@@balazsschweighoffer1404 הייתי רוצה לראות סרטון ביקור במחנה "חינוך מחדש" שיראה איך זה נראה בלייב ולא מעדיות של אנשים מצולקים נפשית ופיזית שכל הזמן בוכים ובנס הצליחו להחלץ משם
עוד בילוי בפאב, באיזה בית קפה שכונתי? אולי מועדון באיזה מרתף שכוח? ללא ספק, תענוג, כולנו היינו בסרט הזה ואולי חלקנו עדיין שם אבל התענוג הזה מסתיים מתישהו ולאחריו מה? חיפוש אחר עוד סיפוק, עוד מילוי שמתרוקן ומתמלא....לאן זה מוביל אותנו?! הפירות הרקובים של ההתפתחות במאה השנים האחרונות גדלה אוכלוסיית העולם משני מיליארד איש לשמונה מיליארד. ולא רק כמותית תפחנו, אלא גם איכותית. לאנושות של ימינו יש הכול מהכול: חשמל, מכוניות, מטוסים, טלפונים חכמים, אינטרנט מהיר ותרבות חובקת עולם. בלחיצת כפתור אנחנו יכולים להזמין את כל ההיצע השופע אל כל בית. וזהו, כאן זה נגמר. לכל השפע הזה הגענו בעזרת כוחו המניע של הטבע האנושי, האגו, זה שלעולם לא מסתפק במה שיש לו, שרוצה תמיד עוד. ואולי יכולנו להמשיך להתפתח מכוח ההתמדה הזה, אבל השימוש בו התהפך עלינו, והגולם קם על יוצרו. במקום לפתח ולפתוח, הוא התחיל לסגור אותנו, להביא אותנו לעיוותים ושיבושים. כך בנוי האגו. מטפסים בעזרתו לשיאים חדשים, ואז מתחילים לקלקל איתו את כל מה שבנינו, להרוס לעצמנו ולאחרים את החיים עד לקריסה. זה בולט במיוחד בין הילדים, כי הם נקיים מגינוני נימוס. אנחנו אומרים להם: "תשחקו, תתחלקו, תראו שיש לכל אחד", והם עונים: "לא, אני רוצה שיהיה לי, ולא יהיה לו". זאת אומרת מניסיון החיים אנחנו רואים שהטבע שלנו לא מאפשר ליהנות בצורה ליניארית, מונע מאיתנו חיים יפים והדדיים. המצחיק הוא שיש מספיק לכולם, בפרט בדור שלנו. אין בעיה של אפשרויות, אפשר להאכיל את כל באי העולם, לדאוג לכולם, אבל לא, אנחנו חייבים להיכנס לתחרויות שמקלקלות את החיים. אנחנו משקיעים יותר בנשק ובתחמושת, בדרכים שונות להרוס זה את זה במקום לבנות זה עם זה. התחלנו את ההתפתחות מדחף למצוא תענוג ברמת חיים גבוהה, והפכנו לכאלו שמוצאים הנאה בהרס חייהם של אחרים. במילים אחרות, הרצון התפתח, הבשיל, ואז התחיל להירקב ולהסריח. כמו כל דבר. אתה משאיר תבשיל ריחני וטרי במטבח, ואחרי יום יומיים כבר אי-אפשר להתקרב אליו מרוב צחנה. מה הצעד הבא בעבודה עם האגו המבאיש? אחת מהשתיים: או שניגרר למלחמת עולם ואז יישאר קומץ אנשים שיתחילו מחדש את ההיסטוריה האנושית, בתקווה שהפעם יתפסו את המכניקה של ההתפתחות ויבצעו אותה בצורה מוצלחת יותר. או שברגע האחרון נצליח לתפוס שהטבע האגואיסטי מוביל אותנו להשמדה עצמית, ולכן נסרב לו ולא נשמע בקולו. ההכרה בטבע הרע היא למעשה הפתח ליצירת טוב. ההבנה שכוח האגו השלילי מפריד עד הרס, תיאלץ אותנו לחפש כוח אחר בטבע, כוח חיובי ומחבר.
מתגעגע לסין ... מרתק שאנשים מצליחים לעשות עסקים - מעורר השראה
איציק תגיד מה עושים לאויגורים במחנות "חינוך מחדש"?
את רוצה לראות עוד סרטונים ממנו, או לא?
@@balazsschweighoffer1404 הייתי רוצה לראות סרטון ביקור במחנה "חינוך מחדש" שיראה איך זה נראה בלייב ולא מעדיות של אנשים מצולקים נפשית ופיזית שכל הזמן בוכים ובנס הצליחו להחלץ משם
@@balazsschweighoffer1404 כל הזמן אני שומע עדיות משם מוציאים מכל תא 9 גופות בחודש ומי שניצל משם מספר סיפורים שמזכירים את השואה
@@מלאשכנזי אתה צודק. אני רק רציתי להגיד שאולי לא בטוח בשביל איציק לדבר על הנושא הזה.
