לא הסכמתי עם הדעות הפוליטיות שלו , חלקן אפילו ההיסטורייה הוכיחה שהוא טעה וזה היה רק חזיונות שווא ,אבל כסופר וכאיש רוח ותרבות יש מלא כבוד כלפייו .יהי זכרו ברוך .
לעכל את החיים פעם אנשים פשוט חיו, כיום החיים הם דבר מורכב מאוד לעיכול. גם צעירים וגם מבוגרים מתקשים לספוג את החיים כפי שהם, לעבד אותם, להבין מה קורה להם, למה זה קורה להם ואיך עליהם להגיב. בנוסף לשגרה הלחוצה, לפעמים החיים מזמנים איזה מצב קיצוני שממש מפיל לקרשים. למה כל כך קשה לחיות? מאיפה בדיוק נובע הקושי? והכי חשוב, מה אפשר לעשות? על פי חכמת הקבלה, החיים לא ניתנו לנו כדי שנוכל לעכל אותם. הבעיה נעוצה בכך שאנחנו לא יודעים מהי מטרת החיים. אילו ידענו, ייתכן שהיינו משנים את מהות החיים שלנו, את התהליך שאנו עוברים, את מה שאנו 'בולעים' וכן הלאה. לכן, עוד לפני המאמץ 'לעכל' את אירועי החיים בואו רגע נחשוב: מתי עצרנו לאחרונה לשאול לשם מה אנחנו בכלל חיים? כשהיינו ילדים לרובנו היו כאלה שאלות, פשוטות, טבעיות, אבל כנראה שלהורים לא היו תשובות מלאות. 'מה זאת אומרת בשביל מה חיים? חיים כדי לחיות, להתקיים בטוב, להוליד ילדים, לגדל אותם בנחת ולעזור גם להם לחיות טוב'. בתיאוריה זה אולי נכון, אבל במציאות אנשים מבוקר ועד ליל בריצות עד שבסוף היום נופלים למיטה באפיסת כוחות. ומחר, עוד חוזר הניגון. אלה המאמינים שתמורת הסבל מחכה להם כרטיס לגן עדן כלשהו עוד יכולים אולי למצוא הצדקה, אבל מה יעשו הטיפוסים הריאליים? בעיה. בשונה מכל בעלי החיים האחרים שפועלים לפי אינסטינקטים, לאדם יש גם שכל, רגש ושאלה אחת קטנה שדוקרת בלב ובמוח: בשביל מה אני חי? ככל שהאדם מתפתח עולות בו תהיות קיומיות. הקושי הגובר לעכל את החיים מביא לכך שבימינו כבר מחצית מהציבור חיה על תרופות הרגעה. במציאות כזו, מה חכמת הקבלה יכולה להציע? איך היא רואה את המשך התפתחותו של האדם? "עולמך תראה בחייך", נאמר במקורות. לפי הקבלה, המשמעות היא לא שנמות ואחר כך נקבל משהו טוב, אלא עכשיו, לפני המוות הגופני, עלינו ללמוד לפתוח לעצמנו את הדלת לגן עדן. ביכולתנו להגיע לחיים רוחניים שלמים ונצחיים, והשגת השלמות הזו תלויה ברכישת תכונה של השפעה, מלשון הענקת שפע, כלומר אהבה לזולת ונתינה טהורה. איננו יודעים מהי שלמות, כי אנחנו חיים תמיד מתוך חיסרון: חסר לנו משהו ואנו מקבלים אותו, חסר לנו דבר מה נוסף ואנו מקבלים אותו. כך אנו מתרוצצים להשלמת חוסרים. חיים שלמים משמע שאני מתמלא בשלווה נצחית, נמצא בדרגת הכוח הכללי שבטבע, הבורא, שתכונתו היא השפעה ואהבה. אני רואה "מסוף העולם ועד סופו", ככתוב, מבין ומכיר את כל העולמות, כל הזמנים, כל הנשמות, כל בני האדם. אני כולל בתוכי את כל מה שיש במציאות. הכול נמצא בי, ואני מבין, מרגיש, מעכל ושולט בכול. אלה החיים השלמים ואותם חכמת הקבלה מאפשרת לאדם להשיג, כאן ועכשיו. מדוע פיתוח אהבה לזולת יאפשר לאדם לעכל את החיים? כי על ידי קשרי אהבה הוא יתחבר לכולם וירגיש את כולם כנמצאים בו, כקשורים אליו - הם כלולים בו והוא בהם. כל המציאות תהפוך עבורו למנגנון אחד מחובר, למערכת אחת מקושרת, ויהיה לו ברור מה קורה איתו ועם כולם. הקשיים שיש כיום בעיכול החיים נובעים מכך שאנשים לא