הוא חזר משירות בעזה ותרם כליה לאיש לא מוכר אך זקוק לעזרה: תמיד הרגשתי שהיעוד שלי - להציל חיים

זהו, כשאני שוכבת פה, במקום שאסור לאף בן אנוש, חולה או בריא, צדיק או רשע, להיות בגהנום הזה - ואני פה, בת 45 לאחר שבגיל 43 אבי החליט שהגיע זמני לסבול ולמות - ואני רואה סרטון אחר סרטון על אנשים אחרים, שונים לגמרי מאבי, אמי, ובטח מאחי, השמח לדעת על כל ייסורי - אני יודעת - העולם, שאמנם לא חסר בו אנשים מעוותים - וגם הם כאלה לא יכלו להפוך ללא סיבות - אבל, גם כאן, וגם כשעוד הייתי הולכת על שניים ולו נוסעת על ארבע 👩‍🦽‍➡️, ראיתי - יש, יש כל כך הרבה טוב בעולם!
*אנא, סילחו לי על כך שערבבתי את כאבי עם שבחיי לבחור. אולי זה מיותר פה, אך אולי דווקא פה זה שייך
האיש הזה הוא גיבור, המוכן, בשמחה וקלות, לאחר חוויה קשה אותה עבר כי ביצע פקודה.
כי עשה את מה שעושה חייל - הלך לקרב בשבילנו (כולּל כאלה, שכמוני, בשלב זה מתנגדים נחרצות למלחמה זו - אך לא אחראיות לכךמוטלת על כתפי חיילינו, אלא סכנות וקשיים)
וכאשר חזר, הוא רצה, לא נאלץ, אלא היה מונע ע"י משהו בעמקי נשמתו, לעשות עוד טוב, להוסיף עוד על כף המאזניים של הטוב לכולנו, ובכך להפחית עוד את הסבל הבלתי נסבל בעולם.
הלוואי והייתי מכירה אותו. או מישהו מאנשים אמיתיים כמוהו