מדוע זמן חג הסוכות אינו מתאים לתקופה? הרי חודש תשרי הוא חודש ימי הדין. במקום זאת אנו יוצאים לחגוג את אחד החגים השמחים ביותר בשנה, זמן שמחתנו. התשובה לכך טמונה במטרה של חג הסוכות. חג הסוכות נועד להזכיר לנו את ענני הכבוד שהקיפו אותנו במדבר, שסימלו את הגנת הקדוש ברוך הוא עלינו. על ידי יציאתנו אל הסוכה, אנו מהללים את הקדוש ברוך הוא על אהבתו והגנתו עלינו. מהות חג הסוכות מדוע בכלל לחגוג את חג הסוכות? הרי לא אירע בו שום נס, כפי שקרה בחגים אחרים. חג הסוכות הוא החג היחיד שאינו קשור לתאריך מסוים. הוא יכול היה להיחגג בכל יום בשנה. עם זאת, הוא חל במהלך ימי הדין, דווקא בתקופה זו, משום שהקדוש ברוך הוא רוצה שנדע שהוא מגן עלינו כמו שעשו ענני הכבוד. בכך שהוא מאפשר לנו לצאת אל הסוכה, הוא מראה לנו כי אהבתו וחיבוקו חשובים יותר מכל מצווה. ההלכות לגבי סוכות לפי ההלכה, סוכה כשרה בשתי דפנות וטפח. מדוע הדבר כך? הרי היו שבעה ענני כבוד שהקיפו אותנו במדבר, אז האם הסוכה לא צריכה לשקף זאת? התשובה לכך היא שמספר הדפנות אינו העיקר. המטרה היא ליצור תחושה של בית לאדם היושב בסוכה, וזאת אפשר לעשות גם בשתי דפנות וטפח. המצטער פטור מן הסוכה זו המצווה היחידה בכל התרי'ג מצוות שבה נוחותו של האדם עולה על קיום המצווה. הקדוש ברוך הוא מבין את חולשותינו, והוא מעדיף שנשמור על בריאותנו מאשר שנצטער בסוכה. החג הזה נועד להראות לנו שאהבתו של הקדוש ברוך הוא אינה מותנית. הוא אוהב אותנו ללא תנאי, גם כאשר אנו חלשים או לא מסוגלים לקיים את כל מצוותיו. 26:42 - 52:15 דברי תורה לפרשת צו: שבת נחמו תשפ'ב במדבר ללא טלפונים ללא פגישות במוצאי שבת, לאחר שסיים את תפילת מעריב בבית המדרש עולה הרב למשרדו במצב רוח טוב. הוא מצפה לערב שקט, ללא פגישות וללא טלפונים. 'היום נוח', הוא אומר לעצמו. הוא מתיישב אל שולחנו ומתחיל לסדר את הניירת, כאשר לפתע הוא מבחין במישהו יושב ליד דלת המשרד. 'מי זה?', הוא שואל את עצמו. הוא ניגש אל דלת המשרד ורואה יהודי יושב כפוף, עם כתפיים שמוטות ומבטא עיניים כבויות בלבד. 'מה קרה לך?', שואל אותו הרב. היהודי מתחיל לבכות ולספר לרב כיצד החליט לפני חצי שנה לשמור שבת. 'הילדים גדלים ומתבגרים. אני מרגיש שהם עוזבים את הבית ואני לא מכיר אותם וזה גם לא אכפת לי. אני שקוע בעסק. אני מרגיש שאני מאבד את הקשר עם כולם. אז החלטתי שבכל יום שישי ב-4 אחרי הצהריים אני איסע הביתה ואהיה עם המשפחה. אז בשבוע הראשון אנשים צחקו עלי ואמרו שאני משתגע או שיכור. בשבוע השני הם אמרו שאני בדיכאון. בשבוע השלישי הם הבינו שאני רציני ולא מוכן לוותר. אני אעבוד 5 ימים בשבוע, או גם 4 וחצי, אכל בכל יום שישי ב-4 אצא מהחנות ואלך הביתה. ואני אהיה שם עד מוצאי שבת'. הרב מקשיב לסיפור ברוב קשב ותמיהה. 'זה נפלא! הרי עשית דבר מבורך, למה אתה בוכה?', הוא שואל. 'אבל', אומר היהודי, 'מה אני אגיד לך, הרב? אתה לא יכול לדמיין מה קורה אצלי בחנות. יש לנו את הלקוחות הטובים ביותר. מגיעים אליך הסוחרים הגדולים ועשירים. וכל שבוע כל הסוחרים נמצאים בחנות מקשטים את המקום לקראת סוף השבוע. הם קונים סחורה מכל הסוגים ומוצרים יקרים ואני יושב בצד ולא יכול לזוז. אני יושב שם עד 8-9 בלילה ואז אני נוסע הביתה. בערב שבת אני לא מצליח לישון. אני רואה בעיני רוחי את כולם שם צוחקים עלי ומרכלים עלי. ומחכים ללקוחות. 'מה לעשות לי', ממשיך האיש לבכות, 'מה אני אעשה? זה השבוע הכי טוב של כל חנות בשנה. אם סוף שנת האזרחית יוצא על סוף שבוע אז זה אש. אנשים עושים קניות כמו משוגעים, ושם אני יושב ומסתכל ובוכה'.
