תקשורת במערכות יחסים מערכות יחסים הן דבר מורכב, והתקשורת בהן מרובת קצרים. איך נכון לדבר על מה שמפריע לנו, באופן שיקרב ולא ירחיק? על מה חשוב להקפיד בדיבור עם הילדים? איך מתמודדים עם האהבה של סבתא שמעמיסה אותם בממתקים? מספר עקרונות לשיפור הקשרים בין אנשים. ראשית צריך לזכור שכל אדם מטבעו אגואיסט, ולכן חייב להוכיח לעצמו כל הזמן שהוא צודק. ההרגשה שלא מבינים אותו או לא מתייחסים אליו כפי שמגיע לו, מעוררת באדם תחושה של חוסר סיפוק פנימי והיא מתבטאת בצורה חיצונית כזו או אחרת. בהתאם לכך, לא מומלץ לגשת לאף אדם עם האשמה במשהו, כאילו שאנו מורידים אותו ממעמדו. אם רצוננו שמישהו ישתנה לטובה, אנחנו צריכים להרים אותו לדרגה כזו שממנה יתבייש לרדת: לכבד אותו, להתייחס אליו כאל גדול. במצב כזה, כדי להמשיך ליהנות מהערכה ומכבוד, הוא ידאג בעצמו להישאר ברמה הגבוהה ואף להמשיך להתעלות. אגב, זוהי גישה שמומלצת גם בשיקום עבריינים, או אנשים שאף פעם לא חשבו להתנהג כיאות. יחס הסביבה אל האדם הוא גורם מכריע בעיצוב התנהגויות. ועכשיו לסבתות. הפער הבין-דורי מביא עמו לא אחת חיכוכים. לדוגמה, סבתא נותנת לנכדים בכל מפגש ממתקים, ולעתים זה מנוגד לחינוך לתזונה בריאה שנפוץ היום בקרב ההורים. אם תעירו לסבתא בצורה ישירה, היא עלולה להיעלב מאוד, 'הרי אתכם היא גידלה ויצאתם נורמלי, אז איך היא נהייתה בעיניכם לא בסדר עבור הנכדים'. מה עושים? קודם כל כדאי לדעת שצריך לאפשר לסבתא לפתוח את לבה לנכדים. אהבה כזו מושרשת בטבע, ואם תפגעו בה היא לעולם לא תסלח. אם למרות הכול כמות הממתקים נראית לכם סוף העולם, אז כדאי למצוא גורם זר ובו לתלות את ההגבלות. זה לא אתם המגבילים, אלא רופא השיניים, לדוגמה. בנוסף, כדאי שזה יבוא מהילדים, שיספרו לסבתא מה הסביר הרופא על מצב השיניים שלהם ועל הסכנות הצפויות. הורים וילדים זה בכלל סיפור מהסרטים. מדי פעם הילדים כועסים, עצובים, בוכים. "לא קרה כלום", אומרים ההורים, "זה לא כזה נורא, תפסיקו לבכות". למעשה, לא כדאי ללחוץ על הילדים לעצור את ביטוי רגשותיהם. בא להם לבכות שיבכו, בא להם לצעוק שיצעקו. תנו להם לפעול לפי דחפיהם הפנימיים, כך ילמדו להכיר יותר את עצמם. אם כל הזמן הם ייאלצו לקבור את רגשותיהם פנימה, הדבר יסגור אותם ולא יאפשר להם להתפתח. סגירות והתפתחות הם שני כיוונים מנוגדים. חשוב מאוד להראות לילדים שאתם מזדהים עמם. לא חשוב מה יקרה, אתם אוהבים אותם. אפילו כשברור לכם שהם טועים, ואמרתם להם את זה מראש אבל הם לא שמעו בקולכם ועשו איזו טעות גדולה ועכשיו סובלים, למרות הכול חשוב שירגישו שתמיד אתם יחד איתם. עם זאת, חשוב גם להראות שבאהבה יש גבולות: אתם תומכים בהם בתנאי שהם עצמם משתדלים ללמוד מהטעויות. בעניין זה, כתיבת יומן אישי שפעם הייתה נפוצה מאוד יכולה בהחלט