שמעו סיפור שהיה לי עם המצילים בתור ילד. אני שחיתי בים בתקופת המדוזות לכיון העמוקים בערך 50 מטר. אני מסתכל לחוף ואני קולט שהתקדמתי 150 מטר בערך. זה קרה בגלל סחף. נכנסתי לפאניקה והתחלתי לשחות נגד הזרם לכיון החוף. אני נותן את כל כולי ומתקדם לאט לאט ומתעייף מהר מהר. הרגשתי שאני גמור. אני ממשיך לשחות כי אין לי ברירה. שהגעתי לנקודה שאני בקושי מגיע לרצפה אני נעצר בשביל לנוח. אבל אחרי כמה שניות אני חוזר בחזרה לנקודה שאני כבר לא מגיע. אדם מבוגר שהיה באזור שלי הגיע אלי והושיט אותי מהמים. אני מגיע גמור לחוף ממול המצילים, אחי הגיע אלי אחרי דקה והמצילים אומרים לאחי שאחיך(אני) לא יודע לשחות. (ראו אותי ולא עזרו לי) תדעו כלל חשוב שיש למצלים: עד שהאדם לא מגיע לרגע מטביעה המצילים לא ירטיבו את עצמם. הסיפור הזה כבר היסטוריה. אל תביאו לי טיפים איך שוחים ומה צריך לעשות, אני יכול ללמד אותכם.
ותופעת המצילים שמשחקים בטלפון במקום לעשות את העבודה שלהם? זה קורה יותר מדי וכמה פעמים שהערתי לו אומר לי אתה צודק אתה צודק ואחכ כמה דקות הוא חוזר לטלפון לדעתי הם צריכים להפקיד אותם לפני משמרת ולהשתמש בקשר במקרה הצורך או טלפון קווי בעמדה
יש רק בעייה אחת במצילים. לא בכולם אבל לפעמים יש מצילים שאומרים לי לצאת מהמים העמוקים כי הם חושבים שאני קטנה מידיי למרות שאני יודעת לשחות. וכבר עשיתי מגלשות עם מים בעומק של 2 מטר. הוא אומר לי שהמים העמוקים זה מגיל 18 ויש ילדים יותר קטנים ממני בעמוקים ואני אפילו מגיעה לריצפה
קללת הבחירות החוזרות תמיד היה ותמיד יהיה חלק לא מרוצה מתוצאות הבחירות בחברה, והחלק הזה תמיד יהפוך למחרחרי ריב החדשים, המפגינים, המקללים, הדוחפים מקלות בגלגלים; ותתגלגל עלינו קללת הבחירות עד אין קץ. "כי כל עוד שחוקי החברה אינם משביעים רצון לכל יחיד ויחיד שבמדינה, ומשאירים מיעוט בלתי מרוצה מהנהגת המדינה, הרי המיעוט הזה חותר תחת הנהגת המדינה ומבקש להפילה" - כתב בעל הסולם במאמרו "השלום בעולם" עוד כשהיינו מדינה בהקמה. בזמננו זה בולט יותר שכל מי שתופס את השלטון מסוגל לחשוב רק על דבר אחד: איך להישאר שם בלי ליפול, ולשם כך לעשות הכול. ייסדנו את המדינה על פי חוקי המנדט הבריטי. אלו אינם חוקי האומה הישראלית, ולכן עם השנים הלכו הסדקים במערכות המדינה ונפערו לבורות מסוכנים: כל אחד בונה לעצמו במה עם פרשנות הבטן שלו לסוגיות השונות, ומושך אליה בצרחות את הקהל ככל שהריאות שלו מספיקות לו. בלי במה מרכזית, בלי מטרה משותפת וחוק מוסכם על כולם, לא תהיה לנו ממשלה יציבה לעולם ולא מדינה יהודית. החוק היחיד שיכול להשביע את רצון כל העם הוא החוק שבלעדיו אנחנו מלכתחילה לא ישראל, אלא אוסף מקרי של