זה הישראלי הישן לפני כל המושחתות הרקובה וכל המערכת. גדל כשהארץ עוד הייתה שפויה ומאוזנת נכון, לא היה רכבת קלה כשהיה ילד. אבל הכל כולל הדואר היה יעיל פי 200!
לשכוח מהזיכרון אולי אתם מספיק מבוגרים כדי לזכור איך למדו פעם בבית הספר או לפחות ראיתם בסרטים: היה צריך לשנן ולזכור הכול. היסטוריה וגיאוגרפיה, פיזיקה וחשבון, שפות, נוסחאות, הכול. למה? כי כמה שזוכרים יותר, יודעים יותר; מה שהצלחת להכניס בקופסה של המוח ולשתול בזיכרון זה מה שיש לך. אבל בתקופה זאת של חיינו אפשר לשכוח מהזיכרון. אנחנו לא צריכים לזכור יותר - לא מפות, לא משוואות, לא מי שלט באנגליה במאה ה-15, לא מתי היה מרד בר-כוכבא ולא מי כתב את "האידיוט". הכול מאוחסן לבטח בזיכרון ממוחשב, זמין לשליפה מהירה. האם זה אומר שהשכל שלנו בסכנת התנוונות? שאנחנו הולכים להיות עדר של אידיוטים? לא ולא. להיפך, מיום ליום אנחנו מכופפים את הברכיים לקראת קפיצה אבולוציונית מרהיבה, שנגיע איתה לשמיים. עד עכשיו התקדמנו במעלה המפרך של האבולוציה תוך הישענות על השכל שהיה בעינינו כלי משוכלל, נזר הבריאה. טרחנו לטפח ולפתח את השכל שבתמורה העניק לנו את כל היצירות הגדולות, את הפילוסופיות והמדעים, הרפואה והטכנולוגיה, שחרר אותנו מהצורך לזכור וגם נתן בידינו כלים מתוחכמים להרוג אחד את השני בקלי קלות. זאת אומרת, השכל הביא לעולם כמה גבעות של יופי, והרבה שטחי ביצה טובעניים של אומללות. כל הנשגבות השכלית לא הועילה לסדר לנו עולם נאור, קורן ומאושר. אז כרגע אנחנו עומדים לקפוץ אבולוציונית בעזרת מערכת אחרת: מערכת רגשית. ההערכה לשכל תלך ותרד וההערכה לרגש תצמח ותגדל; אדם יימדד לפי העומק הרגשי שלו; ככל שהוא יהיה עמוק יותר, כך האדם יוכל להתקשר ביתר עוצמה לרשת הרגשות של הכלל, ללב האנושות. השכל לא יתבטל מהעולם, הוא פשוט יפסיק לחשב קואורדינטות להטלת פצצות, ולא יהיה מוכתר ונערץ כשלעצמו. הוא יתכווץ למידותיו הנכונות כמשרת נאמן לרגש, כיועץ לקשר רגשי עמוק בין בני אדם. הוא ימציא תחבולות לאדם איך לצאת מתוך עורו ולהרגיש את הזולת, הוא יעשה חשבונות איך לייצר חום הדדי בינו לשאר בני אדם. כאשר ייווצר האיזון הנכון בין המוח והלב תתבצע הקפיצה שתביא אותנו ל"שמיים" - לקשר לבבי בינינו שיהפוך בית לכוח העליון, משכן לשכינה.