@@balazsschweighoffer1404 למה איציק לא בורח מהדיקטטורה הנוראית הזאת
איציק , שאלה , מדוע הסינים והיפנים לא מסתדרים ולמה נלחמו זה בזה בעבר ? אייך היחסים בין שתי המדינות כיום ?
סרטון מהמם😁🙏❤
סירטון מעולה ומעניין
תמשיכו להראות עוד עסקים ישראלים בסין
אוהבים אתכם
ועם כל זה בא ספר לנו במה אתה יהודי????? מה ההבדל בינך לבין מיליארד סינים או הודים??? שכחת מה זה להיות יהודי🙈
ממש בא לי לבוא...😎
הלוואי שיצא לי להיות בסין איזה מדהים שמה ❤️❤️❤️
איציק תטעם אוכל כשר לפסח בבית חבד ותגיד מה דעתך
עוד בילוי בפאב, באיזה בית קפה שכונתי? אולי מועדון באיזה מרתף שכוח?
ללא ספק, תענוג, כולנו היינו בסרט הזה ואולי חלקנו עדיין שם אבל התענוג הזה מסתיים מתישהו ולאחריו מה? חיפוש אחר עוד סיפוק, עוד מילוי שמתרוקן ומתמלא....לאן זה מוביל אותנו?!
הפירות הרקובים של ההתפתחות
במאה השנים האחרונות גדלה אוכלוסיית העולם משני מיליארד איש לשמונה מיליארד. ולא רק כמותית תפחנו, אלא גם איכותית. לאנושות של ימינו יש הכול מהכול: חשמל, מכוניות, מטוסים, טלפונים חכמים, אינטרנט מהיר ותרבות חובקת עולם. בלחיצת כפתור אנחנו יכולים להזמין את כל ההיצע השופע אל כל בית. וזהו, כאן זה נגמר.
לכל השפע הזה הגענו בעזרת כוחו המניע של הטבע האנושי, האגו, זה שלעולם לא מסתפק במה שיש לו, שרוצה תמיד עוד. ואולי יכולנו להמשיך להתפתח מכוח ההתמדה הזה, אבל השימוש בו התהפך עלינו, והגולם קם על יוצרו. במקום לפתח ולפתוח, הוא התחיל לסגור אותנו, להביא אותנו לעיוותים ושיבושים. כך בנוי האגו. מטפסים בעזרתו לשיאים חדשים, ואז מתחילים לקלקל איתו את כל מה שבנינו, להרוס לעצמנו ולאחרים את החיים עד לקריסה.
זה בולט במיוחד בין הילדים, כי הם נקיים מגינוני נימוס. אנחנו אומרים להם: "תשחקו, תתחלקו, תראו שיש לכל אחד", והם עונים: "לא, אני רוצה שיהיה לי, ולא יהיה לו". זאת אומרת מניסיון החיים אנחנו רואים שהטבע שלנו לא מאפשר ליהנות בצורה ליניארית, מונע מאיתנו חיים יפים והדדיים.
המצחיק הוא שיש מספיק לכולם, בפרט בדור שלנו. אין בעיה של אפשרויות, אפשר להאכיל את כל באי העולם, לדאוג לכולם, אבל לא, אנחנו חייבים להיכנס לתחרויות שמקלקלות את החיים. אנחנו משקיעים יותר בנשק ובתחמושת, בדרכים שונות להרוס זה את זה במקום לבנות זה עם זה. התחלנו את ההתפתחות מדחף למצוא תענוג ברמת חיים גבוהה, והפכנו לכאלו שמוצאים הנאה בהרס חייהם של אחרים.
במילים אחרות, הרצון התפתח, הבשיל, ואז התחיל להירקב ולהסריח. כמו כל דבר. אתה משאיר תבשיל ריחני וטרי במטבח, ואחרי יום יומיים כבר אי-אפשר להתקרב אליו מרוב צחנה.
מה הצעד הבא בעבודה עם האגו המבאיש? אחת מהשתיים: או שניגרר למלחמת עולם ואז יישאר קומץ אנשים שיתחילו מחדש את ההיסטוריה האנושית, בתקווה שהפעם יתפסו את המכניקה של ההתפתחות ויבצעו אותה בצורה מוצלחת יותר. או שברגע האחרון נצליח לתפוס שהטבע האגואיסטי מוביל אותנו להשמדה עצמית, ולכן נסרב לו ולא נשמע בקולו.
ההכרה בטבע הרע היא למעשה הפתח ליצירת טוב. ההבנה שכוח האגו השלילי מפריד עד הרס, תיאלץ אותנו לחפש כוח אחר בטבע, כוח חיובי ומחבר.