הרצאה מעניינת מאוד! תודה רבה! נקודה אחת מפריעה: חוסר עדויות ארכאולוגיות אינן מעידות בהכרח כי אירועים מסוימים לא קרו. לצערנו, הרבה מידי אבד ו/או הושמד. ובכל מקרה כלל העדויות הארכאולוגיות מהתקופות הקדומות הן מועטות מאוד ולפיכך מאפשרות את קיומן של פרשנויות מנוגדות לחלוטין. אנחנו רחוקים מאוד מלדעת בוודאות סבירה עד כמה מדויק הטקסט המקראי.
הבעיה היא ממה שהבנתי שיש הרבה הרבה ממצאים ארכאולוגים על אותה תקופה אבל בנוגע למה שכתוב בתורה לא מוציאים שום דבר. כמובן שיש חוקרים אחרים שמוצאים עדויות על מה שכתוב בתורה, אבל איך נדע אנחנו מי צודק
@@MEYER251189 יש דווקא הרבה עדויות ארכאולוגיות שתומכות בהרבה סיפורים מהתנ"ך יש גם סיפורים שאין ממצאים ארכאולוגיים שתומכים בהם. ויש, ולפי דעתי לא הרבה, ממצאים ארכאולוגיים המתנגשים בסיפורי התנ"ך. בסופו של יום, יש כל כך מעט ממצאים, כך שהרוב זה הנחות אם לא לגמרי ספקולציות
תודה רבה! פינקלשטיין מרתק כמו תמיד. לעניין הקשר בין יציאת מצרים ליהודים בגולה - התפיסה הרווחת בקרב יושבי קבע בעת העתיקה קישרה בין האל למקום המושב. סיפור יציאת מצרים מתאר אל שאינו מקומי אלא אל שהתגלה בפני העם במדבר. אל שאינו קשור למקום ספציפי אפשר לעבוד בכל מקום, גם הרחק מישראל. את המסר הזה מעביר הסיפור בצירוף הנחייה מיוחדת: והגדת לבנך... כך הניח האפוס הגדול הזה את המסגרת לקיום העם היהודי ללא ארץ משלו למשך אלפי שנים. אולי זאת הנבואה שנטמנה בו.
@@ef2718 אני לא מכיר אף אל מרכזי של יושבי קבע אשר במסורותיהם מצוין במפורש שהוא אל לא מקומי. אם אכן היה אל כזה, אשמח להתעדכן. סיפורי אבות יש לנו למכביר. בארץ כמו שלנו, שהייתה תמיד מעבר יבשתי צר בין מרכזי אוכלוסייה גדולים, היה צורך בהרבה אבות ובגנאולוגיות דינמיות כדי להסדיר את זהויות התושבים ואת זכויות הקניין והמחייה שלהם בשטח. רוחות אבות הן דמויות שהתפתחו בעיקר בחברות שבהן האנשים לא ראו את עצמם כבעלי האדמה אלא כצאצאיה. למרות שרוחות אבות שכנו באתרים ספציפיים, האתרים הללו לא שימשו להסדרת הקניין אלא כמקומות פולחן ועלייה לרגל, לעיתים ממרחק רב.
כן, המרצה מקסים כתמיד. אלא שהפרשנות של עצמו היא של עצמו, ממש כמו שיש לאחרים. לעיתים לצחוק לעיתים אפשר לבכות..כצת מזכיר את מקיזי הדם של ימי הביניים 🤗 ובכל זאת- אוהבת
השאלה המעניינת אותי (בהנחה שעדיין לא הקלטתם את החלק השני): אם העורך של הסיפור, נאמר במאה ה-7, אכן כותב במודע את העלילה על רקע המאה ה-13, מה הוא יודע על הרקע הזה? ומאיפה הוא יודע? למשל הוא מכיר את השם רעמסס, אבל דווקא בתור שם העיר. את השם של פרעה עצמו הוא לא יודע, וגם לא מנסה להמציא. למה? הוא לא יודע שפרעה שלט בארץ-ישראל של המאה ה-13. ואולי הוא דווקא כן יודע, רק שלא נוח לו לכתוב את זה? הוא יודע על הרעב, אבל אין לו מושג כמה גרוע זה היה. הרבה יותר משבע שנים. הוא יודע על חורבן ערי כנען, אבל לא מי החריב ואיזה ערים. בקיצור, אני בספק אם העורך מנסה בכוונה לכתוב את הסיפור על רקע המאה ה-13. נראה לי שהוא מכיר המון סיפורים שעברו מאב לבן ומסבתא לנכד. באופן טבעי בעיקר על המשבר הגדול, ואולי גם על כל מיני דברים לפניו. מן הסתם בשלל גרסאות שונות וסותרות. הוא לוקח את הגרסאות שהוא אוהב, ומשבץ אותן בסיפור במקומות שמתאימים לו. ובדיעבד אנחנו באים היום ואומרים: זה מתאים לנו למאה ה-13. רק שיש גם מי שאומרים: זה דווקא יותר מתאים לי ל-12. או ה-15? אולי אפילו החיקסוס במאה ה-16? אנחנו כמו היסטוריונים שייראו את "משחקי הכס" בעוד אלפיים שנה, ויתווכחו אם זה נכתב על רקע המאה ה-6 או ה-13 או ה-15 (אחרי הספירה...). הדותראקים זה הונים או מונגולים?
זה קצת נשמע כמו מה שמאור עובדיה אומר - מסורות שונות טיפה שונות שמאוחדות יחד. רק שעובדיה אומר שהם אוחדו בזמן בו נכתבו ואחרים אומרים שהם אוחדו הרבה אחרי.
לא ניתן להמציא את האומה היחידה בעולם שמספרת שכל תולדות חווית יסוד הזהות שלה הם סיפור יציאת מצריים והתגלות קולקטיבית במעמד הר סיני בעדות של כל העם כאירוע יסוד מכונן ואז להשתיל את הסיפור להיסטוריה עם הבטחה שלא רק שלעולם לא ימצא שהתרחש אירוע מכונן שכזה בכל תולדות ההיסטוריה אלה שגם לעולם אף אחד אפילו לא יעיז להמציא סיפור שכזה. היחידים שמספרים שהאלוהים דיבר במעמד הר סיני הם אלה שמספרים ש-א-י-ת-ם הוא דיבר. עם ישראל הוא עובדה היסטורית שאינה ניתנת לעירעור מישום שהם קיימים עד עצם היום הזה (וכנראה שיהיו גם לנצח ☺️)
תעשה סרטון על גיבור על שהוא האדם הראשון ונשיא ארצות הברית (וגם טבח , חקלאי, צייד ודייג) שמטייל ברחבי העולם וצד חיות בר בעלילה שנמשכת לאורך כל ההיסטוריה האנושית
מקור J היה סופר חצר יבוסי של בית דוד, ויש לתארך את כתיבתו לזמן סמוך אחרי שלטון יאשיהו (הוא זה שכתב גם את סיפור "קיללת איש האלוהים על המזבח בבית אל", ואת כל סאגת החמור/ים שם, שזה מוטיב אופייני לו עוד מסיפור עקדת יצחק)...
@@עודדיעקובי-ל9מ איזו נחרצות וירידה לפרטים ברמה נבואית. מפליא אותי איך אנשים בטוחים שכל כך הרבה חלקים בקודקס שלנו נכתבו בתקופה של 10-20 שנה בין סוף ימי יאשיהו לגלות החרש והמסגר. נראה כמו נאיביות רצינית או נסיון מכוון לסילוף וגימוד ההסטוריה היהודית.
@@beamofboon מוזר. כתבתי לך פה תשובה, והיא נעלמה. כתבתי שוב, והיא שוב נעלמה. למרבה המזל היא הייתה מועתקת, ולכן הדבקתי שוב - אך היא שוב נעלמה... מעניין אותי רק לדעת אם הצלחת/הספקת לראות ולקרוא אותה?
אגדת חורבן: לא רק סרט היסטורי, אלא מציאות מדממת השבוע צפיתי בסרט "אגדת חורבן" - דרמה היסטורית על פי סיפורי אגדות החורבן התלמודיות. מראש ידעתי שמסופר על המרד הגדול שהוביל לנפילת בית המקדש השני, ובסיכומה של עלילה בת תשעים דקות המורכבת מקרעי עובדות היסטוריות חוויתי את האִמרה המוכרת: בשל שנאת חינם חרב בית המקדש. גם מהרושם השטחי שנותר אין להתעלם. אסור לתת לאור השמש ביציאה מאולם הקולנוע לסנוור אותנו לחשוב שמדובר בסיפור היסטורי מעשיר, ולהותיר אותנו ברושם עז של איורים מרהיבים עתירי פרטים, אלא צריך שהוא ימקד לנו את המבט ויאיר על ישראל של כאן ועכשיו. העולם כולו חרב, ובניין החברה הישראלית מתפורר בשל אותה שנאת חינם - בעוצמה מוגברת יותר. אנחנו נמצאים היום בפילוג גדול וחריף משהיה. אם לפני כאלפיים שנה התפצלו היהודים לשלוש כתות, אז היום אנחנו מחולקים לעשרים-שלושים מחנות, לעשרות מפלגות וסיעות, מגזרים וקהילות. אם בזמנו טבחו היהודים במיליון איש בתוך ארבעה חודשים, נשטפו בנהרות של דם אחיהם, אז היום השנאה מתנהלת בצורה מתוחכמת ונסתרת יותר: במקום לשחוט בכידונים וסכינים, הלשון החלקלקה הפכה חרב חדה. לא ניתן להשוות ולמדוד את פשעי השנאה בין אז להיום ולהסיק מסקנות. השנאה בימינו מתגלה בצורה האיומה של אדישות לזולת. לאף אחד לא אכפת מה קורה לשכנים שלו, מה עובר על תושבי עירו, ובכלל על כלל אזרחי המדינה. שיא האכפתיות מתגלה רק בזמני מלחמה, אז כולנו מתחברים כאחים לעת צרה, פותחים את הלב רק כדי לזכות בהרגשת ביטחון. תחלואי האדישות האלו התקבעו בנו כנורמה. אנחנו מסכימים למצב, רואים בו מציאות מקובלת. לכן טוב יהיה לחשוף בעזרת עוד סרטים ויצירות את כל הזוועות והדברים הקשים שעשו היהודים זה לזה במשך ההיסטוריה. לשלוף מהארכיון כל תיעוד שילמד אותנו על הטבע האגואיסטי ההרסני שלנו שמניע אותנו להיאטם לזולת ולא להתחשב בקיומו. אם לא נטייח את האמת ולא נקבור את העובדות מתוך מניעים כאלה ואחרים, נוכל להבין בחרדה מי אנחנו מאז ועד היום. נקלוט שלא מדובר באנשים שחיו אי-פעם והתעללו זה בזה, אלא שאלה אנחנו שסוחבים איתנו את השנאה מדור לדור. חבית נפץ שרק מחכה לגפרור. המקובל בעל הסולם כתב כי "אין כאן בעולמנו שום נשמות חדשות על דרך התחדשות הגופית, אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות מתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם בגוף חדש ובדור חדש" ("השלום בעולם"). לכן החשוב ביותר להפנים שהסכנה שכאן עלולה להכות בנו כהרף עין, ועלינו לצלול אל תוך אירועי ההיסטוריה רק כדי לדלות את האמצעים שיש בידינו כדי להינצל. הפתרון אותו פתרון, הנוסחה אותה נוסחה, כלל אחד לא השתנה לאורך הדורות, והוא הכלל הגדול בתורה, כלומר הכלל הכולל את השיטה כולה: "ואהבת לרעך כמוך". אנחנו מחויבים לחיות בינינו באהבת אחים - זה החוק שהכוח העליון שם מעלינו ומחייב אותנו להתקיים לפיו. לגלות בינינו רעוּת וידידות, דאגה והתחשבות בהתאם ליסודות שמרכיבים אותו. אהבה היא ערך בל יתואר. היא כוללת מסירות לזולת, קבלת חיי האחר כחיינו שלנו, העדפת טובת הזולת על פני האגו שמושך לטובת עצמו. ואיפה אנחנו ביחס לחוק האהבה? איפה אנחנו ביחס לערך הערבות ההדדית? כבר כתבו חכמים: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי, יומא א). אם אנחנו לא בונים בימינו קשר אמיץ, יציב, המושתת על חוקי הטבע שפועלים במיזוג ובהרמוניה נפלאה, אז לא רק שהמעט עוד יחרב, אלא גם נזמין על עצמנו שנאה מכל העולם. לעם היהודי יש תפקיד רוחני נעלה: להיות כאיש אחד בלב אחד, להתלכד ולעורר מכוח החיבור כוח עליון יותר. הוא המגן והמציל, הוא שמרומם מעל כל החיכוכים האגואיסטים, מכסה הכול באהבה ומאיר לגויים ולעמים. אם נגביר בינינו את האהבה, נזנק לרמות קשר שלא חלמנו, להשגות קסומות. אבל אם רגע אחד נזניח את החיבור בינינו, אז יעלו אותנו ואת הנותר בלהבות.
