גם מכוניות מסוגלות לעולל נזקים לחיינו ועדין אין שום סינון על מי יכול להחזיק ברשיון נהיגה- מספיק לעבור טסט. גם נשק חם. גם נשק קר. אין נזק אחד שבני אדם גרמו, ואיננו פרי של בינה טבעית אנושית. אז האחראים לנזקים אלה בני אדם, ואינם בינה מלאכותית שאיננה אלא כלי להעצים אותנו כמו גם מכוניות. נסיון לשלוט בבינה מלאכותית ניטראלית, יביא לפיתוח של בינה מלאכותית שמיועדת למטרות רעות by design. אף אחד לא הולך למנוע ממני לקנות RTX 4080 ולהשתמש בו כדי לסרוק ת'אינטרנט. זה קומודיטי תמורת 1200 דולר במועד ההשקה.
ישראלים עובדים יותר מחמורים אם עוצרים לרגע ומסתכלים על אורח החיים שלנו כאן, רואים תמונה ברורה. זמני העבודה שלנו לגמרי לא סבירים, אנשים עומדים שעות בפקקים והקיום מרגיש כמו עבדות ממושכת. עצוב מאוד, ומעיד על כך שהתפתחות הסטארטאפים ותחומי הקִדמה האחרים, שהם כביכול חיוביים לנו ולחברה האנושית בכלל, לא הופכים את החיים של האדם לטובים, קלים, בטוחים. להפך, יותר ויותר קשה לו לכייל את החיים. כך ימשיך ויהיה עד שלא נסכים יותר עם המצב ונחליט שזה לא הכיוון הנכון לחיים, נתחיל להגביל את הקיום העצבני שלנו ולהכניס בו חוקים אחרים, שבהם העיקר יהיה האדם עם המשפחה והילדים. מקור הבעיה הוא לא בשעות העבודה כשלעצמן, אלא ביחס שלנו לחיים. את היחס לחיים אנחנו צריכים לשנות ומכאן ייגזר כל השאר. האירופאים לדוגמה עובדים פחות שעות, כי הגישה שלהם למציאות, לעצמם, למהות החיים ולמטרתם, שונה. הם רוצים יותר ליהנות מהחיים, הם יותר מאוזנים. אבל ביהודים טמונים רצונות גדולים יותר, עבים, כאלו שלא נותנים מנוחה. אפילו באותו יום אחד בשבוע שהיהודים אמורים לנוח בו, הם לא מסוגלים. כלומר, זה לא יוקר המחיה שבגללו אנחנו רצים, אלא משהו נפשי פנימי. אז להיות כמו האירופאים, לא נהיה, כי הרצון הגדול, האגו שלנו שולט עלינו מלמעלה ולא נותן לנו לנוח, לשחק עם הילדים, ללכת לפארק, ליער. הדרך לאיזון אצלנו לא טמונה בהעתקה והדבקה מאומות אחרות, אלא בהבנה מי אנחנו, ועבור מה אנחנו עובדים. יש לנו עבודה גדולה מאוד וחשובה לעשות. עבודתנו, כמו שכתוב, היא להקים חברת מופת שתהיה אור לגויים. לכן העבודה הפיזית שלנו, תהיה אשר תהיה, צריכה להיות מלווה בעבודה מחשבתית: לחשוב שדרך העבודה שלי אני קשור לכל העם שלי, העם שלי קשור אליי, וביחד אנחנו בונים חברה שהעיקר בה הוא היחסים, בין בני זוג, בתוך המשפחה, בין כל חברי האומה, כאשר לכולנו מטרה משותפת. מתוך כך יתאזנו שעות העבודה הגשמית מאליהן, כי סדרי החשיבות ישתנו בהתאם.
בעוד כמה שנים אנשים כבר לא ידעו איך לחשוב לבד!! ויהיו תלויים "בבינה המלאכותית"...זה מצחיק עד כמה זה עצוב!!! איך הורסים לנו את הנשמה השכל והחשיבה היצירתית של האנושות!!!
תוך שנה כולם ימצאו בזה עיניין. זה יעיל כמו מנוע חיפוש של גוגל. אם היית מתנסה כמה וכמה פעמים בזה היית מבין. היכולת לשאול שאלות ואז לשוחח על התשובה כמו עם אדם היא חסרת אח ורע, למעט שיחה עם אדם אחר.
