יכולתנות? אייבליזם? אולי לא
Вставка
- Опубліковано 27 сер 2024
- מהי יכולתנות?
התנהגות מפלה כלפי בעלי מוגבלות והפחתת הערך שלנו כבני אדם.
יכולתנות אוהבת להציג את עצמה כאובייקטיבית, אך היא מבוססת תפיסה ערכית היררכית.
יש לפרט הרבה מעבר לסרטון הראשוני הזה, כולל להרחיב על מודלים חלופיים או זיהוי יכולתנות.
אשמח לדעת על מה תרצו שארחיב בסרטונים עתידיים
עוד על התמודדות עם יכולתנות שמופנת כלפי אוטיסטים ואוטיסטיות, מומלץ לצפות בסרטון הבא
• "You're Not Autistic!"...
הסברת מעולה.
ואווו, מדהים זו מילה קטנה כל כך לעומת הרושם שהשארת עלי. כל כך נכון ואמיתי, אין ספק שאת הוכחה ניצחת לכך שאנחנו כחברה, שקובעת כל מיני "סטנדרטים" ומכניסה בני אדם לתוך הגדרות שהיא קובעת, ובכך מקבעת דעות שבדרך כלל לא תואמות את אותו אינדבדואל והיכולות שלו. יש לי עוד כל כך הרבה להגיד אבל לא זו הפלטפורמה. בקיצור אני שמוגדר כאדם "נורמלי" מתבייש בחברה שקבעה וקובעת כל מיני סטנדרטים עקומים. שי תודה על החוויה לראות ולהאזין לך. אין מילים.
אני חושב שהתשובה לשאלתך בסוף הוידאו היא דיי פשוטה: הרוב קובע. זה לא אומר שהרוב יודע מה הוא אומר, מבין, או, קובע, אבל הוא זה שקובע. מאחר ולרוב אין יכולת השפעה על אלו שהוא בחר להנהיג אותו, יוצא שהדבר היחיד שהרוב יכול לעשות זה לעצב את החברה וליצור "מוסכמות". ההנהגה אומרת "תראו, הרוב לא ממש מעודד מכל האוטיסטים האלה והבודדים שיכולים ליצור ולהבין דברים שאנו, הקובעים, לא יכולים, אז בואו נקבל את דעת הרוב ונשמור על כולם על אש קטנה".
כך זה עובד, גם בארה"ב. תשומת הלב ניתנת לילדים בלבד. אלה שנמצאים בצד הגבוה של הספקטרום לא מקבלים דבר. הילדים הופכים לבוגרים, ואח"כ לאנשים שאמורים לנהל משפחות, מקומות עבודה ואת חייהם. אבל הם עושים זאת עם פערים ולא נראה שיש פתרון אחד עבור כולם. מצב זה יוצר את הגישה של: "אני פה רק עוד שנתיים, לא יכול ליצור מערכת שתתמוך באוטיסטים הבוגרים. אין לי מספיק זמן, ואיש לא ייתן לי מספיק כסף". זה משאיר את כולם באוויר.
אין לי פתרונות. איש לא ביקש ממני לחשוב על כך. אבל אני חי את זה, ולפעמים סובל יחד עם השאר.
שלום שי, האם תוכלי להציע סרטון שיוכל להנגיש לסביבה הניורטיפיקלית את הקושי של אנשים על הרצף האוטיסטי להתמודד עם מצבי מצוקה קלוקטיביים, איך למנוע מצבי תסכול משותפים, ולהציע סיוע מטיב ולא ״פוצע״?
אזהרת טריגר! קושי וחוסר אונים תקשורתי בזמני מצוקה
אני יודע שלכולם משאבים אמפתיים מוגבלים, אין סבלנות או אנרגיה משאבית להקשיב או להיות אמפתי לאנשים על הרצף האוטיסטי ולקשיים המורכבים שלהם במערכה זו, אבל בגלל זה נגזר עלי להסתגר בחדר ולא לתקשר עם סביבתי… אני מבין שזה קשה, אבל אני מוכרח לקחת את האחריות על הפידבק, התסכול והעייפות של כולם כשאני מנסה באלוהים אדירים לתקשר.. אני מרגיש שאני עושה מאמץ נורא גדול ונפגש עם תסכול… כשהפגשתי עם גורם מטפל את תחושותי, טען שאני כנראה לא מכיר את פריסת שירותי הסיוע לאנשים על הרצף - ובזה שלל את הקושי שלי ואת האחריות הקהילתית שלנו כאינדבדואלים להענות ולעזור אחת לשניה ללא אפליה תקשורתית במצבי קרייסס…
לא מכירה סרטון כזה, אנסה לחפש על מצבי חירום.
בכללי להערכתי הדבר שהנכון הוא לדבר על עומס, להזכיר כמה החוויה מציפה עבור נ"ט ולהבין שאצלנו זה כמו לשים על מגבר.