המיתון הקשה בישראל בשנות ה 60

המיתון הקשה בישראל בשנות ה-60
רקע:
בשנות ה-50 וה-60 המוקדמות, ישראל חוותה צמיחה כלכלית מרשימה. גלי עלייה גדולים, ביניהם העלייה ההמונית ממרוקו, תרמו לכוח אדם זול ותמריץ לצמיחה. סיוע בינלאומי, בעיקר מגרמניה, סייע במימון פרויקטי פיתוח ותשתיות.
גורמים למיתון:
מדיניות כלכלית מרסנת: לקראת סוף שנות ה-50, החלה הממשלה לנקוט במדיניות כלכלית מרסנת במטרה לרסן את האינפלציה הגואה. מדיניות זו כללה קיצוץ בהוצאות הממשלה, העלאת מיסים והפחתת אשראי.
הפסקת הזרמת כספי השילומים: בשנת 1965, הסתיימו תשלומי השילומים מגרמניה, שהיוו מקור הכנסה משמעותי עבור ישראל.
סיום פרויקטים מקיפים: סיום פרויקטי פיתוח ותשתיות גדולים, כמו המוביל הארצי, גרם לירידה בביקוש לעובדים.
השלכות המיתון:
אבטלה: שיעור האבטלה זינק מ-3.5% בשנת 1965 ל-11.5% בשנת 1966.
ירידה ברמת החיים: רמת החיים של רבים בישראל ירדה משמעותית.
עלייה במצוקה חברתית: המיתון גרם לעלייה במצוקה חברתית, עוני ופשיעה.
ירידה בעלייה: מספר העולים לישראל ירד, ואף היה נמוך ממספר היורדים בשנת 1967.
התמודדות עם המיתון:
הממשלה נקטה בצעדים שונים להתמודדות עם המיתון, ביניהם:
הרחבת תוכניות תעסוקה: הממשלה הרחיבה תוכניות תעסוקה ועבודות ציבוריות.
עידוד השקעות: הממשלה נקטה בצעדים לעידוד השקעות פנים וחוץ.
הסכמי סחר: ישראל חתמה על הסכמי סחר חדשים עם מדינות אחרות.
השפעות ארוכות טווח:
למיתון בשנות ה-60 הייתה השפעה ארוכת טווח על הכלכלה הישראלית. הוא גרם לשינוי במדיניות הכלכלית, תוך הדגשת חשיבות הצמיחה לצד יציבות. כמו כן, המיתון תרם להעמקת הפערים החברתיים בישראל