למה תמיד בומרים עושים את הכתבות האלה? אילון מאסק באמת חתם על העצומה הזאת,אבל לפני שבוע הוא הודיע שהוא גם מפתח צ'אט כזה משלו. את זה למשל לא אמרו בכתבה..
כל אנשי החדשות טכנופובים, וכל כמה זמן עושים כתבה שמעודדת טכנופוביה, עכשיו כשבינה מלאכותית הולכת להיות בכל מקום הם צריכים להפסיק להיות דינוזאורים, אבל לא נראה לי שהם עושים את זה כי רואים איזה חובבנים הם מראיינים, פשוט נחכה שיחליפו את הכתבים בינה מלאכותית ואז אולי נקבל כתבות נורמאליות
מאיפה מגיעה תחושת הכאב? מה תפקידה? מה ההבדל בין הכאבים של היום לכאבים שהורגשו בעבר? אפשר לעשות משהו כדי להבטיח שיהיו פחות כאבים מחר? הסתכלות רחבה, מנקודת המבט של הגישה האינטגרלית. החומר היסודי שממנו בנוי כל אובייקט בטבע הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות, רצון להתקיים בטוב. הרצון הזה גורם להתרחק מסבל, ולהתקרב למה שנראה מועיל. ככל שהרצון ליהנות שביצור מסוים מפותח, כך הוא בונה מערכות מתקדמות יותר שידאגו לשלומו ולמצבו. מערכת העצבים, היא במיוחד כזו. מדובר במערכת רב-גוונית ורב-שכבתית, שקשורה למערכות אחרות. כך לדוגמה, אם מצב רוחו של אדם משתנה, הוא יכול לא להרגיש כאב. בנוסף, לפעמים אפשר כמו לתכנת את מערכת העצבים כך שמשהו מסוים לא יעורר תחושת כאב, ואפילו יורגש כמהנה. באופן כללי, הכאב שומר עלינו. אם לא היה כאב, לא היינו מרגישים מה קורה בגופנו. כך למשל, היינו יכולים להכניס את היד לאש, לא להרגיש כאב מכך שהיא נשרפת, ולהינזק. כמו כן, הייתה יכולה להתפתח בתוך גופנו מחלה, וללא תחושת כאב לא היינו מודעים לקיומה וניגשים לטפל בה. כשמשהו כואב, הטבע מאותת לנו על תקלה. הכאב מתפרס לכל מיני רמות, ולפעמים קשה להבדיל ביניהן. כאב פיזי, גופני, נפשי ורוחני, כאב מהעבר ומהעתיד, כאב אצלנו או אצל מישהו שאנחנו אוהבים או שונאים. כך הכאב חורג מגבולות הגוף שלנו עצמנו, ומגיע ממערכות חיצוניות שאליהן אנחנו קשורים. טיב הקשר שלנו איתן קובע מה נרגיש בכל פעם, מכאב ועד שמחה. כך למשל אימא מרגישה כאב, כשמשהו כואב לילדיה. מבחינת הרצון לקבל שהזכרנו קודם, הרצון ליהנות, אצלו הכול מסתכם לחשבון פשוט: כשהוא מלא טוב לו, וכשהוא ריק מורגש כאב. ויש בזה כמובן דרגות. עוד נקודה חשובה להבנה היא שהכאב מתחיל במצבים שאנחנו מרגישים את עצמנו. לצורך המחשה, נניח שאנחנו עכשיו יושבים על איזה כיסא. מתי נוחה לנו הישיבה? כששום דבר לא לוחץ מדי. אנחנו מרגישים את הגוף שלנו מוגבל על ידי הכיסא, וזה נותן לנו הגדרת מציאות ברורה. אבל, אם מידת הלחץ של הכסא תעבור את הגבול הדק הזה, אז תתחיל תחושה לא נעימה. כך ממש, לכל חוש וחוש יש הרגשת טווח מסוים שבו טוב לאדם. מתחת לגבולות הטווח הזה, הדבר לא מורגש כלל כקיים, ומעל לו הוא מורגש כקיים