אם לא היה נעים לך שהילד שומע את המילים האלה, רואים שלא צילמו אותם ביחד כשהוא מספר לו את הסיפור, צילמו אותו מספר את זה מהזווית של הילד ואחרי זה צילמו את הילד לבד וערכו את זה.. אין סיכוי שההורים שלו היו נותנים לו לשמוע תמילים האלה ועוד בטלוויזיה
להיות יהודי כל אדם תופס את העולם קצת אחרת, וגם יהודים תופסים את העולם קצת אחרת מלא-יהודים. מהו בדיוק השוני, בהרגשה, בצורת המחשבה, ביחס למציאות? מה מאפשר ליהודים לזכות בהצלחות כה רבות? איך אפשר למקסם את מימוש הפוטנציאל היהודי? מספר תובנות מחכמת הקבלה. הרגשה עצמית היא דבר שנמדד ביחס לסביבה, והיא מתפתחת באדם לאורך השנים. תינוק מתחיל להתפתח על ידיה של אימו, בהמשך הוא מגלה בני משפחה נוספים שאוהבים אותו ורוצים בטובתו. עם יציאתו מחיק המשפחה, הוא נתקל בכל מיני צורות יחסים, ולומד שלא כולם מתייחסים אליו בשווה. יש שמתייחסים אליו טוב, אחרים פחות. יהודי שגדל בין אומות העולם, מגלה שמתייחסים אליו בצורה מיוחדת לא מפני שהוא אישיות כזו או אחרת, אלא מעצם השתייכותו לעם ישראל. הסובבים אותו מראים לו שהוא אינו כמוהם, שיש ביניהם ריחוק ואפילו שנאה כלפיו. למה? יכולות להיות בפיהם כל מיני סיבות, אבל בשורה התחתונה פשוט אומרים לו שלא אוהבים אותו בגלל שהוא יהודי. נקודה. במהלך חייו הוא מגלה שגם כשהוא מצניע את יהדותו, יש שמזהים אותו לפי התנהגותו. לפי חכמת הקבלה כך הם פני הדברים, מכיוון שבמקורם היהודים באמת יצאו משורש שונה מכל יתר באי עולם. במה מדובר? מצד הטבע, האדם בנוי מחומר בסיסי שנקרא "רצון לקבל הנאה ותענוג", או בקיצור אגו. הטבע האגואיסטי הזה מכוון את האדם לחשוב על עצמו, ואיך יוכל לנצל להנאתו את כל מה שסביבו. יהודי, לעומת זאת, מקורו בשורש אחר שמכוון לחשוב כל הזמן רק על איך להיטיב עם הזולת. אמנם היהודי של היום בדרך כלל רחוק מכך, אבל זה מה שטמון בשורשיו. היסוד היהודי מגיע מאברהם איש החסד, והוא מושתת על תפיסה של אחדות הכול, חיבור כל חלקי המציאות למערכת אחת. משום כך, יהודים ניחנו בראיית עולם גלובלית, קוסמופוליטית, כוללת. במאמרו "הערבות", כותב גדול המקובלים במאה העשרים, הרב יהודה אשלג (בעל הסולם): "האומה הישראלית נתקנה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו... שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו". הוא גם מדגיש כי "העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת, הוא הסולם לתכלית הבריאה". בעבר עם ישראל התקיים לזמן מה בגובה הרוחני של "ואהבת לרעך כמוך", אך כשהאגו התנפח התעוררה שנאת חינם שהחריבה את רשת הקשר ההדדי בקרב העם. מאז החורבן, כל יהודי נמצא בפיצול פנימי: מצד אחד יש לו אגו כמו כולם ואף מוגבר הרבה יותר, מצד שני כלי התפיסה הפנימיים שלו מסודרים לראיית עולם מתקדמת יותר, אינטגרלית. זו הסיבה לכך שיהודים מצליחים מאוד. למעשה, יהודים יכולים להצליח פי מיליון, כי ההכנות שיש בהם מצד הטבע הן לתפיסה בלתי מוגבלת. מימוש מלא של הפוטנציאל הזה דורש שיטה לפיתוח היכולת לחשוב בכיוון לא-אגואיסטי, כלומר "מה טוב לזולת, מה טוב לכולם". בהגדרה רוחנית, יהודי, מלשון ייחוד, הוא מי ששואף לייחד, לחבר, להתעלות מגבולות האגואיזם הצר ולראות את כל חלקי המציאות כאברים שונים בגוף אחד. אל הרמה הזו יכול להעפיל כל אדם בעולם שמתעורר בו הרצון לכך. לראייה, לאורך ההיסטוריה רבים מאומות העולם הצטרפו לעם ישראל. ביניהם היו אונקלוס הַגֵר, רבי עקיבא שהיה בן גֵרים, רות המואבייה שנעשתה לסבתא רבתא של דוד המלך - דמויות שהפכו למרכזיות בחיי העם היהודי. אמנם נטייתו הטבעית של האדם היא לחשוב על עצמו, אך מהות ההתפתחות היא להרגיש שאני זה לא רק אני אלא כל המציאות, והיא לא רק שלי אלא של כולם. בשיא התפתחותו האדם מגלה את כל המציאות, כל העולמות, כל הנבראים, בכל הצורות - כמכלול אחד שמתמלא עם אור אחד. מדובר בתפיסת מציאות עליונה, אינטגרלית, שלמה ונצחית, ועל המצב הנעלה הזה נאמר בנביא: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט). אם כן, להיות יהודי זה לא סטטוס מולד, אלא רמה התפתחותית שאליה צריך להעפיל. יהודי הוא מי ששם לו למטרה לאחד את כל באי עולם בקשרי אהבה ונתינה טהורה, לצורך גילוי מחשבת הבריאה. מן המקורות "במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכול בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכול, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלמות והשכר המקווה". בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", א', הסתכלות פנימית, ח' "בגמר התיקון אז יהיה 'הוא אחד ושמו אחד', משום שאז כבר יהיו הנבראים ראויים לקבל את כל הטוב, מה שחשב בעדם". הרב"ש - הרב ברוך שלום אשלג, מאמר "הוא ושמו אחד" "למה נקרא שמו [של מרדכי] יהודי? לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם". מדרש רבה, מגילת אסתר, פרשה ו, פסקה ב
וואו וואו וואו.. גמרתם לי את החיים.