גיל ההתבגרות: גיבוש הזהות העצמית גיל ההתבגרות. אם נבין לעומק מה עובר על הילדים כבר משנותיהן הראשונות, נוכל לעזור להם לגבש אישיות. על קליטת תבניות, על שינויים ועל ספקות, על חיבור בין אנשים ועל המפתח להצלחות גדולות. בשנות הילדות, הילד סופג התרשמויות. מצד הטבע, יש לו רצון לקלוט את העולם לתוכו, למלא את הזיכרון, השכלי והרגשי, בכל מיני הבחנות. הוא רואה סביבו כל מיני תופעות, צורות שונות של התנהגות, ומכניס אותן פנימה. בשלב הזה, תפקידנו כהורים הוא בעיקר לתת לו דוגמאות טובות. כדאי מאוד להסביר כל הזמן בקול רם מה אנחנו עושים ולמה, אילו מחשבות ושיקולים עוברים לנו בראש, מה אנחנו מרגישים, מה משמח אותנו ומה פחות, וכן הלאה. כך תיבנה בילד מין תוכנה לבירור מהו טוב ומהו רע, ובעזרתה יבנה יחס נכון להתרשמויות שהוא סופג מהסביבה. במעבר לגיל ההתבגרות הילד מתחיל להראות את עצמו כמבין, כמרגיש, כפועל בעצמו, כאחראי כביכול על מה שהוא מחליט, עושה, קובע. האישיות שלו מתחילה לדבר מתוכו. הוא כבר פחות מסתכל על איך מתנהגים אחרים, ויותר מרוכז בלהציג את עצמו. אם בשנותיו הראשונות הוא כמו צבר קלפים שונים, אגר התרשמויות ודמויות שונות בתוכו, עתה הוא מתחיל לבנות מהם את האישיות שלו. ההנאה שלו באה עכשיו מהבלטת העצמאות והייחודיות שלו. "זה אני, תראו אותי, אני פה!". גיל ההתבגרות זהו גיל של תקשורת אקטיבית. גם בשלב הזה כדאי שנראה לנער דוגמאות, שיראה איך אנחנו מבטאים את עצמנו במגוון צורות: באחריות, בהתחשבות, באהבה, בהכנעה, בשליטה, בספקות, ועוד. חשוב להראות יחס מאוזן לכל תופעה, שכולל שתי נקודות מבט הפוכות: מצד הכוח ומצד החולשה, מצד הידיעה ומצד הספק, מצד ההרגשה ומצד חוסר התחושה, מצד המשיכה ומצד הדחייה, וכן הלאה. יכולים לעזור פה שיחות ודיונים, משחקים מיוחדים, טיולים, הצגות תיאטרון, סיורים במוזיאונים, ספרים וכדומה. המטרה היא להביא בפני המתבגר מגוון דעות, התרשמויות חיוביות ושליליות, שיבנו בו הסתכלות רבגונית וביקורתית על כל דבר ועניין. בדרך זו נעזור לו לפתח יכולת להבין ולהרגיש כל אדם, גם אנשים שחושבים אחרת ממנו. בנוסף, הדבר יסייע לו להבין את עצמו ואת השינויים התכופים שמתחוללים בו. במבט כולל, בניית רוח האדם היא אומנות של ממש. האדם שבאדם נוצר בהתעלות מעל האגואיזם הצר. התהליך מתחיל מהתבוננות על עצמך מהצד. 'בזה אני חלש, בזה אני חזק, ואני מודע לחולשות ולחוזקות שלי. וכשאני מסתכל על מישהו או על משהו סביבי, אני רואה אותם בצורה מסוימת דווקא, כתוצאה מהרצונות והטעמים האישיים שלי. הנתונים הפנימיים שבי, מרכיבים לי מין משקפיים שדרכן אני רואה בצורה מסוימת את עצמי ואת האחרים, את כל החיים. ואולי אם הייתי מבצע שינויים כלשהם בתוכי, יכול להיות שהייתי רואה את אותם דברים בצורה קצת שונה'. בירורים כאלה יביאו בהדרגה את המתבגר להבנה שייתכן שמה שהוא חשב אתמול, ישתנה מחר. אין בחיים דבר שהוא מוחלט, כל אחד משתנה כל הזמן, ובהתאם לכך משתנה לו תפיסת העולם. אדם שלא משתנה הוא כמו אבן, לא מתפתח בכלל, וזה טוב מאוד להיות כל יום אדם חדש. והאמת? היא לא נמצאת בכיס של אף אחד. אפשר להתקרב אליה רק יחד, אם לומדים להתקשר נכון, אדם לאדם. בין הלבבות הפתוחים של אנשים, שם בדיוק מתגלים כל הדברים הטובים. שם אנחנו זה את זה משלימים, לדמות אדם אחד. יוצא שגיל ההתבגרות, במובן המלא של המילה, נמשך בעצם כל החיים. זהו המעבר מתפיסת העולם דרך משקפיים אגוצנטריים, טבעיים, לתפיסת העולם דרך משקפיים של חיבור נכון לאחרים. ואהבת לרעך כמוך, אמרו על כך הגדולים, ושם בדיוק מצוי הפתרון לכל הבעיות ולכל הקשיים. העתיד הוא בחיבורים משלימים, וזהו המפתח לכל ההישגים שעליהם אנחנו חולמים.
