אני באמת חושב ככה שאתה הצלם הכי מוכשר של אייל גולן נתי האלוף חשוב לדעת מתי צריך בחיים לפרגן ותודה לך על הפרגון והכבוד לאייל גולן וגם שעשית לי לב ממש ריגשת אותי אחי שבת שלום לכולם
מייאוש להתחדשות ייאוש. חוסר כוחות. הרגשה שזהו, התרוקנה לך הסוללה. האם אפשר להפוך מקום של שבירה לבסיס להתחדשות ואפילו צמיחה? אומרים שכן, בחכמת הקבלה, אבל לשם כך צריך להבין כמה דברים בקשר למהותו של הייאוש. ראשית חשוב לדעת שכל מה שיש לנו מצד הטבע הוא טוב ונכון. יכול להיות שהרגשת הייאוש ממשהו, באה לסמן לי שלא כדאי להשקיע בו כוחות נוספים, כי ממילא לא אגיע למצב הרצוי. במקרה כזה, תפקיד הייאוש הוא לשמור שלא אבזבז אנרגיה נוספת לחינם. חבל על הזמן, על התקוות ועל הכוחות. שנית, לייאוש יש תפקיד נוסף, בכיוון אחר. דמיינו לעצמכם ספורטאי, מדען או אמן, שהיה מתייאש ברגע שהיה נתקל בקושי. ברור למדי שכך אי אפשר להגיע לגדולות. נקודת הייאוש באה לכוון אותנו לבדיקה עצמית: שנבחן את דרכנו, שנברר האם העיסוק הזה בשבילנו או לא. אם החלטנו שהדבר יקר לנו ואיננו רוצים לעזוב אותו, עתה דרושה לנו רק תוספת כוחות. כך הייאוש מסמן את גבולות הכוח שלנו, כלומר איפה אנחנו ביחס למטרה שהצבנו וכמה כוח עוד חסר לנו. ההכרה שכוחנו האישי אינו מספיק חשובה ביותר, כי דווקא על ידה נוכל להתחבר למקור כוח חדש. ללא הייאוש, ייתכן שהייתי ממשיך לטרוח בעצמי, בלי סוף ובלי תוצאות, ולכן ייאוש מסוג זה צריך דווקא לשמח. בזכותו, אני נדחף לחפש ולמצוא מחוץ לי מקור להתחדשות כוחות. שלישית, חשוב להפנים שכל תהליך התפתחות עובר דרך מקום של שבירה וייאוש. דווקא בנקודת הייאוש דרושה התגברות, ואחריה מגיעה התחדשות. כדאי להכין את עצמנו מראש לכך, כדי לנצל נכון את מצב הייאוש. למעשה, רק לשם זה הייאוש יבוא - לכוון אותנו להתחדשות. עם התובנות שאספנו ניגש לדוגמה מעשית, מהתחום של אימון והדרכה. נניח שאנו מלווים קבוצת כדורגל, והיא ספגה תבוסה קשה. כדי לא להיקבר תחת הייאוש, מה שמומלץ לעשות הוא לשבת יחד ולדבר. בהתחלה אולי יהיו צעקות, מריבות וכיוצא בזה, אבל אחר כך חשוב להתקדם בתהליך הבירור: נכון, הפסדנו, היינו חלשים. מה הלאה? זורקים הכול או ממשיכים? כדאי לצפות יחד בכמה סרטים על קבוצות מפורסמות שגם כן עברו משברים וכישלונות, על האכזבות שלהן ועל ההתגברויות. כיצד הן ניצלו את המפלות הגדולות, כהזמנות לצמיחה בכל מיני צורות חדשות. ועכשיו, אנחנו מחליטים גם כן ללמוד מהתבוסה שחווינו: מה היה לא בסדר, מה צריך לעשות כדי להשתפר, מה נוכל ללמוד מהקבוצה שהייתה מולנו, וכן הלאה. אם כך נכין את עצמנו להתמודדות הבאה, הרי שכל המפלה והייאוש שעברנו יגרמו לנו בסופו של דבר להתקדמות והתעלות. איננו מתעלמים ממה שהיה או מוחקים את הכישלונות, כל עבודתנו היא להשתמש בהם נכון. למעשה, הקבוצה שהביסה אותנו עשתה לנו טובה, בזכותה אנו מתקדמים עתה לרמה יותר גבוהה. אם היא הייתה חלשה יותר מאיתנו, הייתה נמנעת מאיתנו כל ההשתפרות שהשגנו. במבט כולל, כל משבר וכל ייאוש הם מקום ללידה של דבר חדש. מעניין לראות כי בשפות שונות, המונח "משבר" הוא דו-משמעי. בסינית, מילה זו מורכבת משני סימנים: האחד מסמל סכנה, והאחר - הזדמנות. ביוונית עתיקה, פירוש המילה משבר הוא החלטה, נקודת מפנה. בעברית מקראית, משבר