להאכיל את הדיכאון במשמעות אנחנו חיים בזמנים מיוחדים. אם בעבר אנשים היו מחוברים יותר לאדמה, היום הכול מלאכותי. אנחנו נולדים בין כותלי בית היולדות, עוברים לחיות בין קירות הדירות, אחר כך בין קירות בית הספר ואז לרוב כלואים בין קירות מקום העבודה. המעבר מהחוץ לפנים שינה את הגישה שלנו לחיים. השינוי הזה משפיע גם על מצב הרוח שלנו. מרכז המחקר של אוקספורד פרסם לאחרונה דו"ח המראה כי במדינות רבות "אנשים מאובחנים עם דיכאון בגיל מוקדם יותר מאשר בעבר". למשל, בשנת 1996 בדנמרק השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היה בסביבות גיל חמישים. עשרים שנה מאוחר יותר, השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היו בני עשרים וארבע. כדי למנוע דיכאון בדורנו עלינו להשקיע בגישה נכונה ומותאמת, מכיוון שאנשים אינם מותאמים יותר לחיים הטבעיים. ההשקעה אינה כלכלית, אלא עלינו לבנות מעטפת שתשמש כמתווך בין הדור החדש למציאות שבה הוא חי. המעטפת הזו צריכה להכין אותם לחיים בכל רמה - אישית, חברתית וסביבתית. הצעירים צריכים ללמוד כיצד להתקשר ולהתחבר אחד עם השני ועם הטבע. אחרת, הם ידעכו, כפי שכבר קורה להם. אם בעבר אנשים היו שוהים בחוץ יותר ממה שהם היום, וחלק גדול מחייהם כלל התקשרות עם אנשים אחרים, היום אנחנו עושים הכול באינטרנט, והסביבה בחוץ פחות מעניינת אותנו. ההתקדמות הטכנולוגית של העשורים האחרונים עטפה אותנו בגאדג'טים וניתקה אותנו מאנשים. אפילו האוכל הפך תעשייתי ומחומם במיקרוגל. אנחנו לא צריכים להתנער מהטכנולוגיה, אלא לאזן את החיים. איך? ליצור קשרים אנושיים בונים, חיוביים ותומכים. כשאנשים יגלו שהקשרים עם אחרים מספקים אותם בדרכים שהטכנולוגיה לא יכולה, הם יקפידו לטפח אותם. הבעיה היא שאנשים מרגישים שהקשרים עם אחרים הם תחרותיים - כל אחד מנסה להערים על האחרים ולהתנשא עליהם - והם מראש מתעייפים ופונים באופן טבעי לסביבה הדיגיטלית, שהיא פחות תחרותית ופוגענית. אבל אם לאנשים היו חוויות חיוביות כתוצאה מיחסים עם אחרים והם היו חשים סיפוק ואושר, אז לא הייתה להם סיבה לסגת לסביבה וירטואלית. הם היו מוצאים משמעות בחיים - מה שאף טכנולוגיה לא יכולה להעניק להם. הנתינה ההדדית נותנת תכלית לכל מה שאנו עושים. כשאנחנו עושים משהו בשביל אדם אחר, זה נשאר. המעשה מקבל חיים משלו, משמעות חדשה, והוא משפיע על חיינו ועל חיי אחרים בדרכים שאיננו יכולים לחזות. כשאנחנו עושים משהו באינטרנט, עם עצמנו, המעשה שלנו הולך לאיבוד בענן הדיגיטלי ומותיר אותנו בתחושת ריקנות חסרת משמעות. לכן כדי לרפא את הדיכאון צריך למצוא דרכים לעודד אנשים לצאת, לתקשר ולהתחבר לאנשים אחרים. זה יוסיף להם שמחה, סיפוק ומשמעות, ומשמעות בחיים יכולה למנוע דיכאון.
@@user-to2eu5tt4g הדרך ארוכה מאד. בקושי הטבע מצליח לעשות יהלומים צבעוניים ברמה גבוהה.. תחשוב שאפילו ביהלומים לבנים יש עדיין פער של 80% במחיר בין cvd לאמיתי. צבעוני זה בקושי בכיוון בכלל! אם ראית פעם יהלום צבעוני ברמה גבוהה היית מדבר אחרת.. זה באמת דבר מדהים!
@@Daniel_Miron דבר ראשון אחוזים מאוד בודדים משוק היהלומים זה יהלומים צבעוניים. בסוף הכל חרטא אחת גדולה, לא ניתן בכלל להבחין באבן שמשובצת בתכשיט האם היא "איכותית" או לא, לרוב אפשר רק תחת מיקרוסקופ, אפילו האם מדובר בדמוי יהלום איכותי לבין יהלום בכלל, רק מעטים יכולים להבדיל כאשר האבן בתוך תכשיט. אגב, גם על פנינים אמרו שאף אחד לא ירצה פנינים מתורבתות, והיום כמעט כל הפנינים כאלו. מה הקטע גם ביהלום צבעוני? חוץ מזה שהוא נדיר, כל המיוחד ביהלום זה שהוא החומר הכי נוצץ (או אחד הנוצצים שיש, מקדם השבירה של אור ביהלום מאוד גבוה) יהלום צבעוני זה יהלום מפחמן לא טהור, כלומר עם זיהומים של חומרים אחרים, לכן הוא לא יכול לנצוץ כמו יהלום לבן. ומבחינת אבן צבעונית, יש אבנים הרבה יותר יפות עם צבעים הרבה יותר יפים.
