מתי התורה שבעל פה הפכה לטקסט כתוב
Вставка
- Опубліковано 10 жов 2024
- החוקר יעקב זוסמן העמיד בפני קוראיו את הדילמה המחקרית בשיא חריפותה: האנטגוניזם בין תורה שבעל פה לבין הטקסט הכתוב. לשם כך הציע להשתחרר מן התלות באיגרת שרירא גאון מן המאה ה-10 לספירה ולפנות לטקסט התלמודי עצמו ללא פרשנויות מאוחרת. לזכותו יאמר, הוא הפריך את מסקנות מורו יעקב אפשטיין ובתום חקירה מדוקדקת של המקורות, הגיע למסקנה חד משמעית שבפני חכמי התלמודים לא עמד כל חיבור, והמשנה המשיכה להילמד בעל פה ולא מתוך ספר. כלומר, יהודה הנשיא לא חיבר ספר בשם משנה. זומן מספק ראיות לכך: בתהליך הלימוד מעולם לא מופיע בתלמוד רמז לקריאה בטקסט כתוב, הכול מתנהל בעל פה ובהסתמך על שמיעה בלבד.
על שיטת למידה זו ריחפה כמובן סכנת השכחה מכיוון שתורה זו תלויה בלעדית בזיכרון האנושי. קביעה זו מעוררת שאלה נוספת, אם כך הדבר, איך חומר מונומנטלי זה הצליח להישמר מאות שנים בעל פה? זוסמן מספק תשובה: כאשר היו חילוקי דעות בין חכמים הם לא פנו לטקסט כתוב אלא לסוג של זכרנים מקצועיים, ספריות חיות או "ספרים מהלכים על שתיים״. ההקפדה על דיוק הנוסח נעשה באמצעות טכניקות זיכרון מלאכותיות, ובחזרה מתמדת על הטקסט הלא כתוב, כך השתמרה משנתו של יהודה הנשיא. זוסמן דואג להוסיף שחכמי התלמוד לא נמנעו מלבצע במשנה זו הגהות, תיקונים ושינויים.
נשאלת השאלה איך אפשר להבחין בהגהות, בתיקונים ובשינויי נוסח בהעדר טקסט? זוסמן מבחין אמנם בטרמינולוגיה שבשדה הסמנטי האוראלי לבין מונחים שמקורם בכתב. אך כאשר הוא בא לתאר את משנתו הלא כתובה של יהודה הנשיא הוא משתמש במינוח שכולו מתחום הכתב, כגון חתימה, עריכה, נוסח, תיקונים, שינויים ואפילו הגהה, כאילו חכמים חיו אחרי מהפכת הדפוס. האם זוסמן מאמין שעריכה והגהה יכולים להתבצע על חומר אֹוַרלי ?האם אפשר לזכור ולערוך מאות דיונים הלכתיים בעל פה? לדבריו ״לנו, בני תרבות המערב, האמונים על תרבות הספר הכתוב שבלעדיו אין יצירה אינטלקטואלית, קשה לנו לדמיין יצירה ללא ספרים וספריות, אבל היום ידוע שבחברות עתיקות מקובלת יצירה ספרותית ענפה ומסירתה ללא ספרים כתובים". מפליא הדבר שחוקר מרחיק ראות כזוסמן נדרש לקלישאות עממיות כדי להתגבר על סתירות. חז"ל אומנם עסקו רבות במאגיה, אבל את המעשה המאגי שמייחס להם זוסמן הם שללו והדגישו בעצמם פעמים רבות, חזור והדגש, את מגבלות הזיכרון האנושי שגרם להם להפר את איסור הכתיבה ולהעלות בכתב את התורה שבעל פה.
מה עומד מאחורי התעקשות חוקרי תלמוד לטעון שאפשר לערוך ולבצע הגהות בטקסט שכלל לא קיים? טענת זוסמן מזכירה את הקלישאה העממית על התימני הזקן שמסוגל לדקלם בעל פה את כל התלמוד מתחילתו ועד סופו ומסופו לתחילתו. קשה לקבל את הטענה ששמירה מדויקת על נוסח הטקסט אפשרית על פי זיכרון ולא על סמך טקסט כתוב. להערכתי אין כאן אלא אפולוגטיקה של "הפרימיטיבי הטוב", לעומת "אנחנו בני תרבות המערב", תסמונת מבית מדרשם של מיסיונרים נוצרים בהגיעם לקולוניות. זהו ניסיון נואש להמשיך להיצמד לעמדה המסורתית שמקובלת כאקסיומה שהמשנה "נחתמה" בידי יהודה הנשיא, ומצד שני להפריך קטגורית את הקביעה שהמשנה הייתה ספר כתוב. זוסמן מתעלם מן הסתירה וטוען שהעובדה שהמשנה לא הועלתה על הכתב אינה בעלת משמעות מכרעת. אין כאן אלא ניסיון נואש להמשיך להיצמד לעמדה המסורתית למרות ההיגיון המחקרי.
GREAT: MANY THANKS FOR SHARING!!!
שיעור טוב תודה ליגאל. חבל שאין לו אוטומטי לתת דיבור בצרור. יהיה מרתק לשמוע את ד"ר בין נון בצרפתית.