מחוברים, נפרדים, מרגישים לבד, מנסים לספוג מהחיים כפי יכולתם אך מתחילים להרגיש חנוקים. כשנלמד להתחבר לכולם בהשפעה ואהבה, כל אחד יתחיל להרגיש דרך האחרים מציאות עליונה: הוא יגלה את הקשר שלו לכל הנשמות ואל הכוח שמוליד, מחייה וממלא אותן. הכול יהיה מורגש בו, הכול יהיה שלו. או אז הוא ירגיש מהם באמת החיים, ויגלה אותם ככוח משותף שזורם בין כל הנשמות. לסיכום, אם נתחיל להתייחס לכולם באהבה, נרגיש איך החיים שלנו מתמלאים באהבה ואנחנו שרויים בכל טוב. אהבה היא המפתח לדלתות גן עדן, וגן העדן בעצמו זה שכולנו מגיעים לחיבוק השלם והנצחי. מן המקורות "מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית הייסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה, מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק: למי אני מהנה? והן אמת, שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה. ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא, אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה, עצם השאלה בעינה עומדת, בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחנו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו להיסחף בלי דעת, בזרמי החיים, כדאתמול". בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", א-ב "בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדבֵקות, שהוא השוואת הצורה ליוצרה, אשר עמה יחד, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב". בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה"
שלום בישראל, שלום בעולם "כשתהיו גדולים, נקווה שכבר לא תצטרכו לשרת בצבא כי יהיה כבר שלום", כך איחלו לנו ההורים, כך איחלנו גם אנחנו לילדים שלנו. השנים עברו וגם הם הפכו לחיילים והשלום לא בא. איפה אנחנו טועים, מה אנחנו לא רואים ומתי יבוא שלום עלינו ועל כולם? נתחיל בדיוק ההגדרה של המילה "שלום". "שלום" מלשון שלמות. בעם ישראל שלמות תמיד התבטאה בהשלמה פנימית. זה התחיל בבבל העתיקה, כשאברהם גילה שכל הטבע הוא מערכת גלובלית ואינטגרלית, שכל חלקיה מקושרים בהדדיות ובהשלמה. את הגילוי הזה אברהם חלק עם כל העמים שהיו בסביבה, והסביר שהאבולוציה מקדמת את המין האנושי למצב של שלום והשלמה, חיבור מעל כל ההבדלים ופיתוח אהבה מעל כל דחייה. מי שקלט את הרעיון הרוחני התקבץ סביבו, והם הפכו לקהילת תלמידים שמנתה אלפים ורבבות. מהם התהווה בהמשך עם ישראל, כפי שמתאר זאת הרמב"ם בספר המדע. במהלך ההיסטוריה היחסים בעם ישראל עברו עליות ומורדות. כאשר שנאת חינם השתלטה עלינו מבפנים, קמו עלינו גם אויבים חיצוניים והארץ הקיאה אותנו מתוכה. במשך אלפיים שנות גלות שנאת האומות הכריחה אותנו להתקרב קצת בינינו ולתמוך אחד בשני בעת צרה. מאז שחזרנו לכאן והקמנו מדינה, שוב התעצמה בינינו הדחייה, כמו גם חוסר ההתחשבות, הפילוג והשנאה. היחסים האגואיסטיים הללו מערערים את יסוד הקיום של עם ישראל, שהוא חיבור מעל ההבדלים, אהבה והשלמה. לכן בהגדרה רוחנית אפשר לומר שאנחנו לא נחשבים עדיין לעם ישראל, כי בלי שלום בינינו, אין טעם לחלום על שלום של ממש עם עמים אחרים. התנאי המקדים לשלום עם השכנים שלנו ועם