איזו שיחה מעוררת . אילנה תודה שאת מזכירה לנו איך לחוות כדי להיוודע לעצמנו ולהתפתח. עדי הפתיחות שלך מדהימה בעיני. מי שמכיר את אילנה יודע שכל מה שיוצא מפיה הוא בשם האהבה במובן הרחב של המילה והרצון להיטיב, לגבי איך שזה נשמע ....זה כבר על פי אזני המאזין. כמו תמיד היה מרתק
מקסים.איזו חשיבה מעצימה. כל כך נכון.לא מאמינה שהבנתי המונח הזה: "עידוש כבידת"...פיזיקה, איינשטיין....מדהים כמה כולנו שייכים ליקום ודומים. עלינו רק להתבונן בטבע וללמוד ממנו. צריך ללמד זאת בבתי הספר. תודה לכן על השפע והאור שהקרנתן מכן והארתם גם אותי.העידוש שלכן מצויין
חשבתי שמעניינת היתה ההערה של המאזינה על חוסר החמימות כביכול של אילנה רוגל. ואכן, מצאתי שיש פה שיקוף פנימי שלנו לאינפורמציה שמעבירים אלינו. חשבתי שהיא דווקא עונה די בעדינות לעדי דרך בעיית העיניים שלה, אהבתי את תשובתה של אילנה, עניינית לחלוטין. תודה רבה לאילנה על התשובות המדויקות ולעדי על השיתוף.
הפודקאסט מזכיר ומעורר. עדיין הוא אינו דומה לקורסים משני התפישה של אילנה, שם לומדים הכל מהבסיס,את המטאפיזיקה של הרעיונות ולכן מבינים באופן שלא ניתן לשכוח או "להתבלבל" בדרך. ההפנמה והלמידה עמוקות ביותר.
עדי, כל פודקסט את מביאה את עצמך יותר פתוח, כנה ואישי הופך את הפודקסט למשמעותי (האישי הוא הכללי ) ונוגע. אילנה - חיבור התכנים בין גוף ורוח מרתקים. ההסבר על המושג עידוש מרתק. אני רוצה להתייחס לשאלת האיך מטפלים בחוסר אונים מנסיוני? (חוסר אונים שכולנו פוגשים בנקודות מסוימות בחיינו מול ארועים או אנשים שונים, כשברקע ההסבר המשלים על המעבר בין עידן הדגים לעידן הדלי). חוסר אונים היא תחושה שנחוותה בגוף בתור ילדים ועדיין נוכחת בו. בתור ילדים פגשנו מציאות (גם אם אנחנו יצרנו אותה כדי להתפתח) ולא היו לנו הכלים להתמודד. אימצנו לנו דרכים שונות כדי לשרוד. מתוך כך נוצרו דפוסים שונים להישרדות. הדפוסים יכולים להופיע ככעס, הימנעות, שתיקה או קפאון הגוף ואלו חלק מהדפוסים שיכולים להיחוות כחוסר אונים.
אני מציעה לפגוש את הילד/ה שחוו את חוסר האונים, מציעה להביא את עצמנו היום כמבוגרת מיטיבה שעונה לשאלה: מה ירגיע את הילד/ה? מה דרוש/ה לה כרגע ? (שאלה שלדעתי מתכתבת לגמרי עם התוכן של אמהות פנימית שאילנה מציגה.)
כמו כן קיימת אפשרות נוספת, לאפשר לילד/ה חוסן פנימי, לתת להם את הכוח על ידי השאלה מה היית עושה אם הכל היה אפשרי? ולעבוד עם הדמיון ולאפשר לילד/ה להגיב באירוע העבר. מנסיוני, חיזוק הילד/ה הפנימי באופן בלתי מתפשר בכל פעם שאנו פוגשים במציאות חוסר אונים, מאפשרת לנו להיזכר שהכוח בידנו, מזכירה לנו שאנו מבוגרים היום, שיש לנו יכולת להשפיע על מציאות חיינו ושיש לנו אפשריות רבות יותר (לבחור את תגובתנו) משהיו עבורנו כילדים . זהו צעד משמעותי בהשתחררות מדפוס הקורבנות שמנהל אותנו לעיתים.
ומה לגבי הזיהום שאנשים עדיין מזהמים באמצעות השארת הזבל שלהם בחופים ובשמורות הטבע והרחוב? איך זה מתחבר לשקיפות והצלילות של התקופה? ותודה על השיחה מרחיבת הלב הזו.
תודה לאילנה ולעדי על התוכן המרתק הפתיחות והרחבת מנעד הראיה
1⁰⁰⁰⁰
תודה לעדי על ההגשה, החוכמה והקול הנעים
ווואוו איזה איזה מדהימה😇
תודה רבה לאילנה על התובנות
תודה על המראה שאת מציבה
את מדוייקת.
תודה
איזו שיחה מעוררת . אילנה תודה שאת מזכירה לנו איך לחוות כדי להיוודע לעצמנו ולהתפתח.
