מי שרוצה להיות טוב שיתכונן להיות רע מספרים על בחור צעיר שהגיע לחכם ומבקש שיקבל אותו בתור תלמיד. "אתה יודע לשקר?" שאל החכם. "לא, כמובן שלא", אמר התלמיד. "ולגנוב?", "לא". "ולהרוג?", "לא!". "אז לך ותלמד את כל זה, וכשתבין ותכיר, אל תעשה זאת יותר". בטח החכם היה מקובל. כי מי שעוסק בחכמת הקבלה יודע מניסיונו שכדי להיות אדם גדול צריכים לעבור בו כל הרצונות, מהטובים עד הגרועים ביותר. הוא צריך להכיר מהי התכונה האמיתית הפועלת בו לכל עומקה, ואז להתעלות מעליה. מצד הטבע, יש בנו רק רע, כמו שכתוב על הבורא שאמר "בראתי יצר הרע". מנגד, הבורא ציווה עלינו לפעול לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך", מצווה המוטלת על מי שמבקש ללמוד להיות חכם גדול. על אדם שחסרה לו התחושה של אותו יצר הרע שמנהל ומסובב אותו עדיין לא מוטלת מצוות האהבה. החכם בסיפור שלח את הבחור להכיר את עצמו עד היסוד, ללמוד את כל הרצונות והתאוות הטמונים בו בלי שהוא חש ומודע להם. כשאדם מתחיל להכיר את המנוע הפנימי שלו הכול נפתח בפניו. בהדרגה מתגלה לפניו כל היצר, הוא נחרד ממנו ואז, כמו אותו חכם שכבר עבר את כל השלבים של גילוי היצר האגואיסטי שבתוכו, הוא מתחיל לגלות את התכונה ההופכית. ייתכן ועדיף לשבת בשקט בצד ולא לעבור את התהליך המטלטל הזה, אבל אז אדם נשאר כמו פרח יפה או חתלתול, ברמת צומח או חי, ולא מממש את רמת האדם. יש דתות שקוראות לעשות כך, להרדים את היצרים. הן נותנות למאמינים שלהן עקרונות ועצות איך לא לגעת ברע שנמצא בהם. אבל חכמת הקבלה מסבירה שהיצר הרע נועד לעבוד איתו, לטפס בעזרתו אל הטוב. כתוב, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ככל שהיצר הרע גדול יותר כך ניתן להרכיב על פניו את היצר הטוב. בסופו של דבר כולנו נצטרך להכיר את הרע שבנו ולקיים את מצוות אהבת הזולת. לא נצליח להחביא את הרע למשך זמן רב ולהמשיך לחיות איתו כרגיל. אבל ככל שיתעוררו להכיר בו יותר אנשים, נעבור את תיקון הלב בצורה קלה ומהירה. למזלנו המקובלים כבר כבשו לנו את הדרך ללכת בה, רק צריך להקשיב לעצתם.
תהילים: כשהלב נלחם על אהבה דוד היה מלך ישראל, עם מיוחד ששורשיו בבבל העתיקה. שם גילה אברהם שיש כוח אחד שפועל בכל הטבע, מערכת ניהול, תוכנת הפעלה. אפשר לקרוא לו הטבע, אלוהים או כוח עליון. אברהם לימד את כל מי שרק הסכים לשמוע, שהדבר הגדול ביותר שאפשר להשיג בחיים הוא חיבור אליו, ושעושים זאת דרך חסד ואהבה לזולת. למה? כי כך האדם מתאים את עצמו לאחדות הטבע, ולרמה כזו האבולוציה מקדמת את האנושות כולה. קהילת תלמידי אברהם הפכה בהמשך לעם ישראל, כפי שכותב הרמב"ם בספר המדע. אגב, כל המשברים שיש היום בעולם, נובעים ביסודם מחוסר התאמה מתגבר בין האדם לכוח הטבע הכללי שפועל עלינו. וכל התורה, בפנימיותה, היא שיטה למשיכת כוח מתקן, "אור", שמסוגל להפוך את האגואיזם הצר שבאדם לכיוון של חיבור והשלמה עם כולם. בתוך הקבוצה המיוחדת הזו התגלה דוד המלך. דוד נקרא "מלך" לא מפני ששלט בעם ביד רמה, אלא בזכות העובדה ששירת את כולם, העלה את כולם, כיוון אותם לחיים לפי "ואהבת לרעך כמוך". דוד עבר בעצמו את כל המצבים שיעבור העם במהלך התפתחותו, ובהתאם לזה חיבר מגוון פניות לכוח העליון. הוא גילה בתוכו את הכוחות הרעים שבהם צריך להילחם, הבין שאפשר להפוך אותם לטובים, מה שנקרא גם "תיקונים", וביקש כוחות להתפתח