@@user-to2eu5tt4g פחח אתה באמת לא ראית אבן צבעונית טובה.. זה מרהיב! אין דומה לזה בשום מקום. כל שוק היוקרה זה רק בודדים מבחינים. למה אתה יכול להבחין בין שעון יוקרה מקורי או מזוייף? אם באמת המטרה שלך זה שכולם יראו אז זה לא תחום בשבילך.
חשיבות החינוך להתפתחות האדם לאיזה גן שלחתם את הילדים? ולאיזה בית ספר? למה דווקא לשם? כיצד משפיע החינוך על עיצוב האדם? עד איזה גיל אפשר לחנך? התבוננות רחבה על מושג החינוך ועל המטרה הגדולה של התפתחות האדם. קודם כל, הגדרה. אם נסכם את ההשפעות הסביבתיות על האדם, כולן גם יחד ייחשבו לחינוך שהוא מקבל. מה שבסך הכול האדם סופג מהטבע הסובב, מהאנושות, מהחברות השונות שעמן הוא בא במגע במשך היום, מכלי התקשורת וכן הלאה, כל זה משפיע עליו ומשנה אותו. יוצא שכולנו כל הזמן מתחנכים. בין אם אנחנו מודעים לכך או לא, בין אם החברה מתכוונת לחנך אותנו או לא, בכל יום מצבנו חדש כתוצאה מסך כל ההשפעות שספגנו אתמול. מעבר לכך, כשמדברים על תהליך חינוכי עלינו להבדיל בין השפעה מכוונת שאנחנו בונים כלפי האדם, לבין השפעה מקרית כביכול שגם תחתיה הוא נמצא. כדי לדעת איפה אנחנו נמצאים ולאן אנחנו מתקדמים, חשוב לבדוק את כל סוגי ההשפעה של הסביבה על הפרט. בעלי חיים גם כן מספקים לצאצאיהם ההדרכה. מה ההבדל בינה לבין החינוך שנותנים בני אדם לילדיהם? אצל בעלי החיים מדובר בהדרכה הכרחית מינימלית, שאותה הגור יכול לספוג וליישם כאן ועכשיו. לעומת זאת, חינוך אנושי מכין את הילד לכל מיני מצבים עתידיים שבהם הוא עשוי להידרש להחלטות מורכבות. מטרת החינוך היא לבנות בתוך הילד דמות של אדם מחונך. את הדמות הפנימית הזו הוא ישווה עם כל דבר חיצון שבו ייתקל, ויוכל לקבוע אם הוא טוב, נכון, כדאי, או לא. הדמות המחונכת תשמש לו כמצפן שיכוון אותו בכל משעולי החיים. התהליך החינוכי מבוסס על מתן דוגמאות טובות, פיתוח משחקים, תרגילים וחברה תומכת - כל אלה גם יחד בונים השפעה של סביבה טובה על הילד. כל מה שיש באדם מעבר לחיה בא על ידי החינוך. לו יצויר שילד היה גדל ללא חינוך בכלל, הוא היה מתנהג כמו חיה ביער. כלומר, בכל רגע ורגע מבצע מה שדורש גופו: עושה את צרכיו בפינת הרחוב, לוקח אוכל לפיו מכל דוכן מזון שנקרה בדרכו, לא מתחשב באף אחד ובשום דבר. עד איזה גיל אפשר לחנך אדם, לעצב אותו, להשפיע על התנהגותו? למעשה, עד יום המיתה. ממתי אפשר להתחיל בחינוך? עוד לפני הלידה. יש קשר חזק בין העובר לאמו, ומה שהיא לומדת נספג בתוכו. מעבר לחינוך המוכר, חכמת הקבלה מלמדת שיש רמה נוספת של חינוך להתפתחות רוחנית. במה מדובר? בהגדרות הרגילות אדם מחונך נחשב מי שלא מזיק במכוון לזולת, תרבותי, בעל אינטליגנציה פנימית, וכיוצא בזה. הוא פועל במטרה למלא את הרצונות השונים שמתעוררים בו כמו הרצון לאוכל, מין ומשפחה, הרצון לעושר, כבוד ושליטה, והרצון לידע ומושכלות. כל הרצונות הללו נחשבים בקבלה לרצונות גשמיים, ומעבר להם יכול להתעורר באדם גם רצון גבוה יותר: הרצון להידמות לכוח הכללי שבטבע. הכוח הזה נקרא גם בשם "בורא", ותכונתו היא השפעה (מלשון הענקת שפע), אהבה ונתינה טהורה. בהתאם לכך, החינוך להתפתחות רוחנית בונה באדם יחס של אהבה ונתינה לכל באי עולם. האדם הרוחני הוא מי שמפתח טבע עליון, מי שמסוגל לחשוב ולפעול לטובת הזולת בלבד, ללא כל נגיעה עצמית. זוהי המטרה הגדולה של התפתחותנו כנבראים, ועל ידה אנו מתעלים לדרגת הבורא, כלומר משתווים לו בתכונותינו. על רגל אחת, התחנות הבסיסיות בתהליך החינוך להתפתחות רוחנית הן אלה: ראשית האדם צריך לדעת ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל הגדול של כל המציאות, ואל הרמה הזו חוק ההתפתחות שבטבע מקדם את כל הנבראים. שנית, עליו לברר ולבדוק עד כמה הוא הפוך מהכלל הזה, כלומר עד כמה טבעו אגואיסטי. שלישית, צריכה להתפתח בו ההכרה עד כמה הטבע שלו מזיק, גם לו וגם לסביבה. ומכאן, במידה שהוא מגלה שהאגואיזם הצר הינו רע, הוא הולך ומתקן את עצמו לאהבה והשפעה לזולת. מן המקורות "כללות כל הרע אינו רק אהבה עצמית, הנקרא אגואיזם, להיותו הפכי הצורה מהבורא, שאין לו רצון לקבל לעצמו ולא כלום, אלא רק להשפיע". "בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדבקות, שהוא השוואת הצורה ליוצרה. אשר עמה יחד, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב, של השפעה לבורא והשפעה לבריות". בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "מהות הדת ומטרתה"
