לרפא את הנפש בכוח המילה הכתובה התרגיל הבא פשוט וקל ליישום: אתם מתנתקים מהעולם כל יום לחמש עשרה דקות, מתיישבים בתנאים הנוחים לכם וכותבים באופן אסוציאטיבי, ברצף וללא הרף. לא מתחשבים בשגיאות כתיב, לא עוצרים לצורך תיקוני תחביר. לא מתחשבים בכלום. פשוט כותבים באופן אנונימי ובידיעה שבעוד רבע שעה תוכלו לקרוע את הנייר לגזרים והטקסט ייעלם כלא היה. אף אחד לא יקרא זאת לעולם. זאת על רגל אחת תורת הביבליותרפיה, שיטת טיפול פסיכולוגית בהבעה ויצירה. מחקרים רבים מראים שכתיבה היא ריפוי לגוף ולנפש. לא כתיבה ספרותית או עיתונאית, אלא כתיבה אינטואיטיבית - כתיבה חופשית שבאה מתוך תחושה פנימית, פולטת את כל הרגשות והספקות שעולים בראש בלי צנזורה ובקרה, בלי שפיטה של התוכן, בלי לשפר ולתקן. כתיבה כזו היא ללא ספק יעילה יותר מדיבור, כי בדיבור מה שיצא התפוגג ונעלם, ואילו הבעה בכתב נחקקת בלב האדם. כתיבה היא פעולה משמעותית ורצינית יותר, היא טבולה בכוונה הפנימית של האדם הכותב. לכן אם אדם משתוקק להביע את עצמו על ידי כתיבה, עצם הכתיבה עצמה - אפילו שמכוונת לעצמו בלבד - תעזור לו לארגן את עצמו מבפנים. במידה והאדם יתרגל את הכתיבה יום אחר יום היכולות שלו ישתפרו פלאים. הביטוי הפנימי ירפא אותו וייתן לו חוסן נפשי. כך בהדרגה ילמד האדם הכותב לבדוק את עצמו, להכיר בנקודות הרעות שלו ולתקן את עצמו. זה דבר נפלא שמומלץ גם לדור הצעיר. ותמיד יש על מה לכתוב, שכן אנחנו עשויים רצון לקבל הנאה לתועלת עצמנו, אגו שעובד שעות נוספות ומעוות לנו את תפיסת המציאות, סוחט אותנו ומשאיר אותנו בלי כוחות. האגו הזה שולט בנו כמו נחש ארסי, מנהל את העולם הפנימי שלנו כראות עיניו הערמומיות, ועם כל מנת כתיבה אנחנו לומדים להקיז אותו מתוכנו עוד קצת, לחלק אותו לחתיכות, לפרק את המורכבות שלו, לדלל אותו, להבין אותו ואותנו דרכו, וכך בכל פעם להתחיל להתארגן מחדש. הכתיבה מתקנת את הנחש, את האגו שלנו. ואין מה לחשוש שמא הוא ייעלב, אלא לכתוב בצורה חופשית - לכתוש אותו, לקטול אותו, להגיד לו בפנים מה שרוצים. גם אין פחד מהתמודדות עם אירועי העבר, אפילו הטראומטיים ביותר. כי מי שמביט קדימה ושואף להתקדם בחייו, כל הזמן מביט לאחור. אי-אפשר לצעוד לעתיד בלי להישען על ניסיון העבר. אנשים שיש להם נטייה לכתיבה, או כאלה שמנצלים הזדמנויות לשפוך את ליבם כדי לשפר ולהיטיב את חייהם מתגלים כאנשים עמוקים ומיושבים יותר. לכן טוב לאדם לכתוב את חייו, להמטיר משפטים המתארים את המצבים שעבר, את המצבים שעובר ואת המצבים שמצפה לעבור. זה חשבון נפש ששווה כל מילה.
אנשים לא לשכוח להירשם לערוץ השני שלי ב ua-cam.com/users/jaswastaken
חחחחח הצחוק של יוסי גבני😂
הוא בליגה של אדיר מילר לא פחות
יותר בהרבה
טוב... נראה שיונתן ניצח
עוד מישו שם לב שבסוף הוא אומר: "זה יהיה מצחיק מכמה סיבות" ואז אומר רק סיבה אחת?
כן זה חרפן אותי חחחח
שמתי לב בדיוק באתי לכתוב
אחת מ
Yep
כנראה הסיבות האחרות ירדו בעריכה
חחח הרג אותי הסוף
משה פייגלין צריך להיות ראש הממשלה
כל כך מבוסס❤
ועכשיו ערוץ 2 עובר ל13...
ול12
תכלס, אהבתי את ערוץ 2.