נכון. פעם מצד גילוי כוח הרע שבו, פעם מצד כוח הטוב שהוא רוצה לקבל, ועוד. כל המצבים שיכולים לעבור אי פעם על אדם, על כל אחד ועל כולנו יחד, כלולים בספר תהילים. לכן רואים שבכל מצב שבו אנשים נמצאים, כשהם פותחים תהילים איפשהו וקצת קוראים, מיד מרגישים שמשהו מתעורר בפנים. תמיד יש איזו תגובה מהלב על המילים, התקשרות כלשהי לכוח עליון, למערכת הכללית שאליה אנחנו שייכים. מעבר לכך, אם מתעורר באדם רצון להתפתח מבחינה רוחנית והוא לומד לעשות זאת במסגרת קבוצתית, אז יש ביכולתו לעורר מהתהילים כוח מיוחד שיקדם אותו לחיבור ואהבה לאחרים. הכוח הזה הוא חלק מסך כל הכוח שמושך אותנו קדימה, כוח שנקרא "משיח" או "משיח בן דוד". בבית המקדש שרו הלוויים את מזמורי התהילים. בכך הם היו מברכים את העם, עוזרים לכולם להתחבר למערכת אחת. במהות הדברים, בית המקדש הוא לא בניין עשוי עצים ואבנים, אלא מקום פנימי של קשר בין לבבות שרוצים להיות מחוברים. והקורבנות שאני מקריב זו הקרבה של האגו שלי, על מנת שאוכל באמת להתקרב לאחרים. במה דברים אמורים? האדם הוא עולם קטן, אמרו החכמים, וכולל חלקים פנימיים שנקראים דומם, צומח, חי ואדם. כדי לבנות את דרגת האדם שבי, זה שמחובר עם כולם באהבה, אני צריך להקריב את החלקים האגואיסטיים שבי, הדומם, הצומח והחי. זה אומר להתעלות מעליהם עם כוח גדול יותר של אהבה לזולת, להפוך את יצר הרע ליצר טוב, מה שנקרא גם "קיום מצווה". "ממעמקים קראתיך". ממעמקי הלב. "ספירת המלכות", היא העמקות הגדולה ביותר שמתגלה באדם. זוהי הספירה האחרונה, המסיימת, זו שמחזיקה את המבנה הרוחני שבנוי מעשר ספירות. לכן, רק דוד, המלך, יכול היה לממש את התהילים ולכתוב אותם עבור כולם. "שיר למעלות", הוא אומר. אני רוצה לעלות במדרגות, יותר ויותר להידמות, לכוח העליון שבכל מערכת הטבע. "אשא עיניי אל ההרים, מאין יבוא עזרי. עזרי מעם ה', עושה שמיים וארץ". העזרה באה מאותו כוח אחד. הוא שעושה את "הארץ", כלומר את הרצון הארצי, האגואיסטי, על מנת לאפשר לי לבחור להתעלות ממנו עד ל"שמיים", עד לתכונת האהבה והנתינה. שם הספר הוא תהילים, מלשון הלל, אף על פי שיש בו תיאורי מצבים קשים שבהם האדם ממש נקרע לגזרים. השונאים שלו, היינו הרצונות הרעים שמתגלים בתוך ליבו, מושכים אותו לכל מיני כיוונים לא טובים. הוא לא יכול להתגבר עליהם, ולכן צועק ובוכה. מבקש כוח לתקן. ולמרות הכול, הוא מודה לבורא, מהלל, כי מבין שעל ידי כל התהליך הזה הוא בסופו של דבר מתקרב. זוהי מודעות עליונה לכך שאין בעולם שום כוח רע, וכל רע שמתגלה, בנו תלוי כמה מהר נעביר אותו לצד הטוב. אין לנו דרך ישירה לאהבה, אלא רק להפוך לטובה את כוחות הרע, מה שנקרא גם "חזרה בתשובה". אדם, במלוא מובן המילה, הוא מי שהיה הפוך ונעשה דומה לכוח העליון שתכונתו השפעה טובה, אהבה ונתינה. ונקודה אחרונה, מנקודת מבט גלובלית. המשברים השונים שרואים היום בחיי הפרט והחברה, כולם נובעים ביסודם מההופכיות בין האגואיזם הצר שמתגלה יותר ויותר באדם, לבין העולם שנעשה יותר ויותר מקושר. כדי להימנע מקריסה כוללת, צריך ללמוד להתקשר כמו חלקים שונים באותה מערכת. מי שיכול להוביל מהפכה תפיסתית-חינוכית כזו, הוא עם ישראל. עלינו להתוודע מחדש אל השיטה לחיבור שייסד אברהם, ליישם אותה בינינו ולהעביר לכל העולם. ככל שזה יקרה נכיר את האהבה הכללית ששורה בבריאה, וגם הלב שלנו יאמר שירה.
