איך תקבלו החלטות חכמות ומאושרות יותר? יהודית כץ ספטמבר 2019
Вставка
- Опубліковано 24 бер 2020
- בשנת 1937 העיתונאי והסופר נפוליאון היל הוציא ספר בשם "חשוב והתעשר", ובו הוא מתאר את עקרונות ההצלחה על סמך אנשים שהצליחו בגדול. הוא ניסה להבין מה משותף ל-500 אנשים עשירים ומצליחים במיוחד. אתם יודעים, אנשים כמו כמו אנדרו קרנגי - תעשיין ענק ששלט על תעשיית ייצור הפלדה בארה״ב - והנרי פורד, מייסדה של חברת הרכב פורד. התכונה המשותפת לכולם הייתה החלטיות. הם קיבלו החלטות מהר, ושינו אותן אם בכלל - לאט. לעומתם היו גם אלה שלא הצליחו, וחייהם היו מרדף כיבוי-שריפות של כישלונות קטנים וגדולים. הם לא ידעו לקבל החלטות, וגם כשכבר החליטו לעשות משהו, שינו את דעתם מיד אחרי זה.
אפשר לקבל החלטות טובות בכלל? אולי קיימת דרך להקל על עצמנו בעולם מלא גירויים? והאם יש סיכוי שנפסיק להשוות את ההחלטות שלנו לאחרים? התשובה היא כן - כל אלה אפשריים, ועוד יותר מזה.
צפו בהרצאה.
יהודית כ״ץ היא יזמית, יועצת, מאמנת ומרצה המתמחה בתחום הפסיכולוגיה החיובית (חקר האושר) ופסיכולוגיה פרקטית מבוססת מחקר. במקור הגיעה מתחום הפסיכוביולוגיה, מדעי המוח ומחקר קליני (האונ׳ העברית) כשהיא שמה לעצמה למטרה להנגיש את היישום של מחקר אקדמי מבוסס ופרקטי לחיים חסינים וטובים יותר. בהמשך למדה אימון פסיכולוגי (אונ׳ ת״א) ו CBT - טיפול קוגניטיבי התנהגותי (אונ׳ חיפה). היא כותבת באופן קבוע בעיתון ״הארץ״, ומקליטה את הפודקאסט הנשמע ״חושבים טוב״. רב זמנה מוקדש ללייווי תהליכים אישיים. היא מתמקדת בהגברת שביעות רצון, שינוי הרגלים, קבלת החלטות, מערכות יחסים וחוסן. בנוסף, היא מרצה ומלווה תהליכים בחברות המובילות בשוק.
לאתר - www.judithkatz.me
לפודקאסט ״חושבים טוב״ - judithkatzpodcast.simplecast....
תודה רבה! הרצאה מאוד חשובה ומעניינת!
אלופה יהודית! היה מעניין ומלמד, תודה רבה!
איזה הרצאה מדהימה
פשוט מדהימה ומהממת
אלופה כל מילה בסלע
הרצאה בדרך מרתקת .ברורה.
עניינית.
פשוט כיף לשמוע אותך
הרצאה מרתקת , תודה רבה !
הרצאה מאלפת ! תודה רבה יהודית
הרצאה מעולה כל הכבוד!!
הרצאה מאד מעניינת. נהניתי מאד
אין כמוך! תודה רבה
מדהים
מרתק
תודה על הדברים החכמים והחשובים
הרצאה מרתקת תודה רבה יהודית
תודה על ההרצאה המעניינת
וואו, איזו הרצאה אדירה. תודה יהודית!
חזק מאוד .
תודה רבה לחבר ניר יצחק
תודה, יהודית!🙏💐
She is so great, no ego, just a clear message without all the usual academic (Ted) entitlement.
תודה על ההרצאה הנהדרת
ממש נהנתי
כג25''ק
תודה .נהדר
הרצאה חשובה. רק בענייני זוגיות זה אחרת, ואין זוגיות טובה ויציבה בלי התעקשות על השקעה
הרצאה מאוד מדהימה תודה❤️🥰
מדהימה
וואו
היי יהודית זאת ניצה אזרן זוכרת ? היית המורה שלי לפני מס שנים למדנו מבו לפסיכולוגיה היה כיף איתך ,שמחתי לראותך מרצה תמשיכי להצליח בידידות ניצה
הכל תלוי בגודל משמעות של החלטה
במידה וזה החלטה משמעותית ברור שנבדוק יותר
במידה ואני צריך לבחור בין איזה קפה אני שניה בוחר
להפוך קנאה שלילית לחיובית.
