נמאס מכתבות על פשע. טוב שיש כתבה כזאת של אנשי ארץ ישראל היפה מייצרים כחול לבן יוצרים מקומות עבודה מניעים את הכלכלה ושלא ניהיה תלויים בייצור מחו"ל. אל תשכחו שתיהיה כשרות , זה ציווי מאלוקים לאכול כשר בסופו של דבר השם הוא האלוקים וצריך לעשות כדברו.
הבעיה בכתבות האילו שהעבריינים מנצלים שמפרסמים מקומות כאילו ובאים לעשות לעסקים הללו פרוטקשיין וגביית חובות סתמית אסור לפרסם עסק מצליח בעידן של היום אחרת אכלת אותה ואתה כבול בידי עבריינים בכירים בעולם הפשע
מה שמשותף לכולם שכולם חמודים במיוחד נאור אלוש שהקים לבד עסק כל הכבוד על האומץ והחריצות.וכל הכבוד לאלו שמתמסרים לעסק המשפחתי מעריכים את החשיבות והרצון ההורים להמשך וממשיכים עוד דור את העסק , עסק מצליח לא קוטעים .
כל הכבוד על הנחישות וההתמדה, ככה מצליחים. אני רק רוצה להעיר לגבי גרעיני המשמש - מאחר והם מכילים ציאניד, צריכה מוגברת שלהם עלולה להזיק לבריאות. כדאי לקרוא מאמרים של משרד הבריאות או להיוועץ ברופא.
למה כולם בסרטון הזה מדברים כאילו מחכים להם בהייטק בזרועות פתוחות להעיף עליהם משכורות של 40 אלף שקל והם בחרו לעבוד בפיצוחיה נטו כדי להמשיך את המורשת המשפחתית?
כולנו רודפים אחרי הטוב, אבל הוא כל הזמן בורח. אם נבין למה, נצליח לתפוס אותו סוף סוף. מה שמניע אותנו זה הרצון שלנו ליהנות. מתעורר בנו רצון למשהו, ואנו פועלים כדי להשיגו. בגדול, אפשר לחלק את הרצונות שלנו לשישה רצונות עיקריים, רצון לאוכל, למין, למשפחה, לכסף, לכבוד ולידע. אצל כל אחד הרצונות האלה מופיעים בשילוב ייחודי, שגם הוא כל הזמן נתון לשינויים. אתה רואה פרסומת למשהו מסוים, מתעורר בך רצון אליו. ראית שלשכן יש משהו חדש, אתה רוצה גם. מישהו בעבודה סיפר על נופש מדהים, עשה לך חשק. וכשיש לך רצון חזק למשהו, אתה פועל כדי להשיגו. הצלחת, מה טוב. לא, אתה עצוב. כך בנויים חיינו, מרגעים של אור ומהרבה חושך. אבל את זה אתם יודעים לבד. מה שחדש הוא שאפשר להפוך את עצמך לספק של אור. כלומר, לא להיות תלוי בדבר מה שהשגת או לא, שיאיר לך את החיים או שיחשיך אותם, אלא לבנות את עצמך כספק של אור, בלי קשר לשום דבר חיצון. ואז תמיד יאיר לך, תמיד תשרה בטוב. איך? זה קשור לאותו מנוע פנימי שלנו, הרצון ליהנות. חכמת הקבלה מלמדת כיצד אפשר לפתח בתוכך רצון לגרום הנאה למישהו אחר. לא באופן אגואיסטי, כלומר כדי שזה יעשה לך טוב, או כדי שלא תרגיש אחר כך ייסורי מצפון מזה שלא נתת. אלא לתת באמת. מתוך אהבה טהורה. בלי שום פנייה עצמית. מדובר במשהו על-טבעי. מנוגד לחלוטין לטבע המקורי שלנו - הרצון להתמלא בהנאה בעצמנו. אבל כשמצליחים לפתח בקרבנו רצון שכזה, נקרא לו רצון להשפיע (מלשון להעניק שפע למישהו אחר), אז אתה בעצמך הופך להיות מקור של אור. ופתאום, יש לך מה לתת לכולם. בשפע. מתגלה לך מקור עליון של אור ושל שפע, כוח הטוב הכללי שבטבע. הוא ממלא אותך עוד ועוד, כמעיין המתגבר. נפתחים לך מאגרים בלתי מוגבלים של כוחות טובים. אתה מגלה שאתה עצמך רק צינור, האור זורם דרכך לכולם וחיים חדשים מתחילים. שנזכה להאיר אחד לשני.