מי שרוצה להיות טוב שיתכונן להיות רע מספרים על בחור צעיר שהגיע לחכם ומבקש שיקבל אותו בתור תלמיד. "אתה יודע לשקר?" שאל החכם. "לא, כמובן שלא", אמר התלמיד. "ולגנוב?", "לא". "ולהרוג?", "לא!". "אז לך ותלמד את כל זה, וכשתבין ותכיר, אל תעשה זאת יותר". בטח החכם היה מקובל. כי מי שעוסק בחכמת הקבלה יודע מניסיונו שכדי להיות אדם גדול צריכים לעבור בו כל הרצונות, מהטובים עד הגרועים ביותר. הוא צריך להכיר מהי התכונה האמיתית הפועלת בו לכל עומקה, ואז להתעלות מעליה. מצד הטבע, יש בנו רק רע, כמו שכתוב על הבורא שאמר "בראתי יצר הרע". מנגד, הבורא ציווה עלינו לפעול לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך", מצווה המוטלת על מי שמבקש ללמוד להיות חכם גדול. על אדם שחסרה לו התחושה של אותו יצר הרע שמנהל ומסובב אותו עדיין לא מוטלת מצוות האהבה. החכם בסיפור שלח את הבחור להכיר את עצמו עד היסוד, ללמוד את כל הרצונות והתאוות הטמונים בו בלי שהוא חש ומודע להם. כשאדם מתחיל להכיר את המנוע הפנימי שלו הכול נפתח בפניו. בהדרגה מתגלה לפניו כל היצר, הוא נחרד ממנו ואז, כמו אותו חכם שכבר עבר את כל השלבים של גילוי היצר האגואיסטי שבתוכו, הוא מתחיל לגלות את התכונה ההופכית. ייתכן ועדיף לשבת בשקט בצד ולא לעבור את התהליך המטלטל הזה, אבל אז אדם נשאר כמו פרח יפה או חתלתול, ברמת צומח או חי, ולא מממש את רמת האדם. יש דתות שקוראות לעשות כך, להרדים את היצרים. הן נותנות למאמינים שלהן עקרונות ועצות איך לא לגעת ברע שנמצא בהם. אבל חכמת הקבלה מסבירה שהיצר הרע נועד לעבוד איתו, לטפס בעזרתו אל הטוב. כתוב, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ככל שהיצר הרע גדול יותר כך ניתן להרכיב על פניו את היצר הטוב. בסופו של דבר כולנו נצטרך להכיר את הרע שבנו ולקיים את מצוות אהבת הזולת. לא נצליח להחביא את הרע למשך זמן רב ולהמשיך לחיות איתו כרגיל. אבל ככל שיתעוררו להכיר בו יותר אנשים, נעבור את תיקון הלב בצורה קלה ומהירה. למזלנו המקובלים כבר כבשו לנו את הדרך ללכת בה, רק צריך להקשיב לעצתם.
תהילים: כשהלב נלחם על אהבה דוד היה מלך ישראל, עם מיוחד ששורשיו בבבל העתיקה. שם גילה אברהם שיש כוח אחד שפועל בכל הטבע, מערכת ניהול, תוכנת הפעלה. אפשר לקרוא לו הטבע, אלוהים או כוח עליון. אברהם לימד את כל מי שרק הסכים לשמוע, שהדבר הגדול ביותר שאפשר להשיג בחיים הוא חיבור אליו, ושעושים זאת דרך חסד ואהבה לזולת. למה? כי כך האדם מתאים את עצמו לאחדות הטבע, ולרמה כזו האבולוציה מקדמת את האנושות כולה. קהילת תלמידי אברהם הפכה בהמשך לעם ישראל, כפי שכותב הרמב"ם בספר המדע. אגב, כל המשברים שיש היום בעולם, נובעים ביסודם מחוסר התאמה מתגבר בין האדם לכוח הטבע הכללי שפועל עלינו. וכל התורה, בפנימיותה, היא שיטה למשיכת כוח מתקן, "אור", שמסוגל להפוך את האגואיזם הצר שבאדם לכיוון של חיבור והשלמה עם כולם. בתוך הקבוצה המיוחדת הזו התגלה דוד המלך. דוד נקרא "מלך" לא מפני ששלט בעם ביד רמה, אלא בזכות העובדה ששירת את כולם, העלה את כולם, כיוון אותם לחיים לפי "ואהבת לרעך כמוך". דוד עבר בעצמו את כל המצבים שיעבור העם במהלך התפתחותו, ובהתאם לזה חיבר מגוון פניות לכוח העליון. הוא גילה בתוכו את הכוחות הרעים שבהם צריך להילחם, הבין שאפשר להפוך אותם לטובים, מה שנקרא גם "תיקונים", וביקש כוחות להתפתח נכון. פעם מצד גילוי כוח הרע שבו, פעם מצד כוח הטוב שהוא רוצה לקבל, ועוד. כל המצבים שיכולים לעבור אי פעם על אדם, על כל אחד