כן הכול טוב יפה שהקדוש ברוך הוא ישמור אל החילים שלנו אמן .כש חלילה הם צרים תיפול לנפש עם כול מה שהם עוברים אנה מקום המפקדים ה.....לא יודעת מי שיתיחסו אליהם. זה אחי חשוב ..תודה
בכל פעם שאני מפחד את אומר לעצמי ש אל לי לפחוד. הפחד הוא קוטל הבינה. הפחד הוא המוות הקטן המביא כיליון מוחלט. אעמוד בפני פחדי. אניח לו לחלוף סביבי ובעדי. וכאשר יחלוף על-פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו. במקום שעבר הפחד לא יהיה דבר. רק אני אוותר.
@@צביבןחנן שירתתי ביחידה מובחרת ולא עשינו בטש כלל וכלל. מעצרים ביצענו אבל לא תפסנו קו אלא ישבנו בבסיס היחידה (שהיה בתוך ישראל). זה היה בין 2003-2006, אין לי מושג מה המצב היום.
פחד אמיתי יכול להיות כלי עזר בעזרתו יש אדרנלין שמאיץ למקסימום את המהירות של זמני התגובה הנדרשים הבעיה יש רק שני בעיות בעיקר בזה כמו כל דבר אפשר להתמכר לתחושת האדרנלין הזאתי , עם זאת גם אפשר למצוא את עצמך משותק מהפחד בלי יכולת לזוז אפילו עם אימונים נכונים לא כולם מתאימים לזה
כבוד גדול לצה"ל וכוחות הביטחון! קטונתי אבל אי אפשר היה להשפיע על סיפון המרמרה שפע של רימוני הלם ואז לרדת??? מה התועלת בירידה אחד אחד לתוך קהל עוין שכבר רואים מה הם עושים לחיילים שירדו?
באיזו שעה אנחנו חוזרים הביתה מהעבודה? מה זה אומר עלינו, שאנחנו עסוקים נורא? העבודה היא חיינו, או שיש משהו גם מעבר לפרויקט הבא? התרגלנו לחשוב שאם נשקיע הרבה בעבודה, החיים שלנו יהיה טובים יותר ונזכה להתקדמות, לסיפוק ולשגשוג. אנחנו מכבדים אנשים שעובדים עד שעה מאוחרת, יש להם ודאי תפקיד חשוב, מעמד נחשק, שכר גבוה במיוחד. כך נוצרה תרבות העבודה התובענית, שלפיה אנשים שיוצאים מהמשרד מוקדם מרגישים חריגים. בדורות קודמים חשבו שהתפתחות טכנולוגית תשחרר את האדם מהחובה לעבוד קשה כל כך, ותפנה זמן לתרבות, לטבע ולמשפחה, אבל החיים מלמדים שקרה בדיוק ההפך. גננת שמדברת עם הורי הילדים בטלפון מדי ערב, מתכנת שסוגר עוד באג אחרון להיום ודי, טייקון שישן ארבע שעות בלילה - כולם עובדים קשה. מאוד. המון שעות. למה? כי מתישהו עברנו למצב שהעבודה היא עצם החיים שלנו. אני זה המקצוע שלי, ובלעדיו אינני רואה אף אחד במראה. האם זוהי התפתחות טבעית או משהו מעוות? הבה נתבונן במבחן התוצאה. אם אתה חוזר הביתה עם ראש מפוצץ ואין לך סבלנות לכלום חוץ מלבהות קצת במסך, להירגע; אם את בקושי מספיקה לעשות קניות או לקפל כביסה ובישול בנחת שמור לסופשבוע, כחוויה; אם חוסר סבלנות והתפרצויות עצבים הם עניין שבשגרה; אם התקשורת עם הילדים מתנהלת בעומק הווט'ס אפ של המשפחה; אם בלילה אתם נופלים סחוטים למיטה ואין לכם כוח לעשות תנועה - סימן שתרבות העבודה התובענית איננה טבעית. תוסיפו לכך את העובדה שהתעשייה המופרזת והצריכה המופרזת מכלות את משאבי כדור הארץ ומזהמות שלא לצורך את האוויר, המים והאדמה, והנה לכם תשובה ברורה. אריסטוקרטים, האליטות של פעם, התייחסו אחרת לגמרי לאורח חייו של האדם. אריסטוקרט היה בעל אמצעים שלא נדרש לעבוד למחייתו. היה לו זמן לעסוק בדברים שמעניינים אותו, חכמה, מדע, אמנות וכן הלאה. האריסטוקרטים היו בדרך כלל מלומדים מאוד, ומהם באו יצירות ברמה גבוהה שיכולות להתפתח רק כששום דבר לא לוחץ על האדם, לא מגביל אותו, שהוא לא מחויב לאף אחד ויכול לפתח את נטיית הלב שלו. זו הסיבה לכך