מהגרים נרדפים. נהוג להגיד, "המדינה צריכה להיות מקום לכל היהודים בעולם, שיהיה להם כמקלט". לא, זה לא מספיק. אם זאת הסיבה להתאספות שלנו אז פורצות בינינו שריפות, ובחירות רודפות בחירות. מי שחי כאן מזה דורות ומי שמגיע לכאן עכשיו לחיות צריך לדעת מי אנחנו, לאן אנחנו ובשביל מה אנחנו. כדי לייצב ולעצב את המדינה אנחנו חייבים ללמוד לשם מה היא נועדה. מדינת ישראל נועדה לאפשר לנו לעשות מעצמנו עם מאוחד, כלומר עם יהודי שמסוגל להיות "אור לגויים". אם המטרה המשותפת תהיה אחדות העם, אז אפשר יהיה לקרוא למקום הזה "אדמת ישראל" שיושבת עליה "מדינת ישראל" ומאוכלסת ב"עם ישראל". אחרת לא. אחדות העם היא החוקה שלנו, היא סיבת קיומנו, היא הכול בשבילנו: "ואהבת לרעך כמוך". כל השאר אלה חוקים המפרטים את העיקר הזה; מפרטים איך מעל לכל הסתירות והניגודים, נחזיק במטרה היחידה שלנו, ונכוון להשקיע בה את כל הכוחות החומריים והנפשיים שלנו. כשנתחיל לפעול לכיוון זה, קללת הבחירות תוסר מעלינו, אומות העולם יתחילו להטות אוזן לשמוע מה קורה אצלנו ולהתחבר סביבנו. הם ירגישו איך, "הופה, היהודים התחילו לעסוק במשהו טוב, התחילו לעשות משהו נכון עם עצמם", כמו שכתב המשורר: "אז יאמרו בגויים, הגדיל ה' לעשות עם אלה" (תהילים קכו, ב).
ילדים, מורים והצלחה בחיים ילדים אוהבים מורים? שאלה לא פשוטה. איך מורים יכולים לגרום לתלמידים לאהוב אותם יותר? ומעבר לכך, איזה חזון צריך להיות לאנשי חינוך כדי שיובילו את הדור הבא להצלחה בעולם מקושר? מנקודת המבט של מחנכים, כדי שהילדים בכיתה יאהבו אותם וירצו ללמוד מהם, עליהם להיות ישרים. בנוסף, על המורים לתת לתלמידים הרגשה שהם שומרים עליהם ודואגים לכל מחסורם, כמו אימא ואבא. אחרי שהילד מרגיש יחס אוהב ותומך, אפשר בעדינות לקשור את יחס המורה אליו להשקעתו בלימודים, לפי כמה שהוא מסוגל ודאי. בחינוך של המאה ה-21 כדאי להתקדם גם לביטול הציונים, כי הם הורסים את הילדים. ציונים מכניסים לתוך הכיתה גאווה, התנשאות, דיכוי והשפלה. במקום תחרות הורסת של ציונים נכוון את התלמידים להשקעה ביחסים טובים, בהשלמה הדדית, בתמיכה זה בזה. בהדרגה, צריך להביא כל ילד להרגשה שההצלחה שלו תלויה בחיבור טוב לאחרים. כבר היום ידוע בהרבה תחומים מקצועיים שקשה מאוד להצליח בלי להיות מחוברים. כך למשל מחקרים רציניים במדע נעשים על ידי קבוצות מדענים מרובות משתתפים. אחת הדרכים להגיע לקשר הדדי בכיתה היא באמצעות משחקי חיבור, שבהם אפשר להצליח רק מתוך שיתוף פעולה. לצורך המחשה, נתבונן בדוגמה של משחק כדורגל מחבר: כל קבוצה מקבלת הערכה לפי רמת האינטגרציה והשיתוף בין כל חבריה. אין שער, אין שוער, אין גולים, אלא המטרה היא להתמסר זה עם