סנהדרין מז - ד' בשבט, 2 בפברואר

דף נלווה סנהדרין מז (hadran.org.il/w...)
הדף היום מוקדש לכבוד שחרורם של ירדן ביבס, עופר קלדרון, וקית' סיגל לאחר 484 ימים בשבי. יהי רצון שנזכה לשחרורם המהיר של כל שאר החטופים!
האם ההספד הוא עבור הנפטר או עבור קרובי הנפטר? לאחר הבאת תשעה מקורות שונים למציאת תשובה, מסיקה הגמרא שההספד הוא עבור הנפטר.
יש מקומות קבורה נפרדים לאלו שהומתו על ידי בית דין כי אין קוברים צדיק אצל רשע. מהיכן לומדים דין זה?
שתי אמירות של רבי יוחנן הובאו בנוגע למי שהפריש קרבן חטאת ואז נעשה בלתי כשר להביאו (או משום שהמיר דתו או שנשתטה), הקרבן לעולם אינו יכול להיות מוקרב, אפילו אם האדם חוזר למצבו המקורי והוא מסוגל להביא את הקרבן. הסיבה לכך היא שברגע שהבהמה נדחית מלהיות מוקרבת, היא נדחית לעולם. רב יוסף תומך באמירה זו מהדין לגבי בהמות שיועדו לקרבנות בעיר שתושביה עבדו עבודה זרה (עיר הנדחת). השוואתו מבוססת על כך שהאנשים מקבלים כפרה במיתתם. אביי חולק ומוכיח שכאשר אנשים מתים חטאיהם אינם מתכפרים אוטומטית. בתמיכה בעמדת רב יוסף, רבא מבחין בין סוגי מיתה שונים. אביי חולק על השוואותיו של רבא. מובא דין ממשנתנו להקשות על הבחנתו של אביי, אך הוא מיושב.
אנשים היו לוקחים עפר מקברו של רב כסגולה לריפוי מחלה. אחרים באו לשמואל וביקשו ממנו לעצור מנהג זה כיוון שאסור ליהנות מדברים מהקבר. אך שמואל התיר זאת כיוון שעפר המחובר לקרקע אינו אסור. מהיכן לומדים זאת? מובאים מספר מקורות להקשות על עמדת שמואל, אך הם מיושבים.
רבא ואביי חולקים לגבי מי שארג תכריכים למת, האם אסור לאחרים ליהנות מהם? האם ייעוד דבר למת מספיק כדי לאסור אותו או לא? מהיכן כל אחד לומד את עמדתו?