זהירות - זה חד: דניאל מנהריה מייצר סכיני שף
Вставка
- Опубліковано 15 тра 2023
- כאן חדשות | כבר שש שנים שדניאל נווה מייצר סכיני שף ומטבח, הזמן שלוקח להכין סכין אחת בממוצע הוא שלושה ימים, וזה לא משנה אם היא קטנה או גדולה. כתבתו של רובי המרשלג, מתוך משחקי הכיס 17.05.23
#בעלי_מלאכה
• כאן חדשות בטיקטוק ◄ / kan_news
• כאן חדשות באינסטגרם ◄ / kan_news
• כאן חדשות בפייסבוק ◄ / kan.news
• להורדת יישומון כאן ◄ bit.ly/2NLO30g
• להרשמה לערוץ היוטיוב שלנו ◄ goo.gl/oVdgEa
• לאתר כאן הרשמי ◄ www.kan.org.il/
מקצוען בתחומו, סכינים שלעולם לא יאכזבו.
הסכין שדניאל הכין לי לפני שנתיים בהתאמה אישית-חותכת כביום היוולדה!
איכות חומרים לא מתפשרת, עיצוב מדהים ושירות First Class.
מומלץ מאוד!!
איך כל הסרטון לא עשיתם איזו הדגמה?
בתור אחד שהיה סקפטי לגבי איכות הסכינים ותכלס הסתפקתי בארקוס, הזמנתי לפני כמה שנים סכין גלובל סאי ומאז אני לא חוזר אחורה, זה פשוט עולם אחר, משפר ומייעל את כל חווית ההכנה בטירוף.
סוף סוף סטיבן הייד מממש את הפוטנציאל שלו😂
מה זה המוזיקה הקלאסית הגומרת הזאת, היא ממש חזקה ומעצבנת, אהבה לעורכים אבל זה היה איום
דווקא זה השתלב מעולה עם כתבה שמדברת על אומנות גרידא
נייס. בהצלחה! 💪
3:57 השקט הזה אאעעעאחחאא
הכוונה היא שקט נפשי
יש פה טעות כתיב באאעעעאחחאא זה צריך להיות שתי ע בסוף לא א
גם אני חשבתי על זה ואמרתי מעניין מה זה רעש😂
יפה מאוד.
מקצועעעןןןןן❤
על איכות משלמים ! 💪🏼
דניאל אתה אלוף תמשיך ככה
וואלה אחלה גבר
תותח!
בכותרת רשום שהוא מנהריה אבל בתיאור (4:24) רשום שהוא מקיבוץ גשר הזיו, מה?
הוא גר בנהריה והבית מלאכה שלו בגשר הזיו 6 קילומטר מנהריה
מלך!!!
מעוניין להזמין סכין שלו 😍
חתיךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך ברמות
את חייבת
להרגע.
@@AvreeL89 למה? וגם איך? :)
מה זה המוזיקה הזאת 😂
מקצוען
רק אני חושבת שהוא דומה בטירוף לרן דנקר?? גם בקול יש משהו גם במראה הפנים..
תשלחי לינק לאיזה במאי סרטים...😊
3. חמוד
איזה מלך. אני טבח בתחום אני יכול לתת לך טיפ השחזה לסכינים . אבני מים תשיג 15k jade grinder stone
סכין חדה מזון אכותי יותר,פחות פחת
טבח 16 שנה
נחמד מאד
מה ההבדל בין השירות הצבאי לבין החיים באזרחות? בצבא יש חבר'ה, אחר כך אנחנו לבד מול מציאות לא פשוטה.
במה כדאי לעבוד? מה שווה ללמוד? האם פעם יהיה לנו כסף לדירה? כשמסתכלים קדימה, האופק לא נראה ורוד.
ושום דבר לא מאיר מרחוק, אין רוח במפרשים, אין חשק להיכנס לכל הריצות. בשביל מה? כדי לגמור כמו דור ההורים עם הלשון בחוץ? לא מציאה גדולה.