לא נורמלי. אין דברים כאלו!
אני לא מפסיק לבכות פה!
ענקקקקקקק
חבורת גאונים
לאחד אותם עם קצרים
אחד הסצנות הכי מצחיקות בישראל
מצחיק כל פעם מחדש חחח
אחלה תוכנית במיוחד שי גולדשטיין
דייייי אני לא יכול זה כזה גאוניי!!!!!!
רגע, מה זה צ'יזבט בדיוק?
אם לא היה נעים לך שהילד שומע את המילים האלה, רואים שלא צילמו אותם ביחד כשהוא מספר לו את הסיפור, צילמו אותו מספר את זה מהזווית של הילד ואחרי זה צילמו את הילד לבד וערכו את זה.. אין סיכוי שההורים שלו היו נותנים לו לשמוע תמילים האלה ועוד בטלוויזיה
MrLidorm12 אחי כל פעם שעשו ביפ הוא לא אמר מילה גסה פשוט לא רצו שידעו שהוא לא באמת אומר את זה נגיד באתי לה וטמרשמלו משהו כזה
אבל איפה הסוף של הצ'יזבט?!
Erez Asherov תוכל לראות את הסוף של הצ'יזבט באתר הפורנו הקרוב למחשבך
להיות יהודי
כל אדם תופס את העולם קצת אחרת, וגם יהודים תופסים את העולם קצת אחרת מלא-יהודים. מהו בדיוק השוני, בהרגשה, בצורת המחשבה, ביחס למציאות? מה מאפשר ליהודים לזכות בהצלחות כה רבות? איך אפשר למקסם את מימוש הפוטנציאל היהודי? מספר תובנות מחכמת הקבלה.
הרגשה עצמית היא דבר שנמדד ביחס לסביבה, והיא מתפתחת באדם לאורך השנים. תינוק מתחיל להתפתח על ידיה של אימו, בהמשך הוא מגלה בני משפחה נוספים שאוהבים אותו ורוצים בטובתו. עם יציאתו מחיק המשפחה, הוא נתקל בכל מיני צורות יחסים, ולומד שלא כולם מתייחסים אליו בשווה. יש שמתייחסים אליו טוב, אחרים פחות.
יהודי שגדל בין אומות העולם, מגלה שמתייחסים אליו בצורה מיוחדת לא מפני שהוא אישיות כזו או אחרת, אלא מעצם השתייכותו לעם ישראל. הסובבים אותו מראים לו שהוא אינו כמוהם, שיש ביניהם ריחוק ואפילו שנאה כלפיו. למה? יכולות להיות בפיהם כל מיני סיבות, אבל בשורה התחתונה פשוט אומרים לו שלא אוהבים אותו בגלל שהוא יהודי. נקודה. במהלך חייו הוא מגלה שגם כשהוא מצניע את יהדותו, יש שמזהים אותו לפי התנהגותו.
לפי חכמת הקבלה כך הם פני הדברים, מכיוון שבמקורם היהודים באמת יצאו משורש שונה מכל יתר באי עולם. במה מדובר? מצד הטבע, האדם בנוי מחומר בסיסי שנקרא "רצון לקבל הנאה ותענוג", או בקיצור אגו. הטבע האגואיסטי הזה מכוון את האדם לחשוב על עצמו, ואיך יוכל לנצל להנאתו את כל מה שסביבו. יהודי, לעומת זאת, מקורו בשורש אחר שמכוון לחשוב כל הזמן רק על איך להיטיב עם הזולת. אמנם היהודי של היום בדרך כלל רחוק מכך, אבל זה מה שטמון בשורשיו.
