בן הזקונים, "הדבק של המשפחה" והחייל שהתנדב להילחם: אלו סיפורי הנופלים
Вставка
- Опубліковано 27 гру 2023
- כאן חדשות | המונים ליוו היום למנוחות ארבעה מלוחמי צה"ל שנפלו בקרבות ברצועת עזה: סרן ירון אליעזר צ'יטיז, סרן במיל' נריה זיסק, רס"ל במיל' אסף פנחס טובול ורס"ן דביר דוד פימה. הכתבה של עקיבא וייס מתוך חדשות הערב 28.12.23
• כאן חדשות בטיקטוק ◄ / kan_news
• כאן חדשות באינסטגרם ◄ / kan_news
• כאן חדשות בפייסבוק ◄ / kan.news
• להורדת יישומון כאן ◄ bit.ly/3pYFZQ2
• להרשמה לערוץ היוטיוב שלנו ◄ goo.gl/oVdgEa
• לאתר כאן הרשמי ◄ www.kan.org.il/
כל אחד מהם הוא פשוט הבן אדם הכי יפה שראיתי, כמה אהובים הם, לא נשכח
הלב לא יכול לעמוד יותר בכאב הזה .האובדן הזה הוא של כל עם ישראל❤.
אין נחומים על האובדן הקשה הזה יהי זכרו ברוך לעד😢
יהי זכרו ברוך💔😥 השם יקום דמו!!!
יהי זכרם ברוך
כל יום דמעות 😢
הכאב חזק. יהי זכרו ברוך
שמור על כולם כמו שהוא שומר עלינו
כמעט לכל אחד בישראל יש היום בנים או בנות במלחמה, או לפחות חיילים שהוא מכיר אישית, שיקרים לו ונמצאים בסכנה. המחשבה של כל אחד ממוקדת בעיקר בחייל הפרטי הזה, והפחד לחייו והדאגה לשלומו מוציאים מהלב שלו תפילה שישמרו עליו מהשמיים, שלא יקרה לו חס ושלום שום רע.
אם נוסיף לדאגה הטבעית הזאת דאגה משותפת לכל החיילים, נתאמץ לדאוג לשלום כל אחד מהם כאילו הוא החייל הפרטי שלנו, אז בתוך הדאגה שמורגשת מהפרט אל הכלל, נתחיל להרגיש את אהבת הבורא אלינו, את הדאגה שלו לכל אחד ואחד מהילדים שלנו.
המעבר מדאגה פרטית טבעית לדאגה מיוחדת ומודעת לכלל, הוא מעבר מגשמיות לרוחניות, מאהבה גופנית לאהבה עליונה. כי הכוח העליון דואג לכולם בלי יוצא מן הכלל. בשינוי המחשבתי והרגשי הזה אנחנו משתווים לבורא, נעשים דומים לו. נקווה שכך יקרה בקרוב, שנכוון ונצפה להגיע למצב הגבוה של דאגה לזולת ממש כמו לעצמנו, ומתוך כך נרגיש את דאגת הבורא לחיילים, למשפחות, לכולם.
נורא😢
Мы будем помнить наших героев , светлая память 🙏🇮🇱😢❤️
אני פשוט לא חושב שלשדר את משפחות הנופלים בוכות תורם למישהו באיזשהי צורה. אפשר לספר את סיפורם באופן ששומר קצת על המורל הלאומי, שמה לעשות, חשוב אם אנחנו רוצים לנצח מלחמה. אם זה בכלל מה שכאן חדשות רוצים כן?
נר של תקווה
בחדר דולקים ארבעה נרות. הראשון אומר, "אני שלווה, אנשים לא יודעים איך לשמור עליי", ונכבה. השני אומר, "אני אמונה, אף אחד לא צריך אותי" ונכבה. השלישי אומר, "אני אהבה, אנשים לא מעריכים אותי" וגם נכבה. אל החדר נכנס ילד קטן, נבהל מהחושך, מתחיל לבכות, והנר הרביעי אומר, "אל תבכה, אני תקווה, כל עוד אני דולק תמיד תוכל להדליק בי את שאר הנרות".
כל עוד לאדם יש תקווה הוא חי, כי התקווה מראה לו כיוון להתפתחות. אנשים חוצים ימים, צולחים אוקיינוסים רחבים על איזו מפרשית מתנודדת, רק כדי לגלות ארץ חדשה או תגלית אחרת. הכול בכוח התקווה, ברוח החלום.
ואיך לא לאבד תקווה כשהכול מסביב נכבה, השלווה, האמונה, האהבה? כשאדם נוכח לדעת שלא נשאר לו דבר, הוא שם את עצמו בידי החיים, הטבע, הכוח העליון ותולה בו את כל תקוותו. רק לשם כך נכבים כל פעם הנרות, כדי שברגע האחרון, בשנייה האחת שנותרה לפני שהחדר מחשיך לגמרי, האדם יתפוס בנר הקשר בינו לבוראו, והם ימשיכו את הדרך ביחד.
התקווה היא נר הקשר בין האדם בעולם הזה הגשמי הנפרד, לאדם בעולם העליון, המקושר לכל הבריאה ובוראה. והנר הזה דולק תמיד. לכן אם אנחנו מרגישים לפעמים שאין לנו תקווה, סימן שצריך לכוון את עצמנו מחדש: לדעת שלפנינו תמיד נמצא טובו של הבורא, ובכוחו אנחנו מתקדמים.
אין מתל אביב רמת גן????????????????????ב
😂😂😂😂😂😂
فلسطين حره فلسطين❤❤ bully story
🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🖕🇮🇱الله مع فلسطين🇵🇸😅😂🤣🦵🇮🇱
اه والله فلسطين حره❤❤
😂😂😂😂😂😂