רבים טועים ומדביקים לרגש הקנאה תווית שלילית, אבל קנאה היא רגש חיוני וחיובי. אני זוכר שבילדותי אימא שלי הייתה מצביעה על חלק מחבריי ואומרת, "תראה איך הוא מתנהג, תלמד ממנו ותעשה כמוהו", או "תסתכל על החבר הזה, קח ממנו דוגמה".
קנאה היא דבר חשוב ובלעדיה לא היינו מתקדמים. אם לא הייתי מקנא, אפילו איך שחתול מנתר או ציפור שעפה, בכל דבר ודבר שסביבי, לא הייתי מתפתח. זאת אומרת, סוד ההתפתחות והגדילה נובע מהתרשמות עמוקה של המצב הבא. הרצון והכיסופים למושא הקנאה מסגלים יכולת טובה לתאר אותו בבהירות, לשחק את המצב הרצוי בנו כאילו היינו כבר פועלים כך, להימשך אליו יותר ויותר עד שהוא נקלט בנו ומתגשם בדרכנו.
קנאה על דרך התחקות אחר פעולות הטבע, או אחר אנשים מוכשרים ומוצלחים, מפתחת מאוד. לא לשווא הוריי, וכך רוב ההורים, קנו לי מגוון חוברות על מדע וטכנולוגיה, רפואה והיסטוריה. גם הסלון בבית היה מלא מדפים גדושים בספרים ותקליטים - עד שנכנסה הטלוויזיה מתישהו בשנות החמישים ושינתה את אופן הצריכה. ההורים שלי כל הזמן רצו לפתוח בפניי את העולם הגדול, ואני בפה פעור גיליתי נפלאות והרחבתי אופקים. התרגשתי עד דמעות כשארמסטרונג נחת על הירח לראשונה, וממש התקנאתי, איך ייתכן שזה לא אני שם? זה נתן לי זריקת מרץ אדירה שבאה לידי ביטוי בעשורים הבאים שבהם נמשכתי לחקר המדע.
ילדים ללא יצר קנאה עלולים להפוך לצמחים. אגב, אפילו בתאים של כל צמח רשום תיאור הגדילה העתידי שלו, אלא שרק בתנאים הסביבתיים הנכונים הוא יכול להוציאם מהכוח אל הפועל, לצמוח. גם זה נקרא קנאה, רק ברובד נמוך יותר ממין האדם.
בשונה מהצמח, באדם פועל מנגנון נוסף של אגואיזם - רצון לקבל הנאה על חשבון האחר. כל עוד האדם רוצה להיות כמו הסובבים אותו, אלה שבעיניו הם טובים, אין בכך כל רע. אולם מרגע שרגש הקנאה הזה מתחבר לאגו, המיזוג הזה הופך הרסני. אז הקנאה מקבלת תפנית והופכת להיות קנאה רעה ושלילית, והמגמה לרצות שהאחר ייפול וייכשל, יעצור ויישבר, מתחזקת. צרות עין היא הגורם למאבקים ולמלחמות. היא ההיפך הגמור מהקנאה החיובית שקיימת בטבע ומעודדת התפתחות.
השילוב ההרסני הזה נמצא רק בבני האדם. בבעלי חיים לא תמצאו יצר מזיק כזה. אפילו שהם טורפים זה את זה, זו צורת קיומם הטבעית. הטבע למשל פיתח בזאב דחף לטרוף כבשה. אבל שימו לב, מרגע שהזאב שבע, הוא זונח את הפגר לטובת שאר בעלי החיים בסביבה. אין לו צורך נוסף להשמידן, לאכול עד בלי די, או לשמור במקפיא למחר. לכן אי-אפשר לומר שתכונת הזאב רעה. היא טבעית.
