כשהנזיר פגש את הרב: על יהדות ובודהיזם - שיחה בין שניים שעשו מסע רוחני הפוך | רוח הזמן 16
Вставка
- Опубліковано 15 чер 2024
- דוד וייס הוא מנחה סדנאות ויפאסנה ויהדות בשיטת "מקור חכמה", ומרצה במוסדות שונים על הקשר שבין רוחניות יהודית לרוחניות מזרחית; יקי פלט (או בשמו כנזיר: הנזיר "קארצון") הוא יהודי-ישראלי שכבר שנים מתרגל את הבודהיזם הטיבטי במנזרו שבאוסטרליה.
בשיחה שהתקיימה בינינו, שוחחנו על המסעות הרוחניים שהשניים עברו,
ונגענו בהבדלים שבין הבודהיזם ליהדות:
מדוע יש בודהיסטים הגורסים שכל הרעות שבעולם הגיעו מרעיון "צלם האלוהים"?
האם הבודהיזם הוא דת?
מהי נקודת היחס של הבודהיזם לאל בורא?
כיצד הוגים חסידיים כאדמו"ר מפיאסצנה ורבי נחמן התכתבו עם מדיטציית הויפאסנה?
מהו השוני הפילוסופי שבין הדתות ע"פ הרב קוק?
האם יש קשר בין תפיסה אתאיסטית-מערבית לבין מחשבה בודהיסטית?
האזנה נעימה :)
אהבתם את הפרק? מעוניינים לקבל הודעה כשיעלו פרקים חדשים? לחצו על כפתור ההרשמה לערוץ ועל 🛎️ ותהיו הראשונים לדעת על כל פרק חדש.
*************הפודקאסט 'רוח הזמן' פועל בחסות "על המשמעות"**************
אנחנו זמינים לשמיעה גם בפלטפורמות הפודקאסטים:
ruachhazman.captivate.fm/
00:00-03:00 - פתיחה והיכרות עם האורחים: יקי פלטי ודוד ויס
03:01-07:30 - סיפורו של יקי פלטי: מהודו לנזירות בודהיסטית
07:31-10:00 - סדר יומו של נזיר בודהיסטי ולימודי טיבטית
10:01-15:00 - סיפורו של דוד ויס: ממשבר זהות לתרגול מדיטציה
15:01-18:00 - ויפאסנה והשפעתה על חייו של דוד ויס
18:01-22:00 - התקרבות ליהדות וגילוי האמונה
22:01-28:00 - השוואה בין בודהיזם ליהדות: אלוהים, נשמה, ודרך השחרור
28:01-34:00 - ההבדל בין תרגול מדיטציה לאמונה דתית
34:01-40:00 - טבע הבודהה וצלם אלוהים שבאדם
40:01-45:00 - החיבור בין בודהיזם לאתאיזם מערבי
45:01-53:00 - הדרך לשחרור: התבוננות פנימית והכרת המציאות
53:01-58:00 - זהות יהודית וישראלית מנקודת מבטו של נזיר בודהיסטי
58:01-1:06:00 - השפעת שביעי באוקטובר על יקי פלטי
1:06:01-1:14:00 - הקשר בין שחרור מסבל לאמונה דתית
1:14:01-1:22:00 - המשמעות של ייסורים ביהדות ובודהיזם
1:22:01-1:33:34 - סיכום השיחה והבעת תקווה לעתיד
#רוח_הזמן #מתן_חסידים
תודה רבה. השיחה מרתקת, מאירה נקודות רבות שהן עצמן פתח להארה. והסבל הוא שמניע למסע הרוחני ו"כולנו ריקמה אנושית אחת חיה". כן ירבו שיחות כאלה. תודה גדולה.❤
עוד שיחות כאלה בין יהדות לדתות אחרות יהיה נהדר. תודה.
מרתק בצורה בלתי רגילה ❤
שיחה מעניינת מאד ונוגעת ברגש ובתבונה. ממתינה לעוד מפגש בין שלושתם.
מקסים! איזה אנשים מדהימים. תודה רבה
הרצאה מעניינת. תודה.
יקירי תודה כרגיל מענין
הנושא של תיקון עולם הופיע רק בסוף, נראה לי שזהו הבדל גדול מאוד בין ההשקפות.
מרתק!
שיחה נפלאה
מומלץ הספר "אל מקום שהרוח הולך" מאת חיים באר, ובו מפגש בין רב חסידי לבין נזיר בודהיסטי. הנזיר שואל את הרב כיצד הוא מלמד, הרב משיב שדרך סיפורים, ושואל את הנזיר איך הוא מלמד. הנזיר משיב שהוא שואל שאלות.