יותר מדי. וכשמורגש כאב, זה מצביע על כך שחרגנו מגבולות אותו הטווח. אגב, אפשר לראות משהו דומה גם במערכות יחסים: בני זוג לא יכולים לחיות בלי לריב ולכאוב מדי פעם, הם צריכים להרגיש את הגבולות, לראות איפה הם נכנסים זה בתוך זה, ואיפה עוד דרושים תיקונים. בכל התרבות האנושית, בסיפורים, במחזות, בסרטים, רובן המוחלט של היצירות עוסק בכאבים, בתחושות לא נעימות. דרך הכאב אנחנו מרגישים את העולם, כי כל יסוד הבריאה הוא בחוסר, בכאב, ברצון להתמלאות. וכמו שכבר ציינו לגבי הרצון ליהנות שטבוע בנו, העיקר בשבילו זה לא להיות ריק, לא להרגיש כאב, לא לסבול. הכאב במצב מסוים מכוון אותו להתפתח, להשתנות, להתקדם למצב יותר טוב. במבט כולל, היום אנחנו חיים בתקופה מיוחדת, שבה אופי הכאב משתנה. אפשר לומר שעד המאה העשרים התפתחנו בצורה אישית, אינדיבידואליסטית, וכל אחד הרגיש את כאביו. מאמצע המאה העשרים התחלנו לגלות שכולנו קשורים במערכת אחת. לא רק בגלל המסחר, הכלכלה, התרבות והתעשייה שהפכו את העולם לכפר גלובלי, ולא רק בגלל האינטרנט והמדיה שהעצימו את המגמה. מבפנים, התחיל להתגלות משהו שקשר את כל בני האדם יחד. במקביל, החלו לצוץ יותר ויותר כאבים, חששות, פחדים, דיכאונות, ייאושים. ואם במאות קודמות זו הייתה נחלת האליטות, היום זה רגיל, כולם חיים על כדורים. והכאבים עוברים בין כולם, משוטטים, מדבקים. העולם מקרין עלינו סרטים רעים, זורק אותנו בין כל מיני מצבים. ואי אפשר לחתוך את הקשר, אי אפשר לסגור את התריסים. זה חודר אלינו בעל כורחנו, רוצים או לא רוצים. מה עושים? כאן באה הגישה האינטגרלית ומסבירה את הדברים. הכאבים של היום אלה בעצם צירים. עולם חדש עומד להיוולד, ואנחנו בתוכו, חדשים. וכל הסבל שבינתיים מורגש, הוא מפני שכל אחד לא רוצה להיות מחובר לאחרים. בהשלמה, בהדדיות, ביחסים חמים ואוהבים. והניגוד בין מגמת ההתפתחות האינטגרלית, לבין הנטייה האגואיסטית שגם היא מתעצמת פלאים, הוא הוא השורש לכל המשברים. בסופו של דבר, הטבע יכריח את המין האנושי לתפקד כמו איברים בגוף אחד, שזה את זה משלימים. ככל שנקדים לתפוס את הדברים, ונבנה בעצמנו קשר אינטגרלי, חיבורים נכונים, כך נסיר את הגבולות הלוחצים. אז, ורק אז ייעלמו מן השורש הכאבים, ובמקומם יבואו מילויים חדשים. בריאות, שמחה, משמעות. הנאה ותענוג עליונים.
בן אדם בונה חץ וקשת ומתייחסים אליו כאילו הוא בונה פצצת אטום. די כבר עם ההפחדות האלו לאנשים שלא מבינים כלום בטכנולוגיה. זה נורא מעצבן אותנו שכן מבינים בטכנולוגיה.
אתם לא יכולים לעשות כתבה על הצהפכה הבאה, טובה או לא- זה תלוי בבני האנוש, שמעלה ומדברת רק על פחדים. זה כמו מהפכת הדפוס, הרכב, החשמל, והאינטרנט!!! אתם נורמלים? זו כתבה חובבנית שלא מגרדת את קצה הציפורן של האטנטלקטואל המצוי!