ועל כולנו יחד, כלולים בספר תהילים. לכן רואים שבכל מצב שבו אנשים נמצאים, כשהם פותחים תהילים איפשהו וקצת קוראים, מיד מרגישים שמשהו מתעורר בפנים. תמיד יש איזו תגובה מהלב על המילים, התקשרות כלשהי לכוח עליון, למערכת הכללית שאליה אנחנו שייכים. מעבר לכך, אם מתעורר באדם רצון להתפתח מבחינה רוחנית והוא לומד לעשות זאת במסגרת קבוצתית, אז יש ביכולתו לעורר מהתהילים כוח מיוחד שיקדם אותו לחיבור ואהבה לאחרים. הכוח הזה הוא חלק מסך כל הכוח שמושך אותנו קדימה, כוח שנקרא "משיח" או "משיח בן דוד". בבית המקדש שרו הלוויים את מזמורי התהילים. בכך הם היו מברכים את העם, עוזרים לכולם להתחבר למערכת אחת. במהות הדברים, בית המקדש הוא לא בניין עשוי עצים ואבנים, אלא מקום פנימי של קשר בין לבבות שרוצים להיות מחוברים. והקורבנות שאני מקריב זו הקרבה של האגו שלי, על מנת שאוכל באמת להתקרב לאחרים. במה דברים אמורים? האדם הוא עולם קטן, אמרו החכמים, וכולל חלקים פנימיים שנקראים דומם, צומח, חי ואדם. כדי לבנות את דרגת האדם שבי, זה שמחובר עם כולם באהבה, אני צריך להקריב את החלקים האגואיסטיים שבי, הדומם, הצומח והחי. זה אומר להתעלות מעליהם עם כוח גדול יותר של אהבה לזולת, להפוך את יצר הרע ליצר טוב, מה שנקרא גם "קיום מצווה". "ממעמקים קראתיך". ממעמקי הלב. "ספירת המלכות", היא העמקות הגדולה ביותר שמתגלה באדם. זוהי הספירה האחרונה, המסיימת, זו שמחזיקה את המבנה הרוחני שבנוי מעשר ספירות. לכן, רק דוד, המלך, יכול היה לממש את התהילים ולכתוב אותם עבור כולם. "שיר למעלות", הוא אומר. אני רוצה לעלות במדרגות, יותר ויותר להידמות, לכוח העליון שבכל מערכת הטבע. "אשא עיניי אל ההרים, מאין יבוא עזרי. עזרי מעם ה', עושה שמיים וארץ". העזרה באה מאותו כוח אחד. הוא שעושה את "הארץ", כלומר את הרצון הארצי, האגואיסטי, על מנת לאפשר לי לבחור להתעלות ממנו עד ל"שמיים", עד לתכונת האהבה והנתינה. שם הספר הוא תהילים, מלשון הלל, אף על פי שיש בו תיאורי מצבים קשים שבהם האדם ממש נקרע לגזרים. השונאים שלו, היינו הרצונות הרעים שמתגלים בתוך ליבו, מושכים אותו לכל מיני כיוונים לא טובים. הוא לא יכול להתגבר עליהם, ולכן צועק ובוכה. מבקש כוח לתקן. ולמרות הכול, הוא מודה לבורא, מהלל, כי מבין שעל ידי כל התהליך הזה הוא בסופו של דבר מתקרב. זוהי מודעות עליונה לכך שאין בעולם שום כוח רע, וכל רע שמתגלה, בנו תלוי כמה מהר נעביר אותו לצד הטוב. אין לנו דרך ישירה לאהבה, אלא רק להפוך לטובה את כוחות הרע, מה שנקרא גם "חזרה בתשובה". אדם, במלוא מובן המילה, הוא מי שהיה הפוך ונעשה דומה לכוח העליון שתכונתו השפעה טובה, אהבה ונתינה. ונקודה אחרונה, מנקודת מבט גלובלית. המשברים השונים שרואים היום בחיי הפרט והחברה, כולם נובעים ביסודם מההופכיות בין האגואיזם הצר שמתגלה יותר ויותר באדם, לבין העולם שנעשה יותר ויותר מקושר. כדי להימנע מקריסה כוללת, צריך ללמוד להתקשר כמו חלקים שונים באותה מערכת. מי שיכול להוביל מהפכה תפיסתית-חינוכית כזו, הוא עם ישראל. עלינו להתוודע מחדש אל השיטה לחיבור שייסד אברהם, ליישם אותה בינינו ולהעביר לכל העולם. ככל שזה יקרה נכיר את האהבה הכללית ששורה בבריאה, וגם הלב שלנו יאמר שירה.
סוף סוף חדשות טובות
כל הכבוד! נקודת אור!
כתבה מעניינת ❤
כל הכבוד 😊
כתבה מאוד חשובה ומעניינת
תעשה על הרצח באילת בבקשה
הזה שנרצח היה עבריין, פחות פסולת אנושית.
איך שמורת טבע אם שטים בה סטי"לים של חיל הים באופן קבוע? הדלק שלהם לא מזבם? והרעש?
מי שרוצה להיות טוב שיתכונן להיות רע
מספרים על בחור צעיר שהגיע לחכם ומבקש שיקבל אותו בתור תלמיד. "אתה יודע לשקר?" שאל החכם. "לא, כמובן שלא", אמר התלמיד. "ולגנוב?", "לא". "ולהרוג?", "לא!". "אז לך ותלמד את כל זה, וכשתבין ותכיר, אל תעשה זאת יותר".
בטח החכם היה מקובל. כי מי שעוסק בחכמת הקבלה יודע מניסיונו שכדי להיות אדם גדול צריכים לעבור בו כל הרצונות, מהטובים עד הגרועים ביותר. הוא צריך להכיר מהי התכונה האמיתית הפועלת בו לכל עומקה, ואז להתעלות מעליה.
מצד הטבע, יש בנו רק רע, כמו שכתוב על הבורא שאמר "בראתי יצר הרע". מנגד, הבורא ציווה עלינו לפעול לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך", מצווה המוטלת על מי שמבקש ללמוד להיות חכם גדול. על אדם שחסרה לו התחושה של אותו יצר הרע שמנהל ומסובב אותו עדיין לא מוטלת מצוות האהבה.
החכם בסיפור שלח את הבחור להכיר את עצמו עד היסוד, ללמוד את כל הרצונות והתאוות הטמונים בו בלי שהוא חש ומודע להם. כשאדם מתחיל להכיר את המנוע הפנימי שלו הכול נפתח בפניו. בהדרגה מתגלה לפניו כל היצר, הוא נחרד ממנו ואז, כמו אותו חכם שכבר עבר את כל השלבים של גילוי היצר האגואיסטי שבתוכו, הוא מתחיל לגלות את התכונה ההופכית.
ייתכן ועדיף לשבת בשקט בצד ולא לעבור את התהליך המטלטל הזה, אבל אז אדם נשאר כמו פרח יפה או חתלתול, ברמת צומח או חי, ולא מממש את רמת האדם. יש דתות שקוראות לעשות כך, להרדים את היצרים. הן נותנות למאמינים שלהן עקרונות ועצות איך לא לגעת ברע שנמצא בהם. אבל חכמת הקבלה מסבירה שהיצר הרע נועד לעבוד איתו, לטפס בעזרתו אל הטוב. כתוב, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ככל שהיצר הרע גדול יותר כך ניתן להרכיב על פניו את היצר הטוב.
בסופו של דבר כולנו נצטרך להכיר את הרע שבנו ולקיים את מצוות אהבת הזולת. לא נצליח להחביא את הרע למשך זמן רב ולהמשיך לחיות איתו כרגיל. אבל ככל שיתעוררו להכיר בו יותר אנשים, נעבור את תיקון הלב בצורה קלה ומהירה. למזלנו המקובלים כבר כבשו לנו את הדרך ללכת בה, רק צריך להקשיב לעצתם.
תהילים: כשהלב נלחם על אהבה
דוד היה מלך ישראל, עם מיוחד ששורשיו בבבל העתיקה. שם גילה אברהם שיש כוח אחד שפועל בכל הטבע, מערכת ניהול, תוכנת הפעלה. אפשר לקרוא לו הטבע, אלוהים או כוח עליון. אברהם לימד את כל מי שרק הסכים לשמוע, שהדבר הגדול ביותר שאפשר להשיג בחיים הוא חיבור אליו, ושעושים זאת דרך חסד ואהבה לזולת. למה? כי כך האדם מתאים את עצמו לאחדות הטבע, ולרמה כזו האבולוציה מקדמת את האנושות כולה. קהילת תלמידי אברהם הפכה בהמשך לעם ישראל, כפי שכותב הרמב"ם בספר המדע.
אגב, כל המשברים שיש היום בעולם, נובעים ביסודם מחוסר התאמה מתגבר בין האדם לכוח הטבע הכללי שפועל עלינו. וכל התורה, בפנימיותה, היא שיטה למשיכת כוח מתקן, "אור", שמסוגל להפוך את האגואיזם הצר שבאדם לכיוון של חיבור והשלמה עם כולם.
בתוך הקבוצה המיוחדת הזו התגלה דוד המלך. דוד נקרא "מלך" לא מפני ששלט בעם ביד רמה, אלא בזכות העובדה ששירת את כולם, העלה את כולם, כיוון אותם לחיים לפי "ואהבת לרעך כמוך".
דוד עבר בעצמו את כל המצבים שיעבור העם במהלך התפתחותו, ובהתאם לזה חיבר מגוון פניות לכוח העליון. הוא גילה בתוכו את הכוחות הרעים שבהם צריך להילחם, הבין שאפשר להפוך אותם לטובים, מה שנקרא גם "תיקונים", וביקש כוחות להתפתח נכון. פעם מצד גילוי כוח הרע שבו, פעם מצד כוח הטוב שהוא רוצה לקבל, ועוד.
כל המצבים שיכולים לעבור אי פעם על אדם, על כל אחד ועל כולנו יחד, כלולים בספר תהילים. לכן רואים שבכל מצב שבו אנשים נמצאים, כשהם פותחים תהילים איפשהו וקצת קוראים, מיד מרגישים שמשהו מתעורר בפנים. תמיד יש איזו תגובה מהלב על המילים, התקשרות כלשהי לכוח עליון, למערכת הכללית שאליה אנחנו שייכים.
מעבר לכך, אם מתעורר באדם רצון להתפתח מבחינה רוחנית והוא לומד לעשות זאת במסגרת קבוצתית, אז יש ביכולתו לעורר מהתהילים כוח מיוחד שיקדם אותו לחיבור ואהבה לאחרים. הכוח הזה הוא חלק מסך כל הכוח שמושך אותנו קדימה, כוח שנקרא "משיח" או "משיח בן דוד".
בבית המקדש שרו הלוויים את מזמורי התהילים. בכך הם היו מברכים את העם, עוזרים לכולם להתחבר למערכת אחת. במהות הדברים, בית המקדש הוא לא בניין עשוי עצים ואבנים, אלא מקום פנימי של קשר בין לבבות שרוצים להיות מחוברים. והקורבנות שאני מקריב זו הקרבה של האגו שלי, על מנת שאוכל באמת להתקרב לאחרים.
במה דברים אמורים? האדם הוא עולם קטן, אמרו החכמים, וכולל חלקים פנימיים שנקראים דומם, צומח, חי ואדם. כדי לבנות את דרגת האדם שבי, זה שמחובר עם כולם באהבה, אני צריך להקריב את החלקים האגואיסטיים שבי, הדומם, הצומח והחי. זה אומר להתעלות מעליהם עם כוח גדול יותר של אהבה לזולת, להפוך את יצר הרע ליצר טוב, מה שנקרא גם "קיום מצווה".
"ממעמקים קראתיך". ממעמקי הלב. "ספירת המלכות", היא העמקות הגדולה ביותר שמתגלה באדם. זוהי הספירה האחרונה, המסיימת, זו שמחזיקה את המבנה הרוחני שבנוי מעשר ספירות. לכן, רק דוד, המלך, יכול היה לממש את התהילים ולכתוב אותם עבור כולם.
"שיר למעלות", הוא אומר. אני רוצה לעלות במדרגות, יותר ויותר להידמות, לכוח העליון שבכל מערכת הטבע. "אשא עיניי אל ההרים, מאין יבוא עזרי. עזרי מעם ה', עושה שמיים וארץ". העזרה באה מאותו כוח אחד. הוא שעושה את "הארץ", כלומר את הרצון הארצי, האגואיסטי, על מנת לאפשר לי לבחור להתעלות ממנו עד ל"שמיים", עד לתכונת האהבה והנתינה.
שם הספר הוא תהילים, מלשון הלל, אף על פי שיש בו תיאורי מצבים קשים שבהם האדם ממש נקרע לגזרים. השונאים שלו, היינו הרצונות הרעים שמתגלים בתוך ליבו, מושכים אותו לכל מיני כיוונים לא טובים. הוא לא יכול להתגבר עליהם, ולכן צועק ובוכה. מבקש כוח לתקן. ולמרות הכול, הוא מודה לבורא, מהלל, כי מבין שעל ידי כל התהליך הזה הוא בסופו של דבר מתקרב.
זוהי מודעות עליונה לכך שאין בעולם שום כוח רע, וכל רע שמתגלה, בנו תלוי כמה מהר נעביר אותו לצד הטוב. אין לנו דרך ישירה לאהבה, אלא רק להפוך לטובה את כוחות הרע, מה שנקרא גם "חזרה בתשובה". אדם, במלוא מובן המילה, הוא מי שהיה הפוך ונעשה דומה לכוח העליון שתכונתו השפעה טובה, אהבה ונתינה.
ונקודה אחרונה, מנקודת מבט גלובלית. המשברים השונים שרואים היום בחיי הפרט והחברה, כולם נובעים ביסודם מההופכיות בין האגואיזם הצר שמתגלה יותר ויותר באדם, לבין העולם שנעשה יותר ויותר מקושר. כדי להימנע מקריסה כוללת, צריך ללמוד להתקשר כמו חלקים שונים באותה מערכת. מי שיכול להוביל מהפכה תפיסתית-חינוכית כזו, הוא עם ישראל. עלינו להתוודע מחדש אל השיטה לחיבור שייסד אברהם, ליישם אותה בינינו ולהעביר לכל העולם. ככל שזה יקרה נכיר את האהבה הכללית ששורה בבריאה, וגם הלב שלנו יאמר שירה.
ישר כוח על ההשקעה
הכל פתוח רק צריך ללכת 900 מטר כדי לראות משהו חחחח
לא הוכרזה בשבוע שעבר, ולא בטיח.
זו שמורת טבע כבר שנים.
גם כאן 11 הפך להיות שופר של ביב.
בושה.
היא נפתחה לציבור רק שבוע שעבר, אבל היא נפתחה רק ב-2019 שזה יחסית חדש.
מי שרוצה להיות טוב שיתכונן להיות רע
מספרים על בחור צעיר שהגיע לחכם ומבקש שיקבל אותו בתור תלמיד. "אתה יודע לשקר?" שאל החכם. "לא, כמובן שלא", אמר התלמיד. "ולגנוב?", "לא". "ולהרוג?", "לא!". "אז לך ותלמד את כל זה, וכשתבין ותכיר, אל תעשה זאת יותר".
בטח החכם היה מקובל. כי מי שעוסק בחכמת הקבלה יודע מניסיונו שכדי להיות אדם גדול צריכים לעבור בו כל הרצונות, מהטובים עד הגרועים ביותר. הוא צריך להכיר מהי התכונה האמיתית הפועלת בו לכל עומקה, ואז להתעלות מעליה.
מצד הטבע, יש בנו רק רע, כמו שכתוב על הבורא שאמר "בראתי יצר הרע". מנגד, הבורא ציווה עלינו לפעול לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך", מצווה המוטלת על מי שמבקש ללמוד להיות חכם גדול. על אדם שחסרה לו התחושה של אותו יצר הרע שמנהל ומסובב אותו עדיין לא מוטלת מצוות האהבה.
החכם בסיפור שלח את הבחור להכיר את עצמו עד היסוד, ללמוד את כל הרצונות והתאוות הטמונים בו בלי שהוא חש ומודע להם. כשאדם מתחיל להכיר את המנוע הפנימי שלו הכול נפתח בפניו. בהדרגה מתגלה לפניו כל היצר, הוא נחרד ממנו ואז, כמו אותו חכם שכבר עבר את כל השלבים של גילוי היצר האגואיסטי שבתוכו, הוא מתחיל לגלות את התכונה ההופכית.
ייתכן ועדיף לשבת בשקט בצד ולא לעבור את התהליך המטלטל הזה, אבל אז אדם נשאר כמו פרח יפה או חתלתול, ברמת צומח או חי, ולא מממש את רמת האדם. יש דתות שקוראות לעשות כך, להרדים את היצרים. הן נותנות למאמינים שלהן עקרונות ועצות איך לא לגעת ברע שנמצא בהם. אבל חכמת הקבלה מסבירה שהיצר הרע נועד לעבוד איתו, לטפס בעזרתו אל הטוב. כתוב, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ככל שהיצר הרע גדול יותר כך ניתן להרכיב על פניו את היצר הטוב.
בסופו של דבר כולנו נצטרך להכיר את הרע שבנו ולקיים את מצוות אהבת הזולת. לא נצליח להחביא את הרע למשך זמן רב ולהמשיך לחיות איתו כרגיל. אבל ככל שיתעוררו להכיר בו יותר אנשים, נעבור את תיקון הלב בצורה קלה ומהירה. למזלנו המקובלים כבר כבשו לנו את הדרך ללכת בה, רק צריך להקשיב לעצתם.
תהילים: כשהלב נלחם על אהבה
דוד היה מלך ישראל, עם מיוחד ששורשיו בבבל העתיקה. שם גילה אברהם שיש כוח אחד שפועל בכל הטבע, מערכת ניהול, תוכנת הפעלה. אפשר לקרוא לו הטבע, אלוהים או כוח עליון. אברהם לימד את כל מי שרק הסכים לשמוע, שהדבר הגדול ביותר שאפשר להשיג בחיים הוא חיבור אליו, ושעושים זאת דרך חסד ואהבה לזולת. למה? כי כך האדם מתאים את עצמו לאחדות הטבע, ולרמה כזו האבולוציה מקדמת את האנושות כולה. קהילת תלמידי אברהם הפכה בהמשך לעם ישראל, כפי שכותב הרמב"ם בספר המדע.
אגב, כל המשברים שיש היום בעולם, נובעים ביסודם מחוסר התאמה מתגבר בין האדם לכוח הטבע הכללי שפועל עלינו. וכל התורה, בפנימיותה, היא שיטה למשיכת כוח מתקן, "אור", שמסוגל להפוך את האגואיזם הצר שבאדם לכיוון של חיבור והשלמה עם כולם.
בתוך הקבוצה המיוחדת הזו התגלה דוד המלך. דוד נקרא "מלך" לא מפני ששלט בעם ביד רמה, אלא בזכות העובדה ששירת את כולם, העלה את כולם, כיוון אותם לחיים לפי "ואהבת לרעך כמוך".
דוד עבר בעצמו את כל המצבים שיעבור העם במהלך התפתחותו, ובהתאם לזה חיבר מגוון פניות לכוח העליון. הוא גילה בתוכו את הכוחות הרעים שבהם צריך להילחם, הבין שאפשר להפוך אותם לטובים, מה שנקרא גם "תיקונים", וביקש כוחות להתפתח נכון. פעם מצד גילוי כוח הרע שבו, פעם מצד כוח הטוב שהוא רוצה לקבל, ועוד.
כל המצבים שיכולים לעבור אי פעם על אדם, על כל אחד ועל כולנו יחד, כלולים בספר תהילים. לכן רואים שבכל מצב שבו אנשים נמצאים, כשהם פותחים תהילים איפשהו וקצת קוראים, מיד מרגישים שמשהו מתעורר בפנים. תמיד יש איזו תגובה מהלב על המילים, התקשרות כלשהי לכוח עליון, למערכת הכללית שאליה אנחנו שייכים.
מעבר לכך, אם מתעורר באדם רצון להתפתח מבחינה רוחנית והוא לומד לעשות זאת במסגרת קבוצתית, אז יש ביכולתו לעורר מהתהילים כוח מיוחד שיקדם אותו לחיבור ואהבה לאחרים. הכוח הזה הוא חלק מסך כל הכוח שמושך אותנו קדימה, כוח שנקרא "משיח" או "משיח בן דוד".
בבית המקדש שרו הלוויים את מזמורי התהילים. בכך הם היו מברכים את העם, עוזרים לכולם להתחבר למערכת אחת. במהות הדברים, בית המקדש הוא לא בניין עשוי עצים ואבנים, אלא מקום פנימי של קשר בין לבבות שרוצים להיות מחוברים. והקורבנות שאני מקריב זו הקרבה של האגו שלי, על מנת שאוכל באמת להתקרב לאחרים.
במה דברים אמורים? האדם הוא עולם קטן, אמרו החכמים, וכולל חלקים פנימיים שנקראים דומם, צומח, חי ואדם. כדי לבנות את דרגת האדם שבי, זה שמחובר עם כולם באהבה, אני צריך להקריב את החלקים האגואיסטיים שבי, הדומם, הצומח והחי. זה אומר להתעלות מעליהם עם כוח גדול יותר של אהבה לזולת, להפוך את יצר הרע ליצר טוב, מה שנקרא גם "קיום מצווה".
"ממעמקים קראתיך". ממעמקי הלב. "ספירת המלכות", היא העמקות הגדולה ביותר שמתגלה באדם. זוהי הספירה האחרונה, המסיימת, זו שמחזיקה את המבנה הרוחני שבנוי מעשר ספירות. לכן, רק דוד, המלך, יכול היה לממש את התהילים ולכתוב אותם עבור כולם.
"שיר למעלות", הוא אומר. אני רוצה לעלות במדרגות, יותר ויותר להידמות, לכוח העליון שבכל מערכת הטבע. "אשא עיניי אל ההרים, מאין יבוא עזרי. עזרי מעם ה', עושה שמיים וארץ". העזרה באה מאותו כוח אחד. הוא שעושה את "הארץ", כלומר את הרצון הארצי, האגואיסטי, על מנת לאפשר לי לבחור להתעלות ממנו עד ל"שמיים", עד לתכונת האהבה והנתינה.
שם הספר הוא תהילים, מלשון הלל, אף על פי שיש בו תיאורי מצבים קשים שבהם האדם ממש נקרע לגזרים. השונאים שלו, היינו הרצונות הרעים שמתגלים בתוך ליבו, מושכים אותו לכל מיני כיוונים לא טובים. הוא לא יכול להתגבר עליהם, ולכן צועק ובוכה. מבקש כוח לתקן. ולמרות הכול, הוא מודה לבורא, מהלל, כי מבין שעל ידי כל התהליך הזה הוא בסופו של דבר מתקרב.
זוהי מודעות עליונה לכך שאין בעולם שום כוח רע, וכל רע שמתגלה, בנו תלוי כמה מהר נעביר אותו לצד הטוב. אין לנו דרך ישירה לאהבה, אלא רק להפוך לטובה את כוחות הרע, מה שנקרא גם "חזרה בתשובה". אדם, במלוא מובן המילה, הוא מי שהיה הפוך ונעשה דומה לכוח העליון שתכונתו השפעה טובה, אהבה ונתינה.
ונקודה אחרונה, מנקודת מבט גלובלית. המשברים השונים שרואים היום בחיי הפרט והחברה, כולם נובעים ביסודם מההופכיות בין האגואיזם הצר שמתגלה יותר ויותר באדם, לבין העולם שנעשה יותר ויותר מקושר. כדי להימנע מקריסה כוללת, צריך ללמוד להתקשר כמו חלקים שונים באותה מערכת. מי שיכול להוביל מהפכה תפיסתית-חינוכית כזו, הוא עם ישראל. עלינו להתוודע מחדש אל השיטה לחיבור שייסד אברהם, ליישם אותה בינינו ולהעביר לכל העולם. ככל שזה יקרה נכיר את האהבה הכללית ששורה בבריאה, וגם הלב שלנו יאמר שירה.