לעזור. אם הילדים יכתבו את מה שעובר עליהם, וכעבור מספר שבועות יעיינו בדברים ממקום אחר, אולי אפילו בעזרתכם אם ירצו, הדבר יקדם אותם מאוד. ומהורות לזוגיות. פעמים רבות התנהגותו של בן או בת הזוג מעוררת בנו שיפוטיות: 'אתה לא יכול לדבר אליי ככה', 'מה את עושה לי כאלה פרצופים', ושאר מיני ירקות. כדי לצאת מהגל העכור הזה שטבעו להתרומם לכדי צונאמי, צריך להפנים היטב שזוגיות נבנית על ויתורים הדדיים. לא מתוך כניעה או חולשה, אלא מתוך הבנה מתקדמת שקשר יכול להיבנות רק כשכל אחד מקבל את האחר כפי שהוא. באופן כללי, דרישות לשינוי טוב להפנות לעצמנו, פחות לאחרים. אם נתחיל לנהוג כך נגלה שבגישה כזו אנחנו עצמנו מתפתחים ומרוויחים. ודאי, לפעמים מופיעים דברים שמחייבים תגובה ושינויים, אבל גם אליהם כדאי לגשת בצורה הנכונה. לא מתוך התלהטות עצבים, אלא רק אחרי שביססתם מצב של יחסים טובים. מתוך הרגשה שאתם יחד, הסכימו על שעה שבה תשבו לדבר על אותם דברים. גם כאן, כדאי להגדיר גבול שאותו לא חוצים: אכן, אנחנו רוצים לברר את הדברים, אבל לא להגיע לפיצוצים. בנוסף, מומלץ לסכם על סימן אופציונלי מוסכם להפסקת כל מריבה שמתפתחת. למשל, כל אחד רשאי לתת נשיקה לשני, ובזה נחתם הדיון לעת עתה. דומה הדבר להכרזה על פסק זמן במשחק כדורסל, ולשני אסור לסרב. זהו, להיום סיימנו את הבירור. בעוד כמה ימים, אחרי ששוב נגיע להרגשת יחסים טובים, נוכל לקבוע יחד זמן נוסף לבירור הדברים. לסיום, כדי להצליח במערכות יחסים העיקר הוא הוויתור. זהו המפתח להתקשרות בין אנשים. וכשחושבים על זה, על מה אנחנו בסך הכול נדרשים לוותר? על הגאווה שלנו, על איזו שטות, על בלון נפוח שנמצא בבטן שלנו. לא יותר. מן המקורות "יעשה ויתורים, בכדי לקנות את ההתחברות" (הרב"ש - הרב ברוך שלום אשלג)
שילוב מטורף של ראפ רוק ואינדי, חזק והשראה לכל מוסיקאי שרוצה לפרוץ
שיר מדהים!!!! פול טראנק הם הלהקה הכי טובה בעולם
אהוביםםםם 💚
רק לפני שלושה ג'ימבו ואוריה אצבעות ניגנו לנו את השיר בבריכה בקיבוץ
איזה כיף שכל המדינה יודעת עכשיו על הווייב של הקיבוץ :)
שיר ענק אני פשוט לא מפסיק לשים אותו.
הרבה זמן לא יצא שיר כזה יפה בתקופה האחרונה
שיר אדיר!!
פה רק כדי להגיד שגם המקור מעניין ואולי שווה לבדוק אם בכל זאת יש מה לעשות איתו 🙂
אני גר ליד קיבוץ רוחמה ואור הנר ואני מסכים איתכם שאין שום בעיה עם לכור פה זה אזור מדהים וכיפי בטירוף.. מי שחושב שזה חור מוזמן לבוא לבקר ולהתאהב
שיר מעולה והשירים שהוא מושפע מהם באמת קיצוניים אחד אחד
שיר גאוני בא לי לעבור לקיבוץ בגלל השיר הזה
2
בוללללל
כעעע תעבור דחוף מניסיון😉
אני לא יכול להמליץ יותר
אבי, אם אתה רציני נלך ביחד לסבב הממליצים מחברי קיבוץ.
ואווווווווווווווווווווווווווו אחד השירים
שיר השנה חובה
ג א ו נ י ם !!!