עדי הפתיחות שלך מדהימה בעיני. מי שמכיר את אילנה יודע שכל מה שיוצא מפיה הוא בשם האהבה במובן הרחב של המילה והרצון להיטיב, לגבי איך שזה נשמע ....זה כבר על פי אזני המאזין.
כמו תמיד היה מרתק
אהיה אשר אהיה 👑💗
תודה אילנה ועדי.
תודה אילנה ועדי
מקסים.איזו חשיבה מעצימה. כל כך נכון.לא מאמינה שהבנתי המונח הזה: "עידוש כבידת"...פיזיקה, איינשטיין....מדהים כמה כולנו שייכים ליקום ודומים. עלינו רק להתבונן בטבע וללמוד ממנו. צריך ללמד זאת בבתי הספר. תודה לכן על השפע והאור שהקרנתן מכן והארתם גם אותי.העידוש שלכן מצויין
❤❤תודה לכן
הי עדי, הנושא שהבאת מאד מעניין וגם נוגע לי בהקשר של אח/אחות. חייבת לומר שלא הבנתי את תשובתה של אילנה עד הסוף. בעיקר לחלק הנזקק שלנו .
חשבתי שמעניינת היתה ההערה של המאזינה על חוסר החמימות כביכול של אילנה רוגל. ואכן, מצאתי שיש פה שיקוף פנימי שלנו לאינפורמציה שמעבירים אלינו. חשבתי שהיא דווקא עונה די בעדינות לעדי דרך בעיית העיניים שלה, אהבתי את תשובתה של אילנה, עניינית לחלוטין. תודה רבה לאילנה על התשובות המדויקות ולעדי על השיתוף.
אני מאוהבת באילנה
תודה על מי שאת,אילנה רוגל.
הפודקאסט מזכיר ומעורר. עדיין הוא אינו דומה לקורסים משני התפישה של אילנה, שם לומדים הכל מהבסיס,את המטאפיזיקה של הרעיונות ולכן מבינים באופן שלא ניתן לשכוח או "להתבלבל" בדרך.
ההפנמה והלמידה עמוקות ביותר.
מרתק!!!!! תודה על המתנה המדוייקת בתקופה כל כך מטלטלת♥️
7ש
..
עדי, כל פודקסט את מביאה את עצמך יותר פתוח, כנה ואישי הופך את הפודקסט למשמעותי (האישי הוא הכללי ) ונוגע.
אילנה - חיבור התכנים בין גוף ורוח מרתקים. ההסבר על המושג עידוש מרתק.
אני רוצה להתייחס לשאלת האיך מטפלים בחוסר אונים מנסיוני?
(חוסר אונים שכולנו פוגשים בנקודות מסוימות בחיינו מול ארועים או אנשים שונים, כשברקע ההסבר המשלים על המעבר בין עידן הדגים לעידן הדלי).
חוסר אונים היא תחושה שנחוותה בגוף בתור ילדים ועדיין נוכחת בו. בתור ילדים פגשנו מציאות (גם אם אנחנו יצרנו אותה כדי להתפתח) ולא היו לנו הכלים להתמודד. אימצנו לנו דרכים שונות כדי לשרוד. מתוך כך נוצרו דפוסים שונים להישרדות. הדפוסים יכולים להופיע ככעס, הימנעות, שתיקה או קפאון הגוף ואלו חלק מהדפוסים שיכולים להיחוות כחוסר אונים.
אני מציעה לפגוש את הילד/ה שחוו את חוסר האונים, מציעה להביא את עצמנו היום כמבוגרת מיטיבה שעונה לשאלה: מה ירגיע את הילד/ה? מה דרוש/ה לה כרגע ? (שאלה שלדעתי מתכתבת לגמרי עם התוכן של אמהות פנימית שאילנה מציגה.)
כמו כן קיימת אפשרות נוספת, לאפשר לילד/ה חוסן פנימי, לתת להם את הכוח על ידי השאלה מה היית עושה אם הכל היה אפשרי? ולעבוד עם הדמיון ולאפשר לילד/ה להגיב באירוע העבר.
מנסיוני, חיזוק הילד/ה הפנימי באופן בלתי מתפשר בכל פעם שאנו פוגשים במציאות חוסר אונים, מאפשרת לנו להיזכר שהכוח בידנו, מזכירה לנו שאנו מבוגרים היום, שיש לנו יכולת להשפיע על מציאות חיינו ושיש לנו אפשריות רבות יותר (לבחור את תגובתנו) משהיו עבורנו כילדים .
זהו צעד משמעותי בהשתחררות מדפוס הקורבנות שמנהל אותנו לעיתים.
ומה לגבי הזיהום שאנשים עדיין מזהמים באמצעות השארת הזבל שלהם בחופים ובשמורות הטבע והרחוב? איך זה מתחבר לשקיפות והצלילות של התקופה? ותודה על השיחה מרחיבת הלב הזו.
ודה לכן💗🙏
אני דווקא רואה את אילנה כמאד חמה ורוצה לעזור אבל היא מדברת דוך