כאן 11 זה התופעה הכי הזויה שיש. מצד אחד התכנית הזאת והאנשים הבאמת מדהימים וחיוביים שאתם מציגים ומצד שני כל הבכי והמסכנות בכאן מקשיבים.. אולי יותר מהחיובי ופחות מהשלילי?
@@m.c24601 ברור. אבל אין סיבה לשדר משהו מדכא, כמו שלא מדווחים על מתאבדים בחדשות. זה מייצר מצג שווא של תהילה. והבעיה שכמו שיש אנשים שרוצים להיות אורחים בתכנית של הטרמפים ככה יש קבוצה שרוצה להיות בכאן מקשיבים. זאת לא קבוצה בריאה.
איזה פרק!!!
כמה פשטות, חוכמה, חן ואהבה יש בקובי הזה.
יאיר, אתה מיוחד! תמשיך לרגש אותנו
איזה בן אדם! נראה כמו אבא מדהים עם המון ערכים ואהבה, הישראלי הקלאסי.
בן אדם מדהים, הבן אדם שהכי נהנתי להקשיב לו אי פעם בתכנית
אתם צריכים לזכות בכל פרס טלוויזיה שקיים על התכנית המופלאה הזו
5:20 קשקשן
אנשים יפים! כבוד ואהבה! איזו פשטות ואיזו חכמה עמוקה. נהנתי ודמעתי. למה? לא יודעת... התכנית הזאת מרגשת ומפתיעה. וואוו
אין על קובי הבן אדם הכי טוב שפגשתי❤ לב זהב
כל פרק עושה לי קווץ' בלב וגורם לי לחשוב עליכם בחדר עריכה בוחרים פרקים. מטורף.
אחלה תוכנית, מחכה לכל פרק. אלופים
בתור יורד מהארץ, אני מסתכל על הנופים של הדרך ומתמוגג. אין על הארץ!
אשריך!
בוא
אחלה גבר שבעולם. בטוח בעצמו, לא מתרגש מכלום.
גבר עולם כולם צריכים להיות מחונכים ככה על כבוד ואהבה
בא לי לשמוע עוד מקובי, הבנאדם יש לו חכמת חיים פשוטה בלי סיבוכים של cbt ובלאגן
איזה בן אדם מדהים ועם מלא השראה❤️
כל הסרטון אני עסוק בלאן הוא נוסע!!! אני מכיר את המקום והוא פשוט עושה הלוך חזור בין הקיבוץ למדרשה
פשוט טוב.........אין מה להוסיף
אוהב אותך יאיר
מהפרקים הטובים שראיתי 😂
אהבה זה החיים
נראה לי זה הפרק הכי טוב עד עכשיו
אלוף
איזה סידרה מרתקת ♥
חתיכת קובי זה :)
אגב,זו מצווה גדולה לשוב לגרושה
ראש מכינת הנגב!!
כבוד ואהבה ❤
ההורים שלי נפרדו לשנתיים ואני חושב שהם מאוד יתחברו למה שקובי אמר. אני לא יודע את הסיבה לגמרי למה הם חזרו, ומעניין מאוד לראות מנקודת מבט הורית
איזה איש נשמה!!