יהלומים להשקעה זה בדיחה יהלומים אפשר להדפיס עוד משנות החמישים והסינים שולטים בתחום זהב זה הדבר היחיד שאפשר להשקיע ולראות תשואה תראו איך המחיר שלו זינק בשנתיים האחרונות פיס
עליית מחירים משתוללת ברחבי העולם. בארה"ב עלה מדד המחירים לצרכן בלמעלה מ-6% בשנה האחרונה - אינפלציה שלא ראינו כמותה באמריקה מאז 1990. באירופה המצב דומה. האינפלציה בגרמניה עומדת כעת על 4.5% ובאנגליה על 5.1%. הבנק המרכזי באנגליה העלה בתגובה את שיעור הריבית, עלייה ראשונה מאז פרוץ הקורונה, ואילו הבנק המרכזי בארה"ב מנבא שבשנת 2022 נראה שלוש העלאות ריבית. הכלכלנים משתמשים בארגז הכלים המוכר להם, אך כרגיל מתעלמים מטיפול בשורש הבעיה. אם היינו מבינים את מבנה העולם שאנו קיימים בו, היינו מפסיקים את ההשקעה הקיצונית בצריכה חסרת תועלת. אני לא רואה בעיה שנייצר מחצית ממה שאנחנו מייצרים היום. לצערי, אנחנו מציפים את העולם בייצור חסר תועלת, וכתוצאה ממלאים את האוקיינוסים בפסולת עצומה, מזהמים את האוויר והמים ומרוקנים את שאר משאבי הטבע. אף אחד לא חושב מה יהיה בסוף. "נאכל ונשתה כי מחר נמות", כך אנחנו מתייחסים לכלכלה. אבל לשם מה אנחנו צריכים את כל הייצור העודף הזה? התשובה היא פשוטה: כל קנייה שלנו מוסיפה עוד אפסים לחשבון הבנק של היושבים בראש הפירמידה הכלכלית. כדי להרוויח יותר, קשרי ההון והשלטון מסדרים לנו את החיים, בונים בנו חיסרון לצרוך עוד ועוד מוצרים מיותרים, ומשכנעים אותנו לקנות עוד ועוד. הריצה המתמדת אחרי צריכה מוגברת רק תזמין עלינו גל של בעיות נוספות - תיבת פנדורה שתוציא מתוכה שרצים חברתיים, החל ממגפות ועד למלחמות, שלא נוכל לעמוד בפניהן. אנחנו מוכרחים להגיע לצריכה מאוזנת בהקדם האפשרי. לבלום את הייצור המוגבר ולייצר את הכמות ההכרחית שאנחנו באמת צריכים למחייה חיונית, במקום הייצור המוגבר של היום הנובע מתחרות מלאכותית. איך האנושות תבין ותגיע בהדרגה לצריכה מאוזנת? הכול תלוי בחינוך והסברה. יותר מריצה לקניות ב"בלאק פריידי", ב"יום הרווקים הסיני" ובעוד מגוון "חגים" שהמצאנו כדי לקנות עוד ועוד, צריך לתת לבני אדם להתעסק בתכנים מהותיים. להפסיק את טירוף הקניות בחגים המדומיינים. חינוך לצריכה נכונה הוא נקודת התחלה לפתרון. עלינו ללמוד להפחית מהצריכה הנוכחית שלנו לרמה נורמלית. לקנות מה שבאמת דרוש לנו, ולא מה שמשגעים אותנו כל חברות הפרסום לרכוש. להגיע לחיים מאוזנים, רק בזה אני רואה סיכוי להבריא את החברה והכלכלה בינתיים. בכל מקרה, מה שלא עושה השכל יעשה הזמן, והשחיקה הכלכלית-חברתית המתמשכת תאלץ אותנו לעשות חשבון עמוק ולצמצם את הצריכה, כי לא תהיה ברירה. כתוצאה מכך המפעלים וכל שאר גורמי הייצור שאינם הכרחיים יצטרכו לסגור את העסקים שלהם, העולם יצטרך להירגע. זה לא מיתון, אלא פשוט איזון למשק כולו. בסופו של דבר אנחנו צריכים להסתפק בכמות חיונית מבחינה חומרית, וללמוד למלא את הרצונות שלנו מבחינה רוחנית, על ידי עושר אנושי שנבנה בינינו, אושר שנמצא רק בקשרים טובים, באווירה חמה ויפה. בצורה כזו לא נרגיש שאנחנו מאבדים משהו מהחיים, אלא ההיפך, מחליפים את הדברים הגשמיים שאין בהם שום תועלת והשקענו עבורם את כל החיים, בהשקעה בחיבור, בהבנת מבנה העולם. החיבור הנכון בינינו יאפשר לנו להבין נכון יותר את הטבע, לפתח יחס נכון למציאות, בכך נפתור את בעיית האינפלציה ונתחיל לחיות טוב.
