מבט שני - 30 שנה למלחמת לבנון - אמת מן הקבר
Вставка
- Опубліковано 15 вер 2024
- כיבוש של כפר קטן בלבנון הפך לטרגדיה. הכתבה מספרת איך התפתח קרב של גדוד קורס קציני שריון בגדוד קורס מפקדי טנקים (קק"ש מול קמ"ט)שגבה במחיר דמים גבוה. חמישה לוחמים נהרגו, ביניהם המג"ד ספי שאומן ז"ל.
צה"ל טייח את האירוע וטען שהחיילים נהרגו מאש סורית. בלחץ המשפחות השכולות הוא נאלץ לשנות את גרסתו. קלטת שהייתה חסויה לאורך שנים שינתה את פני הדברים, והפכה את כל המעורבים לאחראים. אשמה שהם נושאים כל חייהם.
במאי: איל תבור
עורך: רועי בן עמי
תחקיר: דרור אמסטר
הלוואי שכל המדינה תתנהג באופן אבירי כמוך
מעריך אותך
אלי
+Eli Peleg , תודה רבה.
@@ruthargov 7תת
גיבור גדול, ספי שלנו, יהי זכרו ברוך.
זכרך ברוך,ספי שאופמן זצוק"ל
אבי רם אלון השתתף בזה ואני שמח
שלום חברים,
אני מגיב לכתבה ממקום של אחריות ופרספקטיבה של זמן. האחריות לניהול הקרב הזה ותוצאותיו כולן שלי. הינו שם יחד :ספי ז"ל, בני, אני וכמובן כל שאר הלוחמים והמפקדים. אני לוקח עלי את מלוא האחריות לא ממקום של אשמה אלא מעקרון ברור וחד משמעי שהמפקד הבכיר בשטח הוא האחראי לתוצאות, יהיו אשר יהיו. (ואין, לעניות דעתי, לערב בין אחריות לאשמה).
חשוב להדגיש ,מצד שני, שהתחקיר המוצג כאן הוא תחקיר עיתונאי, מעצם טבעו חלקי ושטחי. כל ניסיון לדמות אותו למציאות ששררה בקרב הוא אשליה והטעיה כאחד. האמת בשדה הקרב היא רבת פנים ומורכבת מאוד ואל לנו לשפוט בפסקנות איש מהמעורבים על פי תחקיר זה בלבד, הן על מעשיו והחלטותיו והן על מה שנאמר בתחקיר. מסיבה זו גם איני נכנס לגופו של העניין ומדרך הטבע שזווית הראיה של כל אחד מאתנו שונה.
אולם כן חשוב מאוד ,בתחקיר ובלמידה הצבאית , לרדת לשורשם של הדברים, לנתח טעויות, להבין כשלים בשרשרת הפיקוד, להנחיל למפקדים בעתיד את עיקרון האחריות האישית.
אני מעריך ומוקיר מאוד את מנהיגותם של ספי שאומן ואבי גבעתי (את הנופלים האחרים שהיו חניכים בקורס קציני שריון לא הכרתי אישית) זיכרון כולם לברכה ותהילה. לוחמי הגדודים והחטיבה כולה גילו בקרב עוז רוח מופלא, נחישות, דבקות במשימה ומנהיגות ללא חת.(רק 24 שעות קודם לכן כבשה החטיבה את כל מרחב העיר ג'זין).
אני חש חובה לציין את הערכתי והוקרתי לינוש ודני. שנים רבות שרתנו יחד והייתה לי הזכות לשרת תחת פיקודם. למדתי מהם רבות ושניהם היוו מופת לכולנו במשפחת השריון. אינני מנסה לטייח דבר, אך טבעי הוא שהאגו שלנו מתקומם ומתפרץ ברגעים של עלבון וכעס, אולם חשוב לשים את הדברים בפרופורציה, לשמור ולכבד את זכרם של הנופלים וכן לכבד איש את רעהו.
ברעות ואחווה שריונאית,
חגי כהן.
כחייל בגדוד 196 (אומנם בתקופה יותר מאוחרת) אני מצדיע לך.
יישר כוח.! התפקוד של אביגדור בן גל, במלחמת לבנון לפחות, היה כושל, כך גם של אהוד ברק סגנו. אפילו ביניהם לא נמצאה שפה פיקודית וצבאית משותפת!! חזק ואמץ.
תגובה כל כך חכמה וייחודית! לצערי דברים כל כך הגיוניים ובונים הינם דבר נדיר בשיח בכירים. תודה לכול הגיבורים!
המלחמה הכי מוצדקת בהיסטוריה
שלום בישראל, שלום בעולם
"כשתהיו גדולים, נקווה שכבר לא תצטרכו לשרת בצבא כי יהיה כבר שלום", כך איחלו לנו ההורים, כך איחלנו גם אנחנו לילדים שלנו. השנים עברו וגם הם הפכו לחיילים והשלום לא בא. איפה אנחנו טועים, מה אנחנו לא רואים ומתי יבוא שלום עלינו ועל כולם?
נתחיל בדיוק ההגדרה של המילה "שלום". "שלום" מלשון שלמות. בעם ישראל שלמות תמיד התבטאה בהשלמה פנימית. זה התחיל בבבל העתיקה, כשאברהם גילה שכל הטבע הוא מערכת גלובלית ואינטגרלית, שכל חלקיה מקושרים בהדדיות ובהשלמה. את הגילוי הזה אברהם חלק עם כל העמים שהיו בסביבה, והסביר שהאבולוציה מקדמת את המין האנושי למצב של שלום והשלמה, חיבור מעל כל ההבדלים ופיתוח אהבה מעל כל דחייה. מי שקלט את הרעיון הרוחני התקבץ סביבו, והם הפכו לקהילת תלמידים שמנתה אלפים ורבבות. מהם התהווה בהמשך עם ישראל, כפי שמתאר זאת הרמב"ם בספר המדע.