אחלה קובי ❤
איזה נשמה🤣😝❤️❤️
איש מצחיק ברמותתתתתתתתתתתתתתתתתתתת וואייי
"שם טיללללללללל" XDD
גדוללל
כפרה על קובי
פרק מושלם
אחלה קובי שבעולם
W קובי
איזה פרק וואו.
איפה יש עוד אנשים כאלה המדינה שלנו הייתה מושלמת
זה הישראלי הישן
לפני כל המושחתות הרקובה וכל המערכת.
גדל כשהארץ עוד הייתה שפויה ומאוזנת
נכון, לא היה רכבת קלה כשהיה ילד.
אבל הכל כולל הדואר היה יעיל פי 200!
אני בוכה
קובי קוביה קומבינה
איזה מלך
מאוהבת
אולי הבן גם יחזור לגרושה כמו האבא??
בהתחלה ראיתי צ'חצ'ח ואז הגיע 7:40 וראיתי שהוא בחור לעניין.
ואז הבנתי שלא צריך לשפוט אף אחד..
איזה פרק!!!
אחלה קובי עשה לכם את העונהה
איזה בחור גבר
הוא חמודדד
יאיר זה שם טובבבב
טיל!
כאן לא יכולה לראות "אני רוצה דם" , הקליפ לא יכול לראות במדינה שלי - ארצות הברית . בבקשה תתקן.
האיש היקר הזה שווה תכנית שלימה של 60 דקות! תחשוב לחזור אליו. איך היה הקפה???
תל אביבי פוגש בן אדם נורמלי ומתחרפן
8:24 אני בטוח שהייתי בדירה שכורה 10 מטר משם לפני שבוע
לשכוח מהזיכרון
אולי אתם מספיק מבוגרים כדי לזכור איך למדו פעם בבית הספר או לפחות ראיתם בסרטים: היה צריך לשנן ולזכור הכול. היסטוריה וגיאוגרפיה, פיזיקה וחשבון, שפות, נוסחאות, הכול. למה? כי כמה שזוכרים יותר, יודעים יותר; מה שהצלחת להכניס בקופסה של המוח ולשתול בזיכרון זה מה שיש לך.
אבל בתקופה זאת של חיינו אפשר לשכוח מהזיכרון. אנחנו לא צריכים לזכור יותר - לא מפות, לא משוואות, לא מי שלט באנגליה במאה ה-15, לא מתי היה מרד בר-כוכבא ולא מי כתב את "האידיוט". הכול מאוחסן לבטח בזיכרון ממוחשב, זמין לשליפה מהירה.
האם זה אומר שהשכל שלנו בסכנת התנוונות? שאנחנו הולכים להיות עדר של אידיוטים? לא ולא. להיפך, מיום ליום אנחנו מכופפים את הברכיים לקראת קפיצה אבולוציונית מרהיבה, שנגיע איתה לשמיים.
עד עכשיו התקדמנו במעלה המפרך של האבולוציה תוך הישענות על השכל שהיה בעינינו כלי משוכלל, נזר הבריאה. טרחנו לטפח ולפתח את השכל שבתמורה העניק לנו את כל היצירות הגדולות, את הפילוסופיות והמדעים, הרפואה והטכנולוגיה, שחרר אותנו מהצורך לזכור וגם נתן בידינו כלים מתוחכמים להרוג אחד את השני בקלי קלות.
זאת אומרת, השכל הביא לעולם כמה גבעות של יופי, והרבה שטחי ביצה טובעניים של אומללות. כל הנשגבות השכלית לא הועילה לסדר לנו עולם נאור, קורן ומאושר.
אז כרגע אנחנו עומדים לקפוץ אבולוציונית בעזרת מערכת אחרת: מערכת רגשית. ההערכה לשכל תלך ותרד וההערכה לרגש תצמח ותגדל; אדם יימדד לפי העומק הרגשי שלו; ככל שהוא יהיה עמוק יותר, כך האדם יוכל להתקשר ביתר עוצמה לרשת הרגשות של הכלל, ללב האנושות.
