מה הקשר בין מחלות לב לבין היחסים בין אנשים? על מה מצביעה התופעה של לחץ דם גבוה? מה אפשר ללמוד מאופן התפקוד של לב בריא? הסתכלות מנקודת המבט של הגישה האינטגרלית, שרואה את כל הפרטים בטבע כשלם אחד. הלב מסמל את מרכז החיים. מובן שזה אך סמל ואין משהו מיוחד באיבר עצמו, שהרי אפשר להחליף אותו גם במנגנון מכאני. ובכל זאת, המשאבה הזו חשובה מאוד כי היא אחראית לאיזון בין שתי הפעולות העיקריות שבטבע - קבלה ונתינה. היא מקבלת דם מכל הגוף, ומעבירה אותו בלחץ המתאים לכלל האיברים. הלב משרת את כל הגוף ומזרים לו חיות וחיים, ומהרמה הפיזיולוגית אפשר ללמוד גם לרמה החברתית. כאשר נלמד לבנות הרמוניה בין האדם לבין הסביבה, כלומר אינטראקציות מאוזנות של נתינה וקבלה, תיווצר לנו חברה בריאה. אנחנו נהיה קשורים זה לזה מלב אל לב, נתחשב, ניזהר לא לעשות לאחר מה ששנוא עלינו, נשתדל לאהוב את הזולת כמו את עצמנו. במצב כזה נהיה מותאמים לאינטגרליות שמתקיימת מאליה בכל הטבע, ומפני שנעשה זאת בעצמנו, מתוך בירור והכרה, נעלה בכך לדרגת תפיסה חדשה. ובינתיים, הקלקולים מתרבים. ביחסים האגואיסטיים בינינו, וכפועל יוצא גם בתפקוד האיברים. מה הקשר? כל הטבע הוא מערכת סגורה, ולכן היחסים הלא טובים בין בני אדם משפיעים חוסר איזון גם לרמת הדומם, הצומח והחי. כל הסביבה האקולוגית, כמו גם האיברים והמערכות בגוף האדם, הכול יוצא מאיזון. ובאות בעיות ומחלות, ביניהן מחלות לב ולחץ דם. הלב רגיש למצב הרוח, יחסים רעים מאוד משפיעים עליו. "כואב הלב", אומרים אנשים כשקורה משהו, וזה לא סתם. המתחים, המאבקים האגואיסטיים, חוסר האיזון עם אחרים, כל אלה גורמים להתפתחות בעיות לב, לחץ דם, סתימות עורקים ושאר מרעין בישין. בלי להתייחס למישהו מסוים, כמובן, אפשר באופן כללי לתאר כך את המקור הרוחני לדברים: כהעתקה מזה שהאדם בן זמנינו אגואיסט גדול, לא רוצה להיות בקשר עם אחרים, סגור בתוך עצמו, בתוך הרצונות שלו, כך גם הלב נעשה מנותק מיתר חלקי הגוף. הוא מאבד כביכול את הדחף לספק להם דם, חיות, נעשה אטום, סותם את המעברים ואת הצינורות. ואז נוצר הכרח להפעיל יותר לחץ כדי להזרים את הדם בכל זאת. בתקופות קודמות הבעיה הייתה פחות חמורה, כי האגו היה ברמה יותר נמוכה והייתה לאנשים יותר סבלנות זה לזה. גם התלות ההדדית עוד לא ממש התפתחה, ולכן קשר הדדי לא היה נחוץ כמו אוויר לנשימה. אבל מאמצע המאה הקודמת העולם החל להפוך לכפר גלובלי אחד. כיום, כולנו באותה סירה אבל כל אחד בונה את הצלחתו על חורבן האחרים, ולכן מתקרבת סכנת טביעה. עם כל הנשק שפיתחנו והתעצמות השנאה, העתיד נראה רע. אנחנו מוכרחים לתקן את טבעו האגואיסטי של האדם, כך שיוכל להתחבר באופן אינטגרלי לכולם. זו צריכה להיות המטרה של תהליך חינוכי-תרבותי בכלל החברה, ועד אז לא תוכל גם הרפואה המתקדמת לעמוד מול בעיות הלב, לעקור אותן משורשן. רק כשתושג הרמוניה ברמה החברתית, אז תבוא בריאות שלמה ללב גם ברמה הגופנית. "הלב" של כולנו נמצא ביחסים המאוזנים בין האדם לחברה. כדי שהאדם יוכל לדאוג לאחרים, עליו להיות בטוח שכולם דואגים גם לו, ולכן אף פעם לא יחסר לו דבר. רק דאגה כזו כלפיו תוכל לשחרר אותו מהצורך הטבעי לדאוג לעצמו, וזו המשמעות העמוקה של קשרי ערבות הדדית. וכאשר כל אחד ירצה לתפקד כמו לב בריא כלפי האחרים, נזכה להרמוניה, נהיה בריאים ומאושרים.