שאריסטוקרטים היו אנשים עם ראייה קדימה, ופיתחו את התרבות והחינוך של האנושות. אחר כך התחומים הללו הפכו למקצועות ולמקור פרנסה, ובזה הכול נגמר. את משיכת הלב החליפה משיכת הכיס. בחזרה לעתיד. איזה חיים היינו מאחלים לילדים שלנו, אם כל חלום היה אפשרי? באיזו תרבות היינו רוצים שהם יחיו ויגדלו את הילדים שלהם? מה דעתכם על התמונה הבאה: לכל אחד יש את כל מה שהוא צריך מבחינה חומרית כדי לחיות טוב, דירה, אוכל, ביגוד וכיוצא בזה. אין תחרות הורסת, ואין ריצה אחר סמלי סטטוס ראוותניים. כל אחד פנוי לעסוק במה שליבו חפץ, ולא משיקולי פרנסה. הוא מוצא בכך מרגוע לנפשו, ואפשרויות בלתי מוגבלות למימוש הפוטנציאל שבו. מה חסר לנו כדי להפוך את החלום למציאות? האמת, חוץ משכל, שום דבר. אם נחשב מסלול מחדש, נוכל להתארגן בצורה כזו שכל העבודה שצריך לבצע כדי לכלכל בכבוד את כל בני העולם תחולק בין כולם. כל אחד יעבוד מספר שעות בשבוע במשהו שבאמת חיוני לחברה, וכל יתר הזמן בחיינו יוכל להיות מוקדש לפיתוח רוח האדם. נוכל ללמוד יחד, להשכיל, לעסוק בתרבות ואומנות, להתחבר לטבע. אגב, עידן הקורונה כבר מזרז את התפתחותנו אל המקום הזה, אם מנתחים קצת יותר לעומק את מה שקורה. הרי מאיפה מדינות יכלכלו לאורך זמן אינספור מובטלים שעוד ייפלטו משוק העבודה? ובמה הם עצמם ימלאו את יומם? האדם העתידי לא יהיה בטלן וגם לא עצלן. הוא יהיה חסכן. אדם שחוסך את בזבוז כוחותיו על דברים לא-נחוצים וחסרי תכלית, ומפנה את כל מרצו לכיוון ההתפתחות הפנימית. הוא ירצה לחקור לשם מה הוא קיים, מה קורה איתו לפני שהוא נולד ואחרי שגופו נפטר, מה קורה עם העולם בכלל. יהיה לו רצון לפתח קשר מאיכות חדשה עם האחרים, להתקרב מלב אל לב, ואת היכולת הזו הוא יקנה גם לילדיו. דרך אהבה לזולת הוא יגלה את כוח הטבע שמפתח אותנו, ויבין איך יכולים אנחנו מצדנו להיכנס לאינטראקציה עמו, כדי לגלות את סוד החיים. קיצורו של דבר, האדם של מחר יהיה פשוט משופר. הוא ייהנה מכל מה שהוא עושה, ופעולותיו יביאו תועלת לכולם. לא יהיה לו צורך לרוץ לשום מקום ואחרי שום דבר חומרי. הוא ידע להתחבר לכוח הכללי שבטבע, ולסדר לעצמו עולם ממש נוח. שנתניע את הפרויקט? מן המקורות "כדור ארצנו די עשיר לפרנס לכולנו. ולמה לנו מלחמת החיים הטרגית המעכרת חיינו מדורי דורות? הבה נחלק בין עצמנו את העבודה ואת פריה במידה שווה, - והקץ לכל הצרות". בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה" "זמן קיומו של כל מצב ומצב הוא רק זמן מסוים, המספיק לגידול קומתו של הרע שבתוכו, בשיעור כזה שאין הצבור יכול עוד להימצא בו. אשר אז מוכרחים הצבור להתקבץ עליו, ולהרוס אותו, ולהסתדר במצב יותר טוב, לתיקונו של הדור ההוא... וכן הולכים המצבים ומתבררים בזה אחר זה, מדרגה אחר מדרגה, עד שיבואו למצב מתוקן כזה שיהיה כולו טוב". בעל הסולם, מאמר "השלום" "כוחות השליליים הללו, המתגלים בהמצבים, הם סיבות ההתקדמות שבאנושות, שעל ידיהם היא מטפסת ועולה כעל שלבי הסולם. והמה הבטוחים לתפקידם, להביא האנושות עד לשלב האחרון של התפתחות, הוא אותו המצב המקווה, הנקי מכל שמץ וכל דופי". בעל הסולם, עיתון "האומה"
משה עבדי אף אחד לא הולך לקרוא את המגילה שכתבת. תצמצם. במדינות העולם- 8 שעות עבודה, 8 שעות פנאי, 8 שעות שינה. יש לך 16 שעות בכל יום לפנאי+שינה. תחליט איך אתה בוחר לנצל אותן.