זה בלי שהקבוצה השנייה תחטוף לנו את הכדור. מספר שופטים יתבוננו על המשחק ויבחנו את רמת החיבור בקבוצה, עד כמה היא משתדלת להכניס את כל חבריה למשחק בשווה, להיות בהרמוניה, בעזרה הדדית. מה שיגרום לכל פרט להשתתף בכל כוחו במשחק, היא ההרגשה שהוא חלק מקבוצה שעמה יחד הוא מוכן ללכת לכל דבר. גאוות יחידה, כמו בצבא. כוח הקבוצה גדול הרבה יותר מכוח הפרט. הוא מרומם את רוחו של כל אחד, ומוביל להישגים ברמה גבוהה הרבה יותר מאלה שאפשר להשיג לבד. והנה תרגיל נוסף שאפשר לתת לכל ילד לעשות כשהוא נמצא לבדו: תאר לעצמך כמה טוב תרגיש אם תהיה לך חברה גדולה, חזקה, חכמה, שמסורה לך, שתמיד עומדת לצדך. חברה שבזכותה תצליח בכל דבר, לא תצטרך לפחד מכלום. החברה הכי טובה שאפשר לדמיין, כזו שתוכל להתגאות בה בלי סוף. במבט רחב, ככל שהעולם יהיה יותר ויותר מקושר, אנשים שיהיו מסוגלים לבנות סביבם יחסים טובים יהיו נחוצים יותר מכל. הצלחה בעולם של מחר לא תוכל להימדד בסרגל האגואיסטי הצר שאליו הורגלנו, כלומר עד כמה אני גבוה מכולם, אלא בכמה אני מסוגל לבנות יחסים טובים בין כולם. למה? כי חוק ההתפתחות שבטבע דוחף את המין האנושי להרגיש כגוף אחד, כפי שרמזה לנו מכת הקורונה. כיום אנו נדרשים להתקשר זה לזה ברמה חדשה. שניתן חשיבות לא לי או לך, להישגים הפרטיים שלי או שלך, אלא למה שנלמד לגלות בתוך עומק הקשר בינינו. מדובר בכוח מיוחד של חיבור שנקרא גם נשמה, משהו נעלה, שלם ונצחי, גבוה יותר מכל העולם הזה. וכשזוכים לחוש את כוח החיבור, מרגישים שרק בשביל זה כדאי לחיות. שיהיה לנו ולילדים בהצלחה! מן המקורות "שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא, בזה יבוא העולם על תיקונו המלא". בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם"
כתבה מקסימה, כל הכבוד למצילים👏
עבודה לא קלה שמצריכה המוןןן סבלנות עם הציבור הישראלי.
איזה סבלנות גם זה עבר כבר מכות צריך לתת להם.
כתבה ממש מושקעת ואתם אלופים כל הכבוד על הסבלנות שלכם עבודה לא פשוטה בכלל
"יכלתי לבנות פה בן אדם"
הייתה פעם תוכנית וגם היה שיר: רק בישראל!!
איזה אנשים מהממים! חמודים בטירוף! כל הכבוד לכם! עם כל האין ספור בעיות וקשיים יש לנו עם פצצה!
סופסוף כתבה טובה ..
אח"לה מצילים ומצילות
אין כמו סיפורי לייב מהמציאות
מצחיק ..
חמין🤣🤣🤣
מקסימים ❣️🙏🏼
פעם הגיע אלי קבוצת נכים אני מוצא איברים בכל המים😂😂😂😂
לא הפסקתי לצחוקקק
איזה משפט מדוייק....קנו ילדים בebay👍🏼🌞😍😂😂😂
תותחים
עבודה קשה ממש! כל הכבוד לכם
שמעו סיפור שהיה לי עם המצילים בתור ילד.
אני שחיתי בים בתקופת המדוזות לכיון העמוקים בערך 50 מטר. אני מסתכל לחוף ואני קולט שהתקדמתי 150 מטר בערך. זה קרה בגלל סחף.