השכל לא יתבטל מהעולם, הוא פשוט יפסיק לחשב קואורדינטות להטלת פצצות, ולא יהיה מוכתר ונערץ כשלעצמו. הוא יתכווץ למידותיו הנכונות כמשרת נאמן לרגש, כיועץ לקשר רגשי עמוק בין בני אדם. הוא ימציא תחבולות לאדם איך לצאת מתוך עורו ולהרגיש את הזולת, הוא יעשה חשבונות איך לייצר חום הדדי בינו לשאר בני אדם.
כאשר ייווצר האיזון הנכון בין המוח והלב תתבצע הקפיצה שתביא אותנו ל"שמיים" - לקשר לבבי בינינו שיהפוך בית לכוח העליון, משכן לשכינה.
זה היה ממש מיוחד
אפשר לשאול מה נתן לך השראה לכתוב את זה?
מאיפה מביאים את האנשים האלה🤣🤣🤣🤣🤣
ככה מדבר בנאדם בלי תורה
הראש חלול
זה קובי סוויסה עוד 20 שנה
בחור קסם הקומבינה הזה
זה כל כך מוסיף שהוכנה הזאת הצלם מדבר יותר
עורכת גאונה
יאיר אתה צריך לשבת עם עומרי פלד לשיחת גברים♡
תראה את "עכשיו תורנו לבכות" ...
גיל ההתבגרות: גיבוש הזהות העצמית
גיל ההתבגרות. אם נבין לעומק מה עובר על הילדים כבר משנותיהן הראשונות, נוכל לעזור להם לגבש אישיות. על קליטת תבניות, על שינויים ועל ספקות, על חיבור בין אנשים ועל המפתח להצלחות גדולות.
בשנות הילדות, הילד סופג התרשמויות. מצד הטבע, יש לו רצון לקלוט את העולם לתוכו, למלא את הזיכרון, השכלי והרגשי, בכל מיני הבחנות. הוא רואה סביבו כל מיני תופעות, צורות שונות של התנהגות, ומכניס אותן פנימה.
בשלב הזה, תפקידנו כהורים הוא בעיקר לתת לו דוגמאות טובות. כדאי מאוד להסביר כל הזמן בקול רם מה אנחנו עושים ולמה, אילו מחשבות ושיקולים עוברים לנו בראש, מה אנחנו מרגישים, מה משמח אותנו ומה פחות, וכן הלאה. כך תיבנה בילד מין תוכנה לבירור מהו טוב ומהו רע, ובעזרתה יבנה יחס נכון להתרשמויות שהוא סופג מהסביבה.
במעבר לגיל ההתבגרות הילד מתחיל להראות את עצמו כמבין, כמרגיש, כפועל בעצמו, כאחראי כביכול על מה שהוא מחליט, עושה, קובע. האישיות שלו מתחילה לדבר מתוכו. הוא כבר פחות מסתכל על איך מתנהגים אחרים, ויותר מרוכז בלהציג את עצמו.
אם בשנותיו הראשונות הוא כמו צבר קלפים שונים, אגר התרשמויות ודמויות שונות בתוכו, עתה הוא מתחיל לבנות מהם את האישיות שלו. ההנאה שלו באה עכשיו מהבלטת העצמאות והייחודיות שלו. "זה אני, תראו אותי, אני פה!".
גיל ההתבגרות זהו גיל של תקשורת אקטיבית. גם בשלב הזה כדאי שנראה לנער דוגמאות, שיראה איך אנחנו מבטאים את עצמנו במגוון צורות: באחריות, בהתחשבות, באהבה, בהכנעה, בשליטה, בספקות, ועוד.
חשוב להראות יחס מאוזן לכל תופעה, שכולל שתי נקודות מבט הפוכות: מצד הכוח ומצד החולשה, מצד הידיעה ומצד הספק, מצד ההרגשה ומצד חוסר התחושה, מצד המשיכה ומצד הדחייה, וכן הלאה. יכולים לעזור פה שיחות ודיונים, משחקים מיוחדים, טיולים, הצגות תיאטרון, סיורים במוזיאונים, ספרים וכדומה.
