה, אחריה מגיעה מצוות השבת אבדה כדי שלא נטעה ונחשוב שהיא לא נוהגת בזמן מלחמה. אחריהן יגיעו האיסורים על אשה ללבוש בגדי גבר ולהיפך, כי לדעתו מטרתם הפקרות, ומלחמה מזמינה הפקרות, ומיד בעקבותיהם שילוח הקן כי היא קורית בדרך.
המתודה של רש"י קצת שונה. ראשית הוא לא מסביר את הסמיכות של כל מצווה, וכך לא הסביר את הסמיכות של אף אחת מהמצוות שראינו עד עכשיו. את הקשר שבין המצווה בה חתמנו - שילוח הקן, למצווה הבאה - מצוות מעקה, הוא מסביר שאם תקיים את מצוות שילוח הקן, תזכה להקים בית חדש ולבנות לו מעקה. הקשר קצת יותר דרשני לטעמי מאשר ההסברים שנתן אבן עזרא לסמיכויות.
היתרון של פירוש אבן עזרא, ההקפדה להסביר את ההקשר של כל מצווה, היא גם החיסרון שלו, לפעמים ההקשרים נראים קצת מאולצים, למרות שאת ההיפך יכולנו לומר על פירוש רש"י, שמשאיר לנו את עבודת השזירה. אני, לא רש"י ולא אבן עזרא. לכן מראש אני לא מתיימר לפתור לקשר בין כל המצוות, אלא להצביע על תכונה משותפת לרבים מהמצוות בפרשה.
בתור קבוצת המבחן, אני רוצה להתייחס למקבץ מצוות קטן בפרק כ"ב. נתחיל עם שלוש מצוות שההקשר ביניהם יחסית ברור: האיסורים לזרוע כלאיים; לחרוש בשור וחמור יחדיו; וללבוש בגד מצמר ופשתים. עקרונית יכולתי לנסות לברר מה הסיבה הספציפית של כל אחת מהמצוות הללו. יכולתי לדוגמה להסביר שה' חומל על השור והחמור, ואז נשאר רק לברר אם החמלה על החמור היא לא להצמיד אותו לבעל חיים חזק יותר (אבן עזרא), או לא לגרום לו צער כשהשור מעלה גרה והוא חושב שיש בסביבה אוכל (רבי יוסף קרא). אבל אז היינו מפספסים את המשותף למצווה הקודמת והבאה, שדורשות גם הן ליצור הבדלה ברורה בין מינים שונים, בעולם הצומח (כלאיים), החי (חרישה) והשילוב ביניהם (צמר ופשתים). או אולי הדומם (צמר ופשתים). או אולי המדבר (בגדי האדם). בכל מקרה, המחבר בין המצוות הללו הוא ההפרדה.
לא נצטרך להתרחק, כדי לצרף לקבוצה הזו מצווה נוספת. המצווה הקודמת לגוש המצוות הזה, היא מצוות המעקה. מה הקשר בין מצוות מעקה להפרדה? פשוט. מטרת המעקה היא להפריד בין הגג שלך לאוויר שנמצא בצד השני. או יותר נכון, לקרקע שנמצאת בסוף האוויר שבצד השני.
דילוג על מצוות שילוח הקן לאותו הכיוון מביא אותנו לאיסור לגבר ואשה ללבוש בגדים אחד של השנייה. גם כאן יש דרישה להפרדה ברורה, בין המלבוש של בני אדם ממינים שונים.
יש עוד מצוות שההפרדה זועקת מהן. ההרחקה החלקית ממצרי ואדומי. ההרחקה המוחלטת מעמוני, מואבי וממזר. הוצאת הטמא מן המחנה. איסור הקדש והקדשה. לשכב עם בהמה, שפיה או גבר עם גבר. למרות שרוב האיסורים הם בעצם פרישה והבדלות ממשהו, באיסורים הללו מוטיב ההבדלה הרבה יותר בולט.
למתבונן מהצד, הרושם שעולה מההרחקות וההתבדלות הזו מחזקת מאוד את התובנה ש"עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב." הסיפור המכונן התחיל כבר באברהם העברי, שהיה הוא מצד אחד של המתרס ושאר העולם מן הצד השני. אבל איך זה מתכתב עם ברכת ה' לאברהם "ונברכו בך כל משפחות האדמה?" איך מתברכים מ/בעם כל כך סגור ומובדל?
אבל עיון נוסף מגלה שמטרת הגדרות היא לא להרחיק, אלא דווקא לקרב נכון. המעקה נועד לאפשר הכנסת אורחים בלי סכנה. האדומי והמצרי דורשים הרחקה כדי שיצאו מכלל תיעוב ויוכלו להיכנס אחרי שלושה דורות. מיד אחרי איסור צמר ופשתים, מתגלה, לפי הפרשנים, הדרך בה צמר ופשתים יכולים ללכת ביחד, בציצית. גדילים תעשה לך. אפילו מואב ועמון, בסופו של דבר מצטרפים לשושלת המלוכה המשיחית כדי לייצר את בית דוד. מטרת הבידול הוא לא עודף סנוביות. מטרת הבידול הוא בעיקר, בירור העצמיות של כל דבר, ומתוך כך לייצר את החיבור המתאים ביותר. או במילים אחרות, "גדרות גבוהים, מייצרים שכנים טובים." המטרה היא לא הגדרות הגבוהים. המטרה היא הקשר עם השכנים.
לעילוי נשמת תלמידי האהוב והגיבור, עמיחי שמעון בן ישי ובתיה רובין הי"ד.
דובי הולץ - אחד שאוהב תנ"ך
bit.ly/DVARSHAKET