שלום בישראל, שלום בעולם "כשתהיו גדולים, נקווה שכבר לא תצטרכו לשרת בצבא כי יהיה כבר שלום", כך איחלו לנו ההורים, כך איחלנו גם אנחנו לילדים שלנו. השנים עברו וגם הם הפכו לחיילים והשלום לא בא. איפה אנחנו טועים, מה אנחנו לא רואים ומתי יבוא שלום עלינו ועל כולם? נתחיל בדיוק ההגדרה של המילה "שלום". "שלום" מלשון שלמות. בעם ישראל שלמות תמיד התבטאה בהשלמה פנימית. זה התחיל בבבל העתיקה, כשאברהם גילה שכל הטבע הוא מערכת גלובלית ואינטגרלית, שכל חלקיה מקושרים בהדדיות ובהשלמה. את הגילוי הזה אברהם חלק עם כל העמים שהיו בסביבה, והסביר שהאבולוציה מקדמת את המין האנושי למצב של שלום והשלמה, חיבור מעל כל ההבדלים ופיתוח אהבה מעל כל דחייה. מי שקלט את הרעיון הרוחני התקבץ סביבו, והם הפכו לקהילת תלמידים שמנתה אלפים ורבבות. מהם התהווה בהמשך עם ישראל, כפי שמתאר זאת הרמב"ם בספר המדע. במהלך ההיסטוריה היחסים בעם ישראל עברו עליות ומורדות. כאשר שנאת חינם השתלטה עלינו מבפנים, קמו עלינו גם אויבים חיצוניים והארץ הקיאה אותנו מתוכה. במשך אלפיים שנות גלות שנאת האומות הכריחה אותנו להתקרב קצת בינינו ולתמוך אחד בשני בעת צרה. מאז שחזרנו לכאן והקמנו מדינה, שוב התעצמה בינינו הדחייה, כמו גם חוסר ההתחשבות, הפילוג והשנאה. היחסים האגואיסטיים הללו מערערים את יסוד הקיום של עם ישראל, שהוא חיבור מעל ההבדלים, אהבה והשלמה. לכן בהגדרה רוחנית אפשר לומר שאנחנו לא נחשבים עדיין לעם ישראל, כי בלי שלום בינינו, אין טעם לחלום על שלום של ממש עם עמים אחרים. התנאי המקדים לשלום עם השכנים שלנו ועם העולם, הוא חיבור פנימי בקרב עם ישראל. אם נלמד לעשות שלום בינינו, לבנות חברה שאנשיה וכל המנגנונים שלה יפעלו מתוך אהבה ונתינה, כולם יראו בנו דוגמה מופלאה, ויבקשו להעתיק אליהם את שיטת הקיום בחיבור ובהשלמה, זו משמעות הביטוי להיות "אור לגויים". בעולם המקושר שהולך ומתהווה לנגד עינינו, כאשר כולם תלויים בכולם, דוגמה כזו תביע את צורת הקשר שהאנושות חייבת לסגל כדי לשרוד את המחר. תכל'ס, כדי להביא שלום עלינו, אנחנו צריכים להפנות את עיקר תשומת הלב שלנו פנימה, לבניית חיבור בתוך עם ישראל. זה ידרוש מהפכה חינוכית-תרבותית כלל-חברתית, שתעשה שימוש בכל הכלים האפשריים: כלי תקשורת, רשתות חברתיות, מוסדות חינוך ותרבות, הקצאת זמן לחיבור בין אנשים במקומות העבודה, ועוד ועוד. העתיד הטוב יכול להיות רק בחיבור, זה כבר ברור, אבל כל עוד אנחנו "לא מספקים את הסחורה", אין מי שיוציא את העולם מכל המשברים והמצוקה. לכן כולם סובלים בגלל הפיגור שלנו, וכולם כועסים עלינו ומאשימים אותנו. למרבה הצער, ישראל נתפסת כיום כגורם שלילי ביותר שעדיף היה להעבירו מהעולם. במבט רחב, האיחוד הישראלי הוא צעד ראשון בדרך לאיחוד כלל-אנושי. בהדרגה נלמד לבנות רשת קשר פנימית בין כולם, ובתוכה יתגלה כוח עליון של אהבה ונתינה. כולם ירגישו קרובים ופתוחים זה לזה, ותחום המחקר העיקרי יהיה איך אנחנו מגדילים את החיבור ועושים שלום אמיתי בעולם.
להאכיל את הדיכאון במשמעות
אנחנו חיים בזמנים מיוחדים. אם בעבר אנשים היו מחוברים יותר לאדמה, היום הכול מלאכותי. אנחנו נולדים בין כותלי בית היולדות, עוברים לחיות בין קירות הדירות, אחר כך בין קירות בית הספר ואז לרוב כלואים בין קירות מקום העבודה. המעבר מהחוץ לפנים שינה את הגישה שלנו לחיים.
השינוי הזה משפיע גם על מצב הרוח שלנו. מרכז המחקר של אוקספורד פרסם לאחרונה דו"ח המראה כי במדינות רבות "אנשים מאובחנים עם דיכאון בגיל מוקדם יותר מאשר בעבר". למשל, בשנת 1996 בדנמרק השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היה בסביבות גיל חמישים. עשרים שנה מאוחר יותר, השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היו בני עשרים וארבע.
