צעירים לעולם - יהודה פוליקר, מילים יענקלה רוטבליט
Вставка
- Опубліковано 4 жов 2024
- צעירים לעולם
יהודה פוליקר
מילים יענקלה רוטבליט
בדרום רמת הגולן, סמוך לרמת מגשימים, מתנשא תל בודד שצופה על מרחבי האופק. לתל הזה חלק חשוב בהיסטוריה ובעצם הקיום של מדינת ישראל.
לרבים תל סאקי מסמל סיפור אדיר בעוצמתו, סיפור על חברות ללא גבולות, על אידיאולוגיה עמוקה, על הקרבה עצמית והתמדה.
זהו סיפור על חבורת לוחמים בשנות ה-20 לחייהם שעמדו בודדים מול עשרות אלפי חיילי אויב, בגזרת תל-סאקי שבדרום רמת הגולן, נלחמו ולא נשברו במשך 48 השעות הראשונות של מלחמת יום כיפור, למרות שהיה ברשותם מעט אוכל, מים ותחמושת.
רבים מהם הקריבו את נפשם כדי להציל את חבריהם ואת מדינת ישראל. הלוחמים ששרדו נושאים על כתפיהם את המלחמה בנשמותיהם ובגופם.
הם נשבעו שלעולם לא ישכחו את 32 חבריהם שנפלו בקרב!!
ביום כיפור הקרוב ימלאו 39 שנה לנפילתם של הלוחמים. לרגל יום השנה לנפילתם, "עמותת הרעות והמורשת" שהקים דן אלמגור, ושחרטה על דגלה את המסר "חברים לא שוכחים חברים", הנציחה את חבירהם שנפלו בשיר לזכרם שנכתב ע"י יענקל'ה רוטבליט והולחן ומבוצע ע"י יהודה פוליקר.
צעירים לעולם מילים: יעקב רוטבליט, לחן ושירה: יהודה פוליקר
הפקה: דן אלמגור-- עמותת הרעות והמורשת
רעי שלא שבו מן התל
מתאספים ובאים למועד
עולים מממלכת הצל
ואומרים לי אתה העד
ההולך בארצות החיים
וחיינו צרורים איתו
במותנו הולכים ובאים
איתך השב אל ביתו
רעי שלא שבו מן התל
ממותם שנמהל בחיי
ברחתי עד קצה התבל
והתל עודו על כתפי
עם רעי שבשדה הדמים
וכובד משא מותם
עלי ההולך ובא בימים
והם צעירים לעולם
צעירים לעולם
צעירים לעולם
רעי שלא שבו מן התל
שמותיהם חקוקים בגלעד
יד מקרה יד גורל או יד אל
עשתה כי שמי יפקד
רעי שלא שבו מן התל
מה עוד תבקשו עכשיו
מה ישיב החי למת השואל
לדעת כי לא לשווא
רעי שלא שבו מן התל
ממותם שנמהל בחיי
ברחתי עד קצה התבל
והתל עודו על כתפי
עם רעי שבשדה הדמים
וכובד משא מותם
עלי ההולך ובא בימים
והם צעירים לעולם
צעירים לעולם
צעירים לעולם
רעי שלא שבו מן התל
בי קמים לקראתי לחבק
והם צעירים ויפים להלל
חיוכם אל הצל שוב חומק
מוקדש לרעינו שלא שבו איתנו. אנחנו מנסים להיות ראויים. אתם איתנו מאז ולנצח. חברים לא שוכחים חברים
שיר מדהים שלצערי נחשפתי אליו באיחור.
חברים לא שוכחים חברים, לעולם ❤️
" חברים לא שוכחים חברים "
שיר מצמרר וכה מרגש
על מה שהיה ונקווה שלא עוד.
אני הייתי בתל סאקי ב5 לאוקטובר 1973, בלילה שלפני המלחמה עד לבוקר. אלו שהגיעו לתל למחרת לפני הצהריים, יצאו מאותו מחנה צבאי (אל על) ששם שרתנו. חלקם אף נתנו לנו אבטחה בלילה הקודם. קשה להאמין איך הגורל נפל. אילו הסורים היו מתקיפים בליל יום ששי, לא הייתי כותב מילים אלו. הגיבורים שנקלעו לתל והחזיקו מעמד עם כל הסבל והכאב הם שעצרו את הפלישה הוודאית בדרום הגולן. חובה לקרוא את הספר של מנחם אנסבכר ״רסיס ממגש הכסף״.
מרגש מאד. כל הכבוד לחברים שתמיד זוכרים ומנציחים בכל דרך!
"רעי שלא שבו מן התל"... כל כך מרגש ומרסק את הלב.
just his joice gives me goosebumps and jerks a tear