אנחנו נמצאים בפיתוח טכנולוגית מטורפת גם מפתחים רובטים שיעשו בשבילנו הכל גם בפתוח רכב שיסע לבד גם בינה מלאכותית גם הולוגרמה ועוד מלא פיתוחים בשלל תחומים גם הדפסות של אברים ובניינים במדפסת תלת מימד
ישראלים עובדים יותר מחמורים אם עוצרים לרגע ומסתכלים על אורח החיים שלנו כאן, רואים תמונה ברורה. זמני העבודה שלנו לגמרי לא סבירים, אנשים עומדים שעות בפקקים והקיום מרגיש כמו עבדות ממושכת. עצוב מאוד, ומעיד על כך שהתפתחות הסטארטאפים ותחומי הקִדמה האחרים, שהם כביכול חיוביים לנו ולחברה האנושית בכלל, לא הופכים את החיים של האדם לטובים, קלים, בטוחים. להפך, יותר ויותר קשה לו לכייל את החיים. כך ימשיך ויהיה עד שלא נסכים יותר עם המצב ונחליט שזה לא הכיוון הנכון לחיים, נתחיל להגביל את הקיום העצבני שלנו ולהכניס בו חוקים אחרים, שבהם העיקר יהיה האדם עם המשפחה והילדים. מקור הבעיה הוא לא בשעות העבודה כשלעצמן, אלא ביחס שלנו לחיים. את היחס לחיים אנחנו צריכים לשנות ומכאן ייגזר כל השאר. האירופאים לדוגמה עובדים פחות שעות, כי הגישה שלהם למציאות, לעצמם, למהות החיים ולמטרתם, שונה. הם רוצים יותר ליהנות מהחיים, הם יותר מאוזנים. אבל ביהודים טמונים רצונות גדולים יותר, עבים, כאלו שלא נותנים מנוחה. אפילו באותו יום אחד בשבוע שהיהודים אמורים לנוח בו, הם לא מסוגלים. כלומר, זה לא יוקר המחיה שבגללו אנחנו רצים, אלא משהו נפשי פנימי. אז להיות כמו האירופאים, לא נהיה, כי הרצון הגדול, האגו שלנו שולט עלינו מלמעלה ולא נותן לנו לנוח, לשחק עם הילדים, ללכת לפארק, ליער. הדרך לאיזון אצלנו לא טמונה בהעתקה והדבקה מאומות אחרות, אלא בהבנה מי אנחנו, ועבור מה אנחנו עובדים. יש לנו עבודה גדולה מאוד וחשובה לעשות. עבודתנו, כמו שכתוב, היא להקים חברת מופת שתהיה אור לגויים. לכן העבודה הפיזית שלנו, תהיה אשר תהיה, צריכה להיות מלווה בעבודה מחשבתית: לחשוב שדרך העבודה שלי אני קשור לכל העם שלי, העם שלי קשור אליי, וביחד אנחנו בונים חברה שהעיקר בה הוא היחסים, בין בני זוג, בתוך המשפחה, בין כל חברי האומה, כאשר לכולנו מטרה משותפת. מתוך כך יתאזנו שעות העבודה הגשמית מאליהן, כי סדרי החשיבות ישתנו בהתאם.
בתכנות ועזרה בקטעי קוד , הוא מצויין
הוא לימד אותי את כל מה שאני יודע ב python
אני בכיתה ה' ואני הייתי ב"קרב תכנות" עם מישהו בן 22 וניצחתי אותו
זה לא צ"אט....זה בינה מלאכותית...וזה הורס לנו את הדימיון
ואת החשיבה היצירתית של האדם!!! ממש בינה מלאכותית
זה סתם עוד משהו שמפריע ונכנס לחיים שלנו.
גם אני התמכרתי אליו ❤
בתחילת השבוע הזה או שעבר אני כבר לא זוכר שיחקתי איתו משחקים
של מצבי תפקידים ועוד וממש נהנתי.
אייך מגיעים אליו?
כמות השאלות שהיו לי שלא היו ראויות מספיק לגוגל (כנראה מספציפיות) שפשוט נפתרו מאז שהגיע chatGPT לעולם הופך את השימוש לפשוט מדהים
אנשים נהיים עצלנים יותר מיום ליום....
אמאלה 😮
גם מכוניות מסוגלות לעולל נזקים לחיינו ועדין אין שום סינון על מי יכול להחזיק ברשיון נהיגה- מספיק לעבור טסט. גם נשק חם. גם נשק קר.
אין נזק אחד שבני אדם גרמו, ואיננו פרי של בינה טבעית אנושית.
אז האחראים לנזקים אלה בני אדם, ואינם בינה מלאכותית שאיננה אלא כלי להעצים אותנו כמו גם מכוניות. נסיון לשלוט בבינה מלאכותית ניטראלית, יביא לפיתוח של בינה מלאכותית שמיועדת למטרות רעות by design. אף אחד לא הולך למנוע ממני לקנות RTX 4080 ולהשתמש בו כדי לסרוק ת'אינטרנט. זה קומודיטי תמורת 1200 דולר במועד ההשקה.