העולם, הוא חיבור פנימי בקרב עם ישראל. אם נלמד לעשות שלום בינינו, לבנות חברה שאנשיה וכל המנגנונים שלה יפעלו מתוך אהבה ונתינה, כולם יראו בנו דוגמה מופלאה, ויבקשו להעתיק אליהם את שיטת הקיום בחיבור ובהשלמה, זו משמעות הביטוי להיות "אור לגויים". בעולם המקושר שהולך ומתהווה לנגד עינינו, כאשר כולם תלויים בכולם, דוגמה כזו תביע את צורת הקשר שהאנושות חייבת לסגל כדי לשרוד את המחר. תכל'ס, כדי להביא שלום עלינו, אנחנו צריכים להפנות את עיקר תשומת הלב שלנו פנימה, לבניית חיבור בתוך עם ישראל. זה ידרוש מהפכה חינוכית-תרבותית כלל-חברתית, שתעשה שימוש בכל הכלים האפשריים: כלי תקשורת, רשתות חברתיות, מוסדות חינוך ותרבות, הקצאת זמן לחיבור בין אנשים במקומות העבודה, ועוד ועוד. העתיד הטוב יכול להיות רק בחיבור, זה כבר ברור, אבל כל עוד אנחנו "לא מספקים את הסחורה", אין מי שיוציא את העולם מכל המשברים והמצוקה. לכן כולם סובלים בגלל הפיגור שלנו, וכולם כועסים עלינו ומאשימים אותנו. למרבה הצער, ישראל נתפסת כיום כגורם שלילי ביותר שעדיף היה להעבירו מהעולם. במבט רחב, האיחוד הישראלי הוא צעד ראשון בדרך לאיחוד כלל-אנושי. בהדרגה נלמד לבנות רשת קשר פנימית בין כולם, ובתוכה יתגלה כוח עליון של אהבה ונתינה. כולם ירגישו קרובים ופתוחים זה לזה, ותחום המחקר העיקרי יהיה איך אנחנו מגדילים את החיבור ועושים שלום אמיתי בעולם.
לא הסכמתי עם הדעות הפוליטיות שלו , חלקן אפילו ההיסטורייה הוכיחה שהוא טעה וזה היה רק חזיונות שווא ,אבל כסופר וכאיש רוח ותרבות יש מלא כבוד כלפייו .יהי זכרו ברוך .
לעכל את החיים
פעם אנשים פשוט חיו, כיום החיים הם דבר מורכב מאוד לעיכול. גם צעירים וגם מבוגרים מתקשים לספוג את החיים כפי שהם, לעבד אותם, להבין מה קורה להם, למה זה קורה להם ואיך עליהם להגיב. בנוסף לשגרה הלחוצה, לפעמים החיים מזמנים איזה מצב קיצוני שממש מפיל לקרשים. למה כל כך קשה לחיות? מאיפה בדיוק נובע הקושי? והכי חשוב, מה אפשר לעשות?
על פי חכמת הקבלה, החיים לא ניתנו לנו כדי שנוכל לעכל אותם. הבעיה נעוצה בכך שאנחנו לא יודעים מהי מטרת החיים. אילו ידענו, ייתכן שהיינו משנים את מהות החיים שלנו, את התהליך שאנו עוברים, את מה שאנו 'בולעים' וכן הלאה. לכן, עוד לפני המאמץ 'לעכל' את אירועי החיים בואו רגע נחשוב: מתי עצרנו לאחרונה לשאול לשם מה אנחנו בכלל חיים?
כשהיינו ילדים לרובנו היו כאלה שאלות, פשוטות, טבעיות, אבל כנראה שלהורים לא היו תשובות מלאות. 'מה זאת אומרת בשביל מה חיים? חיים כדי לחיות, להתקיים בטוב, להוליד ילדים, לגדל אותם בנחת ולעזור גם להם לחיות טוב'. בתיאוריה זה אולי נכון, אבל במציאות אנשים מבוקר ועד ליל בריצות עד שבסוף היום נופלים למיטה באפיסת כוחות. ומחר, עוד חוזר הניגון. אלה המאמינים שתמורת הסבל מחכה להם כרטיס לגן עדן כלשהו עוד יכולים אולי למצוא הצדקה, אבל מה יעשו הטיפוסים הריאליים? בעיה.
בשונה מכל בעלי החיים האחרים שפועלים לפי אינסטינקטים, לאדם יש גם שכל, רגש ושאלה אחת קטנה שדוקרת בלב ובמוח: בשביל מה אני חי? ככל שהאדם מתפתח עולות בו תהיות קיומיות. הקושי הגובר לעכל את החיים מביא לכך שבימינו כבר מחצית מהציבור חיה על תרופות הרגעה.