מה שמסב אושר לבני אדם זה בעיקר בני אדם. זה העיקרון הבסיסי בקורס ללימודי אושר באוניברסיטת ייל בארה"ב - הקורס האקדמי הפופולרי ביותר בשנים האחרונות. הקורס, המבוסס על הפסיכולוגיה החיובית, טוען כי אושר תלוי פחות בגנטיקה או במזל, אלא בעיקר בנו, בני האדם. במילים פשוטות: רמת האושר נובעת מאיכות הקשרים בתוך החברה. תחושת שייכות, לכידות, סולידריות, עבודת צוות ושיתוף פעולה - הם כלים חזקים ליצירת הרגשת אושר. לעומת זאת, תחושות הפוכות כמו בדידות, תחרות ופילוג, ידכאו את שביעות רצונו של האדם אל תחתית "מד האושר". האדם יכול לחיות לבדו ביער נידח מוקף מאות עצים ולחוש מאושר, או לחיות בדירת פאר בגורד שחקים מוקף במאות שכנים ולהרגיש לא מאושר. הכול תלוי בערכים שהסביבה משדרת לאדם וביכולתו לקלוט ולספוג אותם נכון. כך גם חכמת הקבלה מלמדת: האדם הוא יצור חברתי, תוצר מהשפעת הסביבה המקיפה אותו 24/7. הוא ניזון מכלי התקשורת, מהמשפחה, מהקולגות, והם שמכוונים את חייו, מגביהים או משפילים את רוחו. כאשר כל החברה תהיה מנוהלת באופן שוויוני וברמת חיים אחידה, בלי עשירים ועניים, בלי תחרויות אגואיסטיות, וכל דאגתה תהיה כיצד לפתח את עצמה ואת ילדיה לחיים מאושרים ובטוחים, אז הפרט בחברה יהיה שמח בחלקו. השמחה אינה תנבע מקניין גשמי נוסף, מריצה מג'וב אחד לשני, ממרדף אחר בגד ממותג שמחר נשליך לפח או מניפוח הבועה הפיננסית המדומה - אלא מקניין רוחני, מהעיסוק הנשגב שבאדם: בניית רקמה אנושית-רוחנית, שבה יתגלה האושר העילאי. אולם טבענו האגואיסטי, התוקפני והתחרותי יהדוף כל מגמה לשינוי דפוסי ההתנהגות החברתית שלנו. השפעת הסביבה הנוכחית ומערכות החינוך שבה מטפחות תחרות והישגיות אישית שתבסנה במהרה גם את הסטודנטים התמימים מאוניברסיטת ייל המייחלים להיות מאושרים. ואולי זהו השיעור החשוב ביותר שיקבלו אי-פעם. אושר לא משיגים כבודדים אלא כחברה. אושר אינו מה שממלא את האדם, אלא מה שמתגלה ביחסים ההדדיים בין בני האדם. כי כמו שכותבים המקבלים, "האדם לא נברא לקנות הון ולבנות בניינים. אלא לבקש כל דבר, שיביאהו ללמוד את החכמה איך לאהוב" ("פנים מאירות ומסבירות"). לכן, אף קורס מובחר אינו ילמד כיצד להיות מאושרים, אלא במקרה הטוב יצביע על הסיבה שבגללה עדיין איננו מאושרים ועל הצורך המתבקש לשינוי המגמה. הפתרון יהיה להעביר את החברה כולה בקורס ללימודי אושר. אלא הבעיה בשלב זה, שלחברה נוח במצבה, אחרת הייתה מתאגדת ודורשת שינוי. אולם ממפח-נפש אחד למשנהו, ממשבר למשבר, מייאוש לכאב, מקורס אושר אחד לאחר - תתעורר בהדרגה בחברה כולה הכרה למצבה הנוכחי הרע. וכאן המקום להרחיב על דרך אחרת, דרך שבחרו בה יחידי סגולה, חכמי הקבלה ש"התנתקו" מהערכים הנלוזים של החברה. הם בחרו בסולם ערכים חדשים שיעודדו ביניהם יצירת קשרים הדוקים של אחדות ואהבה, ובקשרים האלה, כאמור, טמון האושר. בעיתון שהפיץ הרב אשלג בשדרות העם, הוא כתב כי "תנאי מחויב לכל אומה שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה... שאותם בני האומה הנמצאים בהרגשה הרמונית, הם העושים את האומה, ועל פי איכותם נמדד מידת האושר של האומה" ("האומה"). מי שיבקש לראות דוגמה חיה כזו אינו יזכה לראותה. ולא כי מדובר באוטופיה, אלא כי הדרך לאושר המבוססת על אחדות העם אינה מפותחת ומוסדרת במערכות החברה ואינה מותאמת דיו לכלל בני האדם. אומנם ברוסיה הקומוניסטית ניסו לחנך לחברה מעין זו. ההתחלה הייתה מושתתת על יסוד נכון: סיפקו לכל אדם את ההכרחי לקיומו, העניקו לו ולילדיו שפע של חוגים שיפיקו את המרב להתפתחותם, ואף פצחו בתעמולה בחשיבות החברה. אבל העסק לא צלח. בלית ברירה ובתקווה לשינוי מהיר עברו הרוסים לפעול בכוח הזרוע. באדם, כמובן, לא נמצאו הכוחות להשתנות, והסוף העגום ידוע לכול. הגורם שהיה חסר בזמנו לבניית העם הרוסי מצוי בידי המקובלים. חכמת הקבלה היא השיטה המאוזנת לבניית חברה אנושית אחידה ומאושרת. היא השיטה היחידה שמלמדת את טבע האדם טרם בריאתו ועד לאחרית חייו; מלמדת את הערכים ההכרחיים לקיום מסגרת חברתית בריאה, ומפרטת צעד אחר צעד כיצד להתקשר נכון ולהפיק בתוככי האחדות כוח עליון אדיר לשינוי טבע האדם. כך ילמד האדם לא רק לשאוף לאושרו בלבד, אלא גם עבור הזולת. אז תיבנה חברה אנושית הרמונית שערבה הדדית זה לאושרו של זה. בחברה כזאת הדרך למדידת האושר תהיה פשוטה: אדם ששמחה ורגשות חיוביים פורצים מתוכו כל הזמן - מעצמו לזולת ומהזולת כלפיו - הוא אדם מאושר ושבע רצון. עצם הרגשת רצון הזולת והדחף למלאו באושר ובתענוג יתדלקו את האדם במקורות שפע בלתי נדלים שקיימים בטבע, באושר הנצחי.
"אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק, למי אני מהנה? והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה, ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול". (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות)
למה צריך את כל זה? הטרור לא ממש מתוחכם לרמת האימונים האלו....אולי כדאי להתמקד באימונים הבסיסיים כגון הגנה עצמית והגנה עם נשק.... כל הקישקוש הזה של מה הצגתם זה בזבוז אנרגיה ולא מביא לתועלת כלשהי
הכל דבר אפשר לראות משהו דפוק שמונע תפקוד לא טוב לא יאמן שגם ביחידת עלית ש כוסיות בחורות שמדריכות מזה הבדיחה הזה , הבדיחה הזאת תתפוצץ לנו בפרצוף בסופו של דבר דיי כבר.
מוכשרים. אמיצים. ומסורים ! ישמור עליכם אלוהים "ושתרדפו את כל אויבנו ותשיגום ולא תשבו עד כלותם" אמן.
איזה בן אדם רב סרן נועם ג׳ובאני!!! הלוואי עליי מפקד כזה❤️❤️
ה’ ישמור עליכם מלכים שלנו!❤️👑
אמן ואמן
ממש. מלח. הארץ. גברים. גיבורים
לכל החיילים האמיצים והצדיקים
שלנו
מתפללים לשלומכם ולהצלחתכם
גאים בכם ברמות
נראה לי ששכחו לטשטש את הפרצוף של חילנו הגבורים
לא צריך לטשטש את הפנים שלהם, הם מדריכים בסופו של דבר…
שאני עושה משהו שממש מפחיד אותי, אני אומר לעצמי "מקסימום אני ימות"
וזה איכשהו מרגיע אותי
אתה לא היחיד
just untink about that
אל תחשוב שלילי בחור.
מאחלת לך אריכות ימים עד 120 שנה אמן
מאחלת לך שנה טובה ומתוקה ומבורכת ומוצלחת ביותר בכל אמן ואמן כן יהי רצון
🤔
תלמד עברית ותסב לעבודהמשרדית
שבורא עולם יברככם וישמרכם חיילי צה"ל תמיד אמן ואמן כן יהי רצון
עד 120 שנים עם בריאות שלמה אמן
אשריכם שה' ישמור אתכם
כבוד ללוחמים שלנו.
כל הכבוד להם❤ השם ישמור אותם❤❤
אלופים אנשים מיוחדים!! השם ישמור אתכם תמיד
מעניין שאין פה צנזורה על החיילים, הרי הכתבה היא על יחידת הלוט"ר המיוחדת
יש צנזורה, רשמו את שם החייל כ"א." אבל לא טשטשו את הפנים והקול 🤣
@@netanelyakobov6196 ליצנות כשמה
עד עכשיו לא מבין למה מצלמים את פניהם ומפרסמים שמות,
חח בגלל רמת הסיווג. אל תהיו ליצנים. כל כתבה עוברת צנזורה מדוקדקת ע"י אנשים שעובדים עשרות שנים בתעשיית הטלויזיה. מי שחשוף, אין צורך להסוות אותו.
כן הכול טוב יפה שהקדוש ברוך הוא ישמור אל החילים שלנו אמן .כש חלילה הם צרים תיפול לנפש עם כול מה שהם עוברים אנה מקום המפקדים ה.....לא יודעת מי שיתיחסו אליהם. זה אחי חשוב ..תודה
לגבי מרמרה. הכי פשוט לקחת מג לרסס את כולם או טיל. זה היכולות שהייתי מפתח בצהל במזרח התיכון הכי זול ומרתיעה והאמת בלי סיכון מיותר.
כן שום סיכון מיותר, זה לא כאילו שאירוע כזה יפגע אנושות ביחסים שלנו עם אמריקה ומדינות העולם… אנחנו תלויים באמריקאים עד היום!
השם יתברך שמו ישמור אותכם חיילים גיבורים שלנו
בכל פעם שאני מפחד את אומר לעצמי ש
אל לי לפחוד. הפחד הוא קוטל הבינה. הפחד הוא המוות הקטן המביא כיליון מוחלט. אעמוד בפני פחדי. אניח לו לחלוף סביבי ובעדי. וכאשר יחלוף על-פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו. במקום שעבר הפחד לא יהיה דבר. רק אני אוותר.
כול הכבוד ה'ישמור אותכם תצליחו
מה זה עוזר אם חייל שיורה תוך כדי גלישה על החבל יעמוד לדין אחר כך על פגיעה ב"חפים מפשע"? נמר של נייר שמוחזק בגרון ע"י משפטנים...
הקדוש ב״ה ישמור עליכם
איזה ילדים אלופים שה' ישמור אותכם מכל רע
למה צריך לפרסם את זה , ואיך הפרסום תורם לביטחון, חוץ מאשר לעדכן את האויבים שלנו על דרכי הלחימה שלנו ???? ממש כישלון של ביטחון שדה
מעניין!!!
מה אתם צוחקים שכחתם לשים לא' טישטוש לפנים! הוא מסווג!
הייתי לוחץ את ידיים וקונה לכול אחד ואחת מנה פלאפל (זה לא הרבה ומה שאני יכול וגם קצת משעשע) העיקר שיהיו שבעים ויביא חיוך ללוחמים 😀
עצוב שהלקח מהמרמרה לא היה שצריך פעם הבאה פשוט להטביע תספינה עם טיל
צבא מטורף יש לנו מבחינת לוחמים ואמצעים,אך זה לא שווה הרבה שהידיים שלו קשורות ואין לו אישור לירות בזורקי אבנים וכו..