ישראלים עובדים יותר מחמורים
אם עוצרים לרגע ומסתכלים על אורח החיים שלנו כאן, רואים תמונה ברורה. זמני העבודה שלנו לגמרי לא סבירים, אנשים עומדים שעות בפקקים והקיום מרגיש כמו עבדות ממושכת. עצוב מאוד, ומעיד על כך שהתפתחות הסטארטאפים ותחומי הקִדמה האחרים, שהם כביכול חיוביים לנו ולחברה האנושית בכלל, לא הופכים את החיים של האדם לטובים, קלים, בטוחים. להפך, יותר ויותר קשה לו לכייל את החיים.
כך ימשיך ויהיה עד שלא נסכים יותר עם המצב ונחליט שזה לא הכיוון הנכון לחיים, נתחיל להגביל את הקיום העצבני שלנו ולהכניס בו חוקים אחרים, שבהם העיקר יהיה האדם עם המשפחה והילדים.
מקור הבעיה הוא לא בשעות העבודה כשלעצמן, אלא ביחס שלנו לחיים. את היחס לחיים אנחנו צריכים לשנות ומכאן ייגזר כל השאר. האירופאים לדוגמה עובדים פחות שעות, כי הגישה שלהם למציאות, לעצמם, למהות החיים ולמטרתם, שונה. הם רוצים יותר ליהנות מהחיים, הם יותר מאוזנים. אבל ביהודים טמונים רצונות גדולים יותר, עבים, כאלו שלא נותנים מנוחה. אפילו באותו יום אחד בשבוע שהיהודים אמורים לנוח בו, הם לא מסוגלים. כלומר, זה לא יוקר המחיה שבגללו אנחנו רצים, אלא משהו נפשי פנימי.
אז להיות כמו האירופאים, לא נהיה, כי הרצון הגדול, האגו שלנו שולט עלינו מלמעלה ולא נותן לנו לנוח, לשחק עם הילדים, ללכת לפארק, ליער. הדרך לאיזון אצלנו לא טמונה בהעתקה והדבקה מאומות אחרות, אלא בהבנה מי אנחנו, ועבור מה אנחנו עובדים.
יש לנו עבודה גדולה מאוד וחשובה לעשות. עבודתנו, כמו שכתוב, היא להקים חברת מופת שתהיה אור לגויים. לכן העבודה הפיזית שלנו, תהיה אשר תהיה, צריכה להיות מלווה בעבודה מחשבתית: לחשוב שדרך העבודה שלי אני קשור לכל העם שלי, העם שלי קשור אליי, וביחד אנחנו בונים חברה שהעיקר בה הוא היחסים, בין בני זוג, בתוך המשפחה, בין כל חברי האומה, כאשר לכולנו מטרה משותפת. מתוך כך יתאזנו שעות העבודה הגשמית מאליהן, כי סדרי החשיבות ישתנו בהתאם.
אם אני לא טועה ב2022 החוב של מדינת ישראל הפך להיות קרוב לטריליון שקלים צריך להתכונן למה זה עומד להיות קשה יותר
wait until chatgpt will replace you at work and you'll be working at McDonald's
Chatgpt will replace everyone in McDonald’s as well 🤷🏻♂️
@@alexkasparov7880 chat gpt cannot replace man power by flipping burgers at least not yet.
good thing.
בעוד כמה שנים אנשים כבר לא ידעו איך לחשוב לבד!!
ויהיו תלויים "בבינה המלאכותית"...זה מצחיק עד כמה זה עצוב!!!
איך הורסים לנו את הנשמה השכל והחשיבה היצירתית של האנושות!!!
משום מה רק אנשים מוזרים מוצאים בזה עניין
תוך שנה כולם ימצאו בזה עיניין.
זה יעיל כמו מנוע חיפוש של גוגל.
אם היית מתנסה כמה וכמה פעמים בזה היית מבין.
היכולת לשאול שאלות ואז לשוחח על התשובה כמו עם אדם היא חסרת אח ורע, למעט שיחה עם אדם אחר.
אולי זה רק האנשים המוזרים שמדברים על זה בחדשות🤷
מרתק !
