"צחצוח חרבות הברזל": על מידתיות, פיכחון וצניעות / ד״ר אסף דוד משוחח עם פרופ׳ יגיל לוי
Вставка
- Опубліковано 15 лис 2023
- זמן מלחמה: שיחות עלינו ועל המצב | "צחצוח חרבות הברזל": על מידתיות, פיכחון וצניעות
היסטורית, כאשר הצליחה מדינת ישראל להתמודד עם איומים צבאיים, הדבר נעשה באמצעות שילוב של כוח צבאי ומהלך מדיני - ולכן המחדל של 7 באוקטובר איננו רק מחדל צבאי אלא גם מחדל מדיני. ההחלטה של מדינת ישראל להחליש כוחות פוליטיים פלסטיניים ולבנות צירים עוקפי-פלסטינים עם מדינות ערביות במזרח התיכון חיזקה כוחות פרו-צבאיים בעזה והחלישה כוחות שהיו יכולים להתחרות בהם. לא רק במבט לעבר אלא גם במבט לעתיד, אסור להתעלם מהמישור המדיני.
----
בהשתתפות:
ד"ר אסף דוד, ראש תחום ישראל במזרח התיכון במכון ון ליר בירושלים
פרופ' יגיל לוי, חוקר יחסי צבא-חברה; המחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת, האוניברסיטה הפתוחה
----
בואו נשמור על קשר ❤
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו - bit.ly/2B5fpIz
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ או הטלגרם שלנו כדי לקבל עדכונים על השידורים הבאים:
טלגרם - t.me/vanleer
ווטסאפ - chat.whatsapp.com/ButnR8VkxAO...
*קבוצות אלו נועדו לשליחת תזכורות אירועי 'מחשבה בשידור ישיר' של מכון ון ליר בירושלים. אין אפשרות לתגובות.
לדעתי נאמרו כאן כמה משפטים חסרי תוקף. הנה מה שאני זוכר (בערך):
"אינני מכיר תאוריה שבה יש סף שאחריו האוייב ילמד"
- נדמה לי שאחרי WW2 גרמניה למדה.
"איננו מסתכלים על כך שבצד השני יש אוכלוסיה שנצטרך לחיות אתה"
- נדמה לי שאחרי WW2 גרמניה ובריטניה בידידות מסויימת.
מקרה יחיד אינו יוצר תיאוריה - אבל נותן כיוון (ולהפרכה, צריך מספר דוגמות נגדיות).
אינני הסטוריון, אז WW2 קפצה לי כדוגמה נגדית, אבל אינני טוען שכל ההקשר זהה.
"איך ינהגו בעתיד הילדים שהוריהם נהרגו"
- הילדים חונכו לשנאה גם לפני המלחמה, ובלי קשר לתגובות ישראל לטרור.
כדאי ללמוד מ- Wafa Sultan שאמרה מזמן,
בוויכוח עם תומך טרור בערוץ אל ג'זירה שטען שהטרור הערבי הוא תגובה ל"כיבוש":
"אחרי השואה, לא היה שום יהודי שנכנס למסעדה בגרמניה ופוצץ אותה על יושביה".
לגבי הרג אזרחים בעזה "כנקמה": למרות שיש בישראל אנשים הרוצים לנקום - ויש גם שרים כאלה.
אבל המלחמה שמנהל צה"ל איננה נקמה, ואיננה נגד האזרחים: היא רק נגד מטרות של החמאס.
רוב האזרחים שנפגעים היו קרוב מדי למטרה צבאית מוגדרת - החמאס משתמש באזרחים כהגנה.
גם אם אזרחים נפגעים בגלל החטאה של ירי/הפגזה/הפצצה - זו תוצאה של רשעות החמאס כלפי אנשיו.
אמנת ג'נבה ה-4 מתירה פגיעה במטרות צבאיות גם אם יש אזרחים בסביבתן (לפחות סעיפים 18, 19, 28, 29).
אינני יכול להסביר מדוע הנקודה הזו לא הוזכרה בעת הדיון בפגיעה באזרחים עזתים
- בלי קשר לכך שחלקם אכסנו בביתם אמצעי לחימה - אבל אינני חייב להבין כל דבר.