הוא גם שמו של מושב האישה היולדת, המקום שבו נולדים חיים חדשים. גם כאשר אדם רוצה להתפתח מבחינה רוחנית, הוא חייב לעבור דרך מצבי ייאוש. להתפתח מבחינה רוחנית משמע לגדל מתוכך ניצוץ חדש, שיהיה דומה לכוח האהבה והנתינה שמלא את כל הבריאה. בחכמת הקבלה הוא נקרא "בורא". המעבר מהאגואיזם הצר שטבוע באדם מלכתחילה אל טבע חדש של אהבה ונתינה, נעשה בתהליך מדורג. בכל מדרגה רוחנית חדשה האדם נופל תחילה לשליטת האגו, לגאווה, לדאגה לעצמו בלבד. וזה מייאש, כי הוא כבר רוצה לראות את עצמו אחר. הגורם היחיד שיכול אז לעזור לאדם הוא סביבה תומכת, אנשים שמעוניינים כמוהו להתפתח רוחנית. בקבוצה כזו, אחד יורד, אחר עולה, אבל הקבוצה בכללותה כל הזמן מרוממת את חשיבות המטרה שאליה מתקדמים, מדברת על הנחיצות בכל מצב שחווים בדרך, לשם מה הוא בא ומה צריך ללמוד ממנו. הקבוצה לא מתמקדת במישהו מסוים שנמצא עכשיו במצב של ייאוש וגם לא מחכה לאיזו מפלה, אלא מבעוד מועד, כל הזמן, משתדלת לרומם את עצמה כמו צלחת מעופפת. לסיכום, כל מצב של ייאוש צריך להתקבל בשמחה, כי לאמתו של דבר הוא הזמנה להתחלה חדשה. מן המקורות "כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא, שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך" בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, , מאמרי שמעתי, קעב
כל הכבוד לאייל גולן שהוא אומר תודה למתופפים שלו ולגיטרסיטים שלו ובמיוחד תודה לך נתי מרציאנו שהעלת את אייל גולן אתה הצלם שלו מספר 1 בכל היקום נראה לי
אני באמת חושב ככה שאתה הצלם הכי מוכשר של אייל גולן נתי האלוף חשוב לדעת מתי צריך בחיים לפרגן ותודה לך על הפרגון והכבוד לאייל גולן וגם שעשית לי לב ממש ריגשת אותי אחי שבת שלום לכולם
אייל גולן לא יהיה כמוך אייל גולן תבורך משמים אמן🙏🙏🙏
אשר פדי המתופף אחד הגדולים בעולם....
תודה שהכנסתם אותי לאפליקציה ואני שומעת את אייל ונהנית אין כמו אייל
מייאוש להתחדשות
ייאוש. חוסר כוחות. הרגשה שזהו, התרוקנה לך הסוללה. האם אפשר להפוך מקום של שבירה לבסיס להתחדשות ואפילו צמיחה? אומרים שכן, בחכמת הקבלה, אבל לשם כך צריך להבין כמה דברים בקשר למהותו של הייאוש.
ראשית חשוב לדעת שכל מה שיש לנו מצד הטבע הוא טוב ונכון. יכול להיות שהרגשת הייאוש ממשהו, באה לסמן לי שלא כדאי להשקיע בו כוחות נוספים, כי ממילא לא אגיע למצב הרצוי. במקרה כזה, תפקיד הייאוש הוא לשמור שלא אבזבז אנרגיה נוספת לחינם. חבל על הזמן, על התקוות ועל הכוחות.
שנית, לייאוש יש תפקיד נוסף, בכיוון אחר. דמיינו לעצמכם ספורטאי, מדען או אמן, שהיה מתייאש ברגע שהיה נתקל בקושי. ברור למדי שכך אי אפשר להגיע לגדולות. נקודת הייאוש באה לכוון אותנו לבדיקה עצמית: שנבחן את דרכנו, שנברר האם העיסוק הזה בשבילנו או לא. אם החלטנו שהדבר יקר לנו ואיננו רוצים לעזוב אותו, עתה דרושה לנו רק תוספת כוחות. כך הייאוש מסמן את גבולות הכוח שלנו, כלומר איפה אנחנו ביחס למטרה שהצבנו וכמה כוח עוד חסר לנו. ההכרה שכוחנו האישי אינו מספיק חשובה ביותר, כי דווקא על ידה נוכל להתחבר למקור כוח חדש. ללא הייאוש, ייתכן שהייתי ממשיך לטרוח בעצמי, בלי סוף ובלי תוצאות, ולכן ייאוש מסוג זה צריך דווקא לשמח. בזכותו, אני נדחף לחפש ולמצוא מחוץ לי מקור להתחדשות כוחות.
