לחתור למגע "יחד ננצח" היא הסיסמה שמתנוססת על שלטי חוצות ונשמעת בפי כול. ולא סתם. מאז תחילת המלחמה אנחנו מסתדרים נפלא אחד עם השני. נישאים על גלי התנדבות והתגייסות שלא נראו כמותם. לא מקללים, לא משתוללים כשמתגלים בינינו הבדלים, די קשובים, מתחשבים. היינו יכולים להיות מרוצים ולטפוח לעצמנו על השכם אבל צריך להיזהר בזה, כי להיות בסדר אחד עם השני זה טוב אך לא מספיק ואולי אפילו מרחיק, מטשטש את האמת. אין ביחסים כאלו די כוח לשמור עלינו ולהבטיח ניצחון של ממש. אנחנו נדרשים לא רק להסתדר אחד עם השני אלא להפוך לאחד ממש, שלם שאי אפשר בשום פנים להפרידו לחלקים. להיות אחד שיש בו מחשבות שונות, שיש לו דעות מגוונות מאוד - וכולן יוצאות ממקור משותף, מלב אחד. לב האומה שמחובר למקורו. מקורנו הוא הכוח העליון של הטבע, האלוהים שתכונתו אחדות, והוא דורש מאיתנו להיות מאוחדים כמותו, עם אחד בלב אחד, שאז נהפוך דומים לו וניכנס למגע עימו. המקובל יהודה אשלג, "בעל הסולם", כתב "אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם הבורא, כי הוא בעל הטבע. ובאמת יש לכל נברא מגע עם בוראו, כמו שכתוב 'מלוא כל הארץ כבודו', אלא שאינו יודע ומרגיש זאת. והעובד אותו, הזוכה לקונטקט [קשר] עימו, אינו נתווסף לו רק הידיעה לבד. כמו האדם שיש לו אוצר בכיסו, ואינו יודע" ("כתבי הדור האחרון"). על האוצר הזה מודיעים לנו מקובלים. כאשר אדם מישראל עובד במיוחד להתאחד עם אחיו, כדי ליצור מגע עם הכוח האחד, הוא נעשה שווה לכולם, מבין את כל האנשים ומעורב עימהם מאוד. לקשר הדוק כזה אנחנו צריכים לחתור. להגיע מהר ככל האפשר כדי לשמור ולמנוע עוד סבל ואבידות. וזה לא הסוף. כל העמים צריכים להגיע למגע כזה עם הכוח העליון. אחרי שנתאחד בינינו עם ישראל, הכוח העליון יהיה מגולה בכל אומות העולם. רוח האחדות בינינו תתפשט ללבבות כל באי עולם ותהיה אור לגויים, כדברי הנביא "ולא יְלַמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו לא, לג).
לחתור למגע
"יחד ננצח" היא הסיסמה שמתנוססת על שלטי חוצות ונשמעת בפי כול. ולא סתם. מאז תחילת המלחמה אנחנו מסתדרים נפלא אחד עם השני. נישאים על גלי התנדבות והתגייסות שלא נראו כמותם. לא מקללים, לא משתוללים כשמתגלים בינינו הבדלים, די קשובים, מתחשבים. היינו יכולים להיות מרוצים ולטפוח לעצמנו על השכם אבל צריך להיזהר בזה, כי להיות בסדר אחד עם השני זה טוב אך לא מספיק ואולי אפילו מרחיק, מטשטש את האמת. אין ביחסים כאלו די כוח לשמור עלינו ולהבטיח ניצחון של ממש.
אנחנו נדרשים לא רק להסתדר אחד עם השני אלא להפוך לאחד ממש, שלם שאי אפשר בשום פנים להפרידו לחלקים. להיות אחד שיש בו מחשבות שונות, שיש לו דעות מגוונות מאוד - וכולן יוצאות ממקור משותף, מלב אחד. לב האומה שמחובר למקורו.
מקורנו הוא הכוח העליון של הטבע, האלוהים שתכונתו אחדות, והוא דורש מאיתנו להיות מאוחדים כמותו, עם אחד בלב אחד, שאז נהפוך דומים לו וניכנס למגע עימו.
המקובל יהודה אשלג, "בעל הסולם", כתב "אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם הבורא, כי הוא בעל הטבע. ובאמת יש לכל נברא מגע עם בוראו, כמו שכתוב 'מלוא כל הארץ כבודו', אלא שאינו יודע ומרגיש זאת. והעובד אותו, הזוכה לקונטקט [קשר] עימו, אינו נתווסף לו רק הידיעה לבד. כמו האדם שיש לו אוצר בכיסו, ואינו יודע" ("כתבי הדור האחרון"). על האוצר הזה מודיעים לנו מקובלים.
כאשר אדם מישראל עובד במיוחד להתאחד עם אחיו, כדי ליצור מגע עם הכוח האחד, הוא נעשה שווה לכולם, מבין את כל האנשים ומעורב עימהם מאוד. לקשר הדוק כזה אנחנו צריכים לחתור. להגיע מהר ככל האפשר כדי לשמור ולמנוע עוד סבל ואבידות.
וזה לא הסוף. כל העמים צריכים להגיע למגע כזה עם הכוח העליון. אחרי שנתאחד בינינו עם ישראל, הכוח העליון יהיה מגולה בכל אומות העולם. רוח האחדות בינינו תתפשט ללבבות כל באי עולם ותהיה אור לגויים, כדברי הנביא "ולא יְלַמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו לא, לג).