היסוד היהודי מגיע מאברהם איש החסד, והוא מושתת על תפיסה של אחדות הכול, חיבור כל חלקי המציאות למערכת אחת. משום כך, יהודים ניחנו בראיית עולם גלובלית, קוסמופוליטית, כוללת.
במאמרו "הערבות", כותב גדול המקובלים במאה העשרים, הרב יהודה אשלג (בעל הסולם): "האומה הישראלית נתקנה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו... שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו". הוא גם מדגיש כי "העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת, הוא הסולם לתכלית הבריאה".
בעבר עם ישראל התקיים לזמן מה בגובה הרוחני של "ואהבת לרעך כמוך", אך כשהאגו התנפח התעוררה שנאת חינם שהחריבה את רשת הקשר ההדדי בקרב העם. מאז החורבן, כל יהודי נמצא בפיצול פנימי: מצד אחד יש לו אגו כמו כולם ואף מוגבר הרבה יותר, מצד שני כלי התפיסה הפנימיים שלו מסודרים לראיית עולם מתקדמת יותר, אינטגרלית. זו הסיבה לכך שיהודים מצליחים מאוד.
למעשה, יהודים יכולים להצליח פי מיליון, כי ההכנות שיש בהם מצד הטבע הן לתפיסה בלתי מוגבלת. מימוש מלא של הפוטנציאל הזה דורש שיטה לפיתוח היכולת לחשוב בכיוון לא-אגואיסטי, כלומר "מה טוב לזולת, מה טוב לכולם".
בהגדרה רוחנית, יהודי, מלשון ייחוד, הוא מי ששואף לייחד, לחבר, להתעלות מגבולות האגואיזם הצר ולראות את כל חלקי המציאות כאברים שונים בגוף אחד. אל הרמה הזו יכול להעפיל כל אדם בעולם שמתעורר בו הרצון לכך. לראייה, לאורך ההיסטוריה רבים מאומות העולם הצטרפו לעם ישראל. ביניהם היו אונקלוס הַגֵר, רבי עקיבא שהיה בן גֵרים, רות המואבייה שנעשתה לסבתא רבתא של דוד המלך - דמויות שהפכו למרכזיות בחיי העם היהודי.
אמנם נטייתו הטבעית של האדם היא לחשוב על עצמו, אך מהות ההתפתחות היא להרגיש שאני זה לא רק אני אלא כל המציאות, והיא לא רק שלי אלא של כולם. בשיא התפתחותו האדם מגלה את כל המציאות, כל העולמות, כל הנבראים, בכל הצורות - כמכלול אחד שמתמלא עם אור אחד. מדובר בתפיסת מציאות עליונה, אינטגרלית, שלמה ונצחית, ועל המצב הנעלה הזה נאמר בנביא: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט).
אם כן, להיות יהודי זה לא סטטוס מולד, אלא רמה התפתחותית שאליה צריך להעפיל. יהודי הוא מי ששם לו למטרה לאחד את כל באי עולם בקשרי אהבה ונתינה טהורה, לצורך גילוי מחשבת הבריאה.
מן המקורות
"במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכול בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכול, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלמות והשכר המקווה".
בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", א', הסתכלות פנימית, ח'
"בגמר התיקון אז יהיה 'הוא אחד ושמו אחד', משום שאז כבר יהיו הנבראים ראויים לקבל את כל הטוב, מה שחשב בעדם".
הרב"ש - הרב ברוך שלום אשלג, מאמר "הוא ושמו אחד"
"למה נקרא שמו [של מרדכי] יהודי? לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם".
מדרש רבה, מגילת אסתר, פרשה ו, פסקה ב
הומור הומור,אבל משהו היה לא נעים לראות את הסצנה הזו
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח חזק!!!!!
וואי וואי וואי!!! מתי זה משודר בכלל?
רגע, מה זה צ'יזבט בדיוק? XDDDDDDDDDDD
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
הופך אותה ככה , הופך אותה ככה
גאוני
כשפותחים את הפה יותר מדי ועונים על מה שלא שאלו ולא בירר על מה שאלו
@Chulnt וואלה? ...סבבה
זהו שיבוש של המילה - קאזזאב - בערבית שפירושה "שקר" או "כזב".
בתקופת הפלמ"ח, החברה היו יושבים בקומזיץ ומספרים סיפורי גבורה והרפתקאות שלא היו ולא
נבראו.
MindRiot666 אתה יודע שלא באמת שאלו מה זה צ'יזבט...
לא יודע אם זה שיבוש, זה נראה לי יותר ביסוס
חחחחחחחחחחחחחחחח מה זה ציזבט בידיוק חחחחחחחחח
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
חחחחח..
😂
חחחחחח
חחחחחחחח
=O חחחחחחחחחחחחחח
חחחחחחחחחחחחחח
הגזמתם! לא סתם קראו לזה לא לפני הילדים,למה משחק פה קטין?
כלכך נמוך, לא מתוחכם, לא מצחיק.