יפה מאוד רק לא מסתדר שהעם יצא ממצרים לכיוון דרום וחציית ים סוף התרחשה במפרץ סיני המערבי כאשר הדרך בין ישראל ומצרים מוכרת כנראה חציית ים סוף התרחשה בים האדום לכיוון ארץ מדיין , ערב הסעודית, אזור שהיה מוכר למשה
אתה צודק לגמרי. זה באמת לא מסתדר. מה שקרה בפועל זה שאותה קבוצה שיצאה ממצרים, בזמן "גירוש החיקסוס", בתחילת המאה ה-16 לפסה"נ; הלכה ישר דרך כביש החוף, עד שפנתה ימינה בצומת הפנקייק בנתניה; ואז הגיעה לשכם - שם ישבה וסיפרה את סיפורי יוסף ויציאת מצרים; ועבדה את 'אל אלוהי ישראל' בעל דמות העגל/שור; עד שכעבור כ-350 שנה הגיעה לאזור קבוצה אחרת לגמרי של אנשים, שבאו מכיוון המדבר. הקבוצה השניה של האנשים, שהגיעו מכיוון המדבר, היו קבוצה של שוסים יהוויסטים (עובדי האל 'יהוה'), מבני חובב הקיני חתן משה (שהיה סתם איש מצרי נכבד שהסתבך במצרים ומצא מקלט בין שבטי המדבר). לאנשים אלו לא היה דבר וחצי דבר עם סיפור יציאת מצרים, שהתרחש כ-350 שנה לפני זמנם כאמור, אבל הם הצטרפו לשבטי ישר-אל המקומיים בימי דבורה, ויחד איתה הם הביסו את יבין מלך חצור - וכך קרה שהאל שלהם, 'יהוה', אומץ והפך להיות "אלוהים חדשים" בישראל; והם עצמם הפכו (לפחות בחלקם) לשבט של "כהנים-לויים" (מלשון "מתלווים") בישראל, והסתובבו עם האוהל המדייני המקודש וארון הברית של 'יהוה' בין שבטי ישראל... רק לאחר ימים רבים אוחד הסיפור שלהם עם הסיפור של אותה קבוצה ותיקה (אבות "בית יוסף") שעלו ממצרים בתקופת החיקסוס - וכך קיבלנו "סיפור אחד" שלפיו בני ישראל שיצאו ממצרים שבמערב, עשו "סיבוב של 40 שנה" בדרום, ונכנסו לכנען ממזרח... קאפיש?
אלכס העלה טענה לגיטימית ודיי מקובלת במחקר - המסורת של יציאת מצרים הגיעה עם קבוצה לא גדולה שיצאה ממצרים (הלווים). ומה הטיעון של פינקילשטיין כנגד הטענה הזו? שזה הכל או כלום. אם התנך טועה בפרט אחד הכל פיקציה מהמאה ה7. טיעון חלש מאוד לדעתי.
יש פה שתי טעויות. הקבוצה שיצאה ממצרים היא לא הלויים, אלא מי מאבות "בית יוסף" (אחרי הכל יוסף הוא הדמות הכי "מצרית" בתנ"ך, הלא כן?). וטעות שניה היא לחשוב שזה קרה בתקופת רעמסס השני - כאשר זה באמת קרה כבר במאה ה-16 לפסה"נ - וזה גם מוכר היטב מההיסטוריה המצרית בתור "גירוש החיקסוס"... כל הטענה לגבי איזכור "בית-רעמסס" בסיפורים היא שטות. זה ברור שמדובר בפרט קטן ואנכרוניסטי בסיפור (העיר "בית-רעמסס" נבנתה במקום שבו עמדה לפנים בירת החיקסוס, חות-וערות - "אוריס")...
@@dormsguard השאלה איך בדיוק תסביר את הדבר הבא: ספר בראשית משמר בוודאות זכרונות מתקופת הברונזה התיכונה. החל מפלישת גויי הים והפיכת הפלישתים לכוח משמעותי באזור קיימת התאמה בין הסיפור המקראי למציאות ההיסטורית (ואני לא נכנס כרגע לאנרכוניזם שקיים בסיפורים השונים ולמחלוקת לגביי הממלכה המאוחדת). אז מדוע כל תקופת השלטון המצרי בארץ נעלמה לחלוטין מהזיכרון ההיסטורי של העם בארץ והוחלפה במקום זאת בסיפור על עם עבדים שייצא ממצרים וכבש את הארץ והתיישב בה במקום התושבים הקודמים?
@@כפירפסקין אני לא חושב שספר בראשית משמר הרבה זכרונות מתקופת הברונזה התיכונה, ואפילו לא מראשית הברונזה המאוחרת. יש, אולי, כמה זכרונות מקומיים כאלו ואחרים שקשורים בהר חברון והכלבים והקניזים דווקא; אבל חוץ מזה, ומפרשת החיקסוס - שהיא באמת עניין מיוחד למדי, של "אדם נשך כלב" (כלומר שאי אלו "כנענים" שלטו במצרים, ולא להפך, כמו שהיה מקובל לאורך תקופות רבות) - נראה לי שרוב המסורות הקשורות בתקופת ההתנחלות הן מסורות שהתרחשו בשלהי הברונזה המאוחרת וראשית הברזל, בהר המרכזי ואזורי הספר, במקומות שבהם השלטון המצרי כבר לא כל-כך התעסק; או בזמנים שהוא כבר נעלם מן הארץ (אחרי ימי רעמסס ה-ג', והגעת הפלשתים)... יתרה מזו, נראה שלפחות שתיים מהקבוצות החשובות שהרכיבו את עם ישראל בראשיתו - הקבוצה שהגיעה לפה מחרן (זו שהביאה לנו את מסורת "הגעת האבות הפרוטו-ארמים מחרן ועבר הנהר"), והקבוצה הקינית שהגיעה מאזור "ארץ השוסים של יהוה" (זו שהביאה לנו את האמונה באל 'יהוה' ומסורת הנדודים במדבר וההתגלות בסיני/חורב) - נכנסו לכנען רק לקראת שלהי המאה ה-13 לפסה"נ, בזמן דמדומי האחיזה המצרית בכנען. ונראה שאפילו החרבת חצור הכנענית "עברה בשקט" מבלי שהמצרים התערבו בעניין, או לפחות מבלי שהם טרחו לכתוב על זה משהו שמצאנו... נכון שיש אמנם עדויות להתנגשות של המצרים עם כל-מיני "עפירו ות'ירו מהר יַרְמְתוּ" באזור ינועם ובית שאן, עוד בימיו של סתי הראשון; ויש כמובן גם את העדות המפורסמת של מרנפתח והנצחון המרשים על "ישראל" בכתובת שלו; אבל יש מצב שאפילו מבחינת אותה אוכלוסיה מקומית שישבה אז בהר, מדובר באיזה התנגשויות מקומיות לא מרשימות במיוחד מבחינה היסטורית; ושבדרך כלל המצרים הניחו לאוכלוסיה במקומות הרריים "נידחים" כאלו לחיות בשקט את חייהם, והתמקדו בשליטה במישורים ובעמקים ובדרכי המסחר החשובות... ואגב, שים לב שגם בזמן תקופת המלוכה, ישראל ויהודה היו "משועבדות" (ברמה כזו או אחרת) לאורך תקופות ארוכות למצרים או אשור, אבל אתה כמעט לא שומע על זה כלום - אלא אם כן היה איזה מרד שהביא לחורבן... הסיבה לכך היא כנראה העובדה שהשלטונות "האימפריאליים" בימים ההם נהגו לרוב להעניק למקומיים אוטונומיה מוחלטת, והסתפקו בקבלת מיני "מנחות" ו"מיסים" תקופתיים (משהו ברמת המאפיה שלוקחת "דמי חסות") והניחו לשליטים המקומיים לנהל את ממלכותיהם ולהתעסק בענייניהם הפנימיים (אפילו הרפורמה של יאשיהו התרחשה כולה בתקופת "ואסאליות" למצרים, ולא היינו יודעים מזה אלמלא יאשיהו הוצא להורג כי איחר להתייצב לפני מלך מצרים במגידו, כשזה האחרון יצא למלחמה מול מלך אשור, או משהו כזה)... בכל מקרה, מבחינה היסטוריוגראפית, אני לא חושב שלכותבי המקרא, וביחוד לכותבי ספרי בראשית עד שופטים/שמואל, הייתה ידיעה מקיפה לגבי המצב הגיאו-פוליטי בארץ בתקופות השונות, ואפילו לא כרונולוגיה ממשית לגבי הזמן המוחלט או היחסי שבו התרחשו הסיפורים והמסורות שהיו מונחים לפניהם. כנראה שהיו להם רק סיפורים ומסורות מקומיות מאוד ספציפיות (על איזו מלחמה שבטית מקומית או פועלו של איזה "גיבור/שופט" או אפונים חשוב) - כאלו שהשתמרו במקדשים שונים ובחצרות מלוכה ובקרב הזקנים ומספרי הסיפורים שישבו בשערי ערים שונות - והם ניסו לאגד אותם כמיטב יכולתם... נראה למשל, שמבחינה כרונולוגית הארועים שעמדו בבסיס סיפורי יוסף ויציאת מצרים (במאה ה-16 לפסה"נ) קדמו במאות שנים למסורות על הגעת מי מהאבות מחרן - שהגרעין ההיסטורי שלהן התרחש בפועל בערך במקביל לתקופת "השופטים" והגעת הקבוצה הנוודית היהוויסטית מהמדבר... כלומר, ייתכן (ואף סביר) שהמסורת על כינון המזבח של אברהם ב"אֵלוֹן מוֹרֶה" שליד שכם, היא מסורת מקבילה למסורת של כינון המזבח בהר עיבל "מוּל הַגִּלְגָּל, אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה" בידי יהושע: "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ: וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַ-ה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו:" ""וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל: הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה:" (כלומר אפשר שיש פה תיעודים מקבילים של שתי קבוצות שבנו יחד את אותו אתר פולחני, אחת דרומית ואחת צפונית; ו-או שתי מסורות שונות שהתפתחו על בסיס אותו גרעין היסטורי) גם סיפור "הטבח של בני לוי בשכם" בימי "חמור אבי שכם" וסיפור ברית המילה שקדמה לה, אפשר שמתארים דברים שקרו בזמן הגעת הקבוצה הדרומית של יהושע לכנען (כתוב שאז הוא "מל את בני ישראל והסיר מעליהם את חרפת מצרים" - רק לא כתוב שהם כבר ישבו בארץ, בעיר שכם, כ-350 שנים לפני שהוא הגיע מהמדבר) ודברים שקרו אח"כ, בימי שפוט השופטים, בימי אבימלך ו"געל בן-עבד" (שגם שם נזכר "חמור אבי שכם"), או כמו שמתואר באופן "מסתורי" אצל הושע: "וְהֵמָּה [ב]אָדָם עָבְרוּ בְרִית שָׁם בָּגְדוּ בִי. גִּלְעָד קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן עֲקֻבָּה מִדָּם. וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים חֶבֶר כֹּהֲנִים דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה כִּי זִמָּה עָשׂוּ. י בְּבֵית יִשְׂרָאֵל רָאִיתִי שַׁעֲרוּרִיָּה - שָׁם זְנוּת לְאֶפְרַיִם נִטְמָא יִשְׂרָאֵל." למותר לציין שסיפור המלחמה של "דבורה" ("הצרעה"?) נגד יבין מלך חצור על "מי מגידו", בימי "עליית חבר הקיני" (במקביל לעליית יהוה, ובחירתו בתור "אלוהים חדשים" בישראל), היא תיאור מקביל לסיפור מלחמתו של "יהושע" (הוא ראש "חבר שבטי הקיני") ביבין מלך חצור, על "מי מרום" - מיד לאחר כניסתו לארץ וכריתת הברית עם "הגבעונים" (ואגב, גם לא אתפלא אם סיפור גדעון והמלחמות במדיינים ובני קדם הפולשים היא גרסה שלישית, פחות אוהדת, שצמחה על רקע אותם ארועים היסטוריים שליוו את הגעת חבר שבטי הקינים מדרום)... לאור האמור לעיל, ספק אם ראוי לצפות מהסופרים לתת לנו "דיווח על המצב הגיאופוליטי הכללי בארץ, בתקופה זו"...