הרב מקשיב ומבין את לב האיש שנשבר. הרב מברך אותו ומבקש ממנו ללכת הביתה: 'לך לך, למד מה שאתה צריך ללמוד מהסיפור הזה ואני בטוח שעוד מעט אתה תבין מה לעשות'. לאחר שהאיש הולך, הרב נכנס לבית המדרש כדי להתפלל ערבית. בדרך לבית המדרש הוא חש כאילו הרגליים שלו ממש נמשכות לרחוב הסוחרים, למקום בו נמצאת החנות של היהודי '. הרב הולך אט אט ברחוב ומסתכל על החנות. הוא רואה את כל חבריו המסוחרים שעובדים קשה גם בליל שבת. הם מסדרים את החנות, מנקים אותה ומתכוננים לשבת. רק בחנות שלו חשוך. הרב עומד בפינת הרחוב ומסתכל על המראה במשך זמן ארוך, עד שהוא מחליט לחזור הביתה. הוא נכנס לבית וניגש לשולחן, מוזג כוסית קידוש ומברך. אך במקום לשתות את הקידוש הוא בולע אותו כמים, נופל על השולחן ונרדם. הוא מתעורר לקול הטלפון, 4 לפנות בוקר. 'זהו', הוא אומר לעצמו, 'סוף שנת האזרחית כבר מאחוריי'. לאחר מכן הוא ניגש לרב ומספר לו את כל מה שעבר עליו. 'תגיד לי הרב', הוא אומר, 'מה אני צריך? מה זאת השבת הזאת? איזה מחשבות? איזה בלבולים? איזה ספקות? 'אתה צריך תיקון', אומר לו הרב. אבא או גולדברג הרב מספר לו שלפני שהוא נולד היה מנהיג אחד ברוסיה שחי בכפר. בכפר הזה היו שני יהודים בלבד. היהודי שאותו הכירו כגולדברג היה מנהל מרזח. הוא היה שותף של יהודי אחר בכפר וכאשר נולדו לבן הבכור היו צריכים מלמד. אבל לא היה מלמד בקרבת מקום והבן לא רצה ללמוד מאביו. הוא אמר שהוא ילך ללמוד רק אם ישלחו אותו למלמד אמיתי. 'אז מה עשו?', שואל האיש. 'הסכימו ביניהם', אומר הרב, 'שבבית הוא יקרא לו אבא ובבית ספר הוא יקרא לו גולדברג. כדי שלא יעשה עליו צחוק'. לילה אחד הילד מתעורר ובוכה. הוא אומר לאביו: 'אבא, יש לי וירוס, כואבת לי הבטן, כואב לי הראש, אני לא יכול ללכת ללמוד מחר, תגיד למר גולדברג שלא אגיע מחר'. 'אז מה התשובה שלך לשאלה מה זה חג סוכות? למה דווקא סוכה?', שואל הרב את האיש. 'מה הקשר?', מנסה היהודי להבין. שמאלו ותחת לראשי וימינו תחבקני 'העולם', אומר הרב, 'הקדוש ברוך הוא מנהיג אותו בשתי פנים. בחצי הראשון של חודש תשרי הוא מגלה את שמאלו, הוא לא אבא הוא מלך. הוא יושב על כיסא, לא מכיר אותנו ודן אותנו'. 'בראש השנה', ממשיך הרב, 'חשבתי על הנאום שאמרתי ביום הזיכרון לשנה שעברה לאבא שלי, זיכרונו לברכה. פתאום אתה מבין את המשמעות של מת. יום הזיכרון הוא יום משמעותי'. הרב ממשיך ומספר ליהודי שבחצי הראשון של חודש תשרי הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם בשמאל, אבל אחר כך הוא מחליף לפנים השנייה, במילים של האר'י הקדוש 'וימינו תחבקני', ואז הוא מזכיר שוב שהוא אבא שלנו והופך מהמלך שלנו לשופט האוהב שלנו. 'לכן', מסביר הרב, 'בסוכה יש שתי דפנות ותפח. כדי להזכיר לנו את שתי הידיים של הקדוש ברוך הוא. חלק בגדול, חלק בגדול ותפח - כף היד'. ענני הכבוד ולא המן והמים 'אבל למה דווקא ענני הכבוד ולא המן והמים שניתנו לנו במדבר?', שואל האיש. 