נכנסתי לפאניקה והתחלתי לשחות נגד הזרם לכיון החוף. אני נותן את כל כולי ומתקדם לאט לאט ומתעייף מהר מהר.
הרגשתי שאני גמור. אני ממשיך לשחות כי אין לי ברירה. שהגעתי לנקודה שאני בקושי מגיע לרצפה אני נעצר בשביל לנוח. אבל אחרי כמה שניות אני חוזר בחזרה לנקודה שאני כבר לא מגיע.
אדם מבוגר שהיה באזור שלי הגיע אלי והושיט אותי מהמים.
אני מגיע גמור לחוף ממול המצילים, אחי הגיע אלי אחרי דקה והמצילים אומרים לאחי שאחיך(אני) לא יודע לשחות. (ראו אותי ולא עזרו לי)
תדעו כלל חשוב שיש למצלים: עד שהאדם לא מגיע לרגע מטביעה המצילים לא ירטיבו את עצמם.
הסיפור הזה כבר היסטוריה. אל תביאו לי טיפים איך שוחים ומה צריך לעשות, אני יכול ללמד אותכם.
כתבה יפה ומצחיקה כאחד מדהים 😸
נהיה כמו מרק עוף אני בוכה
אוי כתבה אותנטית ומצחיקה
ותופעת המצילים שמשחקים בטלפון במקום לעשות את העבודה שלהם? זה קורה יותר מדי וכמה פעמים שהערתי לו אומר לי אתה צודק אתה צודק ואחכ כמה דקות הוא חוזר לטלפון לדעתי הם צריכים להפקיד אותם לפני משמרת ולהשתמש בקשר במקרה הצורך או טלפון קווי בעמדה
חחח רציני?
הישראלי המכוער נמצא בכל פינה, הורסים ימי כיף לכולם, גורמים לאי נוחות, פחד ואימה, זורקים כסאות ומציל עם פלאפון זה מה שמציק לך?
@@MrHubyBuby זה סכנת חיים ילד יכול לטבוע והוא משחק בקנדי קראש
3:53 ענק הבחור
סיר עם חמין....🤣
יש רק בעייה אחת במצילים. לא בכולם אבל לפעמים יש מצילים שאומרים לי לצאת מהמים העמוקים כי הם חושבים שאני קטנה מידיי למרות שאני יודעת לשחות. וכבר עשיתי מגלשות עם מים בעומק של 2 מטר. הוא אומר לי שהמים העמוקים זה מגיל 18 ויש ילדים יותר קטנים ממני בעמוקים ואני אפילו מגיעה לריצפה
רוני הכי מצחיק
קללת הבחירות החוזרות
תמיד היה ותמיד יהיה חלק לא מרוצה מתוצאות הבחירות בחברה, והחלק הזה תמיד יהפוך למחרחרי ריב החדשים, המפגינים, המקללים, הדוחפים מקלות בגלגלים; ותתגלגל עלינו קללת הבחירות עד אין קץ.
"כי כל עוד שחוקי החברה אינם משביעים רצון לכל יחיד ויחיד שבמדינה, ומשאירים מיעוט בלתי מרוצה מהנהגת המדינה, הרי המיעוט הזה חותר תחת הנהגת המדינה ומבקש להפילה" - כתב בעל הסולם במאמרו "השלום בעולם" עוד כשהיינו מדינה בהקמה. בזמננו זה בולט יותר שכל מי שתופס את השלטון מסוגל לחשוב רק על דבר אחד: איך להישאר שם בלי ליפול, ולשם כך לעשות הכול.
ייסדנו את המדינה על פי חוקי המנדט הבריטי. אלו אינם חוקי האומה הישראלית, ולכן עם השנים הלכו הסדקים במערכות המדינה ונפערו לבורות מסוכנים: כל אחד בונה לעצמו במה עם פרשנות הבטן שלו לסוגיות השונות, ומושך אליה בצרחות את הקהל ככל שהריאות שלו מספיקות לו.