@@dormsguard א. תגובתי לעיל מסתמכת על דבריו של פינקלשטיין לפיהם האוכלוסייה הישראלית של תקופת הברזל מקורה ברובה באוכלוסייה כנענית שהתגוררה בארץ ישראל, המקובלים כיום על מרבית החוקרים, כולל חוקרים מהאוניברסיטה העברית (כדוגמת גרפינקל), אם כי כפי הנראה הייתה הגירה מקומית בתקופת משבר האקלים מהאזורים הצחיחים יותר בנגב ובעבר הירדן המזרחי לאזור ההר המרכזי והצפוני וכן יתכן כי מאוחר יותר הייתה הגירה מאזור החוף לאזור ההר עקב הגעת הפלישתים (כמובן, גם על פי פינקלשטיין, יתכן והיו קבוצות קטנות שהגיעו מבחוץ והביאו מסורות שונות). ב. שאלתי הייתה מדוע ההיסטוריה הארץ ישראלית בתקופת הברונזה המאוחרת נמחקה כמעט לחלוטית מהתודעה של העם והוחלפה בסיפור העבדות, היציאה והכיבוש. אני מתקשה להאמין שזה היה במקרה. כנראה הייתה סיבה לכך.
שירה הרי נחשבת על ידכם כרובד הכי עתיק ושורשי במקרא ושתי השירות הכי ידועות ועתיקות הן שירת הים של מרים ושירת דבורה -שתיהן עוסקות ביציאת מצרים ומאורעות מסיני-אז היתי אומר שהמסקנה והכותרת של הרצאה שתדון בנושא צריכה להיות -יציאת מצרים כסיפור בסיס במקרא השזור בכל כתביו גם ווליקובסקי מקביל לנכו מאורעות והן מימי רעמסס ה2 זו עוד אחת מהשושלות המוכפלות על ידי ההיסטוריונים ישנן כאלו גם במסופוטמיה נכו מוזכר במקרא ואצל היוונים אך נעדר לחלוטין מרשימות המלכים במצריים גופא רק פסל קטנטן עם שמו נמצא-------איזה מלך מצרי שעוסק במפעל ענק של חיבור הנילוס למפרץ סואץ לא יקים אנדרטאות להשגיו-איך בכלל אפשר לדמיין משהוא כזה -צניעות טוטלית שכזו עד כדי ביטול עצמי מצד מלך מצרים---מופרך מצד שני גם על רעמסס השני נאמר שחפר תעלה המחברת את הנילוס למפרץ סואץ -והוא אכן גם הקים שפע בלתי נידלה של מונומנטים לזכרו כמו כן סיפור מלחמותיהם דומה עד זהה חפשו רעמסס השני וזמנו באנגלית מופיע בפי די אף בשפה האנגלית מאת עמנואל ווליקובסקי קיראו ווליקובסקי וצאו מהפרדיגמה -הקונספצייה תמיד הייתה בעוכרנו ישנה תיבת גרניט שנמצאה באל עריש -עליה -בהירוגליפים- מסופר על המלך תום שטבע במערבולת על יד פי החרותי-הכתובת מהתקופה הלניסטית אך מספרת על זמנים קדומים לפי זה שהיא כתובה בהירוגליפים מדובר בכתובת מצרית ולא כנענית או ישראלית
שירת דבורה אינה מזכירה את יציאת מצרים כלל וכלל, וכמוה גם ברכת משה... שתי השירות מזכירות רק את עליית האל 'יהוה' מדרום, מסיני ושעיר ושדה אדום... זה מה שמעניין - ומוכיח שפינקלשטיין טועה. מסורת יציאת מצרים ומסורת הנדודים במדבר היו פעם שתי מסורות נפרדות, וכל אחת הובאה על ידי קבוצה אחרת של אנשים, שהגיעו לכנען מכיוונים שונים - אחת ממצרים ואחת מהמדבר - בזמנים שונים: הקבוצה ממצרים הגיעה לכנען בימי גירוש החיקסוס, בתחילת מאה ה-16 לפסה"נ; ויחסה את הוצאת ישראל ממצרים לאלוהות הכנענית "שור-אל" (הוא 'אל אלוהי ישראל'); והקבוצה מהמדבר הגיעה לכנען רק בימי דבורה, בשלהי המאה ה13 לפסה"נ, והביאה לישראל את מסורת הנדודים במדבר ואת האמונה באל הדרומי 'יהוה' שהתגלה בסיני ועלה משם (ובגלל זה אין בשירת דבורה המתארת את עליתו שום אזכור של יציאת מצרים)...
שירת דבורה אפילו לא מזכירה את המילים "מצרים", "פרעה" או "משה". כל מה שיש בה על יציאת מצרים זה שתי מילים: "זה סיני" שמפריעות למקצב של השירה ונראות באופן חשוד כמו הצנחה של עורך מתקופה מאוחרת. למעשה, גם שירת הים לא מזכירה את משה. הוא מוזכר רק בחלק הפרוזה לפני תחילת השירה. לעומת זאת שירת הים כן מדברת, ובלשון עבר, על בניית בית המקדש: "מקדש אדני כוננו ידיך". המסקנה ההגיונית היא שבזמן בניית בית המקדש, דמות משה ביציאת מצריים עדיין לא חוברה.
@@NeriKafkafi שירת דבורה אכן אינה מזכירה את יציאת מצריים גופא אך מכיוון שכמעט כל השירה עוסקת בעניין אחר דהינו המלחמה מול מלכי כנען בראשות סיסרה -ניתן להבין את השורות הראשונות כהקדמה קצרה המאזכרת את תחילתו של העם בסיני -ואיך הגיע העם לסיני?אכן לא מבואר בשירה עצמה אך מבואר היטב בפרוזה -לו היתה הפרוזה איזו השלמה מאוחרת כיצד אין נוסח שני כפי שאנו מוצאים בסיפורי הבריאה והמבול ? שירת הים מספרת על היציאה ממצרים בהתאמה לפרוזה ובפרוט זה ששמו של משה אינו מופיע אלא רק האירועים לא מצביע בהכרח על חוסר קיומו אלא על ענוותו בניגוד לדבורה שמעידה על עצמה על ברק בן אבינועם ועל יעל כגיבורי המלחמה אפשרי בהחלט שמנהיג יהיה צנוע לדעתי-לא נפוץ אבל הי אם אתם מאמינים שנכו בונה התעלה הגדולה מסוגל להיות עניו עד כדי כך שרק פסלון קטן עשה להאדיר את שמו אז למה לא משה?
@@עודדיעקובי-ל9מ לומר ששירת דבורה אינה מזכירה את יציאת מצרים זה אמת -השירה מאזכרת רק את התגלות האל בסיני שעיר אדום בצורה הכי כללית -ככותרת לעם -בבחינת זכרו אנשים מאיפה באתם אתן משל---מלחמת יום הכיפורים צריך להתקיף כדי לעודד את האנשים אומר להם המפקד זכרו איך השמידו אותנו בתנורים והוא לא צריך לומר יותר כלום---כולם מבינים -אין צורך לומר הנאצים -ואין צורך להזכיר את היטלר -כולם יודעים כי זה נמצא במורשת הכללית כמו סיפור יציאת מצרים לומר ששירת הים אינה מאזכרת את יציאת מצרים זה שקר ------או שעבר הרבה זמן מאז שקראתה אותה ושכחת
@@nirprizant4228 אתה טועה שוב. שירת דבורה לא אומרת דבר על העם בסיני, ולכן גם אין מה לשאול כיצד הגיע העם לסיני. השירה אומרת "הרים נזלו לפני ה'" ואז מוסיפה בלשון מסורבלת "זה סיני". יש מקום לשאול למה רק לאחד ההרים שנזלו מוסיפים את שמו? ואם זה על תחילתו של העם בסיני, אז איפה העם, איפה ההתחלה ולמה צריך את שאר ההרים בלי שם שנזלו? ההסבר הכי סביר הוא שעורך מאוחר הסתכל על השירה וחשב כמוך: פה זה צריך להיות על יציאת מצרים, והוסיף הבהרה משלו על ההרים "זה סיני". אולי אפילו הוסיף זאת בתור הערה מעל השורה, ובמהלך ההעתקות הבאות זה נכנס בטעות לתוך השורה. האם קראת פעם את שירת דבורה ואת שירת הים כמו שהן כתובות ורק מה שכתוב? בלי המדרשים של חז"ל? אתה רוצה לעסוק באפולוגטיקה, תעסוק באפולוגטיקה, לא בחקר המקרא. אל תערבב ז'אנרים
אתה מתעלם לחלוטין מהכתוב. ראשית לפני ההגעה לים סוף בני ישראל הלכו שלושה ימים (יום ולילה) במדבר (חצי האי סיני). חציית הים היתה בים סוף לכיוון חצי האי ערב (לא רחוק מאילת). ומדבר סיני מצוי בארץ ערב לא בחצי האי סיני. שנית על פי הכתוב מדובר בכשלושה מיליון בני אדם שנדדו במדבר 40 שנה. הריאליות כאן מתאימה שכן רעמסס השני היה מלך חזק מאד ומצרים שלטה על ארץ ישראל. לכן נאלצו לנדוד במדבר. הריאליות מדהימה וצריכה להדיר שינה מעיניך.