כדי למנוע דיכאון בדורנו עלינו להשקיע בגישה נכונה ומותאמת, מכיוון שאנשים אינם מותאמים יותר לחיים הטבעיים. ההשקעה אינה כלכלית, אלא עלינו לבנות מעטפת שתשמש כמתווך בין הדור החדש למציאות שבה הוא חי. המעטפת הזו צריכה להכין אותם לחיים בכל רמה - אישית, חברתית וסביבתית. הצעירים צריכים ללמוד כיצד להתקשר ולהתחבר אחד עם השני ועם הטבע. אחרת, הם ידעכו, כפי שכבר קורה להם.
אם בעבר אנשים היו שוהים בחוץ יותר ממה שהם היום, וחלק גדול מחייהם כלל התקשרות עם אנשים אחרים, היום אנחנו עושים הכול באינטרנט, והסביבה בחוץ פחות מעניינת אותנו. ההתקדמות הטכנולוגית של העשורים האחרונים עטפה אותנו בגאדג'טים וניתקה אותנו מאנשים. אפילו האוכל הפך תעשייתי ומחומם במיקרוגל.
אנחנו לא צריכים להתנער מהטכנולוגיה, אלא לאזן את החיים. איך? ליצור קשרים אנושיים בונים, חיוביים ותומכים. כשאנשים יגלו שהקשרים עם אחרים מספקים אותם בדרכים שהטכנולוגיה לא יכולה, הם יקפידו לטפח אותם.
הבעיה היא שאנשים מרגישים שהקשרים עם אחרים הם תחרותיים - כל אחד מנסה להערים על האחרים ולהתנשא עליהם - והם מראש מתעייפים ופונים באופן טבעי לסביבה הדיגיטלית, שהיא פחות תחרותית ופוגענית.
אבל אם לאנשים היו חוויות חיוביות כתוצאה מיחסים עם אחרים והם היו חשים סיפוק ואושר, אז לא הייתה להם סיבה לסגת לסביבה וירטואלית. הם היו מוצאים משמעות בחיים - מה שאף טכנולוגיה לא יכולה להעניק להם.
הנתינה ההדדית נותנת תכלית לכל מה שאנו עושים. כשאנחנו עושים משהו בשביל אדם אחר, זה נשאר. המעשה מקבל חיים משלו, משמעות חדשה, והוא משפיע על חיינו ועל חיי אחרים בדרכים שאיננו יכולים לחזות. כשאנחנו עושים משהו באינטרנט, עם עצמנו, המעשה שלנו הולך לאיבוד בענן הדיגיטלי ומותיר אותנו בתחושת ריקנות חסרת משמעות.
לכן כדי לרפא את הדיכאון צריך למצוא דרכים לעודד אנשים לצאת, לתקשר ולהתחבר לאנשים אחרים. זה יוסיף להם שמחה, סיפוק ומשמעות, ומשמעות בחיים יכולה למנוע דיכאון.
יהלומים זה לפראיירים כי אף אחד לא יבדיל אם יש עלייך יהלומים או זרקורים ב30 שח
תראו את בסרטון של טופ גיק, ותבינו למה יהלומים לא אמורים להיות יקרים
ua-cam.com/users/shortseOmnA0SSWTI?feature=share
לא מזכירים את הנזק הסביבתי הענק של התעשייה הזאת
חרטה ברטה עלק המחירים עלו ויש ביקוש. אז ממש לא אחרי היהלומי מעבדה שיש היום אי אפשר להבחין בין יהלום טבעי ליהלום מעבדה.
יהלומים צבעוניים אין לזה תחליף עדין
@@Daniel_Miron
אין בעיה עקרונית לייצר גם יהלומים צבעוניים, גם זה יגיע.
@@user-to2eu5tt4g הדרך ארוכה מאד.
בקושי הטבע מצליח לעשות יהלומים צבעוניים ברמה גבוהה..
תחשוב שאפילו ביהלומים לבנים יש עדיין פער של 80% במחיר בין cvd לאמיתי. צבעוני זה בקושי בכיוון בכלל!
אם ראית פעם יהלום צבעוני ברמה גבוהה היית מדבר אחרת.. זה באמת דבר מדהים!
@@Daniel_Miron
דבר ראשון אחוזים מאוד בודדים משוק היהלומים זה יהלומים צבעוניים.
בסוף הכל חרטא אחת גדולה,
לא ניתן בכלל להבחין באבן שמשובצת בתכשיט האם היא "איכותית" או לא, לרוב אפשר רק תחת מיקרוסקופ, אפילו האם מדובר בדמוי יהלום איכותי לבין יהלום בכלל, רק מעטים יכולים להבדיל כאשר האבן בתוך תכשיט.
אגב, גם על פנינים אמרו שאף אחד לא ירצה פנינים מתורבתות, והיום כמעט כל הפנינים כאלו.
מה הקטע גם ביהלום צבעוני? חוץ מזה שהוא נדיר, כל המיוחד ביהלום זה שהוא החומר הכי נוצץ (או אחד הנוצצים שיש, מקדם השבירה של אור ביהלום מאוד גבוה) יהלום צבעוני זה יהלום מפחמן לא טהור, כלומר עם זיהומים של חומרים אחרים, לכן הוא לא יכול לנצוץ כמו יהלום לבן. ומבחינת אבן צבעונית, יש אבנים הרבה יותר יפות עם צבעים הרבה יותר יפים.