בלי במה מרכזית, בלי מטרה משותפת וחוק מוסכם על כולם, לא תהיה לנו ממשלה יציבה לעולם ולא מדינה יהודית. החוק היחיד שיכול להשביע את רצון כל העם הוא החוק שבלעדיו אנחנו מלכתחילה לא ישראל, אלא אוסף מקרי של מהגרים נרדפים.
נהוג להגיד, "המדינה צריכה להיות מקום לכל היהודים בעולם, שיהיה להם כמקלט". לא, זה לא מספיק. אם זאת הסיבה להתאספות שלנו אז פורצות בינינו שריפות, ובחירות רודפות בחירות. מי שחי כאן מזה דורות ומי שמגיע לכאן עכשיו לחיות צריך לדעת מי אנחנו, לאן אנחנו ובשביל מה אנחנו. כדי לייצב ולעצב את המדינה אנחנו חייבים ללמוד לשם מה היא נועדה.
מדינת ישראל נועדה לאפשר לנו לעשות מעצמנו עם מאוחד, כלומר עם יהודי שמסוגל להיות "אור לגויים". אם המטרה המשותפת תהיה אחדות העם, אז אפשר יהיה לקרוא למקום הזה "אדמת ישראל" שיושבת עליה "מדינת ישראל" ומאוכלסת ב"עם ישראל". אחרת לא.
אחדות העם היא החוקה שלנו, היא סיבת קיומנו, היא הכול בשבילנו: "ואהבת לרעך כמוך". כל השאר אלה חוקים המפרטים את העיקר הזה; מפרטים איך מעל לכל הסתירות והניגודים, נחזיק במטרה היחידה שלנו, ונכוון להשקיע בה את כל הכוחות החומריים והנפשיים שלנו.
כשנתחיל לפעול לכיוון זה, קללת הבחירות תוסר מעלינו, אומות העולם יתחילו להטות אוזן לשמוע מה קורה אצלנו ולהתחבר סביבנו. הם ירגישו איך, "הופה, היהודים התחילו לעסוק במשהו טוב, התחילו לעשות משהו נכון עם עצמם", כמו שכתב המשורר: "אז יאמרו בגויים, הגדיל ה' לעשות עם אלה" (תהילים קכו, ב).
ילדים, מורים והצלחה בחיים
ילדים אוהבים מורים? שאלה לא פשוטה. איך מורים יכולים לגרום לתלמידים לאהוב אותם יותר? ומעבר לכך, איזה חזון צריך להיות לאנשי חינוך כדי שיובילו את הדור הבא להצלחה בעולם מקושר?
מנקודת המבט של מחנכים, כדי שהילדים בכיתה יאהבו אותם וירצו ללמוד מהם, עליהם להיות ישרים. בנוסף, על המורים לתת לתלמידים הרגשה שהם שומרים עליהם ודואגים לכל מחסורם, כמו אימא ואבא. אחרי שהילד מרגיש יחס אוהב ותומך, אפשר בעדינות לקשור את יחס המורה אליו להשקעתו בלימודים, לפי כמה שהוא מסוגל ודאי.
בחינוך של המאה ה-21 כדאי להתקדם גם לביטול הציונים, כי הם הורסים את הילדים. ציונים מכניסים לתוך הכיתה גאווה, התנשאות, דיכוי והשפלה. במקום תחרות הורסת של ציונים נכוון את התלמידים להשקעה ביחסים טובים, בהשלמה הדדית, בתמיכה זה בזה. בהדרגה, צריך להביא כל ילד להרגשה שההצלחה שלו תלויה בחיבור טוב לאחרים. כבר היום ידוע בהרבה תחומים מקצועיים שקשה מאוד להצליח בלי להיות מחוברים. כך למשל מחקרים רציניים במדע נעשים על ידי קבוצות מדענים מרובות משתתפים.