זה שאתה פתי ומאמין לכל דבר בסגנון נעשה ונשמע ולשמוע לסיפורי סבתא של רבנים טיפשיים אז זה כבר בעיה של קומה קוגניטיבית קשה מאוד, תתחיל ללמוד היסטוריה מקראית מהרבה מקורות ואולי תתחיל להתעורר
יש לי שאלה לחוקרים המלומדים מה יענו על זה שכשאדם קורה פסוקים מן התורה ההילה שלו משתנית כפי שמוכח מהרצאותיו של זבולון רבייב עם מכונה שהמציא גוי רוסי ? שיקחו טקסט רגיל ויעשו השוואה אלא כל אדם רואה את העולם לפי מי שהוא לפי תכונותיו הבחירה ביד האדם.
@@bunb8541 יש גם ראיות תואמות ....עזוב אותך כולם מבולבלים ...ראיתי סרטונים כאלה וכאלה מה שנקרא מקסימליסטים ומינימליסטים.... אמרו לא היה דוד עד שמצאו כתובת בתל דן שכתוב עלייה "בית דוד"......כולם בערבון מוגבל משניי הכיוונים
@@bunb8541 כתובת תל דן ומציבת מישע ומזבח הר עיבל אח שלי החומר ברח מהראש כיזה היה מזמן יש גם מה שנקרא ראיות סותרות ......יש ויכוחים בינם לבין עצמם ....אני קטונטי.......עוד פעם זה היה ממזמן החיים ממשיכים
פרק 15 - כושר הכתיבה חלק א ua-cam.com/video/Pt5kGByPVro/v-deo.html כושר הכתיבה פרק 16 חלק ב ua-cam.com/video/y1ZfKlEm3sM/v-deo.html מדבריות הדרום 1050-800 לפסה"ס - נחושת הערבה, דרכי המדבר, הספר הדרומי של יהודה פרק 17 ua-cam.com/video/1DH151ajuGs/v-deo.html ממלכת ישראל , 50 השנים הראשונות - פרק 18 ua-cam.com/video/EOF_6CaEhQE/v-deo.html ממלכת ישראל - תקופת בית עמרי - פרק 19 ua-cam.com/video/X-cXSX4zXnE/v-deo.html המעצמה של ירבעם השני - פרק 20 ua-cam.com/video/A_0goISwG5I/v-deo.html מבוא לסיפורי האבות - פרק 21 ua-cam.com/video/akAy5B3BY2k/v-deo.html סיפורי האבות - יעקוב - פרק 22 ua-cam.com/video/nfcWRzZTfXc/v-deo.html סיפורי האבות - אברהם - פרק 23 ua-cam.com/video/2fojHnC6zF0/v-deo.html
קבוצת הפייסבוק של באים אל הפרופסורים facebook.com/groups/2377247525824199/ = קבוצת הטלגרם של באים אל הפרופסורים t.me/joinchat/nhDf4UBhe9pmNDA0 = ערוץ הטלגרם של באים אל הפרופסורים t.me/ComingToProfessors
פרופ׳ פינקלשטיין כבודו במקומו מונח הטעה דור שלם של חוקרי התנך בטענות מופרזות על איחור הכתב העברי ובהעדר הכרה באישיות של משה רבינו, ממציא הכתב העברי האל״ף ביתי ומחוקק מרחיק לכת באמצעות אותו הכתב החדש שהסב מהירוגליפיה מצרית וסינטז עם דיקדוק מדייני ושמות פועל כנעני ומורשת שם. אך לתמיהה רבה פרופ׳ פינקלשטיין מייחס את המצאת הכתב האלה ביתי למלכים ישראלים מאוחרים שהושפעו מתרבות יוון ולא לממציא הגדול עצמו ומניינו הקטן ועוצמתי סביבו ונהיה לעם. רק כי הוא לא ראה את הראיות לכתב מוקדם? תמוהה הדבר כי כתב על פפירוס או על ידי יחידים סגולים ״אותיות וסמנים״ לא היה סורד אף נשמר כשיטה סודית להצפנה. לא נימוסי ולא מכובד לאקדמאי דגול ומכובד להתכחש כלל לקיומו של מחוקק גדול ממציא הכתב ומהפכן מדיני כי זה מהווה סמל וגאווה כנגד טענת מקטרגינו. סנזורה היסטורית של מערכות תעמולה עתיקות כגון של הרומאים לבזות באצמעותינו לא שונה מתעמולה וסנזורה מודרנית מתוחכמת שמבטל קיומינו וכי דומני כי פרופ׳ פינקלשטיין תלוי בפריזמה של ציפיות ממוניו ומטיל ספק באבות מייסדי האומה הישראלית על רקע הצפיה אליו לפעול בספקנות כנגד מורשתו. בעת בגרותו האינטלקטואלית היה מעיין ביתר קפדנות ואף אימון במורשת עתיקה לזהות את הקול ברמה נשמע. תמוהה לי איזו רציונל פוסל מורשת סופרים עתיקה שרק עם ישראל שמר על ידי כהניו וחכמיו וסופריו ואנשי כנסת הגדולה על פי כללים קפדניים משך מאות שנים. מורשת הכתב העברי היתה מעוגנת במורשת דת עתיק שירש מקדשי כנען והמסורת עבר ונשמר בקפדנות אך פרופ׳ פינקלשטיין נמנע להתייחס אליו כלל כי זה לא תחומו. אך תיאולוגיה ופסיכולוגיה ואנתרופולוגיה חברתית תחומים נלווים לארכאולוגיה והם מאד חשובים לנושא של אישיות משה רבינו הנשמט מהספרים שכדי שיכיר. דומני כי נעשה עוולה בישראל וחטא לבני משה שיש לתקנו על ידיו. אפוא עקרון האקדמי להביא דברים בשם אומרם וכן מה עניין עשרת הדברות וכותבם ולמה האקדמיה ממונת ומודרכת להכחיש את ממציא הכתב ונותן חוקה לעמו ישראל. נשאלת שאלה: מי מסנוור את עייני אקדמיה הישראלית ואת כבוד הפרופ׳ הנעים והחכם? אודה לך לעידכון האם פרופ׳ פינקלשטיין מעדכן את דעתו לאחר גילוי כתובת שם המפורש במסגרת קללה שנמצא בהר עיבל, הר הקללה המקראית? ! שמעתי ארכיאולוג בכיר, פרופ׳ פינקלשטיין אומר שכל טענותיו ושל בני כיתיתו מחזיקים בדעה המאוחרת סביב השקפתך הנ״ל כי לא נמצאו כותבות לפני תקופת דוד - או שאול במקרה של כותבת שנמצא בשעריים. פרופ׳ פינקלשטיין הוסיף ואמר שאם יתגלה כתובת כזו מימי המקרא הקדומה זה ישנה את כל תשתית הניתוח. כך קרה בגילוי כתובת הקללה בהר עיבל מקום כניסתו של יהושוע לארץ ישראל. דומני כי סיפורים שהתרכשו במסופוטמיה ונלקטו על ידי סופר עורך לחוד, אך סיפורים אודות משה רבינו שונים בתכלית כי הם מורשת שלנו באופן יחודי שרק ישראל היה עד לו ונכתב בשיטה שהיתה קיימת בכלב אלף בית והסופרים שמרו ותיעדו. לא נראה לי נכון, הוגן ואף פסול ונפשע למחוק את זכר משה מתורתו. דומני כי יש לתקן עוולה זו ולהכיר באיש משה כדמות היסטורי אמיתי, מייסד הלאום ומחבר את תורת משה ׳על פי ה׳ ביד משה׳
כל הכרונולוגיה המצרית מוטעית ביסודה ולכן אין להיתפלא על חוסר התאמה בין ההיסטוריה המצרית לישראלית אם תואילו לפתוח את הראש -אולי תקראו קצת מווליקובסקי מדי פעם -הבעיות יפתרו
אוהבים את הפרויקט ? תרמו ועזרו לי להמשיך ולפתח אותו
:לתמוך בפרויקט
www.patreon.com/Coming_to_Professors
paypal.me/AlexMaof?locale.x=en_US
אתה אלוף אלכס!
כולנו שמחים לראות את אלכס ואת ישראל פינקלשטיין!
מאד מעניין ומחכים.
ישראל פינקלשטיין תמיד מוצא זוית חדשה ומרתקת, תודה
כמו תמיד, נהנת לשמוע את בדיון עם פינקלשטיין. ישר כוח.
הרצאה מעניינת מאוד! תודה רבה!
נקודה אחת מפריעה: חוסר עדויות ארכאולוגיות אינן מעידות בהכרח כי אירועים מסוימים לא קרו.
לצערנו, הרבה מידי אבד ו/או הושמד. ובכל מקרה כלל העדויות הארכאולוגיות מהתקופות הקדומות הן מועטות מאוד ולפיכך מאפשרות את קיומן של פרשנויות מנוגדות לחלוטין. אנחנו רחוקים מאוד מלדעת בוודאות סבירה עד כמה מדויק הטקסט המקראי.
In archeology absence of evidence is not an evidence of absence.
@@ef2718 בדיוק
הבעיה היא ממה שהבנתי שיש הרבה הרבה ממצאים ארכאולוגים על אותה תקופה אבל בנוגע למה שכתוב בתורה לא מוציאים שום דבר.
כמובן שיש חוקרים אחרים שמוצאים עדויות על מה שכתוב בתורה, אבל איך נדע אנחנו מי צודק
@@MEYER251189 יש דווקא הרבה עדויות ארכאולוגיות שתומכות בהרבה סיפורים מהתנ"ך
יש גם סיפורים שאין ממצאים ארכאולוגיים שתומכים בהם. ויש, ולפי דעתי לא הרבה, ממצאים ארכאולוגיים המתנגשים בסיפורי התנ"ך.
בסופו של יום, יש כל כך מעט ממצאים, כך שהרוב זה הנחות אם לא לגמרי ספקולציות
מי שמאמין באלוהים ובתורה לא צריך עדות ארכיאולוגית
המון תודה
🙏
@@AlexTseitlin היי אלכס תודה על הסרטונים, שאלה לי אליך, מה דעתך להביא את דוקטור מוטי שפר? אין לי ספק שהוא יעלה עניין רב בקרב הצופים. תודה 👍
תודה רבה! פינקלשטיין מרתק כמו תמיד.
לעניין הקשר בין יציאת מצרים ליהודים בגולה - התפיסה הרווחת בקרב יושבי קבע בעת העתיקה קישרה בין האל למקום המושב. סיפור יציאת מצרים מתאר אל שאינו מקומי אלא אל שהתגלה בפני העם במדבר. אל שאינו קשור למקום ספציפי אפשר לעבוד בכל מקום, גם הרחק מישראל. את המסר הזה מעביר הסיפור בצירוף הנחייה מיוחדת: והגדת לבנך...