אלה יחידות מיוחדות. נראה לך שהם מתעסקים עם זורקי אבנים?
@@aharona30 גם במלחמה צהל עם ידיים קשורות
@@aharona30 ןכן אחי,הייתי לוחם בסיירת וזה בעיקר מה שמתסעקים בבטש..כל עוד אין מלחמה..וגם במבצעים ומעצרים אתה מתמודד כל הזנן עם הפסד"ים תוך כדי מעצר
הוא לא נלחם בזורקי אבנים זה במקרים של חטיפה
@@צביבןחנן שירתתי ביחידה מובחרת ולא עשינו בטש כלל וכלל. מעצרים ביצענו אבל לא תפסנו קו אלא ישבנו בבסיס היחידה (שהיה בתוך ישראל). זה היה בין 2003-2006, אין לי מושג מה המצב היום.
כווול הכבוד חיילים❤❤💪💪
כול*
@@ILAN_greg כל*
פחד אמיתי יכול להיות כלי עזר בעזרתו יש אדרנלין שמאיץ למקסימום את המהירות של זמני התגובה הנדרשים הבעיה יש רק שני בעיות בעיקר בזה כמו כל דבר אפשר להתמכר לתחושת האדרנלין הזאתי , עם זאת גם אפשר למצוא את עצמך משותק מהפחד בלי יכולת לזוז אפילו עם אימונים נכונים לא כולם מתאימים לזה
מדהימיםםםם
ה ישמור אותכם
השם ישמור אותכם אמן
אין לוחמי הגנה על החקלאות?
גיבורים כמה קשה להתמודד עם הקושי הזה .
שמירה מישמים אמןןןןןן ♥️😘🇮🇱
למה אחן צינזורה של הפנים?
רק ב'כאן' - פרצוף גלוי אבל העיקר השם א'...
איזה כיף זה
שמישהו יספר להם שהחלונות בישיבה לא נפתחים, מנסיון
הם לא אמורים להיות חסויים?
הלוחנמים הכי גובניקים שיש. צריך בכלל לקרוא להם מדריכים
מה ג'ובניק
הם מטפסים על קירות, גולשים מחבלים,
צונחים מהאוויר, צוללים בים, משחררים בני ערובה, אם כבר חיל הים יותר ג'ובניק או חיל השיריון.
ומה אתה מהשייטת?
שמתה גיגית בגינה אז אתה לוחם?
@@dsgui4329 הייתי לוחם רגיל, ועשיתי יותר פעילות, יצא לי להיות במתקן אדם תקופה ולראות אותם , פשוט בושה, המון פוזה הקצאות ותועבה.
גאווה!
הלוט''ר לא אמורים להיות עם סיווג ?
למה רואים פה פרצופים אני מת לדעת, בחורים עובדים כל הזמן במסווה למה להראות
למה לא מתשתשים אותם
כבר בגדנ''ע חששתי מקפיצה ממגדל לברזנט.
חויילתי לקורס טייס ,והכשלתי את עצמי לאחר יומיים ,ובסוף טיפסטי על צריח פטון מג''ח 3
כבוד גדול לצה"ל וכוחות הביטחון! קטונתי אבל אי אפשר היה להשפיע על סיפון המרמרה שפע של רימוני הלם ואז לרדת??? מה התועלת בירידה אחד אחד לתוך קהל עוין שכבר רואים מה הם עושים לחיילים שירדו?
כל הפוזה הזה וחמאס וארגונים עושים לנו בית ספר
באיזו שעה אנחנו חוזרים הביתה מהעבודה? מה זה אומר עלינו, שאנחנו עסוקים נורא? העבודה היא חיינו, או שיש משהו גם מעבר לפרויקט הבא?
התרגלנו לחשוב שאם נשקיע הרבה בעבודה, החיים שלנו יהיה טובים יותר ונזכה להתקדמות, לסיפוק ולשגשוג. אנחנו מכבדים אנשים שעובדים עד שעה מאוחרת, יש להם ודאי תפקיד חשוב, מעמד נחשק, שכר גבוה במיוחד. כך נוצרה תרבות העבודה התובענית, שלפיה אנשים שיוצאים מהמשרד מוקדם מרגישים חריגים.
בדורות קודמים חשבו שהתפתחות טכנולוגית תשחרר את האדם מהחובה לעבוד קשה כל כך, ותפנה זמן לתרבות, לטבע ולמשפחה, אבל החיים מלמדים שקרה בדיוק ההפך. גננת שמדברת עם הורי הילדים בטלפון מדי ערב, מתכנת שסוגר עוד באג אחרון להיום ודי, טייקון שישן ארבע שעות בלילה - כולם עובדים קשה. מאוד. המון שעות. למה? כי מתישהו עברנו למצב שהעבודה היא עצם החיים שלנו. אני זה המקצוע שלי, ובלעדיו אינני רואה אף אחד במראה.