שלישית, חשוב להפנים שכל תהליך התפתחות עובר דרך מקום של שבירה וייאוש. דווקא בנקודת הייאוש דרושה התגברות, ואחריה מגיעה התחדשות. כדאי להכין את עצמנו מראש לכך, כדי לנצל נכון את מצב הייאוש. למעשה, רק לשם זה הייאוש יבוא - לכוון אותנו להתחדשות.
עם התובנות שאספנו ניגש לדוגמה מעשית, מהתחום של אימון והדרכה. נניח שאנו מלווים קבוצת כדורגל, והיא ספגה תבוסה קשה. כדי לא להיקבר תחת הייאוש, מה שמומלץ לעשות הוא לשבת יחד ולדבר. בהתחלה אולי יהיו צעקות, מריבות וכיוצא בזה, אבל אחר כך חשוב להתקדם בתהליך הבירור: נכון, הפסדנו, היינו חלשים. מה הלאה? זורקים הכול או ממשיכים?
כדאי לצפות יחד בכמה סרטים על קבוצות מפורסמות שגם כן עברו משברים וכישלונות, על האכזבות שלהן ועל ההתגברויות. כיצד הן ניצלו את המפלות הגדולות, כהזמנות לצמיחה בכל מיני צורות חדשות. ועכשיו, אנחנו מחליטים גם כן ללמוד מהתבוסה שחווינו: מה היה לא בסדר, מה צריך לעשות כדי להשתפר, מה נוכל ללמוד מהקבוצה שהייתה מולנו, וכן הלאה.
אם כך נכין את עצמנו להתמודדות הבאה, הרי שכל המפלה והייאוש שעברנו יגרמו לנו בסופו של דבר להתקדמות והתעלות. איננו מתעלמים ממה שהיה או מוחקים את הכישלונות, כל עבודתנו היא להשתמש בהם נכון. למעשה, הקבוצה שהביסה אותנו עשתה לנו טובה, בזכותה אנו מתקדמים עתה לרמה יותר גבוהה. אם היא הייתה חלשה יותר מאיתנו, הייתה נמנעת מאיתנו כל ההשתפרות שהשגנו.
במבט כולל, כל משבר וכל ייאוש הם מקום ללידה של דבר חדש. מעניין לראות כי בשפות שונות, המונח "משבר" הוא דו-משמעי. בסינית, מילה זו מורכבת משני סימנים: האחד מסמל סכנה, והאחר - הזדמנות. ביוונית עתיקה, פירוש המילה משבר הוא החלטה, נקודת מפנה. בעברית מקראית, משבר הוא גם שמו של מושב האישה היולדת, המקום שבו נולדים חיים חדשים.
גם כאשר אדם רוצה להתפתח מבחינה רוחנית, הוא חייב לעבור דרך מצבי ייאוש. להתפתח מבחינה רוחנית משמע לגדל מתוכך ניצוץ חדש, שיהיה דומה לכוח האהבה והנתינה שמלא את כל הבריאה. בחכמת הקבלה הוא נקרא "בורא". המעבר מהאגואיזם הצר שטבוע באדם מלכתחילה אל טבע חדש של אהבה ונתינה, נעשה בתהליך מדורג. בכל מדרגה רוחנית חדשה האדם נופל תחילה לשליטת האגו, לגאווה, לדאגה לעצמו בלבד. וזה מייאש, כי הוא כבר רוצה לראות את עצמו אחר.
הגורם היחיד שיכול אז לעזור לאדם הוא סביבה תומכת, אנשים שמעוניינים כמוהו להתפתח רוחנית. בקבוצה כזו, אחד יורד, אחר עולה, אבל הקבוצה בכללותה כל הזמן מרוממת את חשיבות המטרה שאליה מתקדמים, מדברת על הנחיצות בכל מצב שחווים בדרך, לשם מה הוא בא ומה צריך ללמוד ממנו. הקבוצה לא מתמקדת במישהו מסוים שנמצא עכשיו במצב של ייאוש וגם לא מחכה לאיזו מפלה, אלא מבעוד מועד, כל הזמן, משתדלת לרומם את עצמה כמו צלחת מעופפת.
לסיכום, כל מצב של ייאוש צריך להתקבל בשמחה, כי לאמתו של דבר הוא הזמנה להתחלה חדשה.
מן המקורות
"כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא, שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך"
בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, , מאמרי שמעתי, קעב
תתקנו את התאריך ל-18/6 ולא 16/6 כמו שכתבתם
זה משלשום
זה משלשום
זה היום עכשיו
זה משלשום
גם היום אייל גולן מופיע באצטדיון בלומפילד