כך הניח האפוס הגדול הזה את המסגרת לקיום העם היהודי ללא ארץ משלו למשך אלפי שנים.
אולי זאת הנבואה שנטמנה בו.
האלים המוקדמים היו רוחות אבות או רוח אב שבט מיתולוגי, אין סיבה שלא יוכלו לנדוד עם השבט.
@@ef2718
אני לא מכיר אף אל מרכזי של יושבי קבע אשר במסורותיהם מצוין במפורש שהוא אל לא מקומי. אם אכן היה אל כזה, אשמח להתעדכן.
סיפורי אבות יש לנו למכביר. בארץ כמו שלנו, שהייתה תמיד מעבר יבשתי צר בין מרכזי אוכלוסייה גדולים, היה צורך בהרבה אבות ובגנאולוגיות דינמיות כדי להסדיר את זהויות התושבים ואת זכויות הקניין והמחייה שלהם בשטח.
רוחות אבות הן דמויות שהתפתחו בעיקר בחברות שבהן האנשים לא ראו את עצמם כבעלי האדמה אלא כצאצאיה. למרות שרוחות אבות שכנו באתרים ספציפיים, האתרים הללו לא שימשו להסדרת הקניין אלא כמקומות פולחן ועלייה לרגל, לעיתים ממרחק רב.
ממש מעניין
כן, המרצה מקסים כתמיד. אלא שהפרשנות של עצמו היא של עצמו, ממש כמו שיש לאחרים. לעיתים לצחוק לעיתים אפשר לבכות..כצת מזכיר את מקיזי הדם של ימי הביניים 🤗 ובכל זאת- אוהבת
מרתק!
דרך אגב.אלכס היקר,אני מאוד מחבב אותך וחושב שאתה אדם הגון וישר...אין ספק שאתה מעשיר את הרשת וגם אותי באינפורמציה חשובה.
הרצאה מרתקת. 👏😁
התאוריה בה אוחז דר׳ שפירא על סיפור יציאת מצרים משכנעת בעייני מזו של פרופ׳ פינקלשטיין❣️
מוזר... נעלמה תגובה אחת, מאוד ארוכה ומשקעת, שכתבתי פה לפני כמה שעות...
וואלה מה
@@RELANDREL
מוזר. יש תגובות שלא רואים בסמארטפון. כאלו שאני כותב במחשב דרך יוזר אחר, בעבודה, למשל...
יפה מאוד!
תודה
השאלה המעניינת אותי (בהנחה שעדיין לא הקלטתם את החלק השני):
אם העורך של הסיפור, נאמר במאה ה-7, אכן כותב במודע את העלילה על רקע המאה ה-13, מה הוא יודע על הרקע הזה? ומאיפה הוא יודע?
למשל הוא מכיר את השם רעמסס, אבל דווקא בתור שם העיר. את השם של פרעה עצמו הוא לא יודע, וגם לא מנסה להמציא. למה?
הוא לא יודע שפרעה שלט בארץ-ישראל של המאה ה-13. ואולי הוא דווקא כן יודע, רק שלא נוח לו לכתוב את זה?
הוא יודע על הרעב, אבל אין לו מושג כמה גרוע זה היה. הרבה יותר משבע שנים.
הוא יודע על חורבן ערי כנען, אבל לא מי החריב ואיזה ערים.
בקיצור, אני בספק אם העורך מנסה בכוונה לכתוב את הסיפור על רקע המאה ה-13. נראה לי שהוא מכיר המון סיפורים שעברו מאב לבן ומסבתא לנכד. באופן טבעי בעיקר על המשבר הגדול, ואולי גם על כל מיני דברים לפניו. מן הסתם בשלל גרסאות שונות וסותרות. הוא לוקח את הגרסאות שהוא אוהב, ומשבץ אותן בסיפור במקומות שמתאימים לו. ובדיעבד אנחנו באים היום ואומרים: זה מתאים לנו למאה ה-13. רק שיש גם מי שאומרים: זה דווקא יותר מתאים לי ל-12. או ה-15? אולי אפילו החיקסוס במאה ה-16?
אנחנו כמו היסטוריונים שייראו את "משחקי הכס" בעוד אלפיים שנה, ויתווכחו אם זה נכתב על רקע המאה ה-6 או ה-13 או ה-15 (אחרי הספירה...). הדותראקים זה הונים או מונגולים?
זה קצת נשמע כמו מה שמאור עובדיה אומר - מסורות שונות טיפה שונות שמאוחדות יחד. רק שעובדיה אומר שהם אוחדו בזמן בו נכתבו ואחרים אומרים שהם אוחדו הרבה אחרי.
ua-cam.com/play/PLqEUP7R33EaY8zMFoFqm4fbe97ziN4rfD.html&si=WcN8ZqdAO0QC7syF
Can someone please describe or give a transcript of what Finkelstein says at 22:00 - 25:00. Sorry I don't speak this beautiful language.
עולם חקר המקרא של פרופסור עידן דרשוביץ - על כתיבתם ועריכתם של ספרי התנ"ך
ua-cam.com/video/TeuYiGX0Zbg/v-deo.html
כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ ???
הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַ-תָּ-ה וַיֶּחִי ???
לא ניתן להמציא את האומה היחידה בעולם שמספרת שכל תולדות חווית יסוד הזהות שלה הם סיפור יציאת מצריים והתגלות קולקטיבית במעמד הר סיני בעדות של כל העם כאירוע יסוד מכונן ואז להשתיל את הסיפור להיסטוריה עם הבטחה שלא רק שלעולם לא ימצא שהתרחש אירוע מכונן שכזה בכל תולדות ההיסטוריה אלה שגם לעולם אף אחד אפילו לא יעיז להמציא סיפור שכזה.
היחידים שמספרים שהאלוהים דיבר במעמד הר סיני הם אלה שמספרים ש-א-י-ת-ם הוא דיבר.
עם ישראל הוא עובדה היסטורית שאינה ניתנת לעירעור מישום שהם קיימים עד עצם היום הזה (וכנראה שיהיו גם לנצח ☺️)
תעשה סרטון על גיבור על שהוא האדם הראשון ונשיא ארצות הברית (וגם טבח , חקלאי, צייד ודייג) שמטייל ברחבי העולם וצד חיות בר בעלילה שנמשכת לאורך כל ההיסטוריה האנושית
ייצוגים של האלוהות בסמלים - פרופסור טלי אורנן
ua-cam.com/video/j9Uq4LBv-HA/v-deo.html
מי אנחנו ? תנ"ך וארכיאולוגיה
פרופסור אמנון בן-תור
ua-cam.com/video/FtFbfyBXywM/v-deo.html
למה מתעלמים מוילקובסקי אשמח להתייחסות
האם אתה יכול להסביר את חלק יציאת מצרים, אני לא יכול להבין את העברית.
האם אברהם רכב על גמל ? - ד"ר לידר ספיר-חן
ua-cam.com/video/6oMgxrxfH-I/v-deo.html
יפה, אבל מקורות J ו-E מתוארכים למאה השמינית. אשמח אם הפרופ' יתייחס לכך בשיחה הבאה.
מקור J היה סופר חצר יבוסי של בית דוד, ויש לתארך את כתיבתו לזמן סמוך אחרי שלטון יאשיהו (הוא זה שכתב גם את סיפור "קיללת איש האלוהים על המזבח בבית אל", ואת כל סאגת החמור/ים שם, שזה מוטיב אופייני לו עוד מסיפור עקדת יצחק)...
@@עודדיעקובי-ל9מ איזו נחרצות וירידה לפרטים ברמה נבואית.
מפליא אותי איך אנשים בטוחים שכל כך הרבה חלקים בקודקס שלנו נכתבו בתקופה של 10-20 שנה בין סוף ימי יאשיהו לגלות החרש והמסגר. נראה כמו נאיביות רצינית או נסיון מכוון לסילוף וגימוד ההסטוריה היהודית.
@@beamofboon
מוזר. כתבתי לך פה תשובה, והיא נעלמה. כתבתי שוב, והיא שוב נעלמה. למרבה המזל היא הייתה מועתקת, ולכן הדבקתי שוב - אך היא שוב נעלמה... מעניין אותי רק לדעת אם הצלחת/הספקת לראות ולקרוא אותה?
@@עודדיעקובי-ל9מ לצערי לא הצלחתי לקרוא. אשמח שתשלח שוב.
@@עודדיעקובי-ל9מ לדעתי אלכס מוחק כאן תגובות - גם שלי נמחקה - כנראה גם זו תמחק וחבל כי צנזורה זה הכי קל אבל הכי לא מפרה ולא "אקדמי".
אגדת חורבן: לא רק סרט היסטורי, אלא מציאות מדממת
השבוע צפיתי בסרט "אגדת חורבן" - דרמה היסטורית על פי סיפורי אגדות החורבן התלמודיות. מראש ידעתי שמסופר על המרד הגדול שהוביל לנפילת בית המקדש השני, ובסיכומה של עלילה בת תשעים דקות המורכבת מקרעי עובדות היסטוריות חוויתי את האִמרה המוכרת: בשל שנאת חינם חרב בית המקדש.
גם מהרושם השטחי שנותר אין להתעלם. אסור לתת לאור השמש ביציאה מאולם הקולנוע לסנוור אותנו לחשוב שמדובר בסיפור היסטורי מעשיר, ולהותיר אותנו ברושם עז של איורים מרהיבים עתירי פרטים, אלא צריך שהוא ימקד לנו את המבט ויאיר על ישראל של כאן ועכשיו. העולם כולו חרב, ובניין החברה הישראלית מתפורר בשל אותה שנאת חינם - בעוצמה מוגברת יותר.
אנחנו נמצאים היום בפילוג גדול וחריף משהיה. אם לפני כאלפיים שנה התפצלו היהודים לשלוש כתות, אז היום אנחנו מחולקים לעשרים-שלושים מחנות, לעשרות מפלגות וסיעות, מגזרים וקהילות. אם בזמנו טבחו היהודים במיליון איש בתוך ארבעה חודשים, נשטפו בנהרות של דם אחיהם, אז היום השנאה מתנהלת בצורה מתוחכמת ונסתרת יותר: במקום לשחוט בכידונים וסכינים, הלשון החלקלקה הפכה חרב חדה.
לא ניתן להשוות ולמדוד את פשעי השנאה בין אז להיום ולהסיק מסקנות. השנאה בימינו מתגלה בצורה האיומה של אדישות לזולת. לאף אחד לא אכפת מה קורה לשכנים שלו, מה עובר על תושבי עירו, ובכלל על כלל אזרחי המדינה. שיא האכפתיות מתגלה רק בזמני מלחמה, אז כולנו מתחברים כאחים לעת צרה, פותחים את הלב רק כדי לזכות בהרגשת ביטחון.
תחלואי האדישות האלו התקבעו בנו כנורמה. אנחנו מסכימים למצב, רואים בו מציאות מקובלת. לכן טוב יהיה לחשוף בעזרת עוד סרטים ויצירות את כל הזוועות והדברים הקשים שעשו היהודים זה לזה במשך ההיסטוריה. לשלוף מהארכיון כל תיעוד שילמד אותנו על הטבע האגואיסטי ההרסני שלנו שמניע אותנו להיאטם לזולת ולא להתחשב בקיומו.