ואולי אפשר לחיות אחרת? להמשיך את הרוח שהייתה בינינו בצבא, לכל אורך הדרך. לחיות בערבות הדדית, בתמיכה הדדית, בחיבורים טובים, בהשלמה כשצריך. לדאוג לזה שלכולם יהיה את כל הדרוש כדי לחיות בכבוד, ומעבר לזה למצוא את הכיף שלנו בזה שאנחנו יחד, ובינינו זורם כוח טוב.
מי קבע שהחיים באזרחות חייבים להיות בתחרות הרסנית? במרדף אחרי סמלי סטטוס, בצריכה אינסופית? מי החליט שלהיות עבדים מודרניים, זו התכלית?
למה שלא נצא למלחמה בתפיסה הישנה הזו, הארכאית? למה שלא נפתח תפיסה שתהיה מותאמת למה שבאמת חשוב לנו בחיים?
הרי העולם של היום הוא לא משהו, בלשון המעטה, ויש כבר צעירים שאומרים שלכזה סרט רע הם לא יביאו ילדים. נקודה.
שינוי מהותי יוכל לבוא רק אם נבנה רוח חדשה. רוח של חיבור, שלא תיתן למשחקי האגו לשלוט במה שקורה בכל פינה. זו מלחמה משותפת של כולנו מול האגואיזם הצר שטמון באדם, זה שכל הזמן לוחש על אוזנו: "אתה מספר אחת, ולעזאזל כולם".
כדי לנצח, אנחנו זקוקים לתקשורת חדשה, למדיה חדשה, לתרבות, לאומנות, לכל סוגי היצירה. בכל הכלים שעומדים לרשותנו נצטרך לעצב אווירה של "כולנו יחד, כולנו משפחה".
החיבור יביא לנו שכל חדש, ראייה חדשה. מתוכו נוכל למצוא דרכים חדשות להתמודדות עם הבעיות שהיום נראות בלתי פתירות.
הסטרס, הדיכאון, הייאוש ושאר רעות חולות - כל אלה יעברו מהעולם ככל שנתקרב בלב פתוח, בלב חם, כולם לכולם.
במבט רחב, לא לחינם העולם נעשה מקושר כל כך והתלות כה גבוהה, זוהי דרכו של הטבע לאותת שהוא רואה אותנו כמו אחד.
ככל שנתקדם בהעמקת הקשר בינינו, ויש פה חכמת חיבור שלמה שנצטרך ללמוד וליישם, נגלה שנפתחת בפנינו דרגת קיום חדשה. שאנחנו פורצים לשלב האבולוציוני הבא של מין האדם.
בדרגה הבאה הרגשת החיים והחיות תהיה רבת-עוצמה. התענוג וההנאה, הסיפוק והמשמעות העמוקה, כולם יהיו מושגים רק מתוך התקשרות אינטגרלית בין אדם לאדם. אף אחד לא יוכל להגיע לזה לבד.
עולמות שלמים נגלה ברשת הקשר שנבנה בינינו, וזה יהיה כמו מסע קסום שאף פעם לא נגמר. כל רגע הרפתקה, כל רגע חוויה, כל רגע גילוי והפתעה טובה.
אז יאללה מהפכה. מביאים את הרוח של החבר'ה מהצבא, לכל החיים שלנו במדינה.
איך מגיעים אליו?
יצחיק אותי אם יש לו לקוחות שמאחסנים את הסכין במגירת הסכו""מ
בחור מוזר. מה כיף לו בעבודה הזאת אין לי מושג. קצת מטרידה האהבה הגדולה שלו לסכינים
מה מוזר בו? ומה מטריד באהבה לכלי עבודה שמספקים לו פרנסה ומקום אומנותי?
"חווית המטבח"...? ברצינות? סכינים באיקאה עושים עבודה מעולה... גם סכיני ארקוס מעולים. מקצוענים משתמשים בהם שנים בלי תלונות
זה לא באותה רמה התגובה שלך מראה בורות וזה בסדר סכין עבודת יד מיועדת יותר לאנשים שעובדים בתחום כמו שפים וצריכים חיתוך מאוד מדויק במטבח שלהם הסכינים האלה פשוט מרגישות שונה לגמרי ובלי לנסות אסור לשפוט
אין בעיה עם סכיני ארקוס וכל השאר אבל זה שונה בטירוף זה לא דומה בכלל
@@20101tom בורות?... לך למסעדה ותסתכל באיזה סכינים הם משתמשים...