מה שם הסרט המומלץ בשיחה? מישהו זוכר, אני לא מוצא את זה
הבודהיזם אחז בנקודה שהמדע הגיע אליה רק בפיזיקת קוואנטים 1:16:37
תורת הקבלה מלמדת על כך שספירת הכתר נקראת "אין", כלומר ריק מוחלט.
אך עדיין היא אינה אלהים. היא רק החלק הגבוהה ביותר שבמציאות.
אלהים קיים גם בריק וגם ביש היותר מגושם במידה שווה.
אין לומר שאלהים הוא בגדר קיים. האמירה הזו, היא רק מצד המציאות שלנו שאנחנו מתייחסים לאלהים אז אנו מוכרחים לומר שהוא קיים היות ואנחנו באמת תלויים בו.
ההבדל בין היהדות לבודהיזם הוא, שבודהה לא הבטיח גאולה לאף אחד.
אין אלהים בבודהיזם. יש רק קארמה, אלוהות, חוקים.
אם תשמע מה טוב ואם לא, לא תהיה לך ישועה.
אך היהדות מלמדת שאצל אלהים, לילה כיום יאיר כחשכה כאורה. גם הרע הוא הוא טוב היות והוא משמש לטוב וכמו שניתוח מצד עצמו הוא דבר רע, אך משמש לטוב, כך גם העוונות, הם רעים אך משמשים לטוב!
אחד הפודקסטים הכי יפים שראיתי, מרתק
השיחה הזו עזרה לי להבין את הבודהיזם טוב יותר. תיקן אצלי הבנות לא נכונות
תודה על השיחה המעניינת! לגבי ה"סתירה" לכאורה בין האל ה"ישותי" ביהדות לבין חוסר האל בבודהיזם: להבנתי אין כאן סתירה. הוגים יהודים כמו רבי יוסף ג'יקטליא (בספר גינת אגוז פרק א') ולהבנתי גם הרמבם במורה נבוכים, ראו את האל כ"קיום" עצמו. זו משמעות השם י-ה-ו-ה, הוויה. קיום ללא זמן, ללא מקום, ללא צורה, שום דבר מלבד "הוויה" בטהרתה.
(כמובן שפינוזה המזהה את ההוויה עם הטבע, טועה!).
להבנתי זה מקביל לגמרי ל"ריק" המוזכר בסוטרת הלב בבודהיזם! כך שאין סתירה בין האל היהודי (אם תופסים אותו כך) לבין הבודהיזם.
זה נכון שהתנך ורוב ספרי היהדות מדברים על אל "ישותי", אך להבנתי הם נתנו לבני האדם מה שהם מסוגלים לקבל ו"דיברה תורה כלשון בני אדם". עם זאת, האיסור היהודי לעשות תמונות לאל, נועד על מנת להביא את בני האדם לרמות גבוהות יותר של "הפשטה" ולהגיע בסופו של דבר לאל "לא ישותי" (כפי שאכן קרה היסטורית).
כך שאני מאמין בה' ועם זאת אני מכבד את נבואתו של בודהה ואינני רואה סתירה בינהן. ההיפך, מבחינתי בודהה כפר באלילים והוא ה"אברהם אבינו" של המזרח. ה"ריק" חסר הצורה שהוא גילה הוא אלוהי הרמבם ואלוהי היהדות.
נ.ב. גם בתורה אין דיבור על "נשמה" במובן המקובל היום, אלא נשמה בתורה היא מלשון נשימה, "ויפח באפיו נשמת חיים" "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וכו'" "לא תחיה כל נשמה", כל אלו הם מלשון נשימה ולא "ישות רוחנית השוכנת בגוף האדם וממשיכה אחרי המוות". זה נכנס ליהדות בתקופת בית שני.
כך גם "תורת שלילת התארים" של הרמבם מקבילה לתרגולים כמו "נטי נטי".
תובנה נהדרת.
In the Bible there is a concept of a soul that animates the body, but it is too long to include here. It is enough to look at the book of Ecclesiastes (if you claim that it was written during the Second Temple period - the burden of proof is on you).
@@niv2023 היי ניב, זה בהחלט נושא ענק.
אכתוב לך את דעתי בעניין הזה, כנראה שזה יצא ארוך:
בוא נתחיל מהתורה. התורה מספרת על בני ישראל שיצאו ממצריים. כולנו מכירים היום את הארכאולוגיה של התרבות המצרית, אנחנו יודעים שהמצרים הקדומים היו אובססיביים לגבי החיים לאחר המוות!
אז לנוכח זה שבני ישראל יצאו ממצריים וכותבי התורה בוודאי הכירו או שמעו על האובססיה של המצרים לחיים אחר המוות, היינו מצפים שהתורה תדבר על זה יותר.
אבל היא לא מדברת על זה! היא לא מדברת על נשמות, על חיים אחרי המוות, על משפט בשמיים אחרי המוות, כלום!