במהלך ההיסטוריה היחסים בעם ישראל עברו עליות ומורדות. כאשר שנאת חינם השתלטה עלינו מבפנים, קמו עלינו גם אויבים חיצוניים והארץ הקיאה אותנו מתוכה. במשך אלפיים שנות גלות שנאת האומות הכריחה אותנו להתקרב קצת בינינו ולתמוך אחד בשני בעת צרה. מאז שחזרנו לכאן והקמנו מדינה, שוב התעצמה בינינו הדחייה, כמו גם חוסר ההתחשבות, הפילוג והשנאה. היחסים האגואיסטיים הללו מערערים את יסוד הקיום של עם ישראל, שהוא חיבור מעל ההבדלים, אהבה והשלמה. לכן בהגדרה רוחנית אפשר לומר שאנחנו לא נחשבים עדיין לעם ישראל, כי בלי שלום בינינו, אין טעם לחלום על שלום של ממש עם עמים אחרים.
התנאי המקדים לשלום עם השכנים שלנו ועם העולם, הוא חיבור פנימי בקרב עם ישראל. אם נלמד לעשות שלום בינינו, לבנות חברה שאנשיה וכל המנגנונים שלה יפעלו מתוך אהבה ונתינה, כולם יראו בנו דוגמה מופלאה, ויבקשו להעתיק אליהם את שיטת הקיום בחיבור ובהשלמה, זו משמעות הביטוי להיות "אור לגויים". בעולם המקושר שהולך ומתהווה לנגד עינינו, כאשר כולם תלויים בכולם, דוגמה כזו תביע את צורת הקשר שהאנושות חייבת לסגל כדי לשרוד את המחר. תכל'ס, כדי להביא שלום עלינו, אנחנו צריכים להפנות את עיקר תשומת הלב שלנו פנימה, לבניית חיבור בתוך עם ישראל. זה ידרוש מהפכה חינוכית-תרבותית כלל-חברתית, שתעשה שימוש בכל הכלים האפשריים: כלי תקשורת, רשתות חברתיות, מוסדות חינוך ותרבות, הקצאת זמן לחיבור בין אנשים במקומות העבודה, ועוד ועוד.
העתיד הטוב יכול להיות רק בחיבור, זה כבר ברור, אבל כל עוד אנחנו "לא מספקים את הסחורה", אין מי שיוציא את העולם מכל המשברים והמצוקה. לכן כולם סובלים בגלל הפיגור שלנו, וכולם כועסים עלינו ומאשימים אותנו. למרבה הצער, ישראל נתפסת כיום כגורם שלילי ביותר שעדיף היה להעבירו מהעולם. במבט רחב, האיחוד הישראלי הוא צעד ראשון בדרך לאיחוד כלל-אנושי. בהדרגה נלמד לבנות רשת קשר פנימית בין כולם, ובתוכה יתגלה כוח עליון של אהבה ונתינה. כולם ירגישו קרובים ופתוחים זה לזה, ותחום המחקר העיקרי יהיה איך אנחנו מגדילים את החיבור ועושים שלום אמיתי בעולם.
היו צריכים לקרוא לחיל האויר שיוריד עליהם כמה טון פצצות פלוס נפלאם ואז להיכנס
פרשת דברים פרק ח' פסוק י"ז;
ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.
וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך כהיום הזה
לא נשאר הרבה זמן להתגשמות נבואת ישעיהו פרק ב פסוק ב, "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית השם בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים"
"והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה’ אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים"
"ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"
עשיית צדקה וחסד.מקרבת את הגאולה. ומגבירה את התפרצות האמונה העוצמתית.החבויה ושבויה בהגלות הרוחני.למעלה מאלפיים שנה.
המהות של המשיח
המשיח יהיה במדרגה יותר גבוהה מאדם הראשון לפני החטא. בכוח הדביקות העוצמתית של המשיח עם הבורא.
הוא יגלה את הקשר הנשמתי הפנימי והעוצמתי- שנמצא בכל יהודי עם-הבורא ,ואז כל האווירה בכל העולם תשתנה לטובה.
התגלות הניצוץ המשיחי אצל כל אחד ואחת, ישנה את מערכת הכללים הטבעיים בכל העולם כולו .כל מי שלא יהיה מסוגל להתעלות למערכת כללים העל-טבעיים ,יהיה צריך לעבור תהליך של הזדככות. כל עוד הוא לא מתנגד לשינוי.
"אפס"בלתך גואלנו לימות המשיח". כשיבוא המשיח-יתגלה בעולם דרגת הכתר מלכותו ית'.ויורגש בכל היקום כולו.שכל הבריאה כולה היא אין ואפס-ביחס לבורא.
ותהיה הגאולה.ככתוב ,,ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ונגלה כבוד השם וראו כל בשר יחדיו כי פי השם דיבר",
אורו של המשיח יתחיל לחדור לתוך חלל העולם ובכל היקום כולו.
ההרגשה שתיווצר. תתאים למה שאמר שלמה המלך; "הבל הבלים אמר קהלת הכל הבל" .
הרדיפה אחרי תענוגי בני אדם-תיפסק. והמחשבות על תכלית החיים-תקבל תאוצה לכיוון שונה לגמרי ממה שידענו קודם.
וכפי שהרמב"ם כותב; "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויים כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד.
+++
טעויות קורות בזמן מלחמה. אף אחד לא אשם.