חכמה עילאית ברכבת תחתית בינואר 2007 עמד כַּנָּר רחוב בכובע בייסבול לראשו בתחנת הרכבת התחתית הסואנת של וושינגטון וניגן במשך קרוב לשעה יצירות מופת של יוהאן סבסטיאן באך. בפרק הזמן הזה חלפו על פניו מעל אלף אנשים ורובם לא שמו לב אליו בכלל. עשרים ושבעה מהם זרקו לו מטבע והמשיכו בדרכם, שבעה נעצרו להקשיב לרגע לנגינה ורק אחד בלבד זיהה אותו. המנגן היה ג'ושוע בל, אחד הכנרים המפורסמים בעולם, מוזיקאי מחונן ומבוקש שממלא אולמות גדולים בקהל המשתוקק לשומעו הרוכש כרטיסים זמן רב מראש. בל נענה לניסוי חברתי שהציע עיתונאי מעיתון "וושינגטון פוסט": לבדוק האם הציבור יבחין באיכותו הנדירה של "נגן הרחוב". אני לא חושב שהמסקנות מהמחקר יכולות להיות כפשוטן. לרוב הקהל יודע להבחין בנגינה משובחת אם היא נשמעת בתנאים מתאימים. הרי אנחנו יודעים מהי הרכבת התחתית. אף אחד לא נכנס אליה באותו האופן שבו הוא נכנס לאולם קונצרטים כשהוא מוכן ומכוון לשמוע מוזיקה שמימית. אנשים עוברים בתחנה בדרכם מנקודה א' לב', הם ממהרים, הם טרודים, הם שקועים במטלות שעליהם לבצע, ככה שגם אם נשמעת באוזניהם הרמוניה מושלמת, הם לא פנויים לשמוע אותה, לא יכולים לתת לה להלום בהם, להשתלט על החושים ולרומם אותם לעולמות אחרים. אותו הדבר אפשר להגיד על שאר האומנויות והחכמות הקיימות בעולם: כדי לקלוט אותן דרושים תנאים פנימיים מיוחדים וסביבה שמגיעה מוכנה לזה. כך גם לגבי חכמת הקבלה: היא עומדת בטבורו של עולם אלפיים שנה, הרבה לפני שהתפרסמו בו שאר הדתות, האמונות והזרמים השונים. אך מעטים אלה שנעצרו להקשיב מה יש לה להציע. חכמת הקבלה נגישה לכולם כמו אותה מנגינה בתחנה התחתית. כל אחד יכול לעצור, לאפשר לה לשטוף את המחשבה, לרומם את הלב, עד שיחוש מי הוא באמת ומהו העולם הזה, מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך. ובכל זאת מעטים הם העוצרים, מזהים אותה כחכמת האמת, זו שיש בה תשובה לכל שאלה שניקרה אי-פעם בראשו של אדם מיום שבא לעולם. כמו ברכבת התחתית, הבעיה היא לא בפשטות שבה החכמה מציגה את הידע האצור בה, אלא בכך שלאנשים אין את התנאים המתאימים כדי לעצור ולהתרשם ממנה. ראשם של העוברים ושבים בעולמנו טרוד בשאלות כמו: מה לאכול בצוהריים? מה יהיה עם הילדים? מאיפה לקחת כסף לחופשה הבאה? מה יהיה עם הגשם או החמסין, מה יהיה עם העולם? והארץ שלנו הקטנה והמסכנה, מה יהיה איתה? לכן עם כל ההשתדלות לפרסם את חכמת הקבלה ולמרות השייכות הישירה שלה לעם ישראל והתשובות המדויקות שהיא נותנת לשאלת קיומנו כאן, אני לא חושב שהרבה אנשים יצליחו להקשיב למה שיש לה להגיד, עד שהכוח העליון יתערב ויכניס בינינו תנאים התחלתיים, נתונים בסיסיים שיפקחו את עינינו ויפתחו את אוזנינו לעכל את מה שיש לה למסור. אנו נמשיך לפרסם את חכמת הקבלה ככל שנוכל, ונחכה בסבלנות לרגע שבו יבשיל הזמן ויתפתחו התנאים בהם עם ישראל יזהה את האוצר שיש בידיו, יתקרב לחכמה ויתעמק בה. ואז יגיע הרגע שבו עם ישראל יסחוף את כל העולם אחריו להאזין עימו למסר העמוק שיש לה למסור לעולם.
מקום החינוך בתרבות היהודית מדוע תפס החינוך מקום כל כך מרכזי בתרבות היהודית? מה חסר בחינוך היום, ביחס לחינוך היהודי-מקורי? על דמות האדם השלם, על הטבע האגואיסטי, ועל הצורך הדחוף של העולם בתיקון גלובלי. לפני הכול חשוב לדייק. זה לא שהחינוך היה חשוב לנו כעם, אלא החינוך הוא זה שעשה מאיתנו עם. למה הכוונה? לפני כ-3800 שנה, בבבל העתיקה, האנושות נקלעה לסוג של מלחמת עולם, כמתואר בסיפור מגדל בבל. אנשים הפסיקו להבין זה את זה, נלחמו זה בזה עד ש"חצי העולם שם נפל בחרב" (פרקי דרבי אליעזר, פרק כד). איש חכם אחד החליט לחקור למה זה קורה, ואיך אפשר לצאת מזה. אברהם הבבלי. הוא גילה שכוח אחד פועל בכל הטבע, ומגמת ההתפתחות היא לעבר אחדות הכול. בהתאם לזאת הוא חינך לחסד ולאהבה לזולת. "נַעֲשֶׂה אָדָם", מכונה התהליך החינוכי הזה בלשון המקרא. מטרתו לרומם את האדם מעל טבעו האגואיסטי, ולעשותו דומה לכוח הכללי שפועל בבריאה. תכונתו השפעה טובה, כלומר נתינה ואהבה, ולשם כיוון אברהם את כל מי שרק שמע. "אלפים ורבבות" התקבצו סביב האידיאה הרוחנית שלו, כפי שכותב הרמב"ם בספר המדע, ומהם התהוותה האומה. זו לא אומה טבעית ככל אומות העולם, אלא התקבצות מלאכותית סביב חינוך שבונה קשר מיוחד בין בני אדם, הופך אותם להיות מחוברים "כאיש אחד בלב אחד". בלי הקו החינוכי הזה, מבחינה איכותית-מהותית לא קיים עם ישראל. לכן, לאורך ההיסטוריה זכה אצלנו החינוך לחשיבות עצומה. לא