במציאות כזו, מה חכמת הקבלה יכולה להציע? איך היא רואה את המשך התפתחותו של האדם? "עולמך תראה בחייך", נאמר במקורות. לפי הקבלה, המשמעות היא לא שנמות ואחר כך נקבל משהו טוב, אלא עכשיו, לפני המוות הגופני, עלינו ללמוד לפתוח לעצמנו את הדלת לגן עדן. ביכולתנו להגיע לחיים רוחניים שלמים ונצחיים, והשגת השלמות הזו תלויה ברכישת תכונה של השפעה, מלשון הענקת שפע, כלומר אהבה לזולת ונתינה טהורה.
איננו יודעים מהי שלמות, כי אנחנו חיים תמיד מתוך חיסרון: חסר לנו משהו ואנו מקבלים אותו, חסר לנו דבר מה נוסף ואנו מקבלים אותו. כך אנו מתרוצצים להשלמת חוסרים. חיים שלמים משמע שאני מתמלא בשלווה נצחית, נמצא בדרגת הכוח הכללי שבטבע, הבורא, שתכונתו היא השפעה ואהבה. אני רואה "מסוף העולם ועד סופו", ככתוב, מבין ומכיר את כל העולמות, כל הזמנים, כל הנשמות, כל בני האדם. אני כולל בתוכי את כל מה שיש במציאות. הכול נמצא בי, ואני מבין, מרגיש, מעכל ושולט בכול. אלה החיים השלמים ואותם חכמת הקבלה מאפשרת לאדם להשיג, כאן ועכשיו.
מדוע פיתוח אהבה לזולת יאפשר לאדם לעכל את החיים? כי על ידי קשרי אהבה הוא יתחבר לכולם וירגיש את כולם כנמצאים בו, כקשורים אליו - הם כלולים בו והוא בהם. כל המציאות תהפוך עבורו למנגנון אחד מחובר, למערכת אחת מקושרת, ויהיה לו ברור מה קורה איתו ועם כולם.
הקשיים שיש כיום בעיכול החיים נובעים מכך שאנשים לא מחוברים, נפרדים, מרגישים לבד, מנסים לספוג מהחיים כפי יכולתם אך מתחילים להרגיש חנוקים. כשנלמד להתחבר לכולם בהשפעה ואהבה, כל אחד יתחיל להרגיש דרך האחרים מציאות עליונה: הוא יגלה את הקשר שלו לכל הנשמות ואל הכוח שמוליד, מחייה וממלא אותן. הכול יהיה מורגש בו, הכול יהיה שלו. או אז הוא ירגיש מהם באמת החיים, ויגלה אותם ככוח משותף שזורם בין כל הנשמות.
לסיכום, אם נתחיל להתייחס לכולם באהבה, נרגיש איך החיים שלנו מתמלאים באהבה ואנחנו שרויים בכל טוב. אהבה היא המפתח לדלתות גן עדן, וגן העדן בעצמו זה שכולנו מגיעים לחיבוק השלם והנצחי.
מן המקורות
"מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית הייסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה, מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק: למי אני מהנה? והן אמת, שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה. ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא, אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה, עצם השאלה בעינה עומדת, בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחנו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו להיסחף בלי דעת, בזרמי החיים, כדאתמול".
בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", א-ב
"בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדבֵקות, שהוא השוואת הצורה ליוצרה, אשר עמה יחד, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב".
בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה"
תודה על כתבה נפלאה 😇
יהי זכרו ברוך לעד 🙏🇮🇱🙏
סיום הכתבה מאוד מרגש
אדם יקר ואהוב
יהי זכרו ברוך
שלום בישראל, שלום בעולם
"כשתהיו גדולים, נקווה שכבר לא תצטרכו לשרת בצבא כי יהיה כבר שלום", כך איחלו לנו ההורים, כך איחלנו גם אנחנו לילדים שלנו. השנים עברו וגם הם הפכו לחיילים והשלום לא בא. איפה אנחנו טועים, מה אנחנו לא רואים ומתי יבוא שלום עלינו ועל כולם?