האם זוהי התפתחות טבעית או משהו מעוות? הבה נתבונן במבחן התוצאה. אם אתה חוזר הביתה עם ראש מפוצץ ואין לך סבלנות לכלום חוץ מלבהות קצת במסך, להירגע; אם את בקושי מספיקה לעשות קניות או לקפל כביסה ובישול בנחת שמור לסופשבוע, כחוויה; אם חוסר סבלנות והתפרצויות עצבים הם עניין שבשגרה; אם התקשורת עם הילדים מתנהלת בעומק הווט'ס אפ של המשפחה; אם בלילה אתם נופלים סחוטים למיטה ואין לכם כוח לעשות תנועה - סימן שתרבות העבודה התובענית איננה טבעית. תוסיפו לכך את העובדה שהתעשייה המופרזת והצריכה המופרזת מכלות את משאבי כדור הארץ ומזהמות שלא לצורך את האוויר, המים והאדמה, והנה לכם תשובה ברורה.
אריסטוקרטים, האליטות של פעם, התייחסו אחרת לגמרי לאורח חייו של האדם. אריסטוקרט היה בעל אמצעים שלא נדרש לעבוד למחייתו. היה לו זמן לעסוק בדברים שמעניינים אותו, חכמה, מדע, אמנות וכן הלאה. האריסטוקרטים היו בדרך כלל מלומדים מאוד, ומהם באו יצירות ברמה גבוהה שיכולות להתפתח רק כששום דבר לא לוחץ על האדם, לא מגביל אותו, שהוא לא מחויב לאף אחד ויכול לפתח את נטיית הלב שלו. זו הסיבה לכך שאריסטוקרטים היו אנשים עם ראייה קדימה, ופיתחו את התרבות והחינוך של האנושות. אחר כך התחומים הללו הפכו למקצועות ולמקור פרנסה, ובזה הכול נגמר. את משיכת הלב החליפה משיכת הכיס.
בחזרה לעתיד. איזה חיים היינו מאחלים לילדים שלנו, אם כל חלום היה אפשרי? באיזו תרבות היינו רוצים שהם יחיו ויגדלו את הילדים שלהם?
מה דעתכם על התמונה הבאה: לכל אחד יש את כל מה שהוא צריך מבחינה חומרית כדי לחיות טוב, דירה, אוכל, ביגוד וכיוצא בזה. אין תחרות הורסת, ואין ריצה אחר סמלי סטטוס ראוותניים. כל אחד פנוי לעסוק במה שליבו חפץ, ולא משיקולי פרנסה. הוא מוצא בכך מרגוע לנפשו, ואפשרויות בלתי מוגבלות למימוש הפוטנציאל שבו.
מה חסר לנו כדי להפוך את החלום למציאות? האמת, חוץ משכל, שום דבר. אם נחשב מסלול מחדש, נוכל להתארגן בצורה כזו שכל העבודה שצריך לבצע כדי לכלכל בכבוד את כל בני העולם תחולק בין כולם. כל אחד יעבוד מספר שעות בשבוע במשהו שבאמת חיוני לחברה, וכל יתר הזמן בחיינו יוכל להיות מוקדש לפיתוח רוח האדם. נוכל ללמוד יחד, להשכיל, לעסוק בתרבות ואומנות, להתחבר לטבע. אגב, עידן הקורונה כבר מזרז את התפתחותנו אל המקום הזה, אם מנתחים קצת יותר לעומק את מה שקורה. הרי מאיפה מדינות יכלכלו לאורך זמן אינספור מובטלים שעוד ייפלטו משוק העבודה? ובמה הם עצמם ימלאו את יומם?
האדם העתידי לא יהיה בטלן וגם לא עצלן. הוא יהיה חסכן. אדם שחוסך את בזבוז כוחותיו על דברים לא-נחוצים וחסרי תכלית, ומפנה את כל מרצו לכיוון ההתפתחות הפנימית. הוא ירצה לחקור לשם מה הוא קיים, מה קורה איתו לפני שהוא נולד ואחרי שגופו נפטר, מה קורה עם העולם בכלל. יהיה לו רצון לפתח קשר מאיכות חדשה עם האחרים, להתקרב מלב אל לב, ואת היכולת הזו הוא יקנה גם לילדיו. דרך אהבה לזולת הוא יגלה את כוח הטבע שמפתח אותנו, ויבין איך יכולים אנחנו מצדנו להיכנס לאינטראקציה עמו, כדי לגלות את סוד החיים.
קיצורו של דבר, האדם של מחר יהיה פשוט משופר. הוא ייהנה מכל מה שהוא עושה, ופעולותיו יביאו תועלת לכולם. לא יהיה לו צורך לרוץ לשום מקום ואחרי שום דבר חומרי. הוא ידע להתחבר לכוח הכללי שבטבע, ולסדר לעצמו עולם ממש נוח.
שנתניע את הפרויקט?
מן המקורות
"כדור ארצנו די עשיר לפרנס לכולנו. ולמה לנו מלחמת החיים הטרגית המעכרת חיינו מדורי דורות? הבה נחלק בין עצמנו את העבודה ואת פריה במידה שווה, - והקץ לכל הצרות".
בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה"
"זמן קיומו של כל מצב ומצב הוא רק זמן מסוים, המספיק לגידול קומתו של הרע שבתוכו, בשיעור כזה שאין הצבור יכול עוד להימצא בו. אשר אז מוכרחים הצבור להתקבץ עליו, ולהרוס אותו, ולהסתדר במצב יותר טוב, לתיקונו של הדור ההוא... וכן הולכים המצבים ומתבררים בזה אחר זה, מדרגה אחר מדרגה, עד שיבואו למצב מתוקן כזה שיהיה כולו טוב".