היה ילד שלא למד קרוא וכתוב, כולם עסקו משך כל החיים בלימוד המקורות שהסבירו מהו יחס נכון לדומם, לצומח, לחי, לבני האדם האחרים ולחברה בכללה. אותה תפיסת עולם שייסד אברהם פורטה אחר כך בתורת משה, ומנהיגי האומה היו אנשי חינוך במהותם. ספרי החינוך שלנו עברו מדור לדור משך אלפי שנים, ורק במאות השנים האחרונות התחלנו להיות מושפעים מהחינוך של אומות העולם. בשונה מכל חינוך אחר שמתקבל בטבעיות כחכמת חיים מועילה, החינוך הישראלי-מקורי מתייצב נגד הטבע האגואיסטי של האדם והחברה. כדי להפנים אותו נדרשת עבודה בלתי פוסקת, מרגע שהאדם נולד ועד אחרון ימיו. הרי זה לא טבעי להתנהג לפי קוד של "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", או "ואהבת לרעך כמוך". לא טבעי להיות "כל ישראל חברים", "ערבים זה לזה", לחשוב על כולם כמו על עצמך. האגו של האדם כל הזמן מתעצם, ועליו לחנך את עצמו ללא הפסק, בהתאם. להתחדש, להתקדם. אחרי החורבן עקב שנאת חינם יצאנו לגלות ארוכה בין אומות העולם. איפה שלא היינו, נאבקנו על האפשרות להמשיך לפחות במשהו את הקו החינוכי. בלעדיו, היינו פשוט נעלמים. החינוך החזיק אותנו, חיזק אותנו, סידר אותנו, נתן לנו אפשרות להשתייך לאותה אומה גם בלי מדינה, חבל ארץ משותף, ארגון כלשהו. הורים נמדדו לפי השקעתם בחינוך, והיו צריכים להיות מחנכים בעצמם. רמת ההצלחה החינוכית של משפחה הגדירה את מעמדה בחברה. היום, כשהעולם נעשה מקושר כמו כפר קטן, כשכולם תלויים בכולם ומשפיעים על כולם, הגענו למצב נפיץ כמו שהיה בבבל העתיקה. או שתפרוץ מלחמת עולם, או שנקדים לה מהפכה חינוכית-תרבותית שתביא לחיבור ולהשלמה בין אדם לאדם. התהליך הזה יכול להתחיל רק כאן, בעם שנבנה ביסודו על החינוך של אברהם. אמנם כבר דורות אנחנו מנותקים ממנו, ולכן ישראל לא מהווה דוגמה לחיים באהבה, כואב הלב לראות איך הפילוג גובר ומתלבה השנאה, ואף על פי כן, יש בידינו להתחבר לחכמת ישראל המקורית ולהדליק אור בחשכה. להוליד יחד אדם חדש, אנושות חדשה. נשים בצד את הוויכוחים בין דתיים וחילוניים, ונחזור כולנו להיות מקוריים. 'יהודי' זה מלשון ייחוד, איחוד, אחדות מעל השוני, ו'ישראל' זו קריאת כיוון: ישר אל כוח האהבה והנתינה שביסוד הבריאה. האדם השלם, כל רגע בקיומו מוקדש לבדיקה איך יוכל לממש את עצמו באהבה לזולת. לדומם, לצומח, לחי, לאדם, לאנושות, לכוח הטבע הכללי. אהבה לכול, אהבת עולם. זוהי מטרת החינוך המקורי של העם. ונקודה אחרונה, הכי חשובה: חינוך הוא בדוגמה, חינוך זו בניית אווירה. מרגע שתינוק נולד הוא צריך להרגיש שהאוויר מלא ברצון ובמחשבה שמכוונים לאהבה. שכולם סביבו פועלים מתוך דאגה לזולת. מכל מבט ומכל תנועה הוא לומד, סופג את הרוח והכוונה. אמנם מבפנים יצמח בו הכוח האגואיסטי, אבל ההשפעה החינוכית-תרבותית תראה לו איך להשתמש בו לטובת החברה. כך, יחד, נעלה את עצמנו לדרגת הכוח העליון שבטבע, שכל כולו אהבה. המילה "אדם", מלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן", בדיוק על זה מצביעה. שיהיה לנו בהצלחה.
תמיכה כלכלית של הורים בילדים עלולה להביא לעימותים משפחתיים, להלן סיפור מקרה. הורים בשנות השישים, ארבעה ילדים גדולים. האחד מהם בחר לעסוק באומנות, אבל משך שנים לא מצליח לפרנס את משפחתו. כתוצאה מכך, ההורים תומכים בו כלכלית על בסיס חודשי הרבה יותר ממה שהם תומכים בילדיהם האחרים. הדבר הגיע לידי כך שגם את הצוואה הם שינו לטובתו, במידה ניכרת. משנה לשנה, שאר הילדים חשים מירמור גדול. הם כועסים על האח האומן, ובעיקר על ההורים שמפלים אותם לרעה ביחס אליו. מה אפשר לעשות מכאן? כדאי שההורים יקבלו הדרכה ממישהו שידע איך לסדר את העניינים הללו, ליישר את הקצוות, כי ברור שכך זה לא יכול להישאר. אין בעיה עם זה שהילד בוחר לעסוק באומנות, אבל זה לא יכול לבוא על חשבון האחרים בצורה כל כך משמעותית. אומנם ראינו בהיסטוריה לא מעט אומנים שבחרו לחיות מהיד לפה כדי להמשיך לעסוק באומנותם, אך אי אפשר לקפח את כולם בגללו. אם משך שנים הוא לא מצליח לכלכל את עצמו, כנראה שהשקעתו באומנות צריכה להיות בזמנו הפנוי, לאחר שיעסוק במשהו אחר לפרנסתו. איך שלא יהיה, באופן עקרוני, ההורים צריכים להשקיע בכולם בשווה. אם לא יתחשבו ברגשות הקנאה והמירמור של ילדיהם האחרים, הם עלולים לדרדר את כולם למריבה ולשנאה. יהיו לדבר השלכות על כל עתידה של המשפחה. לא חכם לפעול רק לפי תחושת הלב שבאותו הרגע, כי יש כאן חשבון הרבה יותר עמוק, ולטווח ארוך. על ההורים ללמוד להתגבר על הכאב והצער