הדבר היחיד בתורה שאולי רומז לחיים אחרי המוות זה הפסוק "הינך שוכב עם אבותיך" או "ויאסף אל עמיו".
אני טוען שהשתיקה של התורה בעניין הזה, היא אמירה מאוד ברורה! התורה לא מתעסקת בזה! היא מתעסקת בחיים בעולם הזה, לא בחיים אחר המוות, לא בנשמות וכו'.
אם נתקדם הלאה, בספר שמואל אנחנו רואים סוג של איזכור בודד לחיים אחר המוות ( וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ וּלְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע. - שמואל כה כט)
אם נתקדם הלאה , אנחנו כבר יכולים לראות פסוקים כמו
כֹּה אָמַר הָאֵל יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ.
ישעיהו מב ה'
או
אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם.
באיוב לב ח
או הפסוק אליו כנראה התכוונת
וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.
קהלת יב ז'
עם זאת , הפסוק שהבאתי מספר ישעיהו? לפי המחקר הוא חיבורו של "ישעיהו השני" שחי בתקופת כורש.
כך גם ספר איוב, לדעתי הוא מגיע אלינו מתחילת ימי בית שני. איך אני יודע? אני רואה זאת בדואליות של האל מול השטן בספר איוב שהיא אופיינית לתקופת בית שני, אנחנו רואים דואליות דומה של האל מול השטן בנבואת זכריה פרק ג'. זכריה חי בתחילת בית שני! ללא ספק, יש כאן השפעה של התרבות הזרואסטרית!
כך שגם הפסוק שהבאת, לדעתי צריך לשייך אותו לאותה התקופה!
כלומר, יש ציר זמן ברור:
בתחילתה של היהדות, תקופת התורה, לא היה עיסוק בנשמות, בחיים אחרי המוות וכדומה. כנראה שהתורה התנגדה לעצם העיסוק הזה!
ככל שאנחנו מתקדמים על ציר הזמן, לתקופת בית שני, אנחנו מתחילים לראות את ה"רוח" או ה"נשמה" כישות נפרדת דואלית מהגוף, אנחנו מתחילים לראות הצגה של "האל מול השטן" , אנחנו מתחילים לראות יותר ביטויים הקשורים לימי דין, תחית המתים וכדומה. לדעתי כל זה נובע מהשפעות התרבות הזרואסטרית ואחרות.
תורת הקבלה מלמדת על כך שספירת הכתר נקראת "אין", כלומר ריק מוחלט.
אך עדיין היא אינה אלהים. היא רק החלק הגבוהה ביותר שבמציאות.
אלהים קיים גם בריק וגם ביש היותר מגושם במידה שווה.
אין לומר שאלהים הוא בגדר קיים. האמירה הזו, היא רק מצד המציאות שלנו שאנחנו מתייחסים לאלהים אז אנו מוכרחים לומר שהוא קיים היות ואנחנו באמת תלויים בו.
ההבדל בין היהדות לבודהיזם הוא, שבודהה לא הבטיח גאולה לאף אחד.
אין אלהים בבודהיזם. יש רק קארמה, אלוהות, חוקים.
אם תשמע מה טוב ואם לא, לא תהיה לך ישועה.
אך היהדות מלמדת שאצל אלהים, לילה כיום יאיר כחשכה כאורה. גם הרע הוא הוא טוב היות והוא משמש לטוב וכמו שניתוח מצד עצמו הוא דבר רע, אך משמש לטוב, כך גם העוונות, הם רעים אך משמשים לטוב!
שיחה מרתקת אנשים מעניינים רק חבל שהמראיין קוטע לא פעם את השיחה בשאלות לא לעניין אותי המראיין עיצבן קצת לו רק היה יודע לשתוק קצת היה אוליי מגלה פחות את כסילותו ...
כמובן שזכותך להביע את דעתך בעניין המראיין ובכל זאת אני לא מפסיק להתפלא להשתומם כל פעם מחדש עד כמה שתי אנשים שמביטי ם ומתרשמים מאותה תופעה פשוט חושבים אחרת אני מקשיב למתן חסידים המראיין ומרגיש בעליל ששאלותיו מחדדות את התוכן ועוזרות בהבנתו אגב הוא לא מתיימר לומר שהוא מבין הוא מדבר מתוך עמדה של מי שרוצה להבין. אבל זו זכותך בחרת לבקר אותו בצורה נוקשה לדעתי בניסוח מיותר " היה מגלה פחות את כסילותו" לא ברור לי בדיוק מאיפה קפצה אצלך רוח הביקורת הזו האם היה הכרח להשתמש בביטוי חריף כזה?
וואו. איזה דיוקים.
לתחושתי הבודהיזם בסופו של דבר נשאר בתוהו.
ביהדות יש תקווה וחיים.
רק מי שבאמת תרגל בודהיזם לא פוסל אותה.