אם לא נטייח את האמת ולא נקבור את העובדות מתוך מניעים כאלה ואחרים, נוכל להבין בחרדה מי אנחנו מאז ועד היום. נקלוט שלא מדובר באנשים שחיו אי-פעם והתעללו זה בזה, אלא שאלה אנחנו שסוחבים איתנו את השנאה מדור לדור. חבית נפץ שרק מחכה לגפרור.
המקובל בעל הסולם כתב כי "אין כאן בעולמנו שום נשמות חדשות על דרך התחדשות הגופית, אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות מתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם בגוף חדש ובדור חדש" ("השלום בעולם"). לכן החשוב ביותר להפנים שהסכנה שכאן עלולה להכות בנו כהרף עין, ועלינו לצלול אל תוך אירועי ההיסטוריה רק כדי לדלות את האמצעים שיש בידינו כדי להינצל.
הפתרון אותו פתרון, הנוסחה אותה נוסחה, כלל אחד לא השתנה לאורך הדורות, והוא הכלל הגדול בתורה, כלומר הכלל הכולל את השיטה כולה: "ואהבת לרעך כמוך". אנחנו מחויבים לחיות בינינו באהבת אחים - זה החוק שהכוח העליון שם מעלינו ומחייב אותנו להתקיים לפיו. לגלות בינינו רעוּת וידידות, דאגה והתחשבות בהתאם ליסודות שמרכיבים אותו. אהבה היא ערך בל יתואר. היא כוללת מסירות לזולת, קבלת חיי האחר כחיינו שלנו, העדפת טובת הזולת על פני האגו שמושך לטובת עצמו. ואיפה אנחנו ביחס לחוק האהבה? איפה אנחנו ביחס לערך הערבות ההדדית?
כבר כתבו חכמים: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי, יומא א). אם אנחנו לא בונים בימינו קשר אמיץ, יציב, המושתת על חוקי הטבע שפועלים במיזוג ובהרמוניה נפלאה, אז לא רק שהמעט עוד יחרב, אלא גם נזמין על עצמנו שנאה מכל העולם.
לעם היהודי יש תפקיד רוחני נעלה: להיות כאיש אחד בלב אחד, להתלכד ולעורר מכוח החיבור כוח עליון יותר. הוא המגן והמציל, הוא שמרומם מעל כל החיכוכים האגואיסטים, מכסה הכול באהבה ומאיר לגויים ולעמים. אם נגביר בינינו את האהבה, נזנק לרמות קשר שלא חלמנו, להשגות קסומות. אבל אם רגע אחד נזניח את החיבור בינינו, אז יעלו אותנו ואת הנותר בלהבות.
צריך לזכור
שמבחינת המקרא כנען היא קרובת משפחה יחסית קרובה מאוד לכנען (כנען ומצריים הם אחים)
תעשה סרטון על מעשה מרכבה
יפה מאוד
רק לא מסתדר שהעם יצא ממצרים לכיוון דרום וחציית ים סוף התרחשה במפרץ סיני המערבי כאשר הדרך בין ישראל ומצרים מוכרת
כנראה חציית ים סוף התרחשה בים האדום לכיוון ארץ מדיין , ערב הסעודית, אזור שהיה מוכר למשה
אתה צודק לגמרי. זה באמת לא מסתדר. מה שקרה בפועל זה שאותה קבוצה שיצאה ממצרים, בזמן "גירוש החיקסוס", בתחילת המאה ה-16 לפסה"נ; הלכה ישר דרך כביש החוף, עד שפנתה ימינה בצומת הפנקייק בנתניה; ואז הגיעה לשכם - שם ישבה וסיפרה את סיפורי יוסף ויציאת מצרים; ועבדה את 'אל אלוהי ישראל' בעל דמות העגל/שור; עד שכעבור כ-350 שנה הגיעה לאזור קבוצה אחרת לגמרי של אנשים, שבאו מכיוון המדבר. הקבוצה השניה של האנשים, שהגיעו מכיוון המדבר, היו קבוצה של שוסים יהוויסטים (עובדי האל 'יהוה'), מבני חובב הקיני חתן משה (שהיה סתם איש מצרי נכבד שהסתבך במצרים ומצא מקלט בין שבטי המדבר). לאנשים אלו לא היה דבר וחצי דבר עם סיפור יציאת מצרים, שהתרחש כ-350 שנה לפני זמנם כאמור, אבל הם הצטרפו לשבטי ישר-אל המקומיים בימי דבורה, ויחד איתה הם הביסו את יבין מלך חצור - וכך קרה שהאל שלהם, 'יהוה', אומץ והפך להיות "אלוהים חדשים" בישראל; והם עצמם הפכו (לפחות בחלקם) לשבט של "כהנים-לויים" (מלשון "מתלווים") בישראל, והסתובבו עם האוהל המדייני המקודש וארון הברית של 'יהוה' בין שבטי ישראל...
רק לאחר ימים רבים אוחד הסיפור שלהם עם הסיפור של אותה קבוצה ותיקה (אבות "בית יוסף") שעלו ממצרים בתקופת החיקסוס - וכך קיבלנו "סיפור אחד" שלפיו בני ישראל שיצאו ממצרים שבמערב, עשו "סיבוב של 40 שנה" בדרום, ונכנסו לכנען ממזרח...
קאפיש?
אלכס העלה טענה לגיטימית ודיי מקובלת במחקר - המסורת של יציאת מצרים הגיעה עם קבוצה לא גדולה שיצאה ממצרים (הלווים).
ומה הטיעון של פינקילשטיין כנגד הטענה הזו? שזה הכל או כלום. אם התנך טועה בפרט אחד הכל פיקציה מהמאה ה7.
טיעון חלש מאוד לדעתי.
צודק לגמרי
יש פה שתי טעויות. הקבוצה שיצאה ממצרים היא לא הלויים, אלא מי מאבות "בית יוסף" (אחרי הכל יוסף הוא הדמות הכי "מצרית" בתנ"ך, הלא כן?). וטעות שניה היא לחשוב שזה קרה בתקופת רעמסס השני - כאשר זה באמת קרה כבר במאה ה-16 לפסה"נ - וזה גם מוכר היטב מההיסטוריה המצרית בתור "גירוש החיקסוס"... כל הטענה לגבי איזכור "בית-רעמסס" בסיפורים היא שטות. זה ברור שמדובר בפרט קטן ואנכרוניסטי בסיפור (העיר "בית-רעמסס" נבנתה במקום שבו עמדה לפנים בירת החיקסוס, חות-וערות - "אוריס")...
@@dormsguard השאלה איך בדיוק תסביר את הדבר הבא: ספר בראשית משמר בוודאות זכרונות מתקופת הברונזה התיכונה. החל מפלישת גויי הים והפיכת הפלישתים לכוח משמעותי באזור קיימת התאמה בין הסיפור המקראי למציאות ההיסטורית (ואני לא נכנס כרגע לאנרכוניזם שקיים בסיפורים השונים ולמחלוקת לגביי הממלכה המאוחדת). אז מדוע כל תקופת השלטון המצרי בארץ נעלמה לחלוטין מהזיכרון ההיסטורי של העם בארץ והוחלפה במקום זאת בסיפור על עם עבדים שייצא ממצרים וכבש את הארץ והתיישב בה במקום התושבים הקודמים?
@@כפירפסקין
אני לא חושב שספר בראשית משמר הרבה זכרונות מתקופת הברונזה התיכונה, ואפילו לא מראשית הברונזה המאוחרת. יש, אולי, כמה זכרונות מקומיים כאלו ואחרים שקשורים בהר חברון והכלבים והקניזים דווקא; אבל חוץ מזה, ומפרשת החיקסוס - שהיא באמת עניין מיוחד למדי, של "אדם נשך כלב" (כלומר שאי אלו "כנענים" שלטו במצרים, ולא להפך, כמו שהיה מקובל לאורך תקופות רבות) - נראה לי שרוב המסורות הקשורות בתקופת ההתנחלות הן מסורות שהתרחשו בשלהי הברונזה המאוחרת וראשית הברזל, בהר המרכזי ואזורי הספר, במקומות שבהם השלטון המצרי כבר לא כל-כך התעסק; או בזמנים שהוא כבר נעלם מן הארץ (אחרי ימי רעמסס ה-ג', והגעת הפלשתים)...
יתרה מזו, נראה שלפחות שתיים מהקבוצות החשובות שהרכיבו את עם ישראל בראשיתו - הקבוצה שהגיעה לפה מחרן (זו שהביאה לנו את מסורת "הגעת האבות הפרוטו-ארמים מחרן ועבר הנהר"), והקבוצה הקינית שהגיעה מאזור "ארץ השוסים של יהוה" (זו שהביאה לנו את האמונה באל 'יהוה' ומסורת הנדודים במדבר וההתגלות בסיני/חורב) - נכנסו לכנען רק לקראת שלהי המאה ה-13 לפסה"נ, בזמן דמדומי האחיזה המצרית בכנען. ונראה שאפילו החרבת חצור הכנענית "עברה בשקט" מבלי שהמצרים התערבו בעניין, או לפחות מבלי שהם טרחו לכתוב על זה משהו שמצאנו...
נכון שיש אמנם עדויות להתנגשות של המצרים עם כל-מיני "עפירו ות'ירו מהר יַרְמְתוּ" באזור ינועם ובית שאן, עוד בימיו של סתי הראשון; ויש כמובן גם את העדות המפורסמת של מרנפתח והנצחון המרשים על "ישראל" בכתובת שלו; אבל יש מצב שאפילו מבחינת אותה אוכלוסיה מקומית שישבה אז בהר, מדובר באיזה התנגשויות מקומיות לא מרשימות במיוחד מבחינה היסטורית; ושבדרך כלל המצרים הניחו לאוכלוסיה במקומות הרריים "נידחים" כאלו לחיות בשקט את חייהם, והתמקדו בשליטה במישורים ובעמקים ובדרכי המסחר החשובות... ואגב, שים לב שגם בזמן תקופת המלוכה, ישראל ויהודה היו "משועבדות" (ברמה כזו או אחרת) לאורך תקופות ארוכות למצרים או אשור, אבל אתה כמעט לא שומע על זה כלום - אלא אם כן היה איזה מרד שהביא לחורבן... הסיבה לכך היא כנראה העובדה שהשלטונות "האימפריאליים" בימים ההם נהגו לרוב להעניק למקומיים אוטונומיה מוחלטת, והסתפקו בקבלת מיני "מנחות" ו"מיסים" תקופתיים (משהו ברמת המאפיה שלוקחת "דמי חסות") והניחו לשליטים המקומיים לנהל את ממלכותיהם ולהתעסק בענייניהם הפנימיים (אפילו הרפורמה של יאשיהו התרחשה כולה בתקופת "ואסאליות" למצרים, ולא היינו יודעים מזה אלמלא יאשיהו הוצא להורג כי איחר להתייצב לפני מלך מצרים במגידו, כשזה האחרון יצא למלחמה מול מלך אשור, או משהו כזה)...
