שיחה של מורה עם הורה
Вставка
- Опубліковано 15 січ 2014
- כחלק מהעבודה היומיומית, מורים נתקלים בקונפליקט ובמחלוקת עם תלמידים, עם הורי התלמידים, עם צוות המורים ועוד.
לפניך שני סרטונים שמציגים שתי דרכים שונות להתמודדות עם מחלוקת בין מורה ואמא של תלמידה. בכל סרטון מוצגת גישה שונה ותוצאה שונה. צפה/י בסרטונים וחשוב/י:
• כיצד חשה כל אחת מהדמויות בכל סרטון?
• מהי דרך ההתמודדות שאת/ה שואפ/ת לאמץ?
• מהם הקשיים שלך, בניהול שיחות דומות עם הורים?
• כיצד הסרטונים יכולים לסייע לך להתגבר על קשיים אלה?
הלוואי שהיו למורים חדרים פרטיים לשיחות עם הורים....
2:24
סליחה. נראה לי שהמורה הקודמת לא העבירה ביקורת על התלמידה למורה החדשה. יש מורים שנוח להם ללמד תלמידים בלי קשיים וכך התלמידה פוחדת לדבר עם המורה ולקבל עזרה. אבל יתכן שמציק משהו לתלמידה וכך היא עובדת על כוחות עצמה וזה גורם לה להתרכז בשיעור ולהיכשל במבחן. אבל המורה לא אשמה צריך פעולה משותפת בין המורה ההורה והתלמידה . המורים הם לא קוסמים. כל תלמיד צריך לעשות מעמצים ולהיות אחראים יותר.
מוכר כל כך.
יכול להיות בגלל זה שקשה לי השנה בגלל מבחנים
תלמיד לומד בבית ספר לא בשביל לדעת מקצוע מסויים, אלה בשביל להתפתח באופן כללי,להיות בן אדם עצמאי ולדעת לקבל החלטות נכונות כאשר יגדל באופן עצמאי, בשביל לדעת לקחת אחריות על עצמו על ילדים שלו, על הורים שלו הקשישים. בשביל לדעת לפתור בעיות של החיים באופן יעיל ומהיר. ודבר שני: בשביל ליצור קשרים בין תאי המוח, כי ככל שיותר קשרי מוח יווצרו, כך יותר קל בן אדם יוכל לקלוט את המידע החדש ובנפח גדול יותר בבית הספר ובחיים באופן כללי. כדי לדעת איך לתקשר עם אנשים שהם שונים ממני מבחינת דעת, מבחינת המוצא מבחינת כל מיני דברים אחרים. בשביל לדעת איך לשתף פעולה עם בן אדם שהוא שונה ממני ואני שונה ממנו במשהו. כדי היחסים האלו יהיו נעימים ויביאו תועלת לכל הצדדים, כדי שבני אדם יצליחו לכבד אחד את השני ולהקשיב אחד לשני. ללמוד דברים טובים אחד מהשני.
