שנאה, אהבה ותקווה: רגשות ופוליטיקה בעת הזאת / פרופ׳ שי לביא משוחח עם פרופ׳ אווה אילוז

זמן מלחמה: שיחות עלינו ועל המצב | שנאה, אהבה ותקווה: רגשות ופוליטיקה בעת הזאת
הרגע שאנו נמצאים בו מעורר הרבה מאוד רגשות - פחד, שנאה ורגש נקמה לצד רגשות של שייכות, תמיכה וסולידריות. איך פועלים רגשות בחיים הפוליטיים, איך הם משתתפים בשיח ומעצבים אותו ואת האפשרויות הפוליטיות? בשיחה זו, אחת מתוך סדרת השיחות "זמן מלחמה: שיחות עלינו ועל המצב", פרופ' שי לביא ופרופ' אווה אילוז משוחחים על השנאה שלנו כלפי אחרים ועל השנאה של אחרים כלפינו; על כוחה הגדול של הסולידריות בחברה הישראלית ועל ניצנים של תקווה לצמיחתן של בריתות פוליטיות חדשות מתוך הרגע הנורא הזה.
----
בהשתתפות:
פרופ' שי לביא, ראש מכון ון ליר בירושלים, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
פרופ' אווה אילוז, המחלקה לסוציולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
----
בואו נשמור על קשר ❤
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו - bit.ly/2B5fpIz
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ או הטלגרם שלנו כדי לקבל עדכונים על השידורים הבאים:
טלגרם - t.me/vanleer​
ווטסאפ - chat.whatsapp.....
*קבוצות אלו נועדו לשליחת תזכורות אירועי 'מחשבה בשידור ישיר' של מכון ון ליר בירושלים. אין אפשרות לתגובות.

[@helly31]

אם היה פה עניין של נקם, אז נושא הפרופורציונליות היה רלוונטי.
בתורה כתוב עין תחת עין.
נניח שמישהו פגע בך והוריד לך את יכולת הראייה ב 5%, איך תוכלי להשיב לו ולפגוע לו בראייה ב 5%?
לא תוכלי.
לכן עניין הנקם לא רלוונטי. כשהקהילה הבין לאומית מדברת על פרופורציונליות היא יוצאת מנקודת הנחה שאנחנו נוקמים, ולכן התגובה חורגת הפרופורציות.
עם זאת, אנחנו לא פועלים מנקם אלא מהישרדות,מהענה עצמית ומרצון למנוע הישנות של המקרים.
בהינתן שעזה מאוכלסת בצפיפות, אין שם בניה לגובה אלא רק מחילות וחפירות ולא עבור תושבים, ובמצב בו תושבי עזה הופכים למגן אנושי חי עבור ארגון הטרור שכבש אותם,נוצרת מציאות של אבדות שהן לא פרופורציונליות.
לכן, הדיון על חוסר הפרופורציונליות של הקהילה הבין לאומית לא נכון.
מילותיו של ביבי "זכור את אשר עשה לך עמלק" לא מבטאות מדיניות לנקם אלא פאתוס להפחת אש ורגש בתומכים שלו.
בברכה
סטודנטית לשעבר.