ארוקסטיל, ארקוס ומקסימום גלובל....
הסכינים הללו זה למי שרוצה להתפלצף על אחרים וזה בסדר - כי גם פוזה לפעמים זה חשוב. אבל זה כל מה שזה - פוזה.
לפרגן מותק...זה לא עולה כסף
@@TheMicnav לפרגן על מה?... מפרגן לו על הפרנסה, אבל לא על היהירות...
השבוע אנחנו חוגגים את איחוד ירושלים, עיר הבירה של העולם, עיר שלם, עיר שלום. יותר מהכול אנחנו צריכים לגעת במילים היפות האלה הקשורות בה ולהרגיש אותן מבפנים. לחיות אותן.
ירושלים היא עיר מיוחדת, שבעצמה לא נמצאת עכשיו בדרגה הרוחנית שהיא קרויה על שמה, וגם אנחנו לא מתייחסים אליה ככזו. בינתיים היא מין סמל עבורנו, משחק קטן, אבל לעתיד לבוא, אם נעלה את עצמנו כאומה לדרגה המותאמת למושג ירושלים, אז נרגיש שזו לא העיר עצמה, המקום הבנוי אבן בהרי יהודה, אלא סמל השלמות, מרכז האחדות והרוח של העולם.
לבנות את העיר זו לא בעיה גם אם נדרשת לכך עבודת כפיים ויגיעה. המשימה הגדולה היא להיבנות. לבנות את האדם שידע מהי עיר שלמה, איזו היא יראה שלמה. עבודה גדולה מונחת לפנינו.
מאז חזרנו לארץ ישראל ולירושלים הבירה, אנחנו חיים כאן בלי להיות מודעים למהות המקום בו אנחנו נמצאים ומה נדרש מאיתנו כלפיו. זו בעיה. כל המתחים והטרור שמשתוללים בעיר, כולם נובעים מחוסר עבודה שלנו היהודים, שלא מוכנים לקרב את עצמנו לאחדות ושלום בינינו, למושג ירושלים הרוחנית, הקדושה.
יש לנו הכנה רבה לעשות כדי לזכות בעיר הזאת. להיות מוכנים לחיבור הלבבות, להתחדשות הקשרים בינינו, מתוך לימוד והבנה מי אנחנו עם ישראל. ההכנה הזו לחיבור בינינו תכוון אותנו לחגיגה האמיתית של ירושלים וארץ ישראל כולה.
להיות ירושלים
השבוע אנחנו חוגגים את איחוד ירושלים, עיר הבירה של העולם, עיר שלם, עיר שלום. יותר מהכול אנחנו צריכים לגעת במילים היפות האלה הקשורות בה ולהרגיש אותן מבפנים. לחיות אותן.
ירושלים היא עיר מיוחדת, שבעצמה לא נמצאת עכשיו בדרגה הרוחנית שהיא קרויה על שמה, וגם אנחנו לא מתייחסים אליה ככזו. בינתיים היא מין סמל עבורנו, משחק קטן, אבל לעתיד לבוא, אם נעלה את עצמנו כאומה לדרגה המותאמת למושג ירושלים, אז נרגיש שזו לא העיר עצמה, המקום הבנוי אבן בהרי יהודה, אלא סמל השלמות, מרכז האחדות והרוח של העולם.
לבנות את העיר זו לא בעיה גם אם נדרשת לכך עבודת כפיים ויגיעה. המשימה הגדולה היא להיבנות. לבנות את האדם שידע מהי עיר שלמה, איזו היא יראה שלמה. עבודה גדולה מונחת לפנינו.
מאז חזרנו לארץ ישראל ולירושלים הבירה, אנחנו חיים כאן בלי להיות מודעים למהות המקום בו אנחנו נמצאים ומה נדרש מאיתנו כלפיו. זו בעיה. כל המתחים והטרור שמשתוללים בעיר, כולם נובעים מחוסר עבודה שלנו היהודים, שלא מוכנים לקרב את עצמנו לאחדות ושלום בינינו, למושג ירושלים הרוחנית, הקדושה.