שלהם, ולעשות לדבר הזה סוף. יחס מיוחד מוצדק במקרה של מצב בריאותי קשה, חס ושלום. מעבר לכך, יש תרבויות שנהגו לתת לבכור יותר, וגם לבת במשפחה הייתה איזו נטיית לב מיוחדת, אבל כל האחרים צריכים להיות שווים. בסיפור המדובר, כדאי להורים ללכת לשופט, ולשאול מה הוא ממליץ לעשות. אחרי שישמעו את דבריו, לחזור לילדים ולספר זאת לכולם יחד. אם ירצו בכך, יכולים הילדים וההורים גם יחד ללכת להתייעצות נוספת איתו, אבל לא כל ילד לבד. מצד ההורים תהיה כאן הקלה משמעותית, כי ההחלטה התקבלה על ידי השופט ולא על ידם. בשביל מה להם לגרום למי מהילדים להיות לא מרוצה מהם. אין בכך משום הסרת אחריות מעצמם, אלא צירוף של דעה שאינה תלויה בדבר. בתהליך כזה, המשפחה מכניסה אדם זר בעל ניסיון חיים שיבקר אותה מן הצד. הוא יכול לשבת איתם, להתקרב אליהם ולהסביר להם על מקרים דומים שהוא ראה בעבר, מה בדיוק נעשה בהם, ומה היו התוצאות לאורך זמן. כדאי שזה יהיה מישהו שלא מוכר לבני המשפחה קודם, כדי שלא יחשבו שיש לו נטייה או העדפה למישהו מהם. מטרת-העל צריכה להיות לשמור על יחסים טובים במשפחה. מההיבט החינוכי שבדבר, כדאי כבר מגיל צעיר לכוון ילדים לכך שהם יצטרכו לרכוש מקצוע בבוא הזמן ולהתמודד עם החיים בעצמם. ההורים יתמכו בהם פה ושם, אבל משנה לשנה הם יצאו מחיק המשפחה, ייכנסו לחיים עצמאיים ויידרשו לפרנס את עצמם ואת משפחתם. תחושה זו צריכה להיבנות בהם בעדינות ובהדרגה כבר מילדות. מגיל 10 ואילך, תוך התחשבות באופיו המיוחד של הילד ודאי, אפשר כבר להתחיל לחשוב יחד לאיזה כיוון התפתחותי הוא נמשך, איזה מקצוע כדאי לו לרכוש, לפי נטיותיו ולפי צרכי השוק, לפי המטרות שהוא רוצה להשיג בחייו. כדאי לו להיות מתוכנן, לראות את חייו העתידיים ואת שלבי התפתחותו בצורה ריאלית. מה הוא לומד בבית הספר, מה אולי ילמד אחר כך באוניברסיטה, או במוסדות אחרים וכן הלאה. אפשר לדבר על דברים כאלה מדי פעם בחוג המשפחה, בלי לחץ כמובן. להעלות שאלות בעניין, להאיר זוויות מבט שונות. זה יכול להיות בזמן ארוחה משפחתית או בילויים אחרים. לאט לאט הדבר יטפטף לילדים, בהתאם לגילם, והם יתחילו להרגיש לאן הם נוטים. העיקר הוא שתהיה מורגשת במשפחה רוח משותפת של אחריות ודאגה לעתיד.
4:56 אני מברך אותך שתהיה לך רפואה שלמה ושהגידול יעבור במהרה בזכות כל הצדיקים
הרופאים*
נמאס מכתבות על פשע. טוב שיש כתבה כזאת של אנשי ארץ ישראל היפה מייצרים כחול לבן יוצרים מקומות עבודה מניעים את הכלכלה ושלא ניהיה תלויים בייצור מחו"ל.
אל תשכחו שתיהיה כשרות , זה ציווי מאלוקים לאכול כשר בסופו של דבר השם הוא האלוקים וצריך לעשות כדברו.
אכן יש הרבה פיצוחיות כשרות.
ואפילו למהדרין. האחרונים בכתבה דוקא עם כשרות מהודרת של בד"צ "בית יוסף!" כל הכבוד
הבעיה בכתבות האילו שהעבריינים מנצלים שמפרסמים מקומות כאילו ובאים לעשות לעסקים הללו פרוטקשיין וגביית חובות סתמית אסור לפרסם עסק מצליח בעידן של היום אחרת אכלת אותה ואתה כבול בידי עבריינים בכירים בעולם הפשע
יש אנשים שלא מאמינים בחבר הדימיוני הזה דיי להטיף
איך אני שמח על העסק שמצא את עצמו עם המארז ועלה למעלה., מרגש ❤️
מה שמשותף לכולם שכולם חמודים במיוחד נאור אלוש שהקים לבד עסק כל הכבוד על האומץ והחריצות.וכל הכבוד לאלו שמתמסרים לעסק המשפחתי מעריכים את החשיבות והרצון ההורים להמשך וממשיכים עוד דור את העסק , עסק מצליח לא קוטעים
.
רק כאן 11 מביאים תוכן איכותי, משמח ועושה חם על הלב. שתהיו בריאים אתם ובעלי העסקים תצליחו ותפרחו אמן❤️
כתבה יפה ומעניינת !!! יש לערוצים המתחרים עוד הרבה ללמוד מכם, איך עושים טלויזיה
שאול לוי היקר שתצא חזק ומחוזק המון בריאות איש יקר רואים שאתה הנשמה של העסק והעסק זה אתה !
רפואה שלימה שאול!
יפה מאוד ככה צריך לקדם את השוק הישראלי
כתבה מקסימה ויפה ואפילו אופטימית
מאחל לכל הנפשות הפועלות-
בריאות הצלחה בכל.
ולנו הישראלים אני מאחל הרבה פיצוחים טעימים מעשי ידיים מוכשרות
אני אוהב את עם ישראל השם ישמור עליהם מכל צרה וצוקה רפואה שלמה לשאול ולכל חולי עמו ישראל אמן
משמח לראות חדשות טובות. תודה.
כל הכבוד על הנחישות וההתמדה, ככה מצליחים. אני רק רוצה להעיר לגבי גרעיני המשמש - מאחר והם מכילים ציאניד, צריכה מוגברת שלהם עלולה להזיק לבריאות. כדאי לקרוא מאמרים של משרד הבריאות או להיוועץ ברופא.
למה כולם בסרטון הזה מדברים כאילו מחכים להם בהייטק בזרועות פתוחות להעיף עליהם משכורות של 40 אלף שקל והם בחרו לעבוד בפיצוחיה נטו כדי להמשיך את המורשת המשפחתית?