לגבי גיל תמרי ואל ג'זירא,,,,,
למה תמיד בומרים עושים את הכתבות האלה? אילון מאסק באמת חתם על העצומה הזאת,אבל לפני שבוע הוא הודיע שהוא גם מפתח צ'אט כזה משלו.
את זה למשל לא אמרו בכתבה..
כל אנשי החדשות טכנופובים, וכל כמה זמן עושים כתבה שמעודדת טכנופוביה, עכשיו כשבינה מלאכותית הולכת להיות בכל מקום הם צריכים להפסיק להיות דינוזאורים, אבל לא נראה לי שהם עושים את זה כי רואים איזה חובבנים הם מראיינים, פשוט נחכה שיחליפו את הכתבים בינה מלאכותית ואז אולי נקבל כתבות נורמאליות
מאיפה מגיעה תחושת הכאב? מה תפקידה? מה ההבדל בין הכאבים של היום לכאבים שהורגשו בעבר? אפשר לעשות משהו כדי להבטיח שיהיו פחות כאבים מחר? הסתכלות רחבה, מנקודת המבט של הגישה האינטגרלית.
החומר היסודי שממנו בנוי כל אובייקט בטבע הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות, רצון להתקיים בטוב. הרצון הזה גורם להתרחק מסבל, ולהתקרב למה שנראה מועיל. ככל שהרצון ליהנות שביצור מסוים מפותח, כך הוא בונה מערכות מתקדמות יותר שידאגו לשלומו ולמצבו.
מערכת העצבים, היא במיוחד כזו. מדובר במערכת רב-גוונית ורב-שכבתית, שקשורה למערכות אחרות. כך לדוגמה, אם מצב רוחו של אדם משתנה, הוא יכול לא להרגיש כאב. בנוסף, לפעמים אפשר כמו לתכנת את מערכת העצבים כך שמשהו מסוים לא יעורר תחושת כאב, ואפילו יורגש כמהנה.
באופן כללי, הכאב שומר עלינו. אם לא היה כאב, לא היינו מרגישים מה קורה בגופנו. כך למשל, היינו יכולים להכניס את היד לאש, לא להרגיש כאב מכך שהיא נשרפת, ולהינזק. כמו כן, הייתה יכולה להתפתח בתוך גופנו מחלה, וללא תחושת כאב לא היינו מודעים לקיומה וניגשים לטפל בה. כשמשהו כואב, הטבע מאותת לנו על תקלה.
הכאב מתפרס לכל מיני רמות, ולפעמים קשה להבדיל ביניהן. כאב פיזי, גופני, נפשי ורוחני, כאב מהעבר ומהעתיד, כאב אצלנו או אצל מישהו שאנחנו אוהבים או שונאים. כך הכאב חורג מגבולות הגוף שלנו עצמנו, ומגיע ממערכות חיצוניות שאליהן אנחנו קשורים. טיב הקשר שלנו איתן קובע מה נרגיש בכל פעם, מכאב ועד שמחה. כך למשל אימא מרגישה כאב, כשמשהו כואב לילדיה.
מבחינת הרצון לקבל שהזכרנו קודם, הרצון ליהנות, אצלו הכול מסתכם לחשבון פשוט: כשהוא מלא טוב לו, וכשהוא ריק מורגש כאב. ויש בזה כמובן דרגות.
עוד נקודה חשובה להבנה היא שהכאב מתחיל במצבים שאנחנו מרגישים את עצמנו. לצורך המחשה, נניח שאנחנו עכשיו יושבים על איזה כיסא. מתי נוחה לנו הישיבה? כששום דבר לא לוחץ מדי. אנחנו מרגישים את הגוף שלנו מוגבל על ידי הכיסא, וזה נותן לנו הגדרת מציאות ברורה. אבל, אם מידת הלחץ של הכסא תעבור את הגבול הדק הזה, אז תתחיל תחושה לא נעימה. כך ממש, לכל חוש וחוש יש הרגשת טווח מסוים שבו טוב לאדם. מתחת לגבולות הטווח הזה, הדבר לא מורגש כלל כקיים, ומעל לו הוא מורגש כקיים יותר מדי. וכשמורגש כאב, זה מצביע על כך שחרגנו מגבולות אותו הטווח.
אגב, אפשר לראות משהו דומה גם במערכות יחסים: בני זוג לא יכולים לחיות בלי לריב ולכאוב מדי פעם, הם צריכים להרגיש את הגבולות, לראות איפה הם נכנסים זה בתוך זה, ואיפה עוד דרושים תיקונים.