מה הקשר בין מחלות לב לבין היחסים בין אנשים? על מה מצביעה התופעה של לחץ דם גבוה? מה אפשר ללמוד מאופן התפקוד של לב בריא? הסתכלות מנקודת המבט של הגישה האינטגרלית, שרואה את כל הפרטים בטבע כשלם אחד.
הלב מסמל את מרכז החיים. מובן שזה אך סמל ואין משהו מיוחד באיבר עצמו, שהרי אפשר להחליף אותו גם במנגנון מכאני. ובכל זאת, המשאבה הזו חשובה מאוד כי היא אחראית לאיזון בין שתי הפעולות העיקריות שבטבע - קבלה ונתינה. היא מקבלת דם מכל הגוף, ומעבירה אותו בלחץ המתאים לכלל האיברים. הלב משרת את כל הגוף ומזרים לו חיות וחיים, ומהרמה הפיזיולוגית אפשר ללמוד גם לרמה החברתית.
כאשר נלמד לבנות הרמוניה בין האדם לבין הסביבה, כלומר אינטראקציות מאוזנות של נתינה וקבלה, תיווצר לנו חברה בריאה. אנחנו נהיה קשורים זה לזה מלב אל לב, נתחשב, ניזהר לא לעשות לאחר מה ששנוא עלינו, נשתדל לאהוב את הזולת כמו את עצמנו. במצב כזה נהיה מותאמים לאינטגרליות שמתקיימת מאליה בכל הטבע, ומפני שנעשה זאת בעצמנו, מתוך בירור והכרה, נעלה בכך לדרגת תפיסה חדשה.
ובינתיים, הקלקולים מתרבים. ביחסים האגואיסטיים בינינו, וכפועל יוצא גם בתפקוד האיברים.
מה הקשר? כל הטבע הוא מערכת סגורה, ולכן היחסים הלא טובים בין בני אדם משפיעים חוסר איזון גם לרמת הדומם, הצומח והחי. כל הסביבה האקולוגית, כמו גם האיברים והמערכות בגוף האדם, הכול יוצא מאיזון. ובאות בעיות ומחלות, ביניהן מחלות לב ולחץ דם. הלב רגיש למצב הרוח, יחסים רעים מאוד משפיעים עליו. "כואב הלב", אומרים אנשים כשקורה משהו, וזה לא סתם.
המתחים, המאבקים האגואיסטיים, חוסר האיזון עם אחרים, כל אלה גורמים להתפתחות בעיות לב, לחץ דם, סתימות עורקים ושאר מרעין בישין. בלי להתייחס למישהו מסוים, כמובן, אפשר באופן כללי לתאר כך את המקור הרוחני לדברים: כהעתקה מזה שהאדם בן זמנינו אגואיסט גדול, לא רוצה להיות בקשר עם אחרים, סגור בתוך עצמו, בתוך הרצונות שלו, כך גם הלב נעשה מנותק מיתר חלקי הגוף. הוא מאבד כביכול את הדחף לספק להם דם, חיות, נעשה אטום, סותם את המעברים ואת הצינורות. ואז נוצר הכרח להפעיל יותר לחץ כדי להזרים את הדם בכל זאת.
בתקופות קודמות הבעיה הייתה פחות חמורה, כי האגו היה ברמה יותר נמוכה והייתה לאנשים יותר סבלנות זה לזה. גם התלות ההדדית עוד לא ממש התפתחה, ולכן קשר הדדי לא היה נחוץ כמו אוויר לנשימה. אבל מאמצע המאה הקודמת העולם החל להפוך לכפר גלובלי אחד. כיום, כולנו באותה סירה אבל כל אחד בונה את הצלחתו על חורבן האחרים, ולכן מתקרבת סכנת טביעה. עם כל הנשק שפיתחנו והתעצמות השנאה, העתיד נראה רע.
אנחנו מוכרחים לתקן את טבעו האגואיסטי של האדם, כך שיוכל להתחבר באופן אינטגרלי לכולם. זו צריכה להיות המטרה של תהליך חינוכי-תרבותי בכלל החברה, ועד אז לא תוכל גם הרפואה המתקדמת לעמוד מול בעיות הלב, לעקור אותן משורשן. רק כשתושג הרמוניה ברמה החברתית, אז תבוא בריאות שלמה ללב גם ברמה הגופנית.
"הלב" של כולנו נמצא ביחסים המאוזנים בין האדם לחברה. כדי שהאדם יוכל לדאוג לאחרים, עליו להיות בטוח שכולם דואגים גם לו, ולכן אף פעם לא יחסר לו דבר. רק דאגה כזו כלפיו תוכל לשחרר אותו מהצורך הטבעי לדאוג לעצמו, וזו המשמעות העמוקה של קשרי ערבות הדדית. וכאשר כל אחד ירצה לתפקד כמו לב בריא כלפי האחרים, נזכה להרמוניה, נהיה בריאים ומאושרים.