בידי מי הסמכות לדון את בני ישראל במצוות התורה?
Вставка
- Опубліковано 16 вер 2024
- שבוע 27
יום שני
ששי לחודש השביעי
יום מילואים 4
09.09.2024
ו אלול התשפד
רונן כהן מורה תורה לישראל, מייסד עדת בני ישראל שתכליתה להחזיר את בני ישראל לתורת משה ולאמונה באלהינו ולחדש את שושלת זרע פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ומשכן אלהי ישראל בבית אל.
bit.ly/biolink...
ערוץ ראשי בטלגרם
t.me/ronen_cohen
ערוץ דיונים בטלגרם
t.me/ronen_coh...
Tiktok
/ rhc1011
Twitter
Ro...
#תורה #מצוות #כהנים #כהן #שופט #שופטים #ביתדיןרבני #רונן_כהן
נכון.. אך כל הדברים הללו נכונים לזמן שבית המקדש קיים, או לפחות המשכן.. שאז השכינה שורה בארץ..
כאשר השכינה שורה בארץ-ישראל ויש בית לשם יתברך, הכוהנים יהיו ברמה רוחנית הרבה יותר גבוהה, באופן שיוכלו לדון בכל הדברים שציינת יפה בדבריך רונן ❤
יישר כח וחזק וברוך👏👏🇮🇱
🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱
שאלה נוספת,
האם הכהנים היו רק במישכן או שגם פזורים בכל השבטים?
נראה לי לא הגיוני ללכת למישכן כל פעם שצריך משהו כמו לבדוק נגעים.
הכהנים היו פזורים בכל ישראל. אמנם לא היתה ללוויים ולכהנים נחלה כמו שאר השבטים: "לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, כָּל שֵׁבֶט לֵוִי, חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל; אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן" (דברים יח'), אך הם קיבלו ארבעים ושנים ערים בנוסף לשש ערי מקלט, ובהם היו גרים.
היו מעט כהנים שעבדו באופן קבוע במשכן, והיו גם משמרות כהונה ולויה ומעמדות של ישראלים, שכל אלה היו עושים את תפקידם שבוע אחד, לפעמים פעם בשנה ולפעמים פעמיים, לפי מספר המשפחות שהיו בכל משמר (מסכת תענית).
ההגיון לא מוסיף במקום שצריך קודם ללמוד את ההלכות בעזרת ההגיון, לפני שמפעילים את היצירתיות בעזרת ההגיון מבלי לדעת את ההלכה (בערך כמו שנעשה בערוץ הנוכחי): הכהן היה מגיע אל האדם הנגוע כדי לראות את הנגע אם הוא טהור או טמא, ואז להסגיר או להחליט אותו או לטהר אותו. וכל הדברים הללו לא נוהגים בזמן שבית המקדש לא קיים, כך שאולי עדיף להתעסק בהלכות יותר מצויות כמו הלכות שבת או ברכות מאשר להתפלפל בצורה שטותית בעזרת ההגיון בדברים שלא מקדמים את צופי הערוץ (שנראה שאינם תלמידי חכמים מופלגים).
@@moshi39
תשובה מפורטת.
רק חבל שסיימת אותה כמו שבחרת.
ויש ועוד איך מה "להתפלפל" בזה, מכיוון שההצעה של רונן, היא לחדש את העיניינים האלה. אז זה יהיה חכם ולא "מתפלפל" לדעת לאן אנחנו מכוונים.
ואם זה רלוונטי רק לזמן שבית המקדש קיים, אנא ספק ראייה.
ונכון שאני לא תלמיד חכם, ותודה לשם על כך, ועד עכשיו כל עיניין הכוהנים לא עיניין אותי ולכן גם לא למדתי, אז עכשיו בחרתי להתחיל להתעניין, והנה בא לי תלמיד חכם צנוע לכת שחוכמתו הולכת לפניו ומאירה פנים. אז תודה על התחלה חיובית
@@meravmr התבטאתי כך מתוך כאב על בזיון התורה והחכמים. אתה (את?) כותב שאינך מבין בזה לגמרי, ולכן אינך יודע על מה יש לכאוב. אם היית יודע, כנראה שהיית קורע בשם ומלכות. אבל אתה צודק, ואני גם מרגיש שהתבטאותי לא ראויה. שוב בגלל ההבנה כלפי מה דברים אמורים, אבל לא מצאתי דרך אחרת, ודאי לא בזמן מצומצם ולחוץ. אם אתה מתחזק ממנו - ולקחתי את זה בחשבון, זה דבר טוב, אבל קח בחשבון שהכל מלא טעויות קשות מאד. לא רוצה לקלקל לאף אחד, מוטב שתשמע אותו ותתחזק, מאשר שאני ארחיק אותך חלילה.