חחח אשכרה
הם ויתרו על האופציה אחרי הצבא ללכת ללמוד כל תחום אחר , והיי טק היום זה לא רק מהנדסים... זה המון מסביב, ימכרו להם פיצוחים זה win -win 😁
שהקב״ה ישלח לאדם היקר רפואה שלימה במהרה ❤
כדי לעולם להתחיל לפחד מיכולות הגרעין שלנו
שלא יחטפו הרעלת מלח
מלח לך אין חחח
חחחח אתה קורע מצחוק אשלח לך מספר טלפון של סוכן כשרונות ותלך להיות סטאנדאפיסט?
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח - פיפי!!!!!!!!!!
שיהיה בריא שאול, אין על פיצוחים
כמה שקשה לשרוד כעסק בישראל החבר'ה האלה הצליחו, איזה כיף של כתבה, בריאות לשאול עד 120.
מדהים כל הכבוד
יפה מאוד נהניתי מכול רגע מהכתבה.
העסק בתנופה. לא במינוף......
זה רק אומר שלפעמים צריך יותר מזל משכל.
שיצליחו כולם כל הכבוד💪🏻💪🏻
3 פרסומות ממומנות במסווה של כתבה
לא יפה לשקר לנו
ואאו מרגש
מגניב חשבתי מותר עם כמות החנויות שיש בישראל
ממש כמו סדרה
עדיין קשה להבין איך שקית קאשיו קלויים עולה פי 2 משקית סוכריות
איך זה?! חשבתי במחירי ארץ ישראל זה בטוח לא פחות ממיליארד שקל בשנה! לא, זה כמובן אמרתי בציניות כי מחירי פיצוחים כאן מוגזמים כמו כל דבר אחר....לצערי.
אגוזים זה כנראה המזון הכי בריא שיש לעולם להציע , וגם טעים ❤️🔥
להשתדל לא קלוי
נכנסתי לסרטון בשביל פצצות אטום. נשארתי בשביל גרעינים
שאול קשור לאלה שבתחילת הכתבה או שזה 2 חניות נפרדים???
שאול זו החנות השניה המוצגת בכתבה,נראה שאין קשר
נ פ ר ד ו ת @! - חנות זה בלשון נקבה - אם לא הבנת!
לא הבנתי כמה חנויות פיצוחים יש פה בכתבה?
3
כתבה משעממת. היה צריך לראות יותר עוצמה ופחות סיפורים אישיים
מעצמת גרעין... אהבתי
כולנו רודפים אחרי הטוב, אבל הוא כל הזמן בורח. אם נבין למה, נצליח לתפוס אותו סוף סוף.
מה שמניע אותנו זה הרצון שלנו ליהנות. מתעורר בנו רצון למשהו, ואנו פועלים כדי להשיגו. בגדול, אפשר לחלק את הרצונות שלנו לשישה רצונות עיקריים, רצון לאוכל, למין, למשפחה, לכסף, לכבוד ולידע. אצל כל אחד הרצונות האלה מופיעים בשילוב ייחודי, שגם הוא כל הזמן נתון לשינויים.
אתה רואה פרסומת למשהו מסוים, מתעורר בך רצון אליו. ראית שלשכן יש משהו חדש, אתה רוצה גם. מישהו בעבודה סיפר על נופש מדהים, עשה לך חשק. וכשיש לך רצון חזק למשהו, אתה פועל כדי להשיגו. הצלחת, מה טוב. לא, אתה עצוב. כך בנויים חיינו, מרגעים של אור ומהרבה חושך.
אבל את זה אתם יודעים לבד. מה שחדש הוא שאפשר להפוך את עצמך לספק של אור. כלומר, לא להיות תלוי בדבר מה שהשגת או לא, שיאיר לך את החיים או שיחשיך אותם, אלא לבנות את עצמך כספק של אור, בלי קשר לשום דבר חיצון. ואז תמיד יאיר לך, תמיד תשרה בטוב.
איך? זה קשור לאותו מנוע פנימי שלנו, הרצון ליהנות. חכמת הקבלה מלמדת כיצד אפשר לפתח בתוכך רצון לגרום הנאה למישהו אחר. לא באופן אגואיסטי, כלומר כדי שזה יעשה לך טוב, או כדי שלא תרגיש אחר כך ייסורי מצפון מזה שלא נתת. אלא לתת באמת. מתוך אהבה טהורה. בלי שום פנייה עצמית.
מדובר במשהו על-טבעי. מנוגד לחלוטין לטבע המקורי שלנו - הרצון להתמלא בהנאה בעצמנו. אבל כשמצליחים לפתח בקרבנו רצון שכזה, נקרא לו רצון להשפיע (מלשון להעניק שפע למישהו אחר), אז אתה בעצמך הופך להיות מקור של אור.
ופתאום, יש לך מה לתת לכולם. בשפע. מתגלה לך מקור עליון של אור ושל שפע, כוח הטוב הכללי שבטבע. הוא ממלא אותך עוד ועוד, כמעיין המתגבר. נפתחים לך מאגרים בלתי מוגבלים של כוחות טובים. אתה מגלה שאתה עצמך רק צינור, האור זורם דרכך לכולם וחיים חדשים מתחילים.
שנזכה להאיר אחד לשני.
לפי הכותרת אני מבין שישראל מודה שיש לנו נשק גרעיני😂
זה ביגלל הגרנ"ש
גרעיני
שבת
אי אפשר שלא להיזכר במערכון של הגשש, כבר אז הם אמרו שעושים מליונים מפיצוחים
חכמה עילאית ברכבת תחתית
בינואר 2007 עמד כַּנָּר רחוב בכובע בייסבול לראשו בתחנת הרכבת התחתית הסואנת של וושינגטון וניגן במשך קרוב לשעה יצירות מופת של יוהאן סבסטיאן באך. בפרק הזמן הזה חלפו על פניו מעל אלף אנשים ורובם לא שמו לב אליו בכלל. עשרים ושבעה מהם זרקו לו מטבע והמשיכו בדרכם, שבעה נעצרו להקשיב לרגע לנגינה ורק אחד בלבד זיהה אותו.