אהה ואני יותר בעד ערוץ 13 מאשר 12, 13 הוא יותר רציני, עם הרבה תכנים טובים ו12 מריץ דחקות.
ערוץ 2 נהרג ממזמן כבר.
לייק 2018
הוא עוד פחות מחודש מתפצל ערוץ שתיים
הוא הכי מצחיק שיש
זה הפעם היחידה שבאמת ניחנקתי מצחוק
ישD:
לרפא את הנפש בכוח המילה הכתובה
התרגיל הבא פשוט וקל ליישום: אתם מתנתקים מהעולם כל יום לחמש עשרה דקות, מתיישבים בתנאים הנוחים לכם וכותבים באופן אסוציאטיבי, ברצף וללא הרף.
לא מתחשבים בשגיאות כתיב, לא עוצרים לצורך תיקוני תחביר. לא מתחשבים בכלום. פשוט כותבים באופן אנונימי ובידיעה שבעוד רבע שעה תוכלו לקרוע את הנייר לגזרים והטקסט ייעלם כלא היה. אף אחד לא יקרא זאת לעולם.
זאת על רגל אחת תורת הביבליותרפיה, שיטת טיפול פסיכולוגית בהבעה ויצירה. מחקרים רבים מראים שכתיבה היא ריפוי לגוף ולנפש. לא כתיבה ספרותית או עיתונאית, אלא כתיבה אינטואיטיבית - כתיבה חופשית שבאה מתוך תחושה פנימית, פולטת את כל הרגשות והספקות שעולים בראש בלי צנזורה ובקרה, בלי שפיטה של התוכן, בלי לשפר ולתקן.
כתיבה כזו היא ללא ספק יעילה יותר מדיבור, כי בדיבור מה שיצא התפוגג ונעלם, ואילו הבעה בכתב נחקקת בלב האדם. כתיבה היא פעולה משמעותית ורצינית יותר, היא טבולה בכוונה הפנימית של האדם הכותב.
לכן אם אדם משתוקק להביע את עצמו על ידי כתיבה, עצם הכתיבה עצמה - אפילו שמכוונת לעצמו בלבד - תעזור לו לארגן את עצמו מבפנים. במידה והאדם יתרגל את הכתיבה יום אחר יום היכולות שלו ישתפרו פלאים. הביטוי הפנימי ירפא אותו וייתן לו חוסן נפשי. כך בהדרגה ילמד האדם הכותב לבדוק את עצמו, להכיר בנקודות הרעות שלו ולתקן את עצמו. זה דבר נפלא שמומלץ גם לדור הצעיר.
ותמיד יש על מה לכתוב, שכן אנחנו עשויים רצון לקבל הנאה לתועלת עצמנו, אגו שעובד שעות נוספות ומעוות לנו את תפיסת המציאות, סוחט אותנו ומשאיר אותנו בלי כוחות. האגו הזה שולט בנו כמו נחש ארסי, מנהל את העולם הפנימי שלנו כראות עיניו הערמומיות, ועם כל מנת כתיבה אנחנו לומדים להקיז אותו מתוכנו עוד קצת, לחלק אותו לחתיכות, לפרק את המורכבות שלו, לדלל אותו, להבין אותו ואותנו דרכו, וכך בכל פעם להתחיל להתארגן מחדש.
הכתיבה מתקנת את הנחש, את האגו שלנו. ואין מה לחשוש שמא הוא ייעלב, אלא לכתוב בצורה חופשית - לכתוש אותו, לקטול אותו, להגיד לו בפנים מה שרוצים. גם אין פחד מהתמודדות עם אירועי העבר, אפילו הטראומטיים ביותר. כי מי שמביט קדימה ושואף להתקדם בחייו, כל הזמן מביט לאחור. אי-אפשר לצעוד לעתיד בלי להישען על ניסיון העבר.
אנשים שיש להם נטייה לכתיבה, או כאלה שמנצלים הזדמנויות לשפוך את ליבם כדי לשפר ולהיטיב את חייהם מתגלים כאנשים עמוקים ומיושבים יותר. לכן טוב לאדם לכתוב את חייו, להמטיר משפטים המתארים את המצבים שעבר, את המצבים שעובר ואת המצבים שמצפה לעבור. זה חשבון נפש ששווה כל מילה.
אורנה מזל טוב גבעוני
היחיד שמצחיק שם זה יוסי גבני
4:27 והיחיד שצוחק
אל דברו על החיים זה לא הכל אני אוהבת את הסרדה
מבטיח
עוד מישו שם לב שבסוף הוא אומר: "זה יהיה מצחיק מכמה סיבות" ואז אומר רק סיבה אחת?