שומע את השיר בלופ💟
שיר מטורףףףףף
ככ גאונים🤯
אלוףףףףףף
שיר מדהים מזכיר את הסטייל של התקווה 6
😢❤
משהו שסמתי לב אליו אחרי 18 שנים בקיבוץ, לקיבוצניקים אין בעיה להסתלבט על קיבוץ וקיבוצניקים.
איזה שפם יש לג'ימבו
יש קיבוצים עם סיבים אופטיים? שואל בשביל חבר
אצלנו בדיוק שמים
יש לנו אבל הם פח אשפה
נדיר
קיבוצניקים בקהל להתאחד!!
כאן
גאה לגור בחור מי שגם שימו ליק!!!
אני גרה בקיבוץ כפר עזה באותה מועצה שבה נמצאים קיבוץ רוחמה(איפה שפול טראנק) וקיבוץ אור הנר (איפה שג'ימבו ג'יי)
ג'ימבו, מה זה השפם הזה? 😵
תמשיכו אותי...
כמה זה לחוץ אז למה עיר....🦋
בתכלס חור זה המקום הכי טוב לגור בו
רק לגבי השפם זה בגלל הסרט של העיר הזאת וואו זה נראה מוזר
תקשורת במערכות יחסים
מערכות יחסים הן דבר מורכב, והתקשורת בהן מרובת קצרים. איך נכון לדבר על מה שמפריע לנו, באופן שיקרב ולא ירחיק? על מה חשוב להקפיד בדיבור עם הילדים? איך מתמודדים עם האהבה של סבתא שמעמיסה אותם בממתקים? מספר עקרונות לשיפור הקשרים בין אנשים.
ראשית צריך לזכור שכל אדם מטבעו אגואיסט, ולכן חייב להוכיח לעצמו כל הזמן שהוא צודק. ההרגשה שלא מבינים אותו או לא מתייחסים אליו כפי שמגיע לו, מעוררת באדם תחושה של חוסר סיפוק פנימי והיא מתבטאת בצורה חיצונית כזו או אחרת. בהתאם לכך, לא מומלץ לגשת לאף אדם עם האשמה במשהו, כאילו שאנו מורידים אותו ממעמדו. אם רצוננו שמישהו ישתנה לטובה, אנחנו צריכים להרים אותו לדרגה כזו שממנה יתבייש לרדת: לכבד אותו, להתייחס אליו כאל גדול. במצב כזה, כדי להמשיך ליהנות מהערכה ומכבוד, הוא ידאג בעצמו להישאר ברמה הגבוהה ואף להמשיך להתעלות. אגב, זוהי גישה שמומלצת גם בשיקום עבריינים, או אנשים שאף פעם לא חשבו להתנהג כיאות. יחס הסביבה אל האדם הוא גורם מכריע בעיצוב התנהגויות.
ועכשיו לסבתות. הפער הבין-דורי מביא עמו לא אחת חיכוכים. לדוגמה, סבתא נותנת לנכדים בכל מפגש ממתקים, ולעתים זה מנוגד לחינוך לתזונה בריאה שנפוץ היום בקרב ההורים. אם תעירו לסבתא בצורה ישירה, היא עלולה להיעלב מאוד, 'הרי אתכם היא גידלה ויצאתם נורמלי, אז איך היא נהייתה בעיניכם לא בסדר עבור הנכדים'. מה עושים? קודם כל כדאי לדעת שצריך לאפשר לסבתא לפתוח את לבה לנכדים. אהבה כזו מושרשת בטבע, ואם תפגעו בה היא לעולם לא תסלח. אם למרות הכול כמות הממתקים נראית לכם סוף העולם, אז כדאי למצוא גורם זר ובו לתלות את ההגבלות. זה לא אתם המגבילים, אלא רופא השיניים, לדוגמה. בנוסף, כדאי שזה יבוא מהילדים, שיספרו לסבתא מה הסביר הרופא על מצב השיניים שלהם ועל הסכנות הצפויות.