'ענני הכבוד הם חיבוק', אומר הרב, 'הם פינוק, הם לא דבר חיוני כדי לשרוד'. 'והמצטער, יהודי שסובל, פטור מן הסוכה', מסביר הרב, 'כי אם אתה סובל זו לא חיבוק זו חובה ולא באנו לבית הספר הזה לסבול. אנחנו באנו להתקרב לקדוש ברוך הוא ולא לסבול. לא באנו להיות עבדים. באנו להיות בנים'. אבא אוהב 'כל המצוות בתורה', מסביר הרב, 'אומרות שאנחנו עבדים. לא משנה אם טוב לנו או לא, אנחנו קמים כל בוקר לרעות להתעסק וכו'. אבל זה לא אומר שהוא לא אוהב אותנו'. הרב ממשיך ומספר על אב אחד בארצות הברית שהיה מרוכז מאוד בעבודה. כל יום היה עובד 12 שעות ורואה את הבן שלו רק כמה דקות בערב. הוא היה עייף ולא היה לו זמן לילד. 'יום אחד', מספר הרב, 'הילד אומר לאבא שלו, 'אבא כמה עולה שעת עבודה שלך? אבא אמר, מה זה אכפת לך? אתה ילד קטן, אתה לא מבין'. אבל הילד התעקש. אז אבא אמר, 100 דולר. אז קח מאה דולר ותשב איתי שעה. אמר הילד.
תודה כבוד הרב.
שיעורים מעניינים מאוד 🎉
עמוק ומעורר את הנפש!
איזה יופי של פירוש של סוכה😊ממש מרגש!אל זה לא חשבתי,שסוכה זה כמו חיבוק של אבא 👑שאוהב אותנו מכול הלב ❤
חג סוכות שמח, ניסים ונפלאות גלוים, 👑 גאולה ברחמים בימינו אנו משיח בן דוד בית המקדש לנצח נצחים 🌞
חג סוכות שמח!! תודה כבוד הרב על דרשה ניפלאה ומאירה🙏
מדוע זמן חג הסוכות אינו מתאים לתקופה? הרי חודש תשרי הוא חודש ימי הדין. במקום זאת אנו יוצאים לחגוג את אחד החגים השמחים ביותר בשנה, זמן שמחתנו.
התשובה לכך טמונה במטרה של חג הסוכות. חג הסוכות נועד להזכיר לנו את ענני הכבוד שהקיפו אותנו במדבר, שסימלו את הגנת הקדוש ברוך הוא עלינו. על ידי יציאתנו אל הסוכה, אנו מהללים את הקדוש ברוך הוא על אהבתו והגנתו עלינו.
מהות חג הסוכות
מדוע בכלל לחגוג את חג הסוכות? הרי לא אירע בו שום נס, כפי שקרה בחגים אחרים.
חג הסוכות הוא החג היחיד שאינו קשור לתאריך מסוים. הוא יכול היה להיחגג בכל יום בשנה. עם זאת, הוא חל במהלך ימי הדין, דווקא בתקופה זו, משום שהקדוש ברוך הוא רוצה שנדע שהוא מגן עלינו כמו שעשו ענני הכבוד. בכך שהוא מאפשר לנו לצאת אל הסוכה, הוא מראה לנו כי אהבתו וחיבוקו חשובים יותר מכל מצווה.
ההלכות לגבי סוכות
לפי ההלכה, סוכה כשרה בשתי דפנות וטפח. מדוע הדבר כך? הרי היו שבעה ענני כבוד שהקיפו אותנו במדבר, אז האם הסוכה לא צריכה לשקף זאת?
התשובה לכך היא שמספר הדפנות אינו העיקר. המטרה היא ליצור תחושה של בית לאדם היושב בסוכה, וזאת אפשר לעשות גם בשתי דפנות וטפח.
המצטער פטור מן הסוכה
זו המצווה היחידה בכל התרי'ג מצוות שבה נוחותו של האדם עולה על קיום המצווה. הקדוש ברוך הוא מבין את חולשותינו, והוא מעדיף שנשמור על בריאותנו מאשר שנצטער בסוכה.