בעל הסולם, מאמר "השלום"
"כוחות השליליים הללו, המתגלים בהמצבים, הם סיבות ההתקדמות שבאנושות, שעל ידיהם היא מטפסת ועולה כעל שלבי הסולם. והמה הבטוחים לתפקידם, להביא האנושות עד לשלב האחרון של התפתחות, הוא אותו המצב המקווה, הנקי מכל שמץ וכל דופי".
בעל הסולם, עיתון "האומה"
משה עבדי אף אחד לא הולך לקרוא את המגילה שכתבת. תצמצם. במדינות העולם- 8 שעות עבודה, 8 שעות פנאי, 8 שעות שינה. יש לך 16 שעות בכל יום לפנאי+שינה. תחליט איך אתה בוחר לנצל אותן.
מה שמסב אושר לבני אדם זה בעיקר בני אדם. זה העיקרון הבסיסי בקורס ללימודי אושר באוניברסיטת ייל בארה"ב - הקורס האקדמי הפופולרי ביותר בשנים האחרונות. הקורס, המבוסס על הפסיכולוגיה החיובית, טוען כי אושר תלוי פחות בגנטיקה או במזל, אלא בעיקר בנו, בני האדם.
במילים פשוטות: רמת האושר נובעת מאיכות הקשרים בתוך החברה. תחושת שייכות, לכידות, סולידריות, עבודת צוות ושיתוף פעולה - הם כלים חזקים ליצירת הרגשת אושר. לעומת זאת, תחושות הפוכות כמו בדידות, תחרות ופילוג, ידכאו את שביעות רצונו של האדם אל תחתית "מד האושר".
האדם יכול לחיות לבדו ביער נידח מוקף מאות עצים ולחוש מאושר, או לחיות בדירת פאר בגורד שחקים מוקף במאות שכנים ולהרגיש לא מאושר. הכול תלוי בערכים שהסביבה משדרת לאדם וביכולתו לקלוט ולספוג אותם נכון. כך גם חכמת הקבלה מלמדת: האדם הוא יצור חברתי, תוצר מהשפעת הסביבה המקיפה אותו 24/7. הוא ניזון מכלי התקשורת, מהמשפחה, מהקולגות, והם שמכוונים את חייו, מגביהים או משפילים את רוחו.
כאשר כל החברה תהיה מנוהלת באופן שוויוני וברמת חיים אחידה, בלי עשירים ועניים, בלי תחרויות אגואיסטיות, וכל דאגתה תהיה כיצד לפתח את עצמה ואת ילדיה לחיים מאושרים ובטוחים, אז הפרט בחברה יהיה שמח בחלקו. השמחה אינה תנבע מקניין גשמי נוסף, מריצה מג'וב אחד לשני, ממרדף אחר בגד ממותג שמחר נשליך לפח או מניפוח הבועה הפיננסית המדומה - אלא מקניין רוחני, מהעיסוק הנשגב שבאדם: בניית רקמה אנושית-רוחנית, שבה יתגלה האושר העילאי.
אולם טבענו האגואיסטי, התוקפני והתחרותי יהדוף כל מגמה לשינוי דפוסי ההתנהגות החברתית שלנו. השפעת הסביבה הנוכחית ומערכות החינוך שבה מטפחות תחרות והישגיות אישית שתבסנה במהרה גם את הסטודנטים התמימים מאוניברסיטת ייל המייחלים להיות מאושרים. ואולי זהו השיעור החשוב ביותר שיקבלו אי-פעם. אושר לא משיגים כבודדים אלא כחברה. אושר אינו מה שממלא את האדם, אלא מה שמתגלה ביחסים ההדדיים בין בני האדם. כי כמו שכותבים המקבלים, "האדם לא נברא לקנות הון ולבנות בניינים. אלא לבקש כל דבר, שיביאהו ללמוד את החכמה איך לאהוב" ("פנים מאירות ומסבירות").
לכן, אף קורס מובחר אינו ילמד כיצד להיות מאושרים, אלא במקרה הטוב יצביע על הסיבה שבגללה עדיין איננו מאושרים ועל הצורך המתבקש לשינוי המגמה. הפתרון יהיה להעביר את החברה כולה בקורס ללימודי אושר. אלא הבעיה בשלב זה, שלחברה נוח במצבה, אחרת הייתה מתאגדת ודורשת שינוי. אולם ממפח-נפש אחד למשנהו, ממשבר למשבר, מייאוש לכאב, מקורס אושר אחד לאחר - תתעורר בהדרגה בחברה כולה הכרה למצבה הנוכחי הרע.
וכאן המקום להרחיב על דרך אחרת, דרך שבחרו בה יחידי סגולה, חכמי הקבלה ש"התנתקו" מהערכים הנלוזים של החברה. הם בחרו בסולם ערכים חדשים שיעודדו ביניהם יצירת קשרים הדוקים של אחדות ואהבה, ובקשרים האלה, כאמור, טמון האושר.
בעיתון שהפיץ הרב אשלג בשדרות העם, הוא כתב כי "תנאי מחויב לכל אומה שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה... שאותם בני האומה הנמצאים בהרגשה הרמונית, הם העושים את האומה, ועל פי איכותם נמדד מידת האושר של האומה" ("האומה").