3:44
4:31
אבל למשרד החינוך לא באמת אכפת, כנראה בגלל שבמשכורת כזו נמוכה הם לא מוכנים לקחת על עצמם את האחראיות על הנושא הזה. והם נותנים תשובות מאוד יפות אבל לא יעילות באמת. כי יש חוסר חמור במקצועות פרה-רפואיים בכל המדינה, ושלא רק בגן תקשורת שלנו אין בכלל שעות שבועיות של טיפול פרה-רפואי, אלה יש גני תקשורת שבהן חסר לא רק צוות פרה-רפואי אלה גם גננות מחליפות וסעיית ואין שם אפילו בסיס ולמה אנחנו בכלל מתלוננים או מבקשים? המצב של אחרים הרבה יותר גרוע ממצב שלנו. וש3.4 ש"ש של הטיפולים ממשרד החינוך בגן תקשורת הם בכלל לא חובה לפי החוק, לכן מחלקת חינוך מיוחד לא חייבת לספק אותן לגן. והכי אהוב עליי שכל הטיפולים אנחנו יכולים לקבל דרך קופת חולים, שבו נוצרו כבר תורים ענקיים, וצריך לחכות שנה כדי לקבל טיפולים, אבל רק בשעות שהורים עובדים בהם בד"כ וילדים נמצאים בגן בשעות האלו בד"כ - 08:00-15:00. וכדאי לקחת 3-ה טיפולים שונים במהלך השבוע מינימום כדי שיהיה השפעה טיפולית בכלל, כי לילדים האלו יש הרבה בעיות בריאות. זה לא פעם אחת בשבוע. אבל משרד החינוך "באמת דואג לילדים שלנו" ומציע להורים לקחת טיפולים פרטיים שעולים הרבה כסף, אבל בלי תור, ויש החזר חלקי ממשרד הבריאות (שכרגע רוצים לבטל אותו כלל כדי "להקל על ההורים", לשפר את מצבם של הילדים, לעזור לילדים להפוך לאזרחים עצמאיים, כאלו שיכולים לעבוד ולשלם מיסים למדינה) , אבל הבעיה שהילד שכזה אחרי גן, כבר לא יכול ללכת לטיפול, הוא עייף, הוא לא רגוע, ובבוקר ובצהריים הורים לא יכולים, כי הם עובדים כדי לממן את הטיפולים הפרטיים. נשאר רק יום שישי לטיפולים, שגם באותו היום לא כולם יכולים. רוב המטפלים לא עובדים ביום שישי, וחלק מההורים עובדים בימי שישי. סבא וסבתא גרים רחוק, הם קשישים, וגם נכים עם בעיית ניידות.
הורים מעבירים ילדים לגני תקשורת בגלל שיש שם כל הטיפולים, כמו שמספרים לנו באסיפת הורים כללית לפני כניסה לגן ילדים - 3.4 ש"ש ממשרד החינוך וסל בריאות טיפולי מקדם ממשרד הבריאות בסך של 14 ש"ש. אבל בסופו של דבר, אחרי כניסה לגן מתברר, כי בגן שלך יש רק 3.4 ש"ש ממשרד החינוך וגם הם לא שעות חובה. יכולים לתת, יכולים לא לתת. וילדים אוטיסטים בזמן הזה גודלים ולא מתקדמים בתקשורת והתפתחות כללית, אבל למי אכפת? למי אכפת שהילד הזה לא ילך לצבא, שהוא לא יוכל לעבוד ולא ישלם מיסים למדינה, שהוא יקבל כל החיים קצבה מביטוח לאומי - שהיא ממומנת ע"י עם ישראל. ואחרי כל הסיפור הזה של "לא אכפת לי, ואני לא מוכן לקחת אחראיות על עצמי בתפקידי" כל עם ישראל תבכה ותתלונן: למה משכורות למורים לאנשי משרד החינוך כאלו נמוכים, למה אנחנו בחרא? כי רוב לא רוצה לקחת אחריות על עצמו ולעשות משהו לתועלת החברה, המדינה ובסופו של דבר לתועלת העצמית. אנשים לא חושבים על ההשלכות של הדברים הקטנים ו"לא חשובים" למצב של כולנו, של החברה, של המדינה, של כל העולם. כן, של כל העולם, כי אני בטוחה שהמצב דומה ברוב העולם שלנו לצערי הרב!!!!! הפתרון שאני מציעה הוא להעביר את האחראיות על הטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים באופן מלא להורים ביחד עם מימון של גנו תקשורת מורים, סעיית, סל בריאות מקדם של משרד הבריאות דרך ביטוח לאומי. לסגור גני תקשורת. אין בהם טעם בלי טיפולים. בגן רגיל פרטי יש הרבה יותר פעילות והרבה יותר חוגים כולל חוג חיות - שזה טיפול רגשי בשפה מקצועית. אנחנו ההורים ניקח אחריות על עצמינו, נבנה גני תקשורת, נעבור קורסים ולימודים גבוהים בשיטות טיפוליות ABA, ניתוח ABA וכל הלימודים וקורסים והוכחו כיעילים לטיפול בילדים כאלו נפתור את הבעיה הזו. רק תעבירו מימון לידינו. בכל מקרה במצב שנוצר היום במדינה עם גני התקשורת הורים מטפלים באופן פרטי בילדים. אבל לא יכולים לטפל באופן אפקטיבי, כי זה עולה המון כסף. ואנחנו לרוב שכבות חלשות. אני מי שמסכים איתי שישתף את המידע הזה. בריאות, ביטחון ואושר לכולם!!! ועל תשכחו לקחת אחריות על עצמכם:))), כי אף אחד לא יעשה את זה במקומכם
אשרי הילדים של דור זה אם ככה מגבים אותו הוריו. כיצד היה, בשנות הששים, מגיב אביו של הילד? "המורה צודק!!!".