עכשיו ראיתי: "לספק ראיה שזה רלוונטי רק לזמן בית המקדש". אם הכוונה להלכות נגעים שהכהן רואה (נגע צרעת, בהרת, נגעי בתים וכו' שהכהן בא לראות ולפסוק טמא או טהור, הן אינן יכולות להתקיים היום, כי הטהרה נעשית ע"י קרבנות, ומאז שנחרב הבית יש איסור עולם להקריב קרבן מחוץ לבית־המקדש, ממילא לא רק הלכות נגעים בטלות היום, אלא כל המצוות שקשורות לביהמ"ק, לכהנים, לוויים, טומאה וטהרה (שאין לנו דרך להיטהר מטומאת מת בלי אפר פרה אדומה), ובקיצור (נמרץ) אנחנו פטורים מכל זה ומכמאתיים הלכות נוספות מאותו סוג - אמנם... יש מצוה גדולה ללמוד את ההלכות הללו כדי שבמהרה יבנה בית המקדש ואז נדע מה לעשות, אבל... את זה לומדים בבית המדרש, ואלו הלכות לא קלות, ואינן כפי שמוצגות כאן, במחילה מכבוד כולם.
@@moshi39
תודה על הכנות, קודם כל.
לגבי הקריעה, אני במקומך, הייתי מזמינה את רונן לעימות פנים מול פנים (או בזום) ונשמע את טענותייך.
ככל שאני רק מגלה עוד ועוד, רק מתברר גודל הפער האדיר בין התלמוד לבין התורה.
זאת ממש ברית חדשה.
מאוד מקווה לטעות.
לכן, במקום לעשות קריעות ולרדת על אנשים שמנסים ללמוד את התורה של השם, ולא את הדת של חזל, כדאי שתשקול לערוך עימות.
ממש נשמח לשמוע טיעונים עינייניים נגד טענותיו של רונן מתלמיד חכם.
@@meravmr נחשפתי לערוץ הזה לפני כחודש, והגבתי לרונן כמה וכמה פעמים - והוא לא התייחס, למעט תשובה אחת שענה לי (כתבתי לו שאלול הוא החודש הששי גם לפי החשבון שלו, והוא ענה לי שאסתכל בתגובות, הסתכלתי בכולן ולא מצאתי תשובה). כעשרים שאלות שאלתי בכבוד (פחות או יותר) והוא לא השיב לי כלל, ולכן את תופסת אותי לאחר ויכוח ארוך ומייגע, די הרבה שעות השקעתי - ובלי שום התייחסות, בזמן האחרון אני מנסה להגיב נקודתית, כי בלתי ניתן להגיב אפילו על 5 דקות של טעויות רבות וקשות שנאמרות בשטף, וכאמור שהוא לא מקבל את ההערות, כך שאני קצת מרשה לעצמי להגיב כשם שהגבתי - וכל זה לפני שהסברתי, ובלתי ניתן להסביר כאן, כמה הדברים לא נכונים, רק בגלל שאתם נפגעים מתגובותיי לא אאריך בתיאורים שייראו לכם קשים.
"ככל שאת מגלה עוד ועוד, מתברר הפער בין התלמוד לתורה"... ומהיכן את מגלה את זה?...
בויכוח יש צד של אישיות, ובזה הוא חזק ממני. השארתי לו מספיק מקום להגיב למה שכתבתי, למרות שכבר אינני זוכר איפה זה נמצא, וכאמור כל ההתכתבות היתומה הזו קצת מתישה. אולי זו גם המטרה להשארת השואל בלי תשובה.
לעיתים אני עונה (במקומו?...) לאלו ששאלו אותו, מתוך תמימות כפי שאני מתרשם, שאלות של ידע.
פסוק ה' בדקה 2:43 שאתה מצטט, זה בנוגע לכוהנים אמנם, אבל רשום על ריב. ריב זה בין אדם לחברו ולא בין אדם לאלוהיו. איך זה מסתדר?
עיין בתגובה למעלה. בגלל מעלתם של הכהנים והלוויים (האמיתיים) "כי שמרו אימרתך ובריתך ינצורו", היה עניין שהסנהדרין תהיה מורכבת מכהנים ולוויים, אך רצו לשתף גם ישראלים ולא שכל הסנהדרין יהיו כהנים ולויים בלבד. ולכן התשובה לשאלתך, שבגלל מעלתם תמיד היו בסנהדרין כהנים ולוויים, וכעת שנדרשים למצוות עגלה ערופה דווקא כהנים שיושבים בסנהדרין הגדולה, הוזכרה בדרך אגב מעלתם זו בעניין שכעת הם הולכים לטפל בו, אף שבעניין עגלה ערופה אין דיני ממונות או נפשות (עד שימצא הרוצח, כמו שהגמרא הקדושה מספרת לנו שקרה אח"כ בדרך נס, אך בערוץ הזה אסור לדבר על חז"ל בצורה חיובית, אז תחפש את הגמרא הזו), ואז ידונו אותו בסנהדרין של עשרים ושלושה גם בדיני ממונות ונפשות, כי הוסמכו לכך.