החג הזה נועד להראות לנו שאהבתו של הקדוש ברוך הוא אינה מותנית. הוא אוהב אותנו ללא תנאי, גם כאשר אנו חלשים או לא מסוגלים לקיים את כל מצוותיו.
26:42 - 52:15
דברי תורה לפרשת צו: שבת נחמו תשפ'ב
במדבר ללא טלפונים ללא פגישות
במוצאי שבת, לאחר שסיים את תפילת מעריב בבית המדרש עולה הרב למשרדו במצב רוח טוב. הוא מצפה לערב שקט, ללא פגישות וללא טלפונים. 'היום נוח', הוא אומר לעצמו.
הוא מתיישב אל שולחנו ומתחיל לסדר את הניירת, כאשר לפתע הוא מבחין במישהו יושב ליד דלת המשרד. 'מי זה?', הוא שואל את עצמו. הוא ניגש אל דלת המשרד ורואה יהודי יושב כפוף, עם כתפיים שמוטות ומבטא עיניים כבויות בלבד.
'מה קרה לך?', שואל אותו הרב.
היהודי מתחיל לבכות ולספר לרב כיצד החליט לפני חצי שנה לשמור שבת. 'הילדים גדלים ומתבגרים. אני מרגיש שהם עוזבים את הבית ואני לא מכיר אותם וזה גם לא אכפת לי. אני שקוע בעסק. אני מרגיש שאני מאבד את הקשר עם כולם. אז החלטתי שבכל יום שישי ב-4 אחרי הצהריים אני איסע הביתה ואהיה עם המשפחה.
אז בשבוע הראשון אנשים צחקו עלי ואמרו שאני משתגע או שיכור. בשבוע השני הם אמרו שאני בדיכאון. בשבוע השלישי הם הבינו שאני רציני ולא מוכן לוותר. אני אעבוד 5 ימים בשבוע, או גם 4 וחצי, אכל בכל יום שישי ב-4 אצא מהחנות ואלך הביתה. ואני אהיה שם עד מוצאי שבת'.
הרב מקשיב לסיפור ברוב קשב ותמיהה. 'זה נפלא! הרי עשית דבר מבורך, למה אתה בוכה?', הוא שואל.
'אבל', אומר היהודי, 'מה אני אגיד לך, הרב? אתה לא יכול לדמיין מה קורה אצלי בחנות. יש לנו את הלקוחות הטובים ביותר. מגיעים אליך הסוחרים הגדולים ועשירים. וכל שבוע כל הסוחרים נמצאים בחנות מקשטים את המקום לקראת סוף השבוע. הם קונים סחורה מכל הסוגים ומוצרים יקרים ואני יושב בצד ולא יכול לזוז. אני יושב שם עד 8-9 בלילה ואז אני נוסע הביתה. בערב שבת אני לא מצליח לישון. אני רואה בעיני רוחי את כולם שם צוחקים עלי ומרכלים עלי. ומחכים ללקוחות.
'מה לעשות לי', ממשיך האיש לבכות, 'מה אני אעשה? זה השבוע הכי טוב של כל חנות בשנה. אם סוף שנת האזרחית יוצא על סוף שבוע אז זה אש. אנשים עושים קניות כמו משוגעים, ושם אני יושב ומסתכל ובוכה'.
הרב מקשיב ומבין את לב האיש שנשבר. הרב מברך אותו ומבקש ממנו ללכת הביתה: 'לך לך, למד מה שאתה צריך ללמוד מהסיפור הזה ואני בטוח שעוד מעט אתה תבין מה לעשות'.
לאחר שהאיש הולך, הרב נכנס לבית המדרש כדי להתפלל ערבית. בדרך לבית המדרש הוא חש כאילו הרגליים שלו ממש נמשכות לרחוב הסוחרים, למקום בו נמצאת החנות של היהודי '.
הרב הולך אט אט ברחוב ומסתכל על החנות. הוא רואה את כל חבריו המסוחרים שעובדים קשה גם בליל שבת. הם מסדרים את החנות, מנקים אותה ומתכוננים לשבת. רק בחנות שלו חשוך.
הרב עומד בפינת הרחוב ומסתכל על המראה במשך זמן ארוך, עד שהוא מחליט לחזור הביתה.
הוא נכנס לבית וניגש לשולחן, מוזג כוסית קידוש ומברך. אך במקום לשתות את הקידוש הוא בולע אותו כמים, נופל על השולחן ונרדם.