המטרה היא להביא בפני המתבגר מגוון דעות, התרשמויות חיוביות ושליליות, שיבנו בו הסתכלות רבגונית וביקורתית על כל דבר ועניין. בדרך זו נעזור לו לפתח יכולת להבין ולהרגיש כל אדם, גם אנשים שחושבים אחרת ממנו. בנוסף, הדבר יסייע לו להבין את עצמו ואת השינויים התכופים שמתחוללים בו.
במבט כולל, בניית רוח האדם היא אומנות של ממש. האדם שבאדם נוצר בהתעלות מעל האגואיזם הצר.
התהליך מתחיל מהתבוננות על עצמך מהצד. 'בזה אני חלש, בזה אני חזק, ואני מודע לחולשות ולחוזקות שלי. וכשאני מסתכל על מישהו או על משהו סביבי, אני רואה אותם בצורה מסוימת דווקא, כתוצאה מהרצונות והטעמים האישיים שלי. הנתונים הפנימיים שבי, מרכיבים לי מין משקפיים שדרכן אני רואה בצורה מסוימת את עצמי ואת האחרים, את כל החיים. ואולי אם הייתי מבצע שינויים כלשהם בתוכי, יכול להיות שהייתי רואה את אותם דברים בצורה קצת שונה'.
בירורים כאלה יביאו בהדרגה את המתבגר להבנה שייתכן שמה שהוא חשב אתמול, ישתנה מחר. אין בחיים דבר שהוא מוחלט, כל אחד משתנה כל הזמן, ובהתאם לכך משתנה לו תפיסת העולם. אדם שלא משתנה הוא כמו אבן, לא מתפתח בכלל, וזה טוב מאוד להיות כל יום אדם חדש.
והאמת? היא לא נמצאת בכיס של אף אחד. אפשר להתקרב אליה רק יחד, אם לומדים להתקשר נכון, אדם לאדם. בין הלבבות הפתוחים של אנשים, שם בדיוק מתגלים כל הדברים הטובים. שם אנחנו זה את זה משלימים, לדמות אדם אחד.
יוצא שגיל ההתבגרות, במובן המלא של המילה, נמשך בעצם כל החיים. זהו המעבר מתפיסת העולם דרך משקפיים אגוצנטריים, טבעיים, לתפיסת העולם דרך משקפיים של חיבור נכון לאחרים. ואהבת לרעך כמוך, אמרו על כך הגדולים, ושם בדיוק מצוי הפתרון לכל הבעיות ולכל הקשיים. העתיד הוא בחיבורים משלימים, וזהו המפתח לכל ההישגים שעליהם אנחנו חולמים.
נועה קוטלר זה נראה שחיכת עם העתק. הדבק על העבודת גמר שלך .חחחחח
לא ראיתי
פרק חלש, חבל עד עכשיו היה אש
אחי זה בין הפרקים הכי חזקים שהיו עד עכשיו
אחלה סדרה , אחלה נהג
כאן 11 זה התופעה הכי הזויה שיש. מצד אחד התכנית הזאת והאנשים הבאמת מדהימים וחיוביים שאתם מציגים ומצד שני כל הבכי והמסכנות בכאן מקשיבים..
אולי יותר מהחיובי ופחות מהשלילי?
אתה לא חושב שהחיים זה שילוב של הרגעים והאנשים הטובים והחיוביים והרגעים והאנשים הקשים והשליליים?
@@m.c24601 ברור. אבל אין סיבה לשדר משהו מדכא, כמו שלא מדווחים על מתאבדים בחדשות. זה מייצר מצג שווא של תהילה. והבעיה שכמו שיש אנשים שרוצים להיות אורחים בתכנית של הטרמפים ככה יש קבוצה שרוצה להיות בכאן מקשיבים. זאת לא קבוצה בריאה.
בא לי לשמוע עוד מקובי, הבנאדם יש לו חכמת חיים פשוטה בלי סיבוכים של cbt ובלאגן