פרשת אמור- ספירת העומר. מהו עומר? מהי ספירה? מה הקשר בין ספר לסיפרה? מדוע המצווה הזו כל כך מרכזית ?

ספירת העומר היא תהליך מרכזי בחיינו, אולי אפילו מטרת חיינו. מדוע? מהו עומר? מה הקשר למן ולארץ ישראל? מה הרעיון של "לספור"? מה הקשר בין ספר לסופרים למספרים? מדוע אבותינו הקדושים נקראו סופרים? למה סופרים דווקא 7 שבועות? מה הרעיון שמאחורי המספרים?
והנה תוספת לדברים שנאמרו בשיעור, ואותם לא הספקנו:
חג- מלשון חוגה, עיגול... לעומת זאת, מועד- יעד- מטרה- תפקיד- יש כאן משהו ליניארי, בנוסף למעגליות הבלתי נגמרת, יש כאן תהליך...
בספירה יש תהליך... כשסופרים משהו- הוא כבר לא מעגלי... הוא ליניארי.. ולכן יש כאן ספירלה.. יש התקדמות, יש סיפור... יש משמעות!
התהליך הזה הוא מעין בריאת עולם קטן, שאנחנו בונים בתקופה שבין פסח לשבועות, בין לידתנו כעם לבין הייעוד שלנו - קידוש החומר והעולם..
מעניין, שגם בימינו, רואים את התהליך הזה קורה במועדים שנקבעו בין פסח לשבועות. אפשר לראות את התהליכים מגאולה גופנית לגאולה רוחנית, בדיוק בימים האלה של ספירת העומר:
בהתחלה היה יום השואה, הסבל הנורא שלפני תקומת עם ישראל בארצו (שברבנות, אגב, בכלל לא רצו שיהיה בניסן, כי אין מתענים בניסן) אחר כך יום הזיכרון, המחיר הכבד שצריך לשלם בשביל עצמאות מדינית (שלא רצו להצמיד לעצמאות), יום העצמאות (שבהתחלה בכלל היה בכ' בתמוז, יום הפטירה של הרצל)... אחר כך יום ירושלים שכבר יש בו תוספת רוחנית.
בע"ה יהיו עוד ועוד ימים עד לגאולה השלמה בשבועות, אולי ממש בקרוב.
אכן, עוד יש דרך.. ראינו וחווינו עכשיו כל כך הרבה קשיים ומהמורות. בע"ה עוד בזמן ספירת העומר, נזכה גם לישועה גדולה, ולעוד יום שמח שייקבע בלוח השנה שלנו בספירת העומר.
אבל בכל אופן, גם אם לא, כשאנחנו מסתכלים על ההסטוריה, על הניסים הגדולים שקרו, יכול להיות שכשהם התרחשו- לא הבחינו בנס. כמו שכותב יהודה עמיחי:
"מרחוק כל דבר נראה נס אבל מקרוב גם נס לא נראה כך. אפילו מי שעבר בים-סוף בבקיעת הים ראה רק את הגב המזיע של ההולך לפניו..."..
אם אתה מסתכל קרוב- אתה לא רואה נס, כי אתה לא רואה את הסיפור.. צריך פרספקטיבה רחבה ככל האפשר, להבין שאנחנו חווים רק חלק קטן מאוד מהסיפור. מעניין שמי שחי בשיא האבל של התקופה, בתקופה בה מתו 24 אלף תלמידי רבי עקיבא- היה רבי עקיבא עצמו. רבי עקיבא שראה את מפעל חייו קורס, שראה את חורבן הארץ והכישלון של מרד בר כוכבא, שראה שועלים יוצאים מהקודש החרב, הוא היה זה שיכול היה להסתכל על הכל ולצחוק.. למה? כי הוא הבין שהוא רואה רק חלק כל כך קטן מהסיפור כולו... הוא הבין שזה שלב, שלב בתהליך המוביל לגאולה.
ובימי רבי עקיבא, עוד יותר. נתבונן ברבי עקיבא, שראה את מפעל חייו קורס לנגד עיניו, שראה את החורבן, כולם בוכים והוא צוחק. כי הוא הסתכל בגדול, הסתכל מרחוק.. רבי עקיבא ידע לספור ולספר לעצמו סיפור הרבה יותר גדול ממה שהוא בעצמו, סיפור שהתחיל הרבה לפני חייו ויסתיים הרבה אחריו, ואז יכול היה לצאת מעצמו ולהיות קדוש, וכך גם לשמוח. נלמד מרבי עקיבא שאנחנו קטנים.. אנחנו רק חלק קטן מהסטוריה ארוכה שהולכת אל התיקון והגאולה השלמה. עלינו להתמיד...
גם המלחמה הנוכחית, אכן יש בה אתגרים וכאבים, אבל הסיפור שאנחנו מספרים גדול מזה, ולכן ברור שיהיה בסדר, אנחנו נספור בסבלנות... יש יעד, ייעוד, בסוף נגיע אל הגאולה של שבועות. בע"ה בקרוב.
ולגבי שאלתך חיים: הקשר בין מספר לבין תספורת לדעתי הוא שתספורת זה חיתוך. המספר הוא חיתוך של התהליך אל עבר נקודה בהווה. יש רצף, והמספר הוא נקודה על הרצף, ולכן זה מעין חתך. באופן דומה יש את המילה "מילה", שגם משמעותה הוא חיתוך (כמו ברית מילה) כי בעצם יש רצף של משפט ורעיונות, והמילה היא חיתוך ועצירה בנקודה כלשהי בתוך המשפט. המספר והמילה הן כמו נקודות חסרות משך, שבעצם רצף אינסופי שלהם יוצר את התהליך... משהו כזה🤷‍♂️