בכל מקרה, מבחינה היסטוריוגראפית, אני לא חושב שלכותבי המקרא, וביחוד לכותבי ספרי בראשית עד שופטים/שמואל, הייתה ידיעה מקיפה לגבי המצב הגיאו-פוליטי בארץ בתקופות השונות, ואפילו לא כרונולוגיה ממשית לגבי הזמן המוחלט או היחסי שבו התרחשו הסיפורים והמסורות שהיו מונחים לפניהם. כנראה שהיו להם רק סיפורים ומסורות מקומיות מאוד ספציפיות (על איזו מלחמה שבטית מקומית או פועלו של איזה "גיבור/שופט" או אפונים חשוב) - כאלו שהשתמרו במקדשים שונים ובחצרות מלוכה ובקרב הזקנים ומספרי הסיפורים שישבו בשערי ערים שונות - והם ניסו לאגד אותם כמיטב יכולתם... נראה למשל, שמבחינה כרונולוגית הארועים שעמדו בבסיס סיפורי יוסף ויציאת מצרים (במאה ה-16 לפסה"נ) קדמו במאות שנים למסורות על הגעת מי מהאבות מחרן - שהגרעין ההיסטורי שלהן התרחש בפועל בערך במקביל לתקופת "השופטים" והגעת הקבוצה הנוודית היהוויסטית מהמדבר... כלומר, ייתכן (ואף סביר) שהמסורת על כינון המזבח של אברהם ב"אֵלוֹן מוֹרֶה" שליד שכם, היא מסורת מקבילה למסורת של כינון המזבח בהר עיבל "מוּל הַגִּלְגָּל, אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה" בידי יהושע:
"וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ: וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַ-ה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו:"
""וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל: הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה:"
(כלומר אפשר שיש פה תיעודים מקבילים של שתי קבוצות שבנו יחד את אותו אתר פולחני, אחת דרומית ואחת צפונית; ו-או שתי מסורות שונות שהתפתחו על בסיס אותו גרעין היסטורי)
גם סיפור "הטבח של בני לוי בשכם" בימי "חמור אבי שכם" וסיפור ברית המילה שקדמה לה, אפשר שמתארים דברים שקרו בזמן הגעת הקבוצה הדרומית של יהושע לכנען (כתוב שאז הוא "מל את בני ישראל והסיר מעליהם את חרפת מצרים" - רק לא כתוב שהם כבר ישבו בארץ, בעיר שכם, כ-350 שנים לפני שהוא הגיע מהמדבר) ודברים שקרו אח"כ, בימי שפוט השופטים, בימי אבימלך ו"געל בן-עבד" (שגם שם נזכר "חמור אבי שכם"), או כמו שמתואר באופן "מסתורי" אצל הושע: "וְהֵמָּה [ב]אָדָם עָבְרוּ בְרִית שָׁם בָּגְדוּ בִי. גִּלְעָד קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן עֲקֻבָּה מִדָּם. וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים חֶבֶר כֹּהֲנִים דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה כִּי זִמָּה עָשׂוּ. י בְּבֵית יִשְׂרָאֵל רָאִיתִי שַׁעֲרוּרִיָּה - שָׁם זְנוּת לְאֶפְרַיִם נִטְמָא יִשְׂרָאֵל."
למותר לציין שסיפור המלחמה של "דבורה" ("הצרעה"?) נגד יבין מלך חצור על "מי מגידו", בימי "עליית חבר הקיני" (במקביל לעליית יהוה, ובחירתו בתור "אלוהים חדשים" בישראל), היא תיאור מקביל לסיפור מלחמתו של "יהושע" (הוא ראש "חבר שבטי הקיני") ביבין מלך חצור, על "מי מרום" - מיד לאחר כניסתו לארץ וכריתת הברית עם "הגבעונים" (ואגב, גם לא אתפלא אם סיפור גדעון והמלחמות במדיינים ובני קדם הפולשים היא גרסה שלישית, פחות אוהדת, שצמחה על רקע אותם ארועים היסטוריים שליוו את הגעת חבר שבטי הקינים מדרום)...
לאור האמור לעיל, ספק אם ראוי לצפות מהסופרים לתת לנו "דיווח על המצב הגיאופוליטי הכללי בארץ, בתקופה זו"...
@@dormsguard א. תגובתי לעיל מסתמכת על דבריו של פינקלשטיין לפיהם האוכלוסייה הישראלית של תקופת הברזל מקורה ברובה באוכלוסייה כנענית שהתגוררה בארץ ישראל, המקובלים כיום על מרבית החוקרים, כולל חוקרים מהאוניברסיטה העברית (כדוגמת גרפינקל), אם כי כפי הנראה הייתה הגירה מקומית בתקופת משבר האקלים מהאזורים הצחיחים יותר בנגב ובעבר הירדן המזרחי לאזור ההר המרכזי והצפוני וכן יתכן כי מאוחר יותר הייתה הגירה מאזור החוף לאזור ההר עקב הגעת הפלישתים (כמובן, גם על פי פינקלשטיין, יתכן והיו קבוצות קטנות שהגיעו מבחוץ והביאו מסורות שונות).
ב. שאלתי הייתה מדוע ההיסטוריה הארץ ישראלית בתקופת הברונזה המאוחרת נמחקה כמעט לחלוטית מהתודעה של העם והוחלפה בסיפור העבדות, היציאה והכיבוש. אני מתקשה להאמין שזה היה במקרה. כנראה הייתה סיבה לכך.
שירה הרי נחשבת על ידכם כרובד הכי עתיק ושורשי במקרא ושתי השירות הכי ידועות ועתיקות הן שירת הים של מרים ושירת דבורה -שתיהן עוסקות ביציאת מצרים ומאורעות מסיני-אז היתי אומר שהמסקנה והכותרת של הרצאה שתדון בנושא צריכה להיות -יציאת מצרים כסיפור בסיס במקרא השזור בכל כתביו
גם ווליקובסקי מקביל לנכו מאורעות והן מימי רעמסס ה2
זו עוד אחת מהשושלות המוכפלות על ידי ההיסטוריונים
ישנן כאלו גם במסופוטמיה
נכו מוזכר במקרא ואצל היוונים אך נעדר לחלוטין מרשימות המלכים במצריים גופא
רק פסל קטנטן עם שמו נמצא-------איזה מלך מצרי שעוסק במפעל ענק של חיבור הנילוס למפרץ סואץ לא יקים אנדרטאות להשגיו-איך בכלל אפשר לדמיין משהוא כזה -צניעות טוטלית שכזו עד כדי ביטול עצמי מצד מלך מצרים---מופרך
מצד שני גם על רעמסס השני נאמר שחפר תעלה המחברת את הנילוס למפרץ סואץ -והוא אכן גם הקים שפע בלתי נידלה של מונומנטים לזכרו
כמו כן סיפור מלחמותיהם דומה עד זהה
חפשו רעמסס השני וזמנו באנגלית מופיע בפי די אף בשפה האנגלית מאת עמנואל ווליקובסקי
קיראו ווליקובסקי וצאו מהפרדיגמה -הקונספצייה תמיד הייתה בעוכרנו
ישנה תיבת גרניט שנמצאה באל עריש -עליה -בהירוגליפים- מסופר על המלך תום שטבע במערבולת על יד פי החרותי-הכתובת מהתקופה הלניסטית אך מספרת על זמנים קדומים
לפי זה שהיא כתובה בהירוגליפים מדובר בכתובת מצרית ולא כנענית או ישראלית
שירת דבורה אינה מזכירה את יציאת מצרים כלל וכלל, וכמוה גם ברכת משה... שתי השירות מזכירות רק את עליית האל 'יהוה' מדרום, מסיני ושעיר ושדה אדום... זה מה שמעניין - ומוכיח שפינקלשטיין טועה. מסורת יציאת מצרים ומסורת הנדודים במדבר היו פעם שתי מסורות נפרדות, וכל אחת הובאה על ידי קבוצה אחרת של אנשים, שהגיעו לכנען מכיוונים שונים - אחת ממצרים ואחת מהמדבר - בזמנים שונים: הקבוצה ממצרים הגיעה לכנען בימי גירוש החיקסוס, בתחילת מאה ה-16 לפסה"נ; ויחסה את הוצאת ישראל ממצרים לאלוהות הכנענית "שור-אל" (הוא 'אל אלוהי ישראל'); והקבוצה מהמדבר הגיעה לכנען רק בימי דבורה, בשלהי המאה ה13 לפסה"נ, והביאה לישראל את מסורת הנדודים במדבר ואת האמונה באל הדרומי 'יהוה' שהתגלה בסיני ועלה משם (ובגלל זה אין בשירת דבורה המתארת את עליתו שום אזכור של יציאת מצרים)...
שירת דבורה אפילו לא מזכירה את המילים "מצרים", "פרעה" או "משה". כל מה שיש בה על יציאת מצרים זה שתי מילים: "זה סיני" שמפריעות למקצב של השירה ונראות באופן חשוד כמו הצנחה של עורך מתקופה מאוחרת.
למעשה, גם שירת הים לא מזכירה את משה. הוא מוזכר רק בחלק הפרוזה לפני תחילת השירה. לעומת זאת שירת הים כן מדברת, ובלשון עבר, על בניית בית המקדש: "מקדש אדני כוננו ידיך". המסקנה ההגיונית היא שבזמן בניית בית המקדש, דמות משה ביציאת מצריים עדיין לא חוברה.
@@NeriKafkafi שירת דבורה אכן אינה מזכירה את יציאת מצריים גופא אך מכיוון שכמעט כל השירה עוסקת בעניין אחר דהינו המלחמה מול מלכי כנען בראשות סיסרה -ניתן להבין את השורות הראשונות כהקדמה קצרה המאזכרת את תחילתו של העם בסיני -ואיך הגיע העם לסיני?אכן לא מבואר בשירה עצמה
אך מבואר היטב בפרוזה -לו היתה הפרוזה איזו השלמה מאוחרת כיצד אין נוסח שני כפי שאנו מוצאים בסיפורי הבריאה והמבול ?
שירת הים מספרת על היציאה ממצרים בהתאמה לפרוזה ובפרוט
זה ששמו של משה אינו מופיע אלא רק האירועים
לא מצביע בהכרח על חוסר קיומו אלא על ענוותו
בניגוד לדבורה שמעידה על עצמה על ברק בן אבינועם ועל יעל כגיבורי המלחמה
אפשרי בהחלט שמנהיג יהיה צנוע
לדעתי-לא נפוץ אבל הי אם אתם מאמינים שנכו בונה התעלה הגדולה מסוגל להיות עניו עד כדי כך שרק פסלון קטן עשה להאדיר את שמו אז למה לא משה?
@@עודדיעקובי-ל9מ לומר ששירת דבורה אינה מזכירה את יציאת מצרים זה אמת -השירה מאזכרת רק את התגלות האל בסיני שעיר אדום בצורה הכי כללית -ככותרת לעם -בבחינת זכרו אנשים מאיפה באתם
אתן משל---מלחמת יום הכיפורים צריך להתקיף
כדי לעודד את האנשים אומר להם המפקד
זכרו איך השמידו אותנו בתנורים
והוא לא צריך לומר יותר כלום---כולם מבינים -אין צורך לומר הנאצים -ואין צורך להזכיר את היטלר -כולם יודעים כי זה נמצא במורשת הכללית כמו סיפור יציאת מצרים
לומר ששירת הים אינה מאזכרת את יציאת מצרים
זה שקר ------או שעבר הרבה זמן מאז שקראתה אותה ושכחת
@@nirprizant4228 אתה טועה שוב. שירת דבורה לא אומרת דבר על העם בסיני, ולכן גם אין מה לשאול כיצד הגיע העם לסיני. השירה אומרת "הרים נזלו לפני ה'" ואז מוסיפה בלשון מסורבלת "זה סיני". יש מקום לשאול למה רק לאחד ההרים שנזלו מוסיפים את שמו? ואם זה על תחילתו של העם בסיני, אז איפה העם, איפה ההתחלה ולמה צריך את שאר ההרים בלי שם שנזלו? ההסבר הכי סביר הוא שעורך מאוחר הסתכל על השירה וחשב כמוך: פה זה צריך להיות על יציאת מצרים, והוסיף הבהרה משלו על ההרים "זה סיני". אולי אפילו הוסיף זאת בתור הערה מעל השורה, ובמהלך ההעתקות הבאות זה נכנס בטעות לתוך השורה.