בכל התרבות האנושית, בסיפורים, במחזות, בסרטים, רובן המוחלט של היצירות עוסק בכאבים, בתחושות לא נעימות. דרך הכאב אנחנו מרגישים את העולם, כי כל יסוד הבריאה הוא בחוסר, בכאב, ברצון להתמלאות. וכמו שכבר ציינו לגבי הרצון ליהנות שטבוע בנו, העיקר בשבילו זה לא להיות ריק, לא להרגיש כאב, לא לסבול. הכאב במצב מסוים מכוון אותו להתפתח, להשתנות, להתקדם למצב יותר טוב.
במבט כולל, היום אנחנו חיים בתקופה מיוחדת, שבה אופי הכאב משתנה. אפשר לומר שעד המאה העשרים התפתחנו בצורה אישית, אינדיבידואליסטית, וכל אחד הרגיש את כאביו. מאמצע המאה העשרים התחלנו לגלות שכולנו קשורים במערכת אחת. לא רק בגלל המסחר, הכלכלה, התרבות והתעשייה שהפכו את העולם לכפר גלובלי, ולא רק בגלל האינטרנט והמדיה שהעצימו את המגמה. מבפנים, התחיל להתגלות משהו שקשר את כל בני האדם יחד. במקביל, החלו לצוץ יותר ויותר כאבים, חששות, פחדים, דיכאונות, ייאושים. ואם במאות קודמות זו הייתה נחלת האליטות, היום זה רגיל, כולם חיים על כדורים. והכאבים עוברים בין כולם, משוטטים, מדבקים. העולם מקרין עלינו סרטים רעים, זורק אותנו בין כל מיני מצבים. ואי אפשר לחתוך את הקשר, אי אפשר לסגור את התריסים. זה חודר אלינו בעל כורחנו, רוצים או לא רוצים.
מה עושים?
כאן באה הגישה האינטגרלית ומסבירה את הדברים. הכאבים של היום אלה בעצם צירים. עולם חדש עומד להיוולד, ואנחנו בתוכו, חדשים. וכל הסבל שבינתיים מורגש, הוא מפני שכל אחד לא רוצה להיות מחובר לאחרים. בהשלמה, בהדדיות, ביחסים חמים ואוהבים. והניגוד בין מגמת ההתפתחות האינטגרלית, לבין הנטייה האגואיסטית שגם היא מתעצמת פלאים, הוא הוא השורש לכל המשברים.
בסופו של דבר, הטבע יכריח את המין האנושי לתפקד כמו איברים בגוף אחד, שזה את זה משלימים. ככל שנקדים לתפוס את הדברים, ונבנה בעצמנו קשר אינטגרלי, חיבורים נכונים, כך נסיר את הגבולות הלוחצים. אז, ורק אז ייעלמו מן השורש הכאבים, ובמקומם יבואו מילויים חדשים. בריאות, שמחה, משמעות. הנאה ותענוג עליונים.
1. אם הם משתמשים בעברית, סימן שהם לא יודעים מה הם עושים.
2. גוגל בארד טוב יותר.
אנשים הפסיקו לחשוב, כיבו את המוח וזרקו את המפתחות לים
בן אדם בונה חץ וקשת ומתייחסים אליו כאילו הוא בונה פצצת אטום. די כבר עם ההפחדות האלו לאנשים שלא מבינים כלום בטכנולוגיה.
זה נורא מעצבן אותנו שכן מבינים בטכנולוגיה.
איזה מכור עדיין כותב לצ'אט בעברית? התוצאות הכי טובות מתקבלות באנגלית.
רואים שזה רק בשביל הכתבה
01:40 Bruh...👀
אתה עדיין כתב אלגזירה
אוי ואבוי לנו
צריך להפוך את הפייק נוז ללא חוקי עם ענישה מסוכן מאוד מה שזה יכול לעשות
המעצבנים האלה עושים עומס יתר ואז אני לא יכול ליכנס לזה
אז תשלם..