@@user-to2eu5tt4g פחח אתה באמת לא ראית אבן צבעונית טובה..
זה מרהיב! אין דומה לזה בשום מקום.
כל שוק היוקרה זה רק בודדים מבחינים. למה אתה יכול להבחין בין שעון יוקרה מקורי או מזוייף?
אם באמת המטרה שלך זה שכולם יראו אז זה לא תחום בשבילך.
חקי חיון , אלוהים מצווה בתוקף ואף מעניש בחומרה רבה ביותר לחדול לאלתר מכל עניין התכשיטים למיניהם ברחבי תבל.
אז תחדול ותעזוב אותנו בשקט
חשיבות החינוך להתפתחות האדם
לאיזה גן שלחתם את הילדים? ולאיזה בית ספר? למה דווקא לשם? כיצד משפיע החינוך על עיצוב האדם? עד איזה גיל אפשר לחנך? התבוננות רחבה על מושג החינוך ועל המטרה הגדולה של התפתחות האדם.
קודם כל, הגדרה. אם נסכם את ההשפעות הסביבתיות על האדם, כולן גם יחד ייחשבו לחינוך שהוא מקבל. מה שבסך הכול האדם סופג מהטבע הסובב, מהאנושות, מהחברות השונות שעמן הוא בא במגע במשך היום, מכלי התקשורת וכן הלאה, כל זה משפיע עליו ומשנה אותו. יוצא שכולנו כל הזמן מתחנכים. בין אם אנחנו מודעים לכך או לא, בין אם החברה מתכוונת לחנך אותנו או לא, בכל יום מצבנו חדש כתוצאה מסך כל ההשפעות שספגנו אתמול.
מעבר לכך, כשמדברים על תהליך חינוכי עלינו להבדיל בין השפעה מכוונת שאנחנו בונים כלפי האדם, לבין השפעה מקרית כביכול שגם תחתיה הוא נמצא. כדי לדעת איפה אנחנו נמצאים ולאן אנחנו מתקדמים, חשוב לבדוק את כל סוגי ההשפעה של הסביבה על הפרט.
בעלי חיים גם כן מספקים לצאצאיהם ההדרכה. מה ההבדל בינה לבין החינוך שנותנים בני אדם לילדיהם? אצל בעלי החיים מדובר בהדרכה הכרחית מינימלית, שאותה הגור יכול לספוג וליישם כאן ועכשיו. לעומת זאת, חינוך אנושי מכין את הילד לכל מיני מצבים עתידיים שבהם הוא עשוי להידרש להחלטות מורכבות.
מטרת החינוך היא לבנות בתוך הילד דמות של אדם מחונך. את הדמות הפנימית הזו הוא ישווה עם כל דבר חיצון שבו ייתקל, ויוכל לקבוע אם הוא טוב, נכון, כדאי, או לא. הדמות המחונכת תשמש לו כמצפן שיכוון אותו בכל משעולי החיים. התהליך החינוכי מבוסס על מתן דוגמאות טובות, פיתוח משחקים, תרגילים וחברה תומכת - כל אלה גם יחד בונים השפעה של סביבה טובה על הילד.
כל מה שיש באדם מעבר לחיה בא על ידי החינוך. לו יצויר שילד היה גדל ללא חינוך בכלל, הוא היה מתנהג כמו חיה ביער. כלומר, בכל רגע ורגע מבצע מה שדורש גופו: עושה את צרכיו בפינת הרחוב, לוקח אוכל לפיו מכל דוכן מזון שנקרה בדרכו, לא מתחשב באף אחד ובשום דבר.
עד איזה גיל אפשר לחנך אדם, לעצב אותו, להשפיע על התנהגותו? למעשה, עד יום המיתה. ממתי אפשר להתחיל בחינוך? עוד לפני הלידה. יש קשר חזק בין העובר לאמו, ומה שהיא לומדת נספג בתוכו.
מעבר לחינוך המוכר, חכמת הקבלה מלמדת שיש רמה נוספת של חינוך להתפתחות רוחנית. במה מדובר? בהגדרות הרגילות אדם מחונך נחשב מי שלא מזיק במכוון לזולת, תרבותי, בעל אינטליגנציה פנימית, וכיוצא בזה. הוא פועל במטרה למלא את הרצונות השונים שמתעוררים בו כמו הרצון לאוכל, מין ומשפחה, הרצון לעושר, כבוד ושליטה, והרצון לידע ומושכלות. כל הרצונות הללו נחשבים בקבלה לרצונות גשמיים, ומעבר להם יכול להתעורר באדם גם רצון גבוה יותר: הרצון להידמות לכוח הכללי שבטבע.
הכוח הזה נקרא גם בשם "בורא", ותכונתו היא השפעה (מלשון הענקת שפע), אהבה ונתינה טהורה. בהתאם לכך, החינוך להתפתחות רוחנית בונה באדם יחס של אהבה ונתינה לכל באי עולם. האדם הרוחני הוא מי שמפתח טבע עליון, מי שמסוגל לחשוב ולפעול לטובת הזולת בלבד, ללא כל נגיעה עצמית. זוהי המטרה הגדולה של התפתחותנו כנבראים, ועל ידה אנו מתעלים לדרגת הבורא, כלומר משתווים לו בתכונותינו.