לעומת הזאב באדם יש רצון לזכות להישגים כמו של האחר, אם לא יותר, וכתוצאה מהפער, נוצרות באדם הרגשות של מרירות, כעס, אי-שביעות רצון, תחושת קיפוח, תוקפנות ולעיתים גם רצון לנקום. היחס הזה נחשב אגואיסטי, והוא גדל יותר ויותר, ומבקש למלוך, לשלוט, לבלוע את האחר. הוא הבעיה. לא הרצון המוגבר לצריכה מופרזת, לעוד כסף, יופי, אוטו חדש, בית גדול או בגד ממותג. לא. זה לא אגו. אלא רק הרצון שמכוון לרעת הזולת. ייתכן וברוב המקרים אנחנו לא צריכים את מה שיש לאחר, אבל עצם שבירת השוויון ורכישת עליונות על האחר מדרדרת לנזק בלתי הפיך ביחסים.
אין מה לצפות מאדם שיהפוך עורו. זה הטבע שלנו, אלא עלינו רק לתקנו. להפוך את היצר הרע ליצר טוב. להכיר תחילה בטבע הרע שלנו - הגלוי והסמוי - ולדעת שלא יעזרו כל מיני חשבונות קטנים כדי לרסן אותו. פחד או בושה רק ינמיכו את להבות אש הקנאה, אך לא יכבו אותה או ינתבו אותה לאש חמה ומועילה.
ועוד דבר שחשוב להבין, בסופה של ההתפתחות האנושית כולנו אחד, והאגואיזם והקנאה השלילית מעוורים אותנו מלהתקרב לשלמות, לחיים שלווים ומאושרים. כשהאגואיזם יתגבר ולא נוכל לסבול את היחסים הנוכחיים, אז נדרוש בעצמנו שינוי עצמי. אז, או בתקווה שנשכים קודם, נפתח את ספרי הקבלה ונלמד איך להתעלות על האגו האנושי, איך להפוך את הקנאה השלילית לחיובית, כזו שתריץ אותנו דווקא לתת ולהתחבר.
כתבת יפה
יפה
נחמד
שווה הקשבה❣
איך אפשר להגיע למילים בשיר רגעים ?
מה בונה את העולם שלנו אם לא רצף ההחלטות שאנחנו מקבלים?
אולי האישיות שלנו? שמורכבת (תרתי משמע) מסך חוויות העבר שלנו בתיבול כלים שקיבלנו, או לא קיבלנו, להתמודד איתן. והרי כל אלו אינן תלויות בנו או אף גלויות לנו פעמים רבות. הו.. איזה יופי שתמיד אפשר להאשים את ההורים?!?! מעניין מי הגאון שהגה את הסטארטאפ הזה שרץ מימי התנך ובאמת עובד מצוין לפחות.. עד לשלב בחיים שזה כבר לא מחזיק מים ומצפים מאדם לקחת איזושהי אחריות. אבל מה עם אלו שגם מעבר לכל שלב סביר ממשיכים להאשים את ההורים וזאת מן הסתם אינדיקציה שקיימת סיבה ברורה לתלות אשמה במישהו וניתן להסיק מכך שהאישיות אכן מורכבת, מה שמחזיר אותנו להשפעתה על העולם שלנו דרך קבלת ההחלטות. מ.ש.ל
היי יהודית, יש לי שאלה :) הרגשתי קצת סתירה בין החלק הראשון לחלק השני: אנשים שהם ה''זורמים'' בחיים הם בעצם ה''מסתפקים'' ואלו שמחפשים כל הזמן את הנתיב המיוחד להם הם ה''מקסימייזרים'' אז משתמע כאילו ה''מסתפקים'' אמורים להיות מאושרים יותר אך לפי הנקודה שהעלית הם אח''כ מתחרטים על הדרך שלא לקחו
לא כל כך הבנתי את הקשר בין ללכת להתנדב לבין לפני שמתחילים ללמוד…הרי אם עדיין לא ברור האם לקבל החלטה לגבי הלימודי ורוצים להרגיש את הערך של המקצוע על העצמך איך ההתנדבות יכולה לעזור ?
מי שנתן לך להרצות עם מיקרופון צריך לפטר אותו
חכמה עילאית ברכבת תחתית
בינואר 2007 עמד כַּנָּר רחוב בכובע בייסבול לראשו בתחנת הרכבת התחתית הסואנת של וושינגטון וניגן במשך קרוב לשעה יצירות מופת של יוהאן סבסטיאן באך. בפרק הזמן הזה חלפו על פניו מעל אלף אנשים ורובם לא שמו לב אליו בכלל. עשרים ושבעה מהם זרקו לו מטבע והמשיכו בדרכם, שבעה נעצרו להקשיב לרגע לנגינה ורק אחד בלבד זיהה אותו.