הורים וילדים זה בכלל סיפור מהסרטים. מדי פעם הילדים כועסים, עצובים, בוכים. "לא קרה כלום", אומרים ההורים, "זה לא כזה נורא, תפסיקו לבכות". למעשה, לא כדאי ללחוץ על הילדים לעצור את ביטוי רגשותיהם. בא להם לבכות שיבכו, בא להם לצעוק שיצעקו. תנו להם לפעול לפי דחפיהם הפנימיים, כך ילמדו להכיר יותר את עצמם. אם כל הזמן הם ייאלצו לקבור את רגשותיהם פנימה, הדבר יסגור אותם ולא יאפשר להם להתפתח. סגירות והתפתחות הם שני כיוונים מנוגדים.
חשוב מאוד להראות לילדים שאתם מזדהים עמם. לא חשוב מה יקרה, אתם אוהבים אותם. אפילו כשברור לכם שהם טועים, ואמרתם להם את זה מראש אבל הם לא שמעו בקולכם ועשו איזו טעות גדולה ועכשיו סובלים, למרות הכול חשוב שירגישו שתמיד אתם יחד איתם. עם זאת, חשוב גם להראות שבאהבה יש גבולות: אתם תומכים בהם בתנאי שהם עצמם משתדלים ללמוד מהטעויות. בעניין זה, כתיבת יומן אישי שפעם הייתה נפוצה מאוד יכולה בהחלט לעזור. אם הילדים יכתבו את מה שעובר עליהם, וכעבור מספר שבועות יעיינו בדברים ממקום אחר, אולי אפילו בעזרתכם אם ירצו, הדבר יקדם אותם מאוד.
ומהורות לזוגיות. פעמים רבות התנהגותו של בן או בת הזוג מעוררת בנו שיפוטיות: 'אתה לא יכול לדבר אליי ככה', 'מה את עושה לי כאלה פרצופים', ושאר מיני ירקות. כדי לצאת מהגל העכור הזה שטבעו להתרומם לכדי צונאמי, צריך להפנים היטב שזוגיות נבנית על ויתורים הדדיים. לא מתוך כניעה או חולשה, אלא מתוך הבנה מתקדמת שקשר יכול להיבנות רק כשכל אחד מקבל את האחר כפי שהוא. באופן כללי, דרישות לשינוי טוב להפנות לעצמנו, פחות לאחרים. אם נתחיל לנהוג כך נגלה שבגישה כזו אנחנו עצמנו מתפתחים ומרוויחים.
ודאי, לפעמים מופיעים דברים שמחייבים תגובה ושינויים, אבל גם אליהם כדאי לגשת בצורה הנכונה. לא מתוך התלהטות עצבים, אלא רק אחרי שביססתם מצב של יחסים טובים. מתוך הרגשה שאתם יחד, הסכימו על שעה שבה תשבו לדבר על אותם דברים. גם כאן, כדאי להגדיר גבול שאותו לא חוצים: אכן, אנחנו רוצים לברר את הדברים, אבל לא להגיע לפיצוצים. בנוסף, מומלץ לסכם על סימן אופציונלי מוסכם להפסקת כל מריבה שמתפתחת. למשל, כל אחד רשאי לתת נשיקה לשני, ובזה נחתם הדיון לעת עתה. דומה הדבר להכרזה על פסק זמן במשחק כדורסל, ולשני אסור לסרב. זהו, להיום סיימנו את הבירור. בעוד כמה ימים, אחרי ששוב נגיע להרגשת יחסים טובים, נוכל לקבוע יחד זמן נוסף לבירור הדברים.
לסיום, כדי להצליח במערכות יחסים העיקר הוא הוויתור. זהו המפתח להתקשרות בין אנשים. וכשחושבים על זה, על מה אנחנו בסך הכול נדרשים לוותר? על הגאווה שלנו, על איזו שטות, על בלון נפוח שנמצא בבטן שלנו. לא יותר.
מן המקורות
"יעשה ויתורים, בכדי לקנות את ההתחברות" (הרב"ש - הרב ברוך שלום אשלג)
קיבוץ זה נוח אבל אין חיים בקיבוץ
אתם חייבים להפסיק להרוס את הראיון עם כל המעברים האלה
רק רוצה לחדד, המעברים הטובים זה הקלטות של האומנים או קאט למישהו מנגן. לא פאקינג גיף מיותר
למה לעשות פינה טובה על שיר נוראי??? תעשו על מי זאת