יש לנו הכנה רבה לעשות כדי לזכות בעיר הזאת. להיות מוכנים לחיבור הלבבות, להתחדשות הקשרים בינינו, מתוך לימוד והבנה מי אנחנו עם ישראל. ההכנה הזו לחיבור בינינו תכוון אותנו לחגיגה האמיתית של ירושלים וארץ ישראל כולה.
אם תעשו תוכנית על אנשי שיש אני פה 😂
מה ההבדל בין השירות הצבאי לבין החיים באזרחות? בצבא יש חבר'ה, אחר כך אנחנו לבד מול מציאות לא פשוטה.
במה כדאי לעבוד? מה שווה ללמוד? האם פעם יהיה לנו כסף לדירה? כשמסתכלים קדימה, האופק לא נראה ורוד.
ושום דבר לא מאיר מרחוק, אין רוח במפרשים, אין חשק להיכנס לכל הריצות. בשביל מה? כדי לגמור כמו דור ההורים עם הלשון בחוץ? לא מציאה גדולה.
ואולי אפשר לחיות אחרת? להמשיך את הרוח שהייתה בינינו בצבא, לכל אורך הדרך. לחיות בערבות הדדית, בתמיכה הדדית, בחיבורים טובים, בהשלמה כשצריך. לדאוג לזה שלכולם יהיה את כל הדרוש כדי לחיות בכבוד, ומעבר לזה למצוא את הכיף שלנו בזה שאנחנו יחד, ובינינו זורם כוח טוב.
מי קבע שהחיים באזרחות חייבים להיות בתחרות הרסנית? במרדף אחרי סמלי סטטוס, בצריכה אינסופית? מי החליט שלהיות עבדים מודרניים, זו התכלית?
למה שלא נצא למלחמה בתפיסה הישנה הזו, הארכאית? למה שלא נפתח תפיסה שתהיה מותאמת למה שבאמת חשוב לנו בחיים?
הרי העולם של היום הוא לא משהו, בלשון המעטה, ויש כבר צעירים שאומרים שלכזה סרט רע הם לא יביאו ילדים. נקודה.
שינוי מהותי יוכל לבוא רק אם נבנה רוח חדשה. רוח של חיבור, שלא תיתן למשחקי האגו לשלוט במה שקורה בכל פינה. זו מלחמה משותפת של כולנו מול האגואיזם הצר שטמון באדם, זה שכל הזמן לוחש על אוזנו: "אתה מספר אחת, ולעזאזל כולם".
כדי לנצח, אנחנו זקוקים לתקשורת חדשה, למדיה חדשה, לתרבות, לאומנות, לכל סוגי היצירה. בכל הכלים שעומדים לרשותנו נצטרך לעצב אווירה של "כולנו יחד, כולנו משפחה".
החיבור יביא לנו שכל חדש, ראייה חדשה. מתוכו נוכל למצוא דרכים חדשות להתמודדות עם הבעיות שהיום נראות בלתי פתירות.
הסטרס, הדיכאון, הייאוש ושאר רעות חולות - כל אלה יעברו מהעולם ככל שנתקרב בלב פתוח, בלב חם, כולם לכולם.
במבט רחב, לא לחינם העולם נעשה מקושר כל כך והתלות כה גבוהה, זוהי דרכו של הטבע לאותת שהוא רואה אותנו כמו אחד.
ככל שנתקדם בהעמקת הקשר בינינו, ויש פה חכמת חיבור שלמה שנצטרך ללמוד וליישם, נגלה שנפתחת בפנינו דרגת קיום חדשה. שאנחנו פורצים לשלב האבולוציוני הבא של מין האדם.
בדרגה הבאה הרגשת החיים והחיות תהיה רבת-עוצמה. התענוג וההנאה, הסיפוק והמשמעות העמוקה, כולם יהיו מושגים רק מתוך התקשרות אינטגרלית בין אדם לאדם. אף אחד לא יוכל להגיע לזה לבד.
עולמות שלמים נגלה ברשת הקשר שנבנה בינינו, וזה יהיה כמו מסע קסום שאף פעם לא נגמר. כל רגע הרפתקה, כל רגע חוויה, כל רגע גילוי והפתעה טובה.
אז יאללה מהפכה. מביאים את הרוח של החבר'ה מהצבא, לכל החיים שלנו במדינה.