המנגן היה ג'ושוע בל, אחד הכנרים המפורסמים בעולם, מוזיקאי מחונן ומבוקש שממלא אולמות גדולים בקהל המשתוקק לשומעו הרוכש כרטיסים זמן רב מראש. בל נענה לניסוי חברתי שהציע עיתונאי מעיתון "וושינגטון פוסט": לבדוק האם הציבור יבחין באיכותו הנדירה של "נגן הרחוב".
אני לא חושב שהמסקנות מהמחקר יכולות להיות כפשוטן. לרוב הקהל יודע להבחין בנגינה משובחת אם היא נשמעת בתנאים מתאימים. הרי אנחנו יודעים מהי הרכבת התחתית. אף אחד לא נכנס אליה באותו האופן שבו הוא נכנס לאולם קונצרטים כשהוא מוכן ומכוון לשמוע מוזיקה שמימית. אנשים עוברים בתחנה בדרכם מנקודה א' לב', הם ממהרים, הם טרודים, הם שקועים במטלות שעליהם לבצע, ככה שגם אם נשמעת באוזניהם הרמוניה מושלמת, הם לא פנויים לשמוע אותה, לא יכולים לתת לה להלום בהם, להשתלט על החושים ולרומם אותם לעולמות אחרים.
אותו הדבר אפשר להגיד על שאר האומנויות והחכמות הקיימות בעולם: כדי לקלוט אותן דרושים תנאים פנימיים מיוחדים וסביבה שמגיעה מוכנה לזה. כך גם לגבי חכמת הקבלה: היא עומדת בטבורו של עולם אלפיים שנה, הרבה לפני שהתפרסמו בו שאר הדתות, האמונות והזרמים השונים. אך מעטים אלה שנעצרו להקשיב מה יש לה להציע.
חכמת הקבלה נגישה לכולם כמו אותה מנגינה בתחנה התחתית. כל אחד יכול לעצור, לאפשר לה לשטוף את המחשבה, לרומם את הלב, עד שיחוש מי הוא באמת ומהו העולם הזה, מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך. ובכל זאת מעטים הם העוצרים, מזהים אותה כחכמת האמת, זו שיש בה תשובה לכל שאלה שניקרה אי-פעם בראשו של אדם מיום שבא לעולם.
כמו ברכבת התחתית, הבעיה היא לא בפשטות שבה החכמה מציגה את הידע האצור בה, אלא בכך שלאנשים אין את התנאים המתאימים כדי לעצור ולהתרשם ממנה. ראשם של העוברים ושבים בעולמנו טרוד בשאלות כמו: מה לאכול בצוהריים? מה יהיה עם הילדים? מאיפה לקחת כסף לחופשה הבאה? מה יהיה עם הגשם או החמסין, מה יהיה עם העולם? והארץ שלנו הקטנה והמסכנה, מה יהיה איתה?
לכן עם כל ההשתדלות לפרסם את חכמת הקבלה ולמרות השייכות הישירה שלה לעם ישראל והתשובות המדויקות שהיא נותנת לשאלת קיומנו כאן, אני לא חושב שהרבה אנשים יצליחו להקשיב למה שיש לה להגיד, עד שהכוח העליון יתערב ויכניס בינינו תנאים התחלתיים, נתונים בסיסיים שיפקחו את עינינו ויפתחו את אוזנינו לעכל את מה שיש לה למסור.
אנו נמשיך לפרסם את חכמת הקבלה ככל שנוכל, ונחכה בסבלנות לרגע שבו יבשיל הזמן ויתפתחו התנאים בהם עם ישראל יזהה את האוצר שיש בידיו, יתקרב לחכמה ויתעמק בה. ואז יגיע הרגע שבו עם ישראל יסחוף את כל העולם אחריו להאזין עימו למסר העמוק שיש לה למסור לעולם.
מקום החינוך בתרבות היהודית
מדוע תפס החינוך מקום כל כך מרכזי בתרבות היהודית? מה חסר בחינוך היום, ביחס לחינוך היהודי-מקורי? על דמות האדם השלם, על הטבע האגואיסטי, ועל הצורך הדחוף של העולם בתיקון גלובלי.
לפני הכול חשוב לדייק. זה לא שהחינוך היה חשוב לנו כעם, אלא החינוך הוא זה שעשה מאיתנו עם.
למה הכוונה? לפני כ-3800 שנה, בבבל העתיקה, האנושות נקלעה לסוג של מלחמת עולם, כמתואר בסיפור מגדל בבל. אנשים הפסיקו להבין זה את זה, נלחמו זה בזה עד ש"חצי העולם שם נפל בחרב" (פרקי דרבי אליעזר, פרק כד). איש חכם אחד החליט לחקור למה זה קורה, ואיך אפשר לצאת מזה. אברהם הבבלי. הוא גילה שכוח אחד פועל בכל הטבע, ומגמת ההתפתחות היא לעבר אחדות הכול. בהתאם לזאת הוא חינך לחסד ולאהבה לזולת.
"נַעֲשֶׂה אָדָם", מכונה התהליך החינוכי הזה בלשון המקרא. מטרתו לרומם את האדם מעל טבעו האגואיסטי, ולעשותו דומה לכוח הכללי שפועל בבריאה. תכונתו השפעה טובה, כלומר נתינה ואהבה, ולשם כיוון אברהם את כל מי שרק שמע. "אלפים ורבבות" התקבצו סביב האידיאה הרוחנית שלו, כפי שכותב הרמב"ם בספר המדע, ומהם התהוותה האומה. זו לא אומה טבעית ככל אומות העולם, אלא התקבצות מלאכותית סביב חינוך שבונה קשר מיוחד בין בני אדם, הופך אותם להיות מחוברים "כאיש אחד בלב אחד".