@@moshi39
לא הבנת את השאלה בכלל.
רונן הסביר שהשופטים אחראים לתחום שבין אדם לחברו, והכהנים אחראים לתחום של בין אדם לאלוהות (בעיקר טומאות).
ובפסוק שהוא מצטט שמפרט את האחריות של הכהנים מוזכר ריב. וריב זה בין בני אדם. ולכן יש סתירה לטענה שלו.
ודבר נוסף, סנהדרין זה מושג בבלי.
אין בתורה סנהדרין.
היו אומנם פיצול של השפיטה במדבר, אבל לפי שבטים. לא מוסד מכהן ובטח לא תלמידים חכמים ובטח לא מוסד בבלי.
זה מה שידוע לי.
@@meravmr ולכן הסברתי שאין סתירה, כי הכהנים היו חלק מהסנהדרין, וכל חכמי הסנהדרין (וכאן מדובר על סנהדרין גדולה של 23 דיינים, וכל שכן אותם שישבו בלשכת הגזית, של 71 חכמים, ולא כל בית דין של שלושה), כהנים לוויים וישראלים, דנו בהכל, בדיני ממונות, נפשות, טומאה וטהרה, עיבור החודש והשנה, ומה שלא רוצים, הבינו בשבעים לשון, הבינו בכשפים ובחכמות חיצוניות ובכל נושא שיכול להגיע לדיון אליהם, כדי להוציא דין צדק. ומה שהפסוק כותב על הכהנים פעם שתפקידם לדון בטומאה וטהרה, ופעם לדון בשאר נושאים, זו לא סתירה, כי הכהנים יכולים לדון בדיני ממונות, והישראלים יכולים לדון בטומאה וטהרה. יש רק הבדל שכדי לפסוק שאדם טמא בגלל נגע, צריך כהן שיאמר את זה בפיו, ואם הכהן עם הארץ, יבוא תלמיד חכם ישראל, יאמר לכהן ע"ה 'תגיד טמא', והכהן יאמר לאיש 'הנגע הזה טמא', ואז יזדקק לתהליך הטהרה כפי שכתוב. מעבר לכך שיש עוד פסוקים רבים בנושאים הללו, ובמיוחד... שאלו דברים שלא ניתן ללמוד מתוך קריאה בעלמא של תורתו של מי שאמר והיה העולם. לא כך לומדים תורה רוחנית שבה נברא העולם בעשרה מאמרות, בהשתלשלות של עולמות רוניים גבוהים, עד לעולם הגשמי שלנו, ולחשוב שהתורה היא ספר סיפורים חלילה. ולכן מי שחושב שהתורה היא איזה מין טקסט שניתן להבין לפי שכלנו בלי הכנה כפי שהחז"ל הורו לנו במסורת ממשה רבינו, הוא קצת טועה.
והדברים כאן בנויים בערך כך: על הנחה שחז"ל טועים... רח"ל, הם 'רבנים' שרצו לקחת לעצמם סמכות ולשלוט על 'העם' הנבער שלא מבינים הרבה, וכך, תאמיני או לא, עם ישראל חי וקיים בין שבעים זאבים יותר משלושת אלפים שנה. וזה לא נכון, כי התורה מונחת לפני כולם, בכתב ובע"פ וכל ספרי הפוסקים, כך שאף אחד לא עושה, ולא יכול לעשות מה שהוא רוצה, ומספיק להיות שתי דקות בשיעור תורה כדי לראות שכל ההנחות הללו מופרכות.
הנחה נוספת שהערוץ בנוי עליה היא שגם התורה... שרונן היקר אומר שהוא מתבסס רק עליה, גם היא עברה - לדעתו, כמה מוטציות רח"ל, הוסיפו, מחקו, ואם כן אני שואל, מניין לך מה שינו ומה לא?... איך אתה בכלל יודע ששינו משהו? מעבר לכך שזה מופרך לחלוטין לכל מי שלמד סוגיא אחת בגמרא פעם בחייו שיודע שכל הלכה ועניין חייב להיות מדוייק עד לקוצו של יו"ד בכתוב, וכל מה שנראה לנו כסותר, מיושב בדברי חז"ל בצורה מדוייקת, אך מי שלא למד כך חושב שהוא מבין טוב מהם.
