רות וסרמן לנדה בראיון לרשת ב', 15.5.24

רות וסרמן לנדה: חמאס לא היו מעיזים לפתוח חזית מול המצרים, אבל המצרים חוששים שחמאס יעודד המוני פליטים פלסטינים ובעצם הם יעוטו על השטח המצרי ולמצרים אסור יהיה לומר שהם לא מוכנים להכניסם. מהתסריט הזה הם פוחדים.
הפניה של המצרים לבית הדין בהאג: הם אשפים בפעילות בזירה הבין לאומית והם יודעים עד כמה זה רגיש לישראל. דרום אפריקה מכרה נשמתה לשטן. איראן משלמת את כל חובותיה. הפשיעה שם היא מהרמות הגבוהות בעולם. יש שם הרבה משאבי טבע אדירים שהם בזבזו. שעות רבות שאין מים בכל יום. המצב שם על הפנים. איראן היא זו שמעודדת את כל זה. לא מן הנמנע שמצרים רואה בכך ערך מוסף - היא נוקטת בצעד מעשי בזירה שמאד נוח לה (הזירה הבין לאומית). בנוסף זה לא צעד צבאי, כלומר ההשלכות של זה לא נוראיות ואיומות בשבילה והיא רוצה לסמן שיש פה צעדים שמאיימים על הביטחון הלאומי שלהם.
אף אחת ממדינות ערב שמבינות היטב מה זה חמאס והציבור העזתי, ומכירות את ה-DNA של המקום הזה לא מוכנות לקחת אחריות על עזה. מצד שני הדואליות במדיניות המצרית באה לידי ביטוי. מצד אחד יש להם יחסים אסטרטגיים צבאיים בדרגים הגבוהים ונורמליזציה, ומצד שני - לא לשיתוף פעולה, לא יותר מדי מסרים חיוביים והזנה במקביל של הציבור המצרי במסרים שהם אנטי ציוניים, אנטי ישראליים ואנטישמיים.
אין כאן הפרה של הסכם השלום. יש רטוריקה מאיימת מצד המצרים רגע לפני. הם לא יזדרזו להפר את הסכם השלום אבל אסור להקל ראש בעניין הזה. הם חתמו על הסכם שלום, קיבלו סיוע מארה"ב, קיבלו שטחים והפרה של ההסכם לאורך שנים בשקט. בתמורה לזה לא רק שלא חיממו את היחסים ואנחנו לא דרשנו הסדר מדיני ודרישה להסדיר את עניין דעת הקהל. צריך לדרוש מהם לשנות באופן שיטתי ולאורך זמן את המסרים האנטישמיים.
האויב האמיתי הוא לא ישראל, אלא בעצם חמאס. האיראנים בוחשים בירדן שנים מתחת לפני השטח. הם גילו פתאום קברים של שייח'ים שיעים בגבול דווקא של ירדן עם ישראל.