האם קראת פעם את שירת דבורה ואת שירת הים כמו שהן כתובות ורק מה שכתוב? בלי המדרשים של חז"ל? אתה רוצה לעסוק באפולוגטיקה, תעסוק באפולוגטיקה, לא בחקר המקרא. אל תערבב ז'אנרים
אתה מתעלם לחלוטין מהכתוב. ראשית לפני ההגעה לים סוף בני ישראל הלכו שלושה ימים (יום ולילה) במדבר (חצי האי סיני). חציית הים היתה בים סוף לכיוון חצי האי ערב (לא רחוק מאילת). ומדבר סיני מצוי בארץ ערב לא בחצי האי סיני. שנית על פי הכתוב מדובר בכשלושה מיליון בני אדם שנדדו במדבר 40 שנה. הריאליות כאן מתאימה שכן רעמסס השני היה מלך חזק מאד ומצרים שלטה על ארץ ישראל. לכן נאלצו לנדוד במדבר. הריאליות מדהימה וצריכה להדיר שינה מעיניך.
תילמדו תנ״ך ומיקרא מהרב זמיר כהן אמת אחת יש ליהודים אמונה בשלוש עשרה עיקרים
זה שאתה פתי ומאמין לכל דבר בסגנון נעשה ונשמע ולשמוע לסיפורי סבתא של רבנים טיפשיים אז זה כבר בעיה של קומה קוגניטיבית קשה מאוד, תתחיל ללמוד היסטוריה מקראית מהרבה מקורות ואולי תתחיל להתעורר
חקי חיון. מעניין אך לוקה באי דיוקים.
יש לי שאלה לחוקרים המלומדים מה יענו על זה שכשאדם קורה פסוקים מן התורה ההילה שלו משתנית כפי שמוכח מהרצאותיו של זבולון רבייב עם מכונה שהמציא גוי רוסי ? שיקחו טקסט רגיל ויעשו השוואה אלא כל אדם רואה את העולם לפי מי שהוא לפי תכונותיו הבחירה ביד האדם.
אף אחד לא יודע את האמת בידיוק גם תכניסו את העובדה שזה שאין ראיות זה לא אומר שמשהו לא קרה
אבל יש ראיות סותרות
@@bunb8541 יש גם ראיות תואמות ....עזוב אותך כולם מבולבלים ...ראיתי סרטונים כאלה וכאלה מה שנקרא מקסימליסטים ומינימליסטים.... אמרו לא היה דוד עד שמצאו כתובת בתל דן שכתוב עלייה "בית דוד"......כולם בערבון מוגבל משניי הכיוונים
@@antibalistic5294
איפה בדיוק הראיות התואמות?
@@bunb8541 כתובת תל דן ומציבת מישע ומזבח הר עיבל אח שלי החומר ברח מהראש כיזה היה מזמן יש גם מה שנקרא ראיות סותרות ......יש ויכוחים בינם לבין עצמם ....אני קטונטי.......עוד פעם זה היה ממזמן החיים ממשיכים
למה הוא יודע להגות המילה "כרונולוגיה"???
למה ב כ ל ל להמציא סיפור הזוי כזה?
אני עוקב אחר הפרויקט. לא אוהב התפנית ימינה. ההרצאות בעניין השואה היו גרועות ממש.
מה לא היה טוב ?
@@AlexTseitlin שמע יש לך את ד"ר קידר יותר משנה בערוץ אני לא רואה איך אפשר עוד יותר ימינה
@@pepechill8118 וזה אומר שערוץ פנה ימינה 😊
הוא בכלל לא התייחס לקטע שבו הם חוצים את מדבר סיני אל צפון סעודיה/דרום ירדן וחונים בערבות מואב. לא רציני
פרק 15 - כושר הכתיבה חלק א
ua-cam.com/video/Pt5kGByPVro/v-deo.html
כושר הכתיבה פרק 16 חלק ב
ua-cam.com/video/y1ZfKlEm3sM/v-deo.html
מדבריות הדרום 1050-800 לפסה"ס - נחושת הערבה, דרכי המדבר, הספר הדרומי של יהודה פרק 17
ua-cam.com/video/1DH151ajuGs/v-deo.html
ממלכת ישראל , 50 השנים הראשונות - פרק 18
ua-cam.com/video/EOF_6CaEhQE/v-deo.html
ממלכת ישראל - תקופת בית עמרי - פרק 19
ua-cam.com/video/X-cXSX4zXnE/v-deo.html
המעצמה של ירבעם השני - פרק 20
ua-cam.com/video/A_0goISwG5I/v-deo.html
מבוא לסיפורי האבות - פרק 21
ua-cam.com/video/akAy5B3BY2k/v-deo.html
סיפורי האבות - יעקוב - פרק 22
ua-cam.com/video/nfcWRzZTfXc/v-deo.html
סיפורי האבות - אברהם - פרק 23
ua-cam.com/video/2fojHnC6zF0/v-deo.html
לאיש הזה יש אלרגיה לאמירת אמת
זה אומר שדווקה אתה יודע את האמת ? ;)
או שלך יש אלרגיה לאמת 😂
מצחיק, שאלכס שואל שאלה כואבת. פינקלשטיין כועס וטוען שאלכס לא פועל ע"פ מוטדה וזה לא הוגן
שטחי ורדוד... אבל באצטלה של ידענות וסיגנון דיבור מלומד לכאורה..
קבוצת הפייסבוק של באים אל הפרופסורים
facebook.com/groups/2377247525824199/
=
קבוצת הטלגרם של באים אל הפרופסורים
t.me/joinchat/nhDf4UBhe9pmNDA0
=
ערוץ הטלגרם של באים אל הפרופסורים
t.me/ComingToProfessors
פרופ׳ פינקלשטיין כבודו במקומו מונח הטעה דור שלם של חוקרי התנך בטענות מופרזות על איחור הכתב העברי ובהעדר הכרה באישיות של משה רבינו, ממציא הכתב העברי האל״ף ביתי ומחוקק מרחיק לכת באמצעות אותו הכתב החדש שהסב מהירוגליפיה מצרית וסינטז עם דיקדוק מדייני ושמות פועל כנעני ומורשת שם.
אך לתמיהה רבה פרופ׳ פינקלשטיין מייחס את המצאת הכתב האלה ביתי למלכים ישראלים מאוחרים שהושפעו מתרבות יוון ולא לממציא הגדול עצמו ומניינו הקטן ועוצמתי סביבו ונהיה לעם. רק כי הוא לא ראה את הראיות לכתב מוקדם? תמוהה הדבר כי כתב על פפירוס או על ידי יחידים סגולים ״אותיות וסמנים״ לא היה סורד אף נשמר כשיטה סודית להצפנה.
לא נימוסי ולא מכובד לאקדמאי דגול ומכובד להתכחש כלל לקיומו של מחוקק גדול ממציא הכתב ומהפכן מדיני כי זה מהווה סמל וגאווה כנגד טענת מקטרגינו. סנזורה היסטורית של מערכות תעמולה עתיקות כגון של הרומאים לבזות באצמעותינו לא שונה מתעמולה וסנזורה מודרנית מתוחכמת שמבטל קיומינו וכי דומני כי פרופ׳ פינקלשטיין תלוי בפריזמה של ציפיות ממוניו ומטיל ספק באבות מייסדי האומה הישראלית על רקע הצפיה אליו לפעול בספקנות כנגד מורשתו. בעת בגרותו האינטלקטואלית היה מעיין ביתר קפדנות ואף אימון במורשת עתיקה לזהות את הקול ברמה נשמע. תמוהה לי איזו רציונל פוסל מורשת סופרים עתיקה שרק עם ישראל שמר על ידי כהניו וחכמיו וסופריו ואנשי כנסת הגדולה על פי כללים קפדניים משך מאות שנים. מורשת הכתב העברי היתה מעוגנת במורשת דת עתיק שירש מקדשי כנען והמסורת עבר ונשמר בקפדנות אך פרופ׳ פינקלשטיין נמנע להתייחס אליו כלל כי זה לא תחומו. אך תיאולוגיה ופסיכולוגיה ואנתרופולוגיה חברתית תחומים נלווים לארכאולוגיה והם מאד חשובים לנושא של אישיות משה רבינו הנשמט מהספרים שכדי שיכיר. דומני כי נעשה עוולה בישראל וחטא לבני משה שיש לתקנו על ידיו. אפוא עקרון האקדמי להביא דברים בשם אומרם וכן מה עניין עשרת הדברות וכותבם ולמה האקדמיה ממונת ומודרכת להכחיש את ממציא הכתב ונותן חוקה לעמו ישראל. נשאלת שאלה: מי מסנוור את עייני אקדמיה הישראלית ואת כבוד הפרופ׳ הנעים והחכם? אודה לך לעידכון האם פרופ׳ פינקלשטיין מעדכן את דעתו לאחר גילוי כתובת שם המפורש במסגרת קללה שנמצא בהר עיבל, הר הקללה המקראית? !
שמעתי ארכיאולוג בכיר, פרופ׳ פינקלשטיין אומר שכל טענותיו ושל בני כיתיתו מחזיקים בדעה המאוחרת סביב השקפתך הנ״ל כי לא נמצאו כותבות לפני תקופת דוד - או שאול במקרה של כותבת שנמצא בשעריים. פרופ׳ פינקלשטיין הוסיף ואמר שאם יתגלה כתובת כזו מימי המקרא הקדומה זה ישנה את כל תשתית הניתוח. כך קרה בגילוי כתובת הקללה בהר עיבל מקום כניסתו של יהושוע לארץ ישראל.
דומני כי סיפורים שהתרכשו במסופוטמיה ונלקטו על ידי סופר עורך לחוד, אך סיפורים אודות משה רבינו שונים בתכלית כי הם מורשת שלנו באופן יחודי שרק ישראל היה עד לו ונכתב בשיטה שהיתה קיימת בכלב אלף בית והסופרים שמרו ותיעדו.
לא נראה לי נכון, הוגן ואף פסול ונפשע למחוק את זכר משה מתורתו. דומני כי יש לתקן עוולה זו ולהכיר באיש משה כדמות היסטורי אמיתי, מייסד הלאום ומחבר את תורת משה ׳על פי ה׳ ביד משה׳
כל הכרונולוגיה המצרית מוטעית ביסודה ולכן אין להיתפלא על חוסר התאמה בין ההיסטוריה המצרית לישראלית
אם תואילו לפתוח את הראש -אולי תקראו קצת מווליקובסקי מדי פעם -הבעיות יפתרו
מחילה אבל לא נמצא שום ממצא ארכיאולוגי במצרים המקשר בין בני ישראל לעם המצרי שום כלום !!!!!! יחסית לסיפור "שהיינו 400 שנה עבדים במצרים"