על רגל אחת, התחנות הבסיסיות בתהליך החינוך להתפתחות רוחנית הן אלה: ראשית האדם צריך לדעת ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל הגדול של כל המציאות, ואל הרמה הזו חוק ההתפתחות שבטבע מקדם את כל הנבראים. שנית, עליו לברר ולבדוק עד כמה הוא הפוך מהכלל הזה, כלומר עד כמה טבעו אגואיסטי. שלישית, צריכה להתפתח בו ההכרה עד כמה הטבע שלו מזיק, גם לו וגם לסביבה. ומכאן, במידה שהוא מגלה שהאגואיזם הצר הינו רע, הוא הולך ומתקן את עצמו לאהבה והשפעה לזולת.
מן המקורות
"כללות כל הרע אינו רק אהבה עצמית, הנקרא אגואיזם, להיותו הפכי הצורה מהבורא, שאין לו רצון לקבל לעצמו ולא כלום, אלא רק להשפיע".
"בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדבקות, שהוא השוואת הצורה ליוצרה. אשר עמה יחד, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב, של השפעה לבורא והשפעה לבריות".
בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "מהות הדת ומטרתה"
שמים איזה חרידי בכתבה לקישוט וואלה הוא נדיר בדיוק כמו היהלום בכתבה ינוכלים. חח
בתעשיית היהלומים יש המוני חרדים
@@Daniel_Miron חבל שהם לא נראים בכתבה הם היהלומים האמיתיים
יהלומים להשקעה זה בדיחה יהלומים אפשר להדפיס עוד משנות החמישים והסינים שולטים בתחום זהב זה הדבר היחיד שאפשר להשקיע ולראות תשואה תראו איך המחיר שלו זינק בשנתיים האחרונות פיס
עליית מחירים משתוללת ברחבי העולם. בארה"ב עלה מדד המחירים לצרכן בלמעלה מ-6% בשנה האחרונה - אינפלציה שלא ראינו כמותה באמריקה מאז 1990. באירופה המצב דומה. האינפלציה בגרמניה עומדת כעת על 4.5% ובאנגליה על 5.1%. הבנק המרכזי באנגליה העלה בתגובה את שיעור הריבית, עלייה ראשונה מאז פרוץ הקורונה, ואילו הבנק המרכזי בארה"ב מנבא שבשנת 2022 נראה שלוש העלאות ריבית.
הכלכלנים משתמשים בארגז הכלים המוכר להם, אך כרגיל מתעלמים מטיפול בשורש הבעיה. אם היינו מבינים את מבנה העולם שאנו קיימים בו, היינו מפסיקים את ההשקעה הקיצונית בצריכה חסרת תועלת. אני לא רואה בעיה שנייצר מחצית ממה שאנחנו מייצרים היום. לצערי, אנחנו מציפים את העולם בייצור חסר תועלת, וכתוצאה ממלאים את האוקיינוסים בפסולת עצומה, מזהמים את האוויר והמים ומרוקנים את שאר משאבי הטבע. אף אחד לא חושב מה יהיה בסוף. "נאכל ונשתה כי מחר נמות", כך אנחנו מתייחסים לכלכלה. אבל לשם מה אנחנו צריכים את כל הייצור העודף הזה?
התשובה היא פשוטה: כל קנייה שלנו מוסיפה עוד אפסים לחשבון הבנק של היושבים בראש הפירמידה הכלכלית. כדי להרוויח יותר, קשרי ההון והשלטון מסדרים לנו את החיים, בונים בנו חיסרון לצרוך עוד ועוד מוצרים מיותרים, ומשכנעים אותנו לקנות עוד ועוד. הריצה המתמדת אחרי צריכה מוגברת רק תזמין עלינו גל של בעיות נוספות - תיבת פנדורה שתוציא מתוכה שרצים חברתיים, החל ממגפות ועד למלחמות, שלא נוכל לעמוד בפניהן.
אנחנו מוכרחים להגיע לצריכה מאוזנת בהקדם האפשרי. לבלום את הייצור המוגבר ולייצר את הכמות ההכרחית שאנחנו באמת צריכים למחייה חיונית, במקום הייצור המוגבר של היום הנובע מתחרות מלאכותית.
איך האנושות תבין ותגיע בהדרגה לצריכה מאוזנת? הכול תלוי בחינוך והסברה. יותר מריצה לקניות ב"בלאק פריידי", ב"יום הרווקים הסיני" ובעוד מגוון "חגים" שהמצאנו כדי לקנות עוד ועוד, צריך לתת לבני אדם להתעסק בתכנים מהותיים. להפסיק את טירוף הקניות בחגים המדומיינים.
חינוך לצריכה נכונה הוא נקודת התחלה לפתרון. עלינו ללמוד להפחית מהצריכה הנוכחית שלנו לרמה נורמלית. לקנות מה שבאמת דרוש לנו, ולא מה שמשגעים אותנו כל חברות הפרסום לרכוש. להגיע לחיים מאוזנים, רק בזה אני רואה סיכוי להבריא את החברה והכלכלה בינתיים. בכל מקרה, מה שלא עושה השכל יעשה הזמן, והשחיקה הכלכלית-חברתית המתמשכת תאלץ אותנו לעשות חשבון עמוק ולצמצם את הצריכה, כי לא תהיה ברירה. כתוצאה מכך המפעלים וכל שאר גורמי הייצור שאינם הכרחיים יצטרכו לסגור את העסקים שלהם, העולם יצטרך להירגע. זה לא מיתון, אלא פשוט איזון למשק כולו.