בלי הקו החינוכי הזה, מבחינה איכותית-מהותית לא קיים עם ישראל. לכן, לאורך ההיסטוריה זכה אצלנו החינוך לחשיבות עצומה. לא היה ילד שלא למד קרוא וכתוב, כולם עסקו משך כל החיים בלימוד המקורות שהסבירו מהו יחס נכון לדומם, לצומח, לחי, לבני האדם האחרים ולחברה בכללה. אותה תפיסת עולם שייסד אברהם פורטה אחר כך בתורת משה, ומנהיגי האומה היו אנשי חינוך במהותם. ספרי החינוך שלנו עברו מדור לדור משך אלפי שנים, ורק במאות השנים האחרונות התחלנו להיות מושפעים מהחינוך של אומות העולם.
בשונה מכל חינוך אחר שמתקבל בטבעיות כחכמת חיים מועילה, החינוך הישראלי-מקורי מתייצב נגד הטבע האגואיסטי של האדם והחברה. כדי להפנים אותו נדרשת עבודה בלתי פוסקת, מרגע שהאדם נולד ועד אחרון ימיו. הרי זה לא טבעי להתנהג לפי קוד של "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", או "ואהבת לרעך כמוך". לא טבעי להיות "כל ישראל חברים", "ערבים זה לזה", לחשוב על כולם כמו על עצמך. האגו של האדם כל הזמן מתעצם, ועליו לחנך את עצמו ללא הפסק, בהתאם. להתחדש, להתקדם.
אחרי החורבן עקב שנאת חינם יצאנו לגלות ארוכה בין אומות העולם. איפה שלא היינו, נאבקנו על האפשרות להמשיך לפחות במשהו את הקו החינוכי. בלעדיו, היינו פשוט נעלמים. החינוך החזיק אותנו, חיזק אותנו, סידר אותנו, נתן לנו אפשרות להשתייך לאותה אומה גם בלי מדינה, חבל ארץ משותף, ארגון כלשהו. הורים נמדדו לפי השקעתם בחינוך, והיו צריכים להיות מחנכים בעצמם. רמת ההצלחה החינוכית של משפחה הגדירה את מעמדה בחברה.
היום, כשהעולם נעשה מקושר כמו כפר קטן, כשכולם תלויים בכולם ומשפיעים על כולם, הגענו למצב נפיץ כמו שהיה בבבל העתיקה. או שתפרוץ מלחמת עולם, או שנקדים לה מהפכה חינוכית-תרבותית שתביא לחיבור ולהשלמה בין אדם לאדם. התהליך הזה יכול להתחיל רק כאן, בעם שנבנה ביסודו על החינוך של אברהם.
אמנם כבר דורות אנחנו מנותקים ממנו, ולכן ישראל לא מהווה דוגמה לחיים באהבה, כואב הלב לראות איך הפילוג גובר ומתלבה השנאה, ואף על פי כן, יש בידינו להתחבר לחכמת ישראל המקורית ולהדליק אור בחשכה. להוליד יחד אדם חדש, אנושות חדשה.
נשים בצד את הוויכוחים בין דתיים וחילוניים, ונחזור כולנו להיות מקוריים. 'יהודי' זה מלשון ייחוד, איחוד, אחדות מעל השוני, ו'ישראל' זו קריאת כיוון: ישר אל כוח האהבה והנתינה שביסוד הבריאה. האדם השלם, כל רגע בקיומו מוקדש לבדיקה איך יוכל לממש את עצמו באהבה לזולת. לדומם, לצומח, לחי, לאדם, לאנושות, לכוח הטבע הכללי. אהבה לכול, אהבת עולם. זוהי מטרת החינוך המקורי של העם.
ונקודה אחרונה, הכי חשובה: חינוך הוא בדוגמה, חינוך זו בניית אווירה. מרגע שתינוק נולד הוא צריך להרגיש שהאוויר מלא ברצון ובמחשבה שמכוונים לאהבה. שכולם סביבו פועלים מתוך דאגה לזולת. מכל מבט ומכל תנועה הוא לומד, סופג את הרוח והכוונה. אמנם מבפנים יצמח בו הכוח האגואיסטי, אבל ההשפעה החינוכית-תרבותית תראה לו איך להשתמש בו לטובת החברה. כך, יחד, נעלה את עצמנו לדרגת הכוח העליון שבטבע, שכל כולו אהבה. המילה "אדם", מלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן", בדיוק על זה מצביעה.
שיהיה לנו בהצלחה.
תמיכה כלכלית של הורים בילדים עלולה להביא לעימותים משפחתיים, להלן סיפור מקרה. הורים בשנות השישים, ארבעה ילדים גדולים. האחד מהם בחר לעסוק באומנות, אבל משך שנים לא מצליח לפרנס את משפחתו. כתוצאה מכך, ההורים תומכים בו כלכלית על בסיס חודשי הרבה יותר ממה שהם תומכים בילדיהם האחרים. הדבר הגיע לידי כך שגם את הצוואה הם שינו לטובתו, במידה ניכרת. משנה לשנה, שאר הילדים חשים מירמור גדול. הם כועסים על האח האומן, ובעיקר על ההורים שמפלים אותם לרעה ביחס אליו. מה אפשר לעשות מכאן?
כדאי שההורים יקבלו הדרכה ממישהו שידע איך לסדר את העניינים הללו, ליישר את הקצוות, כי ברור שכך זה לא יכול להישאר. אין בעיה עם זה שהילד בוחר לעסוק באומנות, אבל זה לא יכול לבוא על חשבון האחרים בצורה כל כך משמעותית. אומנם ראינו בהיסטוריה לא מעט אומנים שבחרו לחיות מהיד לפה כדי להמשיך לעסוק באומנותם, אך אי אפשר לקפח את כולם בגללו. אם משך שנים הוא לא מצליח לכלכל את עצמו, כנראה שהשקעתו באומנות צריכה להיות בזמנו הפנוי, לאחר שיעסוק במשהו אחר לפרנסתו.