אני חייב להפסיק עם הסמים...אני אוכל סרטים...חחחחחח
חחחח זה העתידד😂
הקטע עם התמונות שלא נדע מה אמיתי ומה לא, אמרו בדיוק אותו הדבר על פוטושופ לפני 10 שנים
הכל בסדר אין מה להיכנס כל הזמן לפניקה
ממש לא אותו הדבר, רואים שה AI מייצר תמונות שנראות אמינות
די כבר להכניס אנשים לפאניקה מהבינה מלאכותית 🙄
אתם לא יכולים לעשות כתבה על הצהפכה הבאה, טובה או לא- זה תלוי בבני האנוש, שמעלה ומדברת רק על פחדים.
זה כמו מהפכת הדפוס, הרכב, החשמל, והאינטרנט!!!
אתם נורמלים? זו כתבה חובבנית שלא מגרדת את קצה הציפורן של האטנטלקטואל המצוי!
שץףשלנהגיגגללסמסננססצגלגחגנסמ🥨🍍🥨🍍🍠🍊🫚🍐🍠🍉🥝🥨🍅🥖🥒🥖🍅🍅
לעצלנים בלבד
אנחנו נמצאים בפיתוח טכנולוגית מטורפת גם מפתחים רובטים שיעשו בשבילנו הכל גם בפתוח רכב שיסע לבד גם בינה מלאכותית גם הולוגרמה ועוד מלא פיתוחים בשלל תחומים גם הדפסות של אברים ובניינים במדפסת תלת מימד
חלאס, הרסתם את העולם עם השטויות האלה
1:50 סך הכל נראה בנאדם נורמלי לחלוטין (חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח)
אני עד עכשיו צוחק חחח
לכו תזד### במקום לדבר עם הצאט
ישראלים עובדים יותר מחמורים
אם עוצרים לרגע ומסתכלים על אורח החיים שלנו כאן, רואים תמונה ברורה. זמני העבודה שלנו לגמרי לא סבירים, אנשים עומדים שעות בפקקים והקיום מרגיש כמו עבדות ממושכת. עצוב מאוד, ומעיד על כך שהתפתחות הסטארטאפים ותחומי הקִדמה האחרים, שהם כביכול חיוביים לנו ולחברה האנושית בכלל, לא הופכים את החיים של האדם לטובים, קלים, בטוחים. להפך, יותר ויותר קשה לו לכייל את החיים.
כך ימשיך ויהיה עד שלא נסכים יותר עם המצב ונחליט שזה לא הכיוון הנכון לחיים, נתחיל להגביל את הקיום העצבני שלנו ולהכניס בו חוקים אחרים, שבהם העיקר יהיה האדם עם המשפחה והילדים.
מקור הבעיה הוא לא בשעות העבודה כשלעצמן, אלא ביחס שלנו לחיים. את היחס לחיים אנחנו צריכים לשנות ומכאן ייגזר כל השאר. האירופאים לדוגמה עובדים פחות שעות, כי הגישה שלהם למציאות, לעצמם, למהות החיים ולמטרתם, שונה. הם רוצים יותר ליהנות מהחיים, הם יותר מאוזנים. אבל ביהודים טמונים רצונות גדולים יותר, עבים, כאלו שלא נותנים מנוחה. אפילו באותו יום אחד בשבוע שהיהודים אמורים לנוח בו, הם לא מסוגלים. כלומר, זה לא יוקר המחיה שבגללו אנחנו רצים, אלא משהו נפשי פנימי.
אז להיות כמו האירופאים, לא נהיה, כי הרצון הגדול, האגו שלנו שולט עלינו מלמעלה ולא נותן לנו לנוח, לשחק עם הילדים, ללכת לפארק, ליער. הדרך לאיזון אצלנו לא טמונה בהעתקה והדבקה מאומות אחרות, אלא בהבנה מי אנחנו, ועבור מה אנחנו עובדים.
יש לנו עבודה גדולה מאוד וחשובה לעשות. עבודתנו, כמו שכתוב, היא להקים חברת מופת שתהיה אור לגויים. לכן העבודה הפיזית שלנו, תהיה אשר תהיה, צריכה להיות מלווה בעבודה מחשבתית: לחשוב שדרך העבודה שלי אני קשור לכל העם שלי, העם שלי קשור אליי, וביחד אנחנו בונים חברה שהעיקר בה הוא היחסים, בין בני זוג, בתוך המשפחה, בין כל חברי האומה, כאשר לכולנו מטרה משותפת. מתוך כך יתאזנו שעות העבודה הגשמית מאליהן, כי סדרי החשיבות ישתנו בהתאם.