בסופו של דבר אנחנו צריכים להסתפק בכמות חיונית מבחינה חומרית, וללמוד למלא את הרצונות שלנו מבחינה רוחנית, על ידי עושר אנושי שנבנה בינינו, אושר שנמצא רק בקשרים טובים, באווירה חמה ויפה. בצורה כזו לא נרגיש שאנחנו מאבדים משהו מהחיים, אלא ההיפך, מחליפים את הדברים הגשמיים שאין בהם שום תועלת והשקענו עבורם את כל החיים, בהשקעה בחיבור, בהבנת מבנה העולם. החיבור הנכון בינינו יאפשר לנו להבין נכון יותר את הטבע, לפתח יחס נכון למציאות, בכך נפתור את בעיית האינפלציה ונתחיל לחיות טוב.
שלום בישראל, שלום בעולם
"כשתהיו גדולים, נקווה שכבר לא תצטרכו לשרת בצבא כי יהיה כבר שלום", כך איחלו לנו ההורים, כך איחלנו גם אנחנו לילדים שלנו. השנים עברו וגם הם הפכו לחיילים והשלום לא בא. איפה אנחנו טועים, מה אנחנו לא רואים ומתי יבוא שלום עלינו ועל כולם?
נתחיל בדיוק ההגדרה של המילה "שלום". "שלום" מלשון שלמות. בעם ישראל שלמות תמיד התבטאה בהשלמה פנימית. זה התחיל בבבל העתיקה, כשאברהם גילה שכל הטבע הוא מערכת גלובלית ואינטגרלית, שכל חלקיה מקושרים בהדדיות ובהשלמה. את הגילוי הזה אברהם חלק עם כל העמים שהיו בסביבה, והסביר שהאבולוציה מקדמת את המין האנושי למצב של שלום והשלמה, חיבור מעל כל ההבדלים ופיתוח אהבה מעל כל דחייה. מי שקלט את הרעיון הרוחני התקבץ סביבו, והם הפכו לקהילת תלמידים שמנתה אלפים ורבבות. מהם התהווה בהמשך עם ישראל, כפי שמתאר זאת הרמב"ם בספר המדע.
במהלך ההיסטוריה היחסים בעם ישראל עברו עליות ומורדות. כאשר שנאת חינם השתלטה עלינו מבפנים, קמו עלינו גם אויבים חיצוניים והארץ הקיאה אותנו מתוכה. במשך אלפיים שנות גלות שנאת האומות הכריחה אותנו להתקרב קצת בינינו ולתמוך אחד בשני בעת צרה. מאז שחזרנו לכאן והקמנו מדינה, שוב התעצמה בינינו הדחייה, כמו גם חוסר ההתחשבות, הפילוג והשנאה. היחסים האגואיסטיים הללו מערערים את יסוד הקיום של עם ישראל, שהוא חיבור מעל ההבדלים, אהבה והשלמה. לכן בהגדרה רוחנית אפשר לומר שאנחנו לא נחשבים עדיין לעם ישראל, כי בלי שלום בינינו, אין טעם לחלום על שלום של ממש עם עמים אחרים.
התנאי המקדים לשלום עם השכנים שלנו ועם העולם, הוא חיבור פנימי בקרב עם ישראל. אם נלמד לעשות שלום בינינו, לבנות חברה שאנשיה וכל המנגנונים שלה יפעלו מתוך אהבה ונתינה, כולם יראו בנו דוגמה מופלאה, ויבקשו להעתיק אליהם את שיטת הקיום בחיבור ובהשלמה, זו משמעות הביטוי להיות "אור לגויים". בעולם המקושר שהולך ומתהווה לנגד עינינו, כאשר כולם תלויים בכולם, דוגמה כזו תביע את צורת הקשר שהאנושות חייבת לסגל כדי לשרוד את המחר. תכל'ס, כדי להביא שלום עלינו, אנחנו צריכים להפנות את עיקר תשומת הלב שלנו פנימה, לבניית חיבור בתוך עם ישראל. זה ידרוש מהפכה חינוכית-תרבותית כלל-חברתית, שתעשה שימוש בכל הכלים האפשריים: כלי תקשורת, רשתות חברתיות, מוסדות חינוך ותרבות, הקצאת זמן לחיבור בין אנשים במקומות העבודה, ועוד ועוד.
העתיד הטוב יכול להיות רק בחיבור, זה כבר ברור, אבל כל עוד אנחנו "לא מספקים את הסחורה", אין מי שיוציא את העולם מכל המשברים והמצוקה. לכן כולם סובלים בגלל הפיגור שלנו, וכולם כועסים עלינו ומאשימים אותנו. למרבה הצער, ישראל נתפסת כיום כגורם שלילי ביותר שעדיף היה להעבירו מהעולם. במבט רחב, האיחוד הישראלי הוא צעד ראשון בדרך לאיחוד כלל-אנושי. בהדרגה נלמד לבנות רשת קשר פנימית בין כולם, ובתוכה יתגלה כוח עליון של אהבה ונתינה. כולם ירגישו קרובים ופתוחים זה לזה, ותחום המחקר העיקרי יהיה איך אנחנו מגדילים את החיבור ועושים שלום אמיתי בעולם.
ua-cam.com/video/j95Wt3na4CQ/v-deo.html
(이스라엘הופעת שידור)
ua-cam.com/video/KEDgg3HWB6Q/v-deo.html