נתחיל בדיוק ההגדרה של המילה "שלום". "שלום" מלשון שלמות. בעם ישראל שלמות תמיד התבטאה בהשלמה פנימית. זה התחיל בבבל העתיקה, כשאברהם גילה שכל הטבע הוא מערכת גלובלית ואינטגרלית, שכל חלקיה מקושרים בהדדיות ובהשלמה. את הגילוי הזה אברהם חלק עם כל העמים שהיו בסביבה, והסביר שהאבולוציה מקדמת את המין האנושי למצב של שלום והשלמה, חיבור מעל כל ההבדלים ופיתוח אהבה מעל כל דחייה. מי שקלט את הרעיון הרוחני התקבץ סביבו, והם הפכו לקהילת תלמידים שמנתה אלפים ורבבות. מהם התהווה בהמשך עם ישראל, כפי שמתאר זאת הרמב"ם בספר המדע.
במהלך ההיסטוריה היחסים בעם ישראל עברו עליות ומורדות. כאשר שנאת חינם השתלטה עלינו מבפנים, קמו עלינו גם אויבים חיצוניים והארץ הקיאה אותנו מתוכה. במשך אלפיים שנות גלות שנאת האומות הכריחה אותנו להתקרב קצת בינינו ולתמוך אחד בשני בעת צרה. מאז שחזרנו לכאן והקמנו מדינה, שוב התעצמה בינינו הדחייה, כמו גם חוסר ההתחשבות, הפילוג והשנאה. היחסים האגואיסטיים הללו מערערים את יסוד הקיום של עם ישראל, שהוא חיבור מעל ההבדלים, אהבה והשלמה. לכן בהגדרה רוחנית אפשר לומר שאנחנו לא נחשבים עדיין לעם ישראל, כי בלי שלום בינינו, אין טעם לחלום על שלום של ממש עם עמים אחרים.
התנאי המקדים לשלום עם השכנים שלנו ועם העולם, הוא חיבור פנימי בקרב עם ישראל. אם נלמד לעשות שלום בינינו, לבנות חברה שאנשיה וכל המנגנונים שלה יפעלו מתוך אהבה ונתינה, כולם יראו בנו דוגמה מופלאה, ויבקשו להעתיק אליהם את שיטת הקיום בחיבור ובהשלמה, זו משמעות הביטוי להיות "אור לגויים". בעולם המקושר שהולך ומתהווה לנגד עינינו, כאשר כולם תלויים בכולם, דוגמה כזו תביע את צורת הקשר שהאנושות חייבת לסגל כדי לשרוד את המחר. תכל'ס, כדי להביא שלום עלינו, אנחנו צריכים להפנות את עיקר תשומת הלב שלנו פנימה, לבניית חיבור בתוך עם ישראל. זה ידרוש מהפכה חינוכית-תרבותית כלל-חברתית, שתעשה שימוש בכל הכלים האפשריים: כלי תקשורת, רשתות חברתיות, מוסדות חינוך ותרבות, הקצאת זמן לחיבור בין אנשים במקומות העבודה, ועוד ועוד.
העתיד הטוב יכול להיות רק בחיבור, זה כבר ברור, אבל כל עוד אנחנו "לא מספקים את הסחורה", אין מי שיוציא את העולם מכל המשברים והמצוקה. לכן כולם סובלים בגלל הפיגור שלנו, וכולם כועסים עלינו ומאשימים אותנו. למרבה הצער, ישראל נתפסת כיום כגורם שלילי ביותר שעדיף היה להעבירו מהעולם. במבט רחב, האיחוד הישראלי הוא צעד ראשון בדרך לאיחוד כלל-אנושי. בהדרגה נלמד לבנות רשת קשר פנימית בין כולם, ובתוכה יתגלה כוח עליון של אהבה ונתינה. כולם ירגישו קרובים ופתוחים זה לזה, ותחום המחקר העיקרי יהיה איך אנחנו מגדילים את החיבור ועושים שלום אמיתי בעולם.
תקראי את זה בוטה
העתק הדבק של ראיון אחר.
אולי תוסיפו במקום להחסיר?
למה - מה זה משנה לך?????
ג ד מנחם לפי הגששים
3
החבר'ה הטובים
היה אדם עם אידאולוגיה הזויה ודעות מופרכות - אך גם היה אדם בעל שאר רוח - והמבין יבין.
עוד פעם המבין יבין לא מבינים ממך כלום חחחחחחח
@@לליאלבז ב ע י ה ש ל ך - מותק שלי..
שרי
איזה איש יקר ומתוק.
תהי מנוחתו עדן.
1- אבדה גדולה!
פטריוט
סופר
אדם מוכשר!
מילא סופר - ומילא אדם מוכשר - אבל מה הקשר פטריוט??????
@@אוראלזר-ע2ת כן!
1
😢😢