'סנהדרין' זה שם מלשון יוונית שניתן לבית הדין שהיה קיים מזמן משה רבינו כשעלו מגלות בבל בתחילת בית שני, והוא נוטריקון של המילים "שונא הדרת פנים בדין", כי חכמי הסנהדרין היו מהצדיקים והחכמים הגדולים ביותר בכל דור.
היו שלושה סוגי בי"ד מזמן משה רבינו והלאה, אחד שצריך למנות בכל עיר ("שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"), אחד שאכן צריך לכל שבט לעניניו ("לשבטיך"), והשלישי הוא הסנהדרין הגדולה של 23 וסנה' של 71. חוץ מזה כל דבר נידון לפי האדם בלי קשר לשבטו, אלא למעשיו, ובית דין מוסמך לדון כל אדם בכל דין שהוא מוסמך לדון בו.
המושגים שכתבת בשורה האחרונה קצת מזכירים את ימינו... אבל... בית המשפט של היום בנוי מאנשים, פקידים שקיבלו סמכות לפסוק דינים מסויימים גם אם זה יהיה על פי הרגשתם ונטיית ליבם הלא ממש מאוזן. אך כאן נגמר הדמיון... שבעצם מעולם לא התחיל... בין בית דין של חכמי ישראל קדושים וטהורים, אנשים שלמים ביראת שמים ומידות מתוקנות, ולא הוסמכו לדון לפני שלמדו אל כל 'חושן משפט' ישר והפוך (לא ממש בימינו שגם זה לא תמיד נכון, אלא במקור של המושג הזה), לבין... אנשים, איך נגיד בעדינות וזהירות... שאינם ממש כאלה.
@@meravmr @meravmr ולכן הסברתי שאין סתירה, כי הכהנים היו חלק מהסנהדרין, וכל חכמי הסנהדרין (וכאן מדובר על סנהדרין גדולה של 23 דיינים, וכל שכן אותם שישבו בלשכת הגזית, של 71 חכמים, ולא כל בית דין של שלושה), כהנים לוויים וישראלים, דנו בהכל, בדיני ממונות, נפשות, טומאה וטהרה, עיבור החודש והשנה, ומה שלא רוצים, הבינו בשבעים לשון, הבינו בכשפים ובחכמות חיצוניות ובכל נושא שיכול להגיע לדיון אליהם, כדי להוציא דין צדק. ומה שהפסוק כותב על הכהנים פעם שתפקידם לדון בטומאה וטהרה, ופעם לדון בשאר נושאים, זו לא סתירה, כי הכהנים יכולים לדון בדיני ממונות, והישראלים יכולים לדון בטומאה וטהרה. יש רק הבדל שכדי לפסוק שאדם טמא בגלל נגע, צריך כהן שיאמר את זה בפיו, ואם הכהן עם הארץ, יבוא תלמיד חכם ישראל, יאמר לכהן ע"ה 'תגיד טמא', והכהן יאמר לאיש 'הנגע הזה טמא', ואז יזדקק לתהליך הטהרה כפי שכתוב. מעבר לכך שיש עוד פסוקים רבים בנושאים הללו, ובמיוחד... שאלו דברים שלא ניתן ללמוד מתוך קריאה בעלמא של תורתו של מי שאמר והיה העולם. לא כך לומדים תורה רוחנית שבה נברא העולם בעשרה מאמרות, בהשתלשלות של עולמות רוניים גבוהים, עד לעולם הגשמי שלנו, ולחשוב שהתורה היא ספר סיפורים חלילה. ולכן מי שחושב שהתורה היא איזה מין טקסט שניתן להבין לפי שכלנו בלי הכנה כפי שהחז"ל הורו לנו במסורת ממשה רבינו, הוא קצת טועה.
והדברים כאן בנויים בערך כך: על הנחה שחז"ל טועים... רח"ל, הם 'רבנים' שרצו לקחת לעצמם סמכות ולשלוט על 'העם' הנבער שלא מבינים הרבה, וכך, תאמיני או לא, עם ישראל חי וקיים בין שבעים זאבים יותר משלושת אלפים שנה. וזה לא נכון, כי התורה מונחת לפני כולם, בכתב ובע"פ וכל ספרי הפוסקים, כך שאף אחד לא עושה, ולא יכול לעשות מה שהוא רוצה, ומספיק להיות שתי דקות בשיעור תורה כדי לראות שכל ההנחות הללו מופרכות.
הנחה נוספת שהערוץ בנוי עליה היא שגם התורה... שרונן היקר אומר שהוