התאבדות מחשבות אובדניות דיכאון - כיצד למנוע אובדנות ולהציל חיים | פרופ' יוסי לוי בלז בסדרת רשת הגות
Вставка
- Опубліковано 10 лис 2020
- כיצד מונעים התאבדות? כיצד מסייעים לאדם דיכאוני אובדני? פרופסור יוסי לוי בלז מדבר בסדרת הרשת הגות על גורמי הסיכון ותמרורי האזהרה אצל אדם בסיכון לדיכאון קליני וסיכון להתאבדות. כיצד ניתן לעזור לאנשים בסיכון אובדנות ולתמוך בהם לבחור בטיפול הפסיכולוגי הנכון ולהציל חיים. פרופ' בלז מדבר על התאבדות בקרב בני נוער וחיילים בצהל, התאבדות בקרב גברים, מחשבות אובדניות ועל מקרה קווין היינז שניסה להתאבד בגשר סן פרנסיסקו וניצל
מוזמנים להירשם כמנויים לערוץ היוטיוב (זה בחינם) ולהתעדכן בכל הסרטים שאני מעלה באופן מיידי:
/ shachafdekel
פרופ' יוסי לוי בלז ראש מרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ע"ש ליאור צפתי, המרכז האקדמי רופין
הפרק השמיני בסדרת הרשת "הגות"
הפקה, בימוי, צילום ועריכה: שחף דקל
הספר של פרופ' יוסי בלז ודפני אסף: מתחת לשמיים השחורים
www.kibutz-poalim.co.il/%D7%9...
פרופ' יוסי לוי בלז משתף אותנו בגורמי הסיכון לאובדנות, כיצד לזהות אותם ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להציל חיים ולמנוע התאבדות. התאבדות אינה גזרת גורל. בימים קשים אלו של מגפת הקורונה אנשים החווים דיכאון נמצאים בסיכון מוגבר להתאבדות ולכן חשוב שנשים לב לאנשים בסביבתנו שחווים קושי וכאב נשפי עמוק.
הפרק הזה לא קל אבל חשוב לצפייה כי אנו הם שומרי הסף של האנשים הסובלים בחברה שלנו ואנו יכולים להציל את חייהם.
מתוך האתר של פרופ' יוסי בלז:
התנהגות אובדנית : 500 איש מתאבדים מידי שנה בישראל (יותר ממספר ההרוגים בתאונות דרכים!) וזוהי סיבת המוות השנייה בקרב צעירים בארץ ובעולם. איך ניתן להבין תופעה כל כך טראגית וכאובה? מהם הגורמים לה? האם קיימים סימנים מוקדמים ואיך ניתן לזהותם? הרבה נכתב על נושא האובדנות ועדיין חסר לנו כמטפלים וכאנשי מחקר ידע רב כדי לנסות ולצמצם את ממדי התופעה. היום אנחנו כבר יודעים כי אין סיבה אחת ויחידה להתאבדות ומדובר במכלול שלם של תהליכים ופעולות המשולבים יחדיו ההופכים את ההתאבדות לאפשרית. במסגרת המחקרים שלי, אני מתבונן בתופעה בגישה רב ממדית ומתעניין בהשפעות של גורמים אישיותיים (כגון חשיפה עצמית, יכולת לתקשורת בין אישית, התקשרות, אלקסיטמיה, תמיכה חברתית) בשילוב של גורמים מצביים, וכן גורמים מאיצים (הדבקה תקשורתית) ומעכבים (מידת דתיות, אירועים חברתיים למשל) ככלי להערכת התנהגות אובדנית וכוונה אובדנית. כך למשל אני מתעניין בשילוב של חוויות הכאב הנפשי הבלתי נסבל יחד עם הקושי לתת ביטוי למצוקה בשל קשיים ביכולת לקריאה לעזרה. דוגמאות נוספות לנושאי מחקר שבהם אני עוסק הם למשל הניסיון להבין כיצד ניתן לסייע לשאירי התאבדות (אנשים אשר מישהו במשפחתם התאבד), בהשפעות של הגירה על אובדנות, התנהגות אובדנית בקרב שבויים ממלחמות ישראל, בהתנהגות אובדנית בקרב חיילים וכן מיקוד בגורמים המסבירים הבדלים בדחפים האובדניים (המשיכה והדחייה לחיים ולמוות) בתוך אוכלוסייה כללית.
צמיחה ממשבר: צמיחה פוסט טראומטית מוגדרת כ"חוויה סובייקטיבית של שינוי פסיכולוגי חיובי בעקבות התמודדות עם מצב לחץ טראומטי ומשברי". תופעה ייחודית ומרתקת זו בה אירועים מטלטלים הופכים דווקא למנוף לפיתוח יכולות ולשינוי חיובי הינה נושא מתפתח מאוד בשנים האחרונות. מחקרים בתחום זה עוסקים במנגנונים והתהליכים הפסיכולוגיים המסבירים תופעות של צמיחה ממשבר באוכלוסיות שונות. פרויקט המחקר המרכזי עוסק בשאירי התאבדות, באנשים ששכלו אדם יקר כתוצאה מהתאבדות. במחקרים אלו אנו מתמקדים במשתנים הפסיכולוגיים והבין אישיים שיכולים להוביל לצמיחה ולשינוי חיובי בקרב שאירים, לאחר הטראומה של אובדן אדם יקר מהתאבדות. זהו פרויקט מחקרי ראשון מסוגו בעולם ואני מוצאים אכן כי האפשרות לצמיחה קיימת גם בקבוצה זו, וכי שילוב של מאפייני חוסן אישיים יחד עם יכולות חברתיות מסוימות יכול להוביל לשינוי ולטרנספורמציה חיובית לצד הטראומה הקשה. במחקרי המשך אנו ממשיכים לבחון תהליכים בין אישיים בקרב קבוצת שאירי ההתאבדות ולהעמיק את הבנתנו לגבי הגורמים המסייעים להתאוששות וצמיחה, גם בתוך קבוצות תמיכה. מחקרים נוספים שנעשים כיום על ידי סטודנטים בנושא זה קשורים למאפיינים הקשורים לצמיחה לאחר שכול - תחום חשוב במיוחד במדינה שלנו אשר ספוגה בשכול פתאומי מסוגים שונים לצערנו.
בשנה שעברה יצאה לדרך לאחר 66 שנה - התוכנית הלאומית למניעת התאבדות! זה זמן מיוחד וחשוב להעמיק את הידע שלנו בנושא ולסייע בהצלת חיים. מתעניינים יכולים גם לקרא כאן וכאן על הכנסים הקודמים של "להבין בכדי למנוע" שערכנו בנושא התנהגות אובדנית בשנים האחרונות. סטודנטים שיצטרפו למחקרים בתחום זה יוכלו להיות חלק מהמרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי על שם ליאור צפתי שאני עומד בראשו יחד עם פרופ' אלן אפטר, אחד החוקרים הגדולים בעולם בתחום האובדנות וחבר סגל במרכז האקדמי רופין.
מוזמנים לשתף.
בואו נפיץ אור ברשת.
נעלה את רמת השיח.
נחשוב ביחד כיצד נוכל להביט קדימה עם תקווה לעתיד טוב יותר.
מוזמנים לדף הפייסבוק שלי:
/ israeli.creators.blog
האתר שלי:
www.meidale.com/
אינסטגרם:
/ hashachaf
HAGUT - A web series by Shachaf Dekel
Introducing Israel’s intellectuals and philosophers to react to the current political and social situation in Israel.
Featuring Prof. Yossi Levi-Belz
Chair of the Lior Tsfaty Center for suicide and mental pain studies, Ruppin Academic center
Producer, director, cinematographer and editor: Shachaf Dekel
#אובדנות #התאבדות #דיכאון #יוסילויבלז - Фільми й анімація
סרט מאד חשוב , מנגיש את הנושא הלא פשוט הזה . תודה!
תודה רבה גלית
כל מילה בסלע אמת ומדויק
תודה על ההזדמנות הנדירה לדבר ישירות על הנושא החשוב הזה!
תודה יוסי על הרגישות והנדיבות
❤.תודה רבה על הסרטון החשוב הזה.
תודה רבה. מוזמנת לצפות בעוד סרטונים בסדרה ׳הגות׳
תודה רבה!! סופר חשוב!!
תודה רבה 🙏🏻
מעניין מאד. וחשוב ביותר ! כל הכבוד 👍👏👏👏
תודה :)
תודה רבה על המידע !
תודה רבה 🙏🏻
אתה פשוט הזוי.. 4 דברים שבדיוק נכון. וקורא לי בהרגשות ובמוח😭😭
פנינה שלום. אני מציעה לפנות לעמותת ערן או סהר לקבלת תמיכה
סרטון עם הרבה מידע חשוב ומענין וגם מונגש באופן בהיר וענייני. הבדידות הורגת
תודה רבה
חכם מאוד אח שלי
סרטון מצוין וחשוב מאוד!
תודה רבה
מעניין מאוד!!!
תודה רבה
יוסי בתור בן אדם שסובל ממחשבות אובדניות במהלך השנים האחרונות לחיי אני מרגיש שכול הסרטון הזה עוזר לי לרצות לחיות ולזכור שתמיד יש אנשים שאוהבים אותי ורוצים שאני אחייה
תודה על התגובה המרגשת אבי 🙏🏻
וואווי חיבןק אוהב...
ממש מתחברת לדברים עכשיו
תודה רבה. שמחה שהוידאו מסייע. אכן תקופה מאתגרת לכולם.
לא תמיד האובדנות מלווה בדכאון. אני סובל ממחלה אוטואימונית וכל יום יש לי מחשבות אובדניות. אני לא סובל מדכאון(על פי אבחנה של פסיכיאטר).
תודה שחף, אני לא זוכר תקופה אחת שבה הנפש שלי הייתה באמת שקטה, לא בורכתי בחיים דבש אבל אני לאט לאט הופך אותם למתוקים יותר… תודה לך על הסירטון, עזרת לי ❤
תודה רבה על ששיתפת אותי בתגובה המרגשת הזאת. מאחלת לך שלווה וסיפוק במסלול חייך. בהצלחה בהמשך
בעקבות התאבדות של בחור צעיר בשכונה אני צופה בסרטון .
זה חשוב מאוד ואני ממליץ לשתף אותו .
תודה רבה אבי. בהחלט חשוב. מומלץ לשתף חברים ולצפות בעוד פרקים בסדרה
אני מסכים עם רוב מה שנאמר אבל אם אדם מביע רצון להתאבד והוא מספר את זה למישהו קרוב או איש מקצוע כמו פסיכולוג או פסיכיאטר אז הם מחויבים אם הם חושבים שיש סכנה קונקרטית שהבן אדם יפגע בעצמו לדווח עליו ואז יש סיכוי שהבן אדם יאושפז במחלקה פסיכיאטרית להסתכלות או אפילו לאשפוז קבוע. המטרה העליונה כמובן היא הצלת חיים אבל מחלקות פסיכיאטריות אינן מלון חמישה כוכבים.בן אדם שמאושפז בכפייה במחלקה סגורה ייחשף לאנשים במצוקה גדולה משלו. הוא עלול להיות קשור כדי שלא יפגע בעצמו ולקבל תרופות שתופעות הלוואי שלהן קשות. חווית אשפוז במחלקה פסיכיאטרית סגורה יש לה אפקט קטלני ביצירת טראומה נפשית קשה ביותר. בן אדם אובדני שכבר נמצא במצב נפשי קשה ורעוע נענש פעמיים. הוא חווה חוויה טראומטית שאולי מצילה פיזית את חייו אבל גורמת לו טראומה שלא תישכח ומחריפה דה פקטו את מצבו הנפשי. אדם כזה יסבול מעתה והלאה מסיוטים,מחרדות,מפחדים ומצבו הנפשי ידרדר אף יותר. אמנם המצב השתפר מן הימים האפלים של פעם אבל אדם במצב כזה,שביר ורגיש לא צריך להיחשף לעונש ולטראומה כאלה שמהם בוודאי לא יתאושש ולכן הפחד של אנשים מסוימים שחווים קושי נפשי מן החוויה של אשפוז בכפייה אולי מונעת מהם לעשות פעולה אובדנית אבל הבן אדם עדיין סובל ממצוקה ואם לא יעזרו לו באופן חיובי ובונה הוא יפגע בעצמו. ברור שאדם במצב פסיכוטי צריך עזרה חריפה ומיידית אבל יש קשת של רגשות ומצבים שמובילים לאובדנות וצריך לנהוג בזהירות ובאחריות כדי לא לגרום נזק נפשי הרסני נוסף.פסיכולוג או פסיכיאטר שמרגיש שהמטופל שלו עומד לפגוע בעצמו מחויב עפ"י חוק לדווח למשטרה אחרת יואשם באי מניעת מוות. גם מתנדבי ערן שחושבים שפונה עומד לפגוע בעצמו או אמר להם שהוא עומד לעשות את זה ובוודאי מישהו שאומר שכבר פגע בעצמו אז גם הם מחויבים לדווח עליו.
להאכיל את הדיכאון במשמעות
אנחנו חיים בזמנים מיוחדים. אם בעבר אנשים היו מחוברים יותר לאדמה, היום הכול מלאכותי. אנחנו נולדים בין כותלי בית היולדות, עוברים לחיות בין קירות הדירות, אחר כך בין קירות בית הספר ואז לרוב כלואים בין קירות מקום העבודה. המעבר מהחוץ לפנים שינה את הגישה שלנו לחיים.
השינוי הזה משפיע גם על מצב הרוח שלנו. מרכז המחקר של אוקספורד פרסם לאחרונה דו"ח המראה כי במדינות רבות "אנשים מאובחנים עם דיכאון בגיל מוקדם יותר מאשר בעבר". למשל, בשנת 1996 בדנמרק השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היה בסביבות גיל חמישים. עשרים שנה מאוחר יותר, השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היו בני עשרים וארבע.
כדי למנוע דיכאון בדורנו עלינו להשקיע בגישה נכונה ומותאמת, מכיוון שאנשים אינם מותאמים יותר לחיים הטבעיים. ההשקעה אינה כלכלית, אלא עלינו לבנות מעטפת שתשמש כמתווך בין הדור החדש למציאות שבה הוא חי. המעטפת הזו צריכה להכין אותם לחיים בכל רמה - אישית, חברתית וסביבתית. הצעירים צריכים ללמוד כיצד להתקשר ולהתחבר אחד עם השני ועם הטבע. אחרת, הם ידעכו, כפי שכבר קורה להם.
אם בעבר אנשים היו שוהים בחוץ יותר ממה שהם היום, וחלק גדול מחייהם כלל התקשרות עם אנשים אחרים, היום אנחנו עושים הכול באינטרנט, והסביבה בחוץ פחות מעניינת אותנו. ההתקדמות הטכנולוגית של העשורים האחרונים עטפה אותנו בגאדג'טים וניתקה אותנו מאנשים. אפילו האוכל הפך תעשייתי ומחומם במיקרוגל.
אנחנו לא צריכים להתנער מהטכנולוגיה, אלא לאזן את החיים. איך? ליצור קשרים אנושיים בונים, חיוביים ותומכים. כשאנשים יגלו שהקשרים עם אחרים מספקים אותם בדרכים שהטכנולוגיה לא יכולה, הם יקפידו לטפח אותם.
הבעיה היא שאנשים מרגישים שהקשרים עם אחרים הם תחרותיים - כל אחד מנסה להערים על האחרים ולהתנשא עליהם - והם מראש מתעייפים ופונים באופן טבעי לסביבה הדיגיטלית, שהיא פחות תחרותית ופוגענית.
אבל אם לאנשים היו חוויות חיוביות כתוצאה מיחסים עם אחרים והם היו חשים סיפוק ואושר, אז לא הייתה להם סיבה לסגת לסביבה וירטואלית. הם היו מוצאים משמעות בחיים - מה שאף טכנולוגיה לא יכולה להעניק להם.
הנתינה ההדדית נותנת תכלית לכל מה שאנו עושים. כשאנחנו עושים משהו בשביל אדם אחר, זה נשאר. המעשה מקבל חיים משלו, משמעות חדשה, והוא משפיע על חיינו ועל חיי אחרים בדרכים שאיננו יכולים לחזות. כשאנחנו עושים משהו באינטרנט, עם עצמנו, המעשה שלנו הולך לאיבוד בענן הדיגיטלי ומותיר אותנו בתחושת ריקנות חסרת משמעות.
לכן כדי לרפא את הדיכאון צריך למצוא דרכים לעודד אנשים לצאת, לתקשר ולהתחבר לאנשים אחרים. זה יוסיף להם שמחה, סיפוק ומשמעות, ומשמעות בחיים יכולה למנוע דיכאון.
מה הם הגורמים שאני יכולה להפנות עליהן אדם אובדני? אחרי שהבנתי שיש לו מחשבות אובדניות.
אשמח למספרי טלפון לגורמים הנכונים או מקומות שיכולים לסייע ?
ניקול שלום. תודה על תגובתך. אני מציעה לפנות לעמותת ערן או סהר לקבלת תמיכה
אני עדיין רוצה למות אין לי כוח לסבול יותר
רועי יקר, תודה שכתבת ותודה ששיתפת. רצון למות קורה לכולנו לפעמים, והוא בטוח כואב מאוד מאוד. הסבל שאתה מתאר במילים המצומצמות שלך בטח מקשה עליך מאוד. ובכל זאת. אני מזמין אותך לנסות שוב. הדיכאון והסבל גורמים לנו להאמין שאין אפשרויות, שהכל כבר נחסם, שאין סיכוי. אבל לא פעם אם מחכים קצת, אם נותנים לגל לעבור, אם מנסים למצוא מישהו או משהו שיכול להשתתף בכאב שלך, דברים יכולים, לאט לאט, להרגיש קצת אחרת. אפשר להרוג את הסבל והכאב בלי להרוג את עצמך. נסה לפנות למקורות תמיכה כמו ער"ן או סה"ר (באינטרנט), נסה למצוא משהו מסביבתך שיכול להקשיב באמת, ואולי דרך זה להקל קצת על הבדידות והכאב. נסה אם זה מתאפשר לפנות לטיפול. יש היום טיפולים מוצלחים מאוד , וקצרים , להתמודדות עם מגוון של קשיים רגשיים כאלו ואחרים. ובעיקר, תחזיק מעמד, החיים שלנו, גם שנדמה שלא, מלאים עליות וירידות, וייתכן ועוד יום או יומיים או שבוע, דברים ירגישו טיפה טיפה אחרת. מחזיק אצבעות!
אולי כדאי אני גם רוצה
אי אפשר להבטיח שדברים ישתפרו. זו הבטחה ריקה מתוכן אמיתי והיא הבטחה מסוכנת. אפשר לנסות,אפשר לקוות אבל אי אפשר להבטיח. אפשר להקנות כלים כדי להתמודד טוב יותר עם מצבים קשים אבל לא לכולם זה עוזר. מצוקה נפשית ואני מדבר מניסיון עבר והווה יכולה להיות בור ללא תחתית.
החיים בישראל כ"כ קשים. באמת פלא גדול שאין יותר ניסיונות אובדניים בגלל המדינה הצואתית והמטונפת והארורה הזו.
זה נאצל וחשוב לעזור לבן אדם שרוצה למות להמשיך לחיות אבל לפעמים בן אדם מגיע לתהומות כאלה שטוב לו מותו מחייו. הסבל נגמר בבת אחת. נכון, הסבל של המשפחה והחברים רק מתחיל והוא קשה ומלא ברגשות אשם אבל אולי תהיה להם איזה נחמה בעובדה שהבן אדם לא סובל יותר והוא לא מאשים אותם ולא כועס עליהם והוא מצא את השקט שנמנע ממנו בחייו. כשבן אדם לוקח חיים של אחר זה רצח. כשבן אדם לוקח את חייו שלו עצמו זה לפעמים חבל ההצלה היחיד שיש לו.
פניתי לדר ניר עישר ולאישתו תמי עישר סירבו לעזור כשאסיים את חיי הם לא עוזרים למנוע התאבדות אחרי שאמות יבינו את המצוקה וייאוש אחרי המוות יבינו שיכלו להציל את חיי וסרבו לעזור
אף אחד לא יכול באמת להבין את הכאב של מישהו אחר. אפשר להזדהות,אפשר לנסות,אפשר להקשיב אבל אי אפשר באמת להבין את התהומות שאנשים מגיעים אליהם כשהם בכאב עצום שמילים לא יכולות בכלל להתחיל לתאר. דיכאון זה דבר יותר גרוע מכל מחלה פיזית. אני אומר הכל מהניסיון המר שלי.
יש אנשים שיכולים לסייע. אני מציעה לפנות לעמותת ערן או סהר לקבלת תמיכה נפשית מיידית.
@@culturetreasures הם באמת לא יכולים לעזור מניסיון.
עידן תודה שכתבת ואכן הכאב בדיכאון הוא חריף ובלתי נסבל, כזה שמרגיש כאילו אין ממנו מוצא. אבל, למרות החריפות של הדיכאון ולמרות שהוא לפעמים מרגיש גרוע יותר מכל, חשוב לי לומר לך שיש היום דרכים להתמודד ולטפל בדיכאון. אפשר להרגיש אחרת. יש היום טיפולים חדשניים מוצלחים ביותר, החל מטיפולים פסיכולוגיים ממוקדים כמו CBT ו MBCT (תחפש ותקרא על זה?) וכלה בטיפולים תרופתיים, קסדות מגנטיות ועוד. אל תשאר עם זה לבד, שתף מישהו מהאנשים הקרובים, בקש מהם לעזור לך למצוא טיפול מתאים, אפשר להתחיל גם בלחפש באינטרנט. אומר לך בביטחון למרות שברור לי שאתה כואב מאוד מאוד - אפשר להיחלץ מהמחלה הקשה הזו!! מחזיק אצבעות שתוכל להיעזר בחברים ומשפחה ולבקש מהם סיוע במציאת הטיפול הנכון בשבילך!
@@joseflevia תודה רבה לך על התשובה ועל ההתייחסות.זה לא מובן מאליו.
@@culturetreasures ערן מעולם לא ענו לי אחרי חצות. פשוט ארגון שמשקר לציבור. מציע סעד נפשי כביכול ולא עונים שם לעולם בשעת מצוקה פושעים!