אחת הדרכים להגיע לקשר הדדי בכיתה היא באמצעות משחקי חיבור, שבהם אפשר להצליח רק מתוך שיתוף פעולה. לצורך המחשה, נתבונן בדוגמה של משחק כדורגל מחבר: כל קבוצה מקבלת הערכה לפי רמת האינטגרציה והשיתוף בין כל חבריה. אין שער, אין שוער, אין גולים, אלא המטרה היא להתמסר זה עם זה בלי שהקבוצה השנייה תחטוף לנו את הכדור. מספר שופטים יתבוננו על המשחק ויבחנו את רמת החיבור בקבוצה, עד כמה היא משתדלת להכניס את כל חבריה למשחק בשווה, להיות בהרמוניה, בעזרה הדדית.
מה שיגרום לכל פרט להשתתף בכל כוחו במשחק, היא ההרגשה שהוא חלק מקבוצה שעמה יחד הוא מוכן ללכת לכל דבר. גאוות יחידה, כמו בצבא. כוח הקבוצה גדול הרבה יותר מכוח הפרט. הוא מרומם את רוחו של כל אחד, ומוביל להישגים ברמה גבוהה הרבה יותר מאלה שאפשר להשיג לבד.
והנה תרגיל נוסף שאפשר לתת לכל ילד לעשות כשהוא נמצא לבדו: תאר לעצמך כמה טוב תרגיש אם תהיה לך חברה גדולה, חזקה, חכמה, שמסורה לך, שתמיד עומדת לצדך. חברה שבזכותה תצליח בכל דבר, לא תצטרך לפחד מכלום. החברה הכי טובה שאפשר לדמיין, כזו שתוכל להתגאות בה בלי סוף.
במבט רחב, ככל שהעולם יהיה יותר ויותר מקושר, אנשים שיהיו מסוגלים לבנות סביבם יחסים טובים יהיו נחוצים יותר מכל. הצלחה בעולם של מחר לא תוכל להימדד בסרגל האגואיסטי הצר שאליו הורגלנו, כלומר עד כמה אני גבוה מכולם, אלא בכמה אני מסוגל לבנות יחסים טובים בין כולם. למה? כי חוק ההתפתחות שבטבע דוחף את המין האנושי להרגיש כגוף אחד, כפי שרמזה לנו מכת הקורונה.
כיום אנו נדרשים להתקשר זה לזה ברמה חדשה. שניתן חשיבות לא לי או לך, להישגים הפרטיים שלי או שלך, אלא למה שנלמד לגלות בתוך עומק הקשר בינינו. מדובר בכוח מיוחד של חיבור שנקרא גם נשמה, משהו נעלה, שלם ונצחי, גבוה יותר מכל העולם הזה. וכשזוכים לחוש את כוח החיבור, מרגישים שרק בשביל זה כדאי לחיות.
שיהיה לנו ולילדים בהצלחה!
מן המקורות
"שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא, בזה יבוא העולם על תיקונו המלא".
בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם"
"בואנה אני יכול לבנות פה בנאדם מכל הדברים האלה שהיו שם" חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
מגעיל איך שמדברים למצילה.
בחיים לא ראיתי אשכנזי מציל🤣
תחשבו על זה..
אני גם עובד מציל במקווה, ואחרי צהריים דיג׳יי באוטו גלידה. (נ.ו.קנדה )
הכל זה המלצות
חחחחחחחחחח זה המציל מהסחנה שזרקתי עלוי קקי 🤣🤣🤣🤣
איזה מקצוע של שבורים חחחחח אלופים
אני לא עושה פיפי בכוונה
4:42 וכול השאר לא היה לה מגבת
המציל של הבריכה הכי סטלן חחחחחח
שלושת המצלים משווייץ?
לפחות ככה הם מדברים
איבדתי תכיסא גלגלים בבריכההההההה
המציל ההוא קורע חחלחלח
🤣
רמת המשכל של כולם: כמו של כורדי
מה יש לך נגדנו❓❓❓❓
@@amaliayosefbarzani2292
אתם פשוט מטומטמים
למה להעליב את הכורדים? חחחח
😂😂😂
נו מה ישראלים...כל הכבוד לכם....חחחחח..בושה.