בדוגמא השנייה זה פשוט מרגיש שהמורה מורחת את האימא עם המון מילים נעימות ולא עונה תאכלס על השאלות הקונקרטיות של האימא.. זה לא חוכמה רק להציג צד נעים ומתחשב ובעיקר מסורס של המורה, מה עם לתת כלים תאכלס איך עונים בצורה אמיתית ולא מתחמקת לשאלת האימא. אין שום דבר פסול בכך שמורה או גננת מגינה על עצמה כלפי שיטת הלימוד של.
בשתי הדוגמאות מומחש כ"כ שמערכת החינוך היא תשתית זוועתית הן למורים, הן לתלמידים והן להורים, ושאין שום דבר אמיתי במערכת כזו, ולכן היחס אחד כלפי השני הוא די סאדיסטי (או מסרס ואלים או מרוח, מלוקק, מתעלם, פלצני ומאוס).
וזה בדיוק מה שקורה שם.
כולם כ"כ חסרי אונים, שכל הזמן נכנסים לקרב חרבות אחד עם השני, או ל"פוצי-מוצי" מלוקק ומאוס, אבל תמיד בורחים מהכאב של ההורה והתלמיד ומהעניין.
זה רוב ההורים במדינת ישראל. עד שלא יענישו בורים כאלה לא יהיה שינוי
ילדים, מורים והצלחה בחיים
ילדים אוהבים מורים? שאלה לא פשוטה. איך מורים יכולים לגרום לתלמידים לאהוב אותם יותר? ומעבר לכך, איזה חזון צריך להיות לאנשי חינוך כדי שיובילו את הדור הבא להצלחה בעולם מקושר?
מנקודת המבט של מחנכים, כדי שהילדים בכיתה יאהבו אותם וירצו ללמוד מהם, עליהם להיות ישרים. בנוסף, על המורים לתת לתלמידים הרגשה שהם שומרים עליהם ודואגים לכל מחסורם, כמו אימא ואבא. אחרי שהילד מרגיש יחס אוהב ותומך, אפשר בעדינות לקשור את יחס המורה אליו להשקעתו בלימודים, לפי כמה שהוא מסוגל ודאי.
בחינוך של המאה ה-21 כדאי להתקדם גם לביטול הציונים, כי הם הורסים את הילדים. ציונים מכניסים לתוך הכיתה גאווה, התנשאות, דיכוי והשפלה. במקום תחרות הורסת של ציונים נכוון את התלמידים להשקעה ביחסים טובים, בהשלמה הדדית, בתמיכה זה בזה. בהדרגה, צריך להביא כל ילד להרגשה שההצלחה שלו תלויה בחיבור טוב לאחרים. כבר היום ידוע בהרבה תחומים מקצועיים שקשה מאוד להצליח בלי להיות מחוברים. כך למשל מחקרים רציניים במדע נעשים על ידי קבוצות מדענים מרובות משתתפים.