מי שיבקש לראות דוגמה חיה כזו אינו יזכה לראותה. ולא כי מדובר באוטופיה, אלא כי הדרך לאושר המבוססת על אחדות העם אינה מפותחת ומוסדרת במערכות החברה ואינה מותאמת דיו לכלל בני האדם. אומנם ברוסיה הקומוניסטית ניסו לחנך לחברה מעין זו. ההתחלה הייתה מושתתת על יסוד נכון: סיפקו לכל אדם את ההכרחי לקיומו, העניקו לו ולילדיו שפע של חוגים שיפיקו את המרב להתפתחותם, ואף פצחו בתעמולה בחשיבות החברה. אבל העסק לא צלח. בלית ברירה ובתקווה לשינוי מהיר עברו הרוסים לפעול בכוח הזרוע. באדם, כמובן, לא נמצאו הכוחות להשתנות, והסוף העגום ידוע לכול.
הגורם שהיה חסר בזמנו לבניית העם הרוסי מצוי בידי המקובלים. חכמת הקבלה היא השיטה המאוזנת לבניית חברה אנושית אחידה ומאושרת. היא השיטה היחידה שמלמדת את טבע האדם טרם בריאתו ועד לאחרית חייו; מלמדת את הערכים ההכרחיים לקיום מסגרת חברתית בריאה, ומפרטת צעד אחר צעד כיצד להתקשר נכון ולהפיק בתוככי האחדות כוח עליון אדיר לשינוי טבע האדם. כך ילמד האדם לא רק לשאוף לאושרו בלבד, אלא גם עבור הזולת. אז תיבנה חברה אנושית הרמונית שערבה הדדית זה לאושרו של זה.
בחברה כזאת הדרך למדידת האושר תהיה פשוטה: אדם ששמחה ורגשות חיוביים פורצים מתוכו כל הזמן - מעצמו לזולת ומהזולת כלפיו - הוא אדם מאושר ושבע רצון. עצם הרגשת רצון הזולת והדחף למלאו באושר ובתענוג יתדלקו את האדם במקורות שפע בלתי נדלים שקיימים בטבע, באושר הנצחי.
בסוף הם בסהכ מדריכות עם ווסאח
יופי תמשיכו כם הכתבות האלה הכי מעניין
היידה נועם גובני
כל הכבוד לצה"ל
"אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק, למי אני מהנה?
והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה, ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול". (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות)
תראו את כל טקטיקות. הלחימה גם של צהל... מפקדים בכירים . תעזרו עוד קצת לאויב. זה לא מספיק
ה' ישמור אותכם גיבורים פשוט גיבורים♥️🇮🇱
לא צריך לירות החבל פשוט יותר לירות מהמסוק חיים של חייל זה לא זבל
ואם יש בן ערובה?
״הקופים נחשפים״ 😂😂😂
כתבה מיותרת
אני לא מבין, למה מצלמים להם את הפנים ולא מצלילים או מטשטשים....אבל דאגו לקרוא להם צ' או א'.
אחרי אירוע המרמרה מפקד חיל הים היה צריך להתפטר.
❤❤❤❤❤🙏🙏🙏🙏🙏
אין על צהל
מאז ומתמיד זכרתי שלוטר עפים על עצמם, לא זכרתי כמה
זה כאילו סבבה שהפרצופים של חלק מהמרואיינים לא מטושטשים?
עם כל הטכנולוגיה והכח של צהל
בסופו של דבר האוייב בתוכינו ומסביבנו
והוא משחק עם כוחות הביטחון
למה צריך את כל זה? הטרור לא ממש מתוחכם לרמת האימונים האלו....אולי כדאי להתמקד באימונים הבסיסיים כגון הגנה עצמית והגנה עם נשק.... כל הקישקוש הזה של מה הצגתם זה בזבוז אנרגיה ולא מביא לתועלת כלשהי
זה היה בבית ספר שלי באלקנה
1.
מעניין לראות 🙏🏼
בהצלחה 🇮🇱💪
במרמרה הייתי יורד עם אקדח מהחבל מתחיל לירות
הקופים הירוקים ✌💪🇮🇱💚
Veva Israel 🇮🇱
יחידה ללוחמה בטרור?? או בית הספר ללוחמה בטרור
יש שם יחידה שמאמנת ללוחמה בטרור
בית ספר
1000 פעמים כבר שודר כתבה על הקופים הבבונים
לא מחדש כלום
חדשות=חדש תביאו משהו חדש תודה
לך תעבוד הם לא חייבים לך כלום
דבר יפה על חיילים הם מקריבים את חייהם למענך
לוטר לא לוחמים, הם כולה עושים הכשרה שנה שתיים ונשארים בבסיס כל החיים בלי מבצעיות בלי כלום והם רק מדריכים.
חיות אחד אחד🇮🇱💪
בקטע טוב😏
גיבורים !
🤔🤔
הכל דבר אפשר לראות משהו דפוק שמונע תפקוד לא טוב לא יאמן שגם ביחידת עלית ש כוסיות בחורות שמדריכות מזה הבדיחה הזה , הבדיחה הזאת תתפוצץ לנו בפרצוף בסופו של דבר דיי כבר.
גיבורים
סתם שטויות קלי קלות
ביזבוז כסף של משלמי המיסים
גאווה למדינה, ה' ישמור עליכם.
למה לא מטשטשים פנים?!
@KAN11NEWS
קחו אותי ליחידה 😉🙏
גמר חתימה טובה וטפו על צה"ל, השב"כ, השב"ס, המוסד, בג"ץ, המשטרה ומדינת ישראל! יחי איראן שעושה צדק בעולם😁✌️🇮🇷