איך שלא יהיה, באופן עקרוני, ההורים צריכים להשקיע בכולם בשווה. אם לא יתחשבו ברגשות הקנאה והמירמור של ילדיהם האחרים, הם עלולים לדרדר את כולם למריבה ולשנאה. יהיו לדבר השלכות על כל עתידה של המשפחה. לא חכם לפעול רק לפי תחושת הלב שבאותו הרגע, כי יש כאן חשבון הרבה יותר עמוק, ולטווח ארוך. על ההורים ללמוד להתגבר על הכאב והצער שלהם, ולעשות לדבר הזה סוף. יחס מיוחד מוצדק במקרה של מצב בריאותי קשה, חס ושלום. מעבר לכך, יש תרבויות שנהגו לתת לבכור יותר, וגם לבת במשפחה הייתה איזו נטיית לב מיוחדת, אבל כל האחרים צריכים להיות שווים.
בסיפור המדובר, כדאי להורים ללכת לשופט, ולשאול מה הוא ממליץ לעשות. אחרי שישמעו את דבריו, לחזור לילדים ולספר זאת לכולם יחד. אם ירצו בכך, יכולים הילדים וההורים גם יחד ללכת להתייעצות נוספת איתו, אבל לא כל ילד לבד. מצד ההורים תהיה כאן הקלה משמעותית, כי ההחלטה התקבלה על ידי השופט ולא על ידם. בשביל מה להם לגרום למי מהילדים להיות לא מרוצה מהם. אין בכך משום הסרת אחריות מעצמם, אלא צירוף של דעה שאינה תלויה בדבר.
בתהליך כזה, המשפחה מכניסה אדם זר בעל ניסיון חיים שיבקר אותה מן הצד. הוא יכול לשבת איתם, להתקרב אליהם ולהסביר להם על מקרים דומים שהוא ראה בעבר, מה בדיוק נעשה בהם, ומה היו התוצאות לאורך זמן. כדאי שזה יהיה מישהו שלא מוכר לבני המשפחה קודם, כדי שלא יחשבו שיש לו נטייה או העדפה למישהו מהם. מטרת-העל צריכה להיות לשמור על יחסים טובים במשפחה.
מההיבט החינוכי שבדבר, כדאי כבר מגיל צעיר לכוון ילדים לכך שהם יצטרכו לרכוש מקצוע בבוא הזמן ולהתמודד עם החיים בעצמם. ההורים יתמכו בהם פה ושם, אבל משנה לשנה הם יצאו מחיק המשפחה, ייכנסו לחיים עצמאיים ויידרשו לפרנס את עצמם ואת משפחתם. תחושה זו צריכה להיבנות בהם בעדינות ובהדרגה כבר מילדות.
מגיל 10 ואילך, תוך התחשבות באופיו המיוחד של הילד ודאי, אפשר כבר להתחיל לחשוב יחד לאיזה כיוון התפתחותי הוא נמשך, איזה מקצוע כדאי לו לרכוש, לפי נטיותיו ולפי צרכי השוק, לפי המטרות שהוא רוצה להשיג בחייו. כדאי לו להיות מתוכנן, לראות את חייו העתידיים ואת שלבי התפתחותו בצורה ריאלית. מה הוא לומד בבית הספר, מה אולי ילמד אחר כך באוניברסיטה, או במוסדות אחרים וכן הלאה.
אפשר לדבר על דברים כאלה מדי פעם בחוג המשפחה, בלי לחץ כמובן. להעלות שאלות בעניין, להאיר זוויות מבט שונות. זה יכול להיות בזמן ארוחה משפחתית או בילויים אחרים. לאט לאט הדבר יטפטף לילדים, בהתאם לגילם, והם יתחילו להרגיש לאן הם נוטים. העיקר הוא שתהיה מורגשת במשפחה רוח משותפת של אחריות ודאגה לעתיד.
יש לאנשים עסק שעובר מדור לדור צריך להיות גאה להמשיך ולא להגיד הייתי רוצה לעשות משהו אחר אלא לומר זה משהו שרק זה אני רוצה לעשות
למה לו להיות פראייר? תחשוב שאבא שלך היה חקלאי, באמת היית רוצה לחרוש את השדה כמוהו? תעשה לי טובה
@@poetic4 לא רק שהייתי חורש את השדה כמוהו הייתי גם מתרגש מכל יום מחדש אתה יודע מה זה להיות חקלאי איזה זכות זו
5. עושה פצעים ולא טעים!
רפואה שלמה לשאול..אמן!🙏🏻🙏🏻🙏🏻
וכבוד לבאר שבעים!!!!
WOW
אחלה שאול קונה אצלו מגיל קטן את הסלט חצילים
וגם אבוקדו
הכתבה באדיבות "מועצת קולי הפיצוחים"
יש בעיה שהם שורפים אותם יותר מדי
כמו גחלים
מה אנשים מוצאים בגרעיני אבטיח?
חחח אהבתי את הכותרת תרתי משמע
חחחחחחחחחחחחחחחח: הכותרת השנונה שפכה אותי מצחוק - אשכרה!!!!!
ניחוש אחד - לאיזה שעשועון נוסטלגי - הם היו יכולים להתמכר 0- והמבין יבין!
עם של ציפורים
יאאלה איזה פרייאר אני חשבתי על זה לפניו בהרבה יותר ..
פארייר 😢
אני אוהב קבוקים!
אנשים לא מבינים רמי לוי כבר לא הבנאדם שהיה ................ככה אני חושב לא מכיר אותו אישית .....אז לא להשתגע
חחח "מעצמת גרעין" אהסתי את משחק המילים, גם גרעין כזה וגם גרעין אטום
שפני סלע הכי טוב
20 מליון???
מה שהיה יפה בגרעינים של פעם, שזה היה בא בנייר ולא בפלסטיק המסריח הזה
מעצמת גרעין - חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח - שנון - אהבתי!
וואלה גירתם אני פיצחתי עכשיו קשיו ופסטוק חחח
ממש כל אחד פצחן, הא?
כמה קלוריות בעעעע
🇧🇬🇧🇬
1.
בריא ומשמין 🤭