זלטה גליק 1928-2025 ברקע- שירתה של זלטה❤️

זלטה גליק, אישה משכמה ומעלה עלתה לגנזי מרומים בא׳ שבט תשפ״ה בשנתה ה 97.
זלטה היתה אחותה הקטנה של סבתי בטי והן גדלו יחד באהבה במשך יותר מ 90 שנה מבלי שהיתה ביניהן לעולם מחלוקת או מריבה.
הן נולדו בעיר זאגרב ביגוסלביה לשעבר (כיום קרואטיה)
ולהוריהם צבי הרמן ופרניה. לאמן היתה חנות לכובעי נשים, ולאביהן בית חרושת קטן לכובעי גברים. המשפחה השתייכה למעמד הבינוני- גבוה. היו בבית שתי עוזרות והחיים היו שופעים בתרבות אירופאית קלאסית עם שמירה על החגים והמועדים היהודים אך לא חיים דתיים.
באפריל 1941 הגרמנים נכנסו ליוגוסלביה. היהודים נצטוו ללבוש טלאי צהוב וקיבלו יחס משפיל ומבזה. הם אסרו על נשים גויות להמשיך לרכוש כובעים בחנויות של ההורים.
ביוני 1941 בזכות פחד האם פרניה בשל נסיונה הקודם עת היתה חשופה בילדותה לפוגרומים נגד יהודים בפולין ארץ הולדתה, החליטה המשפחה לברוח. כל המשפחה ברחה עם מזוודה אחת לכולם יחד.
הם ברחו לסלובניה לאזור שהיה בשליטה איטלקית באמצעות מסמכים מזויפים. הם שהו שם בעיר צ׳רנומל בבית משפחה מארחת למשך מספר חודשים. לאחר מכן עברו לעיר הגדולה יותר לובליאנה לעוד כחודשיים, עד שהאיטלקים החליטו להעביר את היהודים שבאזור זה לאיטליה ולפזרם בכפרים.
המשפחה הגיעה לכפר מונטיליו ( montiglio)שבמחוז אסתי באיטליה, וגרו בבית משפחה יהודית. החיים שם היו דלים אך טובים. האיטלקים היו נהדרים והתנהגו בחום ולבביות ליהודים.
ב 1943 נכנסו הגרמנים לאיטליה והמשפחה נאלצה לברוח. כל הכפר, כ 2000 איש באו להיפרד ממנה…
בתחנת הרכבת חיכו לרכבת כל הלילה כאשר נאצים מסתובבים סביבם ובדרך נס לא בדקו אותם.
לאחר שהגיעו באמצעות הרכבת צוואתו ססיה, הם המשיכו בליווי מדריכים מתנדבים ברגל לכיוון שוויץ. הצעידה ארכה שלושה ימים כשהם קפואים ורעבים ושותים מי מעיינות ונחלים וחוצים את ההרים. עד ששמעו צלצולי פעמונים וידעו שהגיעו לשוויץ שבה פעמונים מעטרים את צווארי הפרות.
בשוויץ הכניסו אותם להסגר במחנה פליטים למשך שלושה חודשים כי פחדו ממחלות. האוכל היה נוראי ואת בני המשפחה פיצלו ופיזרו כל אחד למקום אחר. השוויצרים לא התנהגו בכבוד אל היהודים.
רק בשוויץ הבינו מה קרה במלחמה במחנות הריכוז וההשמדה וגילו שמשפחות ההורים משני הצדדים שחיו בפולין נספו.
לאחר המלחמה חזרו לזאגרב ומצאו עיר חרבה.
זלטה עלתה לארץ ישראל בשנת 1948 והתיישבה בירושלים, בטי עלתה שלוש שנים לאחר מכן לאחר שילדה את בנה יעקב- לודוויג (אבא שלי). היות והם התגוררו במעברה הכפר חסידים בתנאים קשים, החליטה בטי לשלוח את בנה יעקב לדודה זלטה בירושלים כדי לשמור עליו ממחלות. היא קיבלה אותו בברכה והרעיפה עליו הרבה פינוקים ואהבה. ובטי נסעה פעמיים בשבוע לירושלים לבקרו.
זלטה היתה זמרת אופרה מוכשרת ומצליחה וילדה יחד עם סשה את נועם ונילי. היא התאלמנה בגיל מאוד צעיר ולא נישאה שוב.
בטי עברה עם משפחתה לגור בקרית מוצקין, ובימי אלמנותה לחיפה, אך כל חייהן שמרו האחיות על קשר חם וקרוב ושוחחו בטלפון במשך שעות.
בימים של איחודי משפחות, גם משפחת ברנר מתאחדת במרומים.
תהיינה נשמותיהן צרורות בצרור החיים.