אחת הדרכים להגיע לקשר הדדי בכיתה היא באמצעות משחקי חיבור, שבהם אפשר להצליח רק מתוך שיתוף פעולה. לצורך המחשה, נתבונן בדוגמה של משחק כדורגל מחבר: כל קבוצה מקבלת הערכה לפי רמת האינטגרציה והשיתוף בין כל חבריה. אין שער, אין שוער, אין גולים, אלא המטרה היא להתמסר זה עם זה בלי שהקבוצה השנייה תחטוף לנו את הכדור. מספר שופטים יתבוננו על המשחק ויבחנו את רמת החיבור בקבוצה, עד כמה היא משתדלת להכניס את כל חבריה למשחק בשווה, להיות בהרמוניה, בעזרה הדדית.
מה שיגרום לכל פרט להשתתף בכל כוחו במשחק, היא ההרגשה שהוא חלק מקבוצה שעמה יחד הוא מוכן ללכת לכל דבר. גאוות יחידה, כמו בצבא. כוח הקבוצה גדול הרבה יותר מכוח הפרט. הוא מרומם את רוחו של כל אחד, ומוביל להישגים ברמה גבוהה הרבה יותר מאלה שאפשר להשיג לבד.
והנה תרגיל נוסף שאפשר לתת לכל ילד לעשות כשהוא נמצא לבדו: תאר לעצמך כמה טוב תרגיש אם תהיה לך חברה גדולה, חזקה, חכמה, שמסורה לך, שתמיד עומדת לצדך. חברה שבזכותה תצליח בכל דבר, לא תצטרך לפחד מכלום. החברה הכי טובה שאפשר לדמיין, כזו שתוכל להתגאות בה בלי סוף.
במבט רחב, ככל שהעולם יהיה יותר ויותר מקושר, אנשים שיהיו מסוגלים לבנות סביבם יחסים טובים יהיו נחוצים יותר מכל. הצלחה בעולם של מחר לא תוכל להימדד בסרגל האגואיסטי הצר שאליו הורגלנו, כלומר עד כמה אני גבוה מכולם, אלא בכמה אני מסוגל לבנות יחסים טובים בין כולם. למה? כי חוק ההתפתחות שבטבע דוחף את המין האנושי להרגיש כגוף אחד, כפי שרמזה לנו מכת הקורונה.
כיום אנו נדרשים להתקשר זה לזה ברמה חדשה. שניתן חשיבות לא לי או לך, להישגים הפרטיים שלי או שלך, אלא למה שנלמד לגלות בתוך עומק הקשר בינינו. מדובר בכוח מיוחד של חיבור שנקרא גם נשמה, משהו נעלה, שלם ונצחי, גבוה יותר מכל העולם הזה. וכשזוכים לחוש את כוח החיבור, מרגישים שרק בשביל זה כדאי לחיות.
שיהיה לנו ולילדים בהצלחה!
מן המקורות
"שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא, בזה יבוא העולם על תיקונו המלא".
בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם"
בעייה בשיעורים יש בגלל שלילדים אין מוטיבציה, ולא מעניין להם ללמוד את מה שמורה מנסה להעביר להם בשיעור. למה אין מוטיבציה? כי מורה לא יכולה או לא רוצה ליצור את המוטיבציה הזאת ולא מעוניינת כנראה להתאמץ יותר מדי כדי שתלמידים שלה יצליחו ויתקדמות ויתפתחו. ואני אפילו יודעת מה יגידו מורים:))) שבשכר כזה נמוך הם לא מוכנים להתאמץ ולהשקיע בילדים. כי ככה כל המדינה עונה, יש יותר מדי אנשים שלא רוצים לקחת אחראיות על עצמם, ורוצים רק לבכות שהכול לא בסדר או שמספרים סיפורים יפים אבל לא יעילים כמו בפרק השני של הסרטון. כאילו דיברנו יפה אבל בלי תוצאות בסוף. שיביא לנקודת רתיחה נוספת מצד ההורים והשיחות לא נעימות נוספות מרובות בין המורה להורה. ובזמן הזה ילד ישאר באותו המצב הלא טוב. אבל יהיו מאבקי כוח בין הורה למורה במקום שיתוף פעולה לצורך השגת מטרה - התקדמות של הילד בלימודים והצלחתו. יש הורים שונים ויש ילדים שונים, האחראיות מוטלת גם על המורה וגם על ההורה, אבל מורה צריך לדעת לזהות קשיים של התלמידים בלימודים, ליצור קשר עם ההורים בנושא הזה, להסביר שזה חשוב מאוד ולמה זה חשוב מאוד - הצלחה של הילד בלימודים. ולבקש מהורים לשתף איתו פעולה במטרה לפתור את הבעיות לימוד של התלמיד שלו והילד שלהם לצורך קידום, הצלחה והתפתחות תקינים. כי הצלחה של הילד - זה ביטוי להצלחה של המורה וביטוי לשיתוף פעולה מוצלח בין המורה להורים ותלמיד עצמו. מורה צריך/ה לדעת לשתף פעולה עם כל סוגי הורים ולדעת וללמד את כל סוגי הילדים. מורה צריך/ה להיות לא רק מורה אלא גם פסיכולוג טוב ובן אדם טוב. כמו כן מורים גם בעצמם הם הורים לילדים וגם להם יש יחסים עם מורים של הילדים שלהם. מעניין לראות את הסרטון שבו אנו נראה התנהגות מורה עם הורה של התלמיד וחלק שני יציג את ההתנהגות של המורה בתפקיד ההורה מול המורה של הילדים שלה/ו. יש מקרים בהם ילדים של המורים עצמם לא מצליחים בלימודים בבית הספר. לפחות לי בבית ספר באוקראינה, כאשר הייתי ילדה היה כזה בחור - בן של מורה, שהיו לו ציונים ממש נמוכים בכל המקצועות מלבד לספורט ומוזיקה. ואמא שלו הייתה מורה בבית הספר שלנו. ואם המורים ומשרד החינוך שגם הוא נושא אחראיות לא יסכימו איתי, אז בואו נסגור את בתי הספר, נפטר את כל המורים, נעביר את המימון שהיה מיועד לבתי ספר ומורים דרך ביטוח לאומי להורים שילדים שלהם נמצאים בגיל בית ספר חובה והורים ייקחו אחראיות מלאה על השכלה של הילדים שלהם. ילמדו באופן פרטי, בקבוצות מאורגנות קטנות של 10-15 תלמידים. ואז כל הורה וכל תלמיד יהיה באופן אישי אחראי על התוצאות.
אציין שכל מה שרשום מעלה מתייחס לחינוך רגיל ולא לחינוך מיוחד. למרות ש גם בחינוך מיוחד של בדיוק אותן בעיות אפילו חמורות יותר. כי ילדים אוטיסטים שהם נכים 100% צריכים לקבל פתרון דחוף לבעיות תקשורת והתפתחות שלהן, כי אם בעיות האלו לא מטופלות בזמן - בגילאים צעירים 1.5-6, אז לילד נשאר הרבה יותר בעיות בחיים הבוגרים.
בואי תגידי מה זה להתאמץ בישבילך, ותביא אפשרויות לאיך את היית עושה זאת? ידוע לי גם תשובה ''אני לא למדתי הוראה'', אז בואו תתחילו מעצמכם כהורים שצריכים לדבר עם הילדים שלהם ודבר ולחנך אותם ולא להפיל את האחריות הזו על המורים. תפקיד המורים זה ללמד - ותפקיד ההורים זה לחנך ולגרום לילדים שיש צורך בללמוד גם אם משהו לא מוצא חן בעינייהם כי החיים הם לא מושלמים ותלמיד יהיו דברים שנאהב ודברים שלא.