הוא מתעורר לקול הטלפון, 4 לפנות בוקר. 'זהו', הוא אומר לעצמו, 'סוף שנת האזרחית כבר מאחוריי'.
לאחר מכן הוא ניגש לרב ומספר לו את כל מה שעבר עליו. 'תגיד לי הרב', הוא אומר, 'מה אני צריך? מה זאת השבת הזאת? איזה מחשבות? איזה בלבולים? איזה ספקות?
'אתה צריך תיקון', אומר לו הרב.
אבא או גולדברג
הרב מספר לו שלפני שהוא נולד היה מנהיג אחד ברוסיה שחי בכפר. בכפר הזה היו שני יהודים בלבד. היהודי שאותו הכירו כגולדברג היה מנהל מרזח. הוא היה שותף של יהודי אחר בכפר וכאשר נולדו לבן הבכור היו צריכים מלמד. אבל לא היה מלמד בקרבת מקום והבן לא רצה ללמוד מאביו. הוא אמר שהוא ילך ללמוד רק אם ישלחו אותו למלמד אמיתי.
'אז מה עשו?', שואל האיש.
'הסכימו ביניהם', אומר הרב, 'שבבית הוא יקרא לו אבא ובבית ספר הוא יקרא לו גולדברג. כדי שלא יעשה עליו צחוק'.
לילה אחד הילד מתעורר ובוכה. הוא אומר לאביו: 'אבא, יש לי וירוס, כואבת לי הבטן, כואב לי הראש, אני לא יכול ללכת ללמוד מחר, תגיד למר גולדברג שלא אגיע מחר'.
'אז מה התשובה שלך לשאלה מה זה חג סוכות? למה דווקא סוכה?', שואל הרב את האיש.
'מה הקשר?', מנסה היהודי להבין.
שמאלו ותחת לראשי וימינו תחבקני
'העולם', אומר הרב, 'הקדוש ברוך הוא מנהיג אותו בשתי פנים. בחצי הראשון של חודש תשרי הוא מגלה את שמאלו, הוא לא אבא הוא מלך. הוא יושב על כיסא, לא מכיר אותנו ודן אותנו'.
'בראש השנה', ממשיך הרב, 'חשבתי על הנאום שאמרתי ביום הזיכרון לשנה שעברה לאבא שלי, זיכרונו לברכה. פתאום אתה מבין את המשמעות של מת. יום הזיכרון הוא יום משמעותי'.
הרב ממשיך ומספר ליהודי שבחצי הראשון של חודש תשרי הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם בשמאל, אבל אחר כך הוא מחליף לפנים השנייה, במילים של האר'י הקדוש 'וימינו תחבקני', ואז הוא מזכיר שוב שהוא אבא שלנו והופך מהמלך שלנו לשופט האוהב שלנו.
'לכן', מסביר הרב, 'בסוכה יש שתי דפנות ותפח. כדי להזכיר לנו את שתי הידיים של הקדוש ברוך הוא. חלק בגדול, חלק בגדול ותפח - כף היד'.
ענני הכבוד ולא המן והמים
'אבל למה דווקא ענני הכבוד ולא המן והמים שניתנו לנו במדבר?', שואל האיש.
'ענני הכבוד הם חיבוק', אומר הרב, 'הם פינוק, הם לא דבר חיוני כדי לשרוד'.
'והמצטער, יהודי שסובל, פטור מן הסוכה', מסביר הרב, 'כי אם אתה סובל זו לא חיבוק זו חובה ולא באנו לבית הספר הזה לסבול. אנחנו באנו להתקרב לקדוש ברוך הוא ולא לסבול. לא באנו להיות עבדים. באנו להיות בנים'.
אבא אוהב
'כל המצוות בתורה', מסביר הרב, 'אומרות שאנחנו עבדים. לא משנה אם טוב לנו או לא, אנחנו קמים כל בוקר לרעות להתעסק וכו'. אבל זה לא אומר שהוא לא אוהב אותנו'.
הרב ממשיך ומספר על אב אחד בארצות הברית שהיה מרוכז מאוד בעבודה. כל יום היה עובד 12 שעות ורואה את הבן שלו רק כמה דקות בערב. הוא היה עייף ולא היה לו זמן לילד.
'יום אחד', מספר הרב, 'הילד אומר לאבא שלו, 'אבא כמה עולה שעת עבודה שלך? אבא אמר, מה זה אכפת לך? אתה ילד קטן, אתה לא מבין'. אבל הילד התעקש. אז אבא אמר, 100 דולר.
אז קח מאה דולר ותשב איתי שעה. אמר הילד.