המנגן היה ג'ושוע בל, אחד הכנרים המפורסמים בעולם, מוזיקאי מחונן ומבוקש שממלא אולמות גדולים בקהל המשתוקק לשומעו הרוכש כרטיסים זמן רב מראש. בל נענה לניסוי חברתי שהציע עיתונאי מעיתון "וושינגטון פוסט": לבדוק האם הציבור יבחין באיכותו הנדירה של "נגן הרחוב".
אני לא חושב שהמסקנות מהמחקר יכולות להיות כפשוטן. לרוב הקהל יודע להבחין בנגינה משובחת אם היא נשמעת בתנאים מתאימים. הרי אנחנו יודעים מהי הרכבת התחתית. אף אחד לא נכנס אליה באותו האופן שבו הוא נכנס לאולם קונצרטים כשהוא מוכן ומכוון לשמוע מוזיקה שמימית. אנשים עוברים בתחנה בדרכם מנקודה א' לב', הם ממהרים, הם טרודים, הם שקועים במטלות שעליהם לבצע, ככה שגם אם נשמעת באוזניהם הרמוניה מושלמת, הם לא פנויים לשמוע אותה, לא יכולים לתת לה להלום בהם, להשתלט על החושים ולרומם אותם לעולמות אחרים.
אותו הדבר אפשר להגיד על שאר האומנויות והחכמות הקיימות בעולם: כדי לקלוט אותן דרושים תנאים פנימיים מיוחדים וסביבה שמגיעה מוכנה לזה. כך גם לגבי חכמת הקבלה: היא עומדת בטבורו של עולם אלפיים שנה, הרבה לפני שהתפרסמו בו שאר הדתות, האמונות והזרמים השונים. אך מעטים אלה שנעצרו להקשיב מה יש לה להציע.
חכמת הקבלה נגישה לכולם כמו אותה מנגינה בתחנה התחתית. כל אחד יכול לעצור, לאפשר לה לשטוף את המחשבה, לרומם את הלב, עד שיחוש מי הוא באמת ומהו העולם הזה, מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך. ובכל זאת מעטים הם העוצרים, מזהים אותה כחכמת האמת, זו שיש בה תשובה לכל שאלה שניקרה אי-פעם בראשו של אדם מיום שבא לעולם.
כמו ברכבת התחתית, הבעיה היא לא בפשטות שבה החכמה מציגה את הידע האצור בה, אלא בכך שלאנשים אין את התנאים המתאימים כדי לעצור ולהתרשם ממנה. ראשם של העוברים ושבים בעולמנו טרוד בשאלות כמו: מה לאכול בצוהריים? מה יהיה עם הילדים? מאיפה לקחת כסף לחופשה הבאה? מה יהיה עם הגשם או החמסין, מה יהיה עם העולם? והארץ שלנו הקטנה והמסכנה, מה יהיה איתה?
לכן עם כל ההשתדלות לפרסם את חכמת הקבלה ולמרות השייכות הישירה שלה לעם ישראל והתשובות המדויקות שהיא נותנת לשאלת קיומנו כאן, אני לא חושב שהרבה אנשים יצליחו להקשיב למה שיש לה להגיד, עד שהכוח העליון יתערב ויכניס בינינו תנאים התחלתיים, נתונים בסיסיים שיפקחו את עינינו ויפתחו את אוזנינו לעכל את מה שיש לה למסור.
אנו נמשיך לפרסם את חכמת הקבלה ככל שנוכל, ונחכה בסבלנות לרגע שבו יבשיל הזמן ויתפתחו התנאים בהם עם ישראל יזהה את האוצר שיש בידיו, יתקרב לחכמה ויתעמק בה. ואז יגיע הרגע שבו עם ישראל יסחוף את כל העולם אחריו להאזין עימו למסר העמוק שיש לה למסור לעולם.
23:26 האמת שזה מה שקרה לי האמת עם הספר שלך.. למרות שלא יכולתי להמשיך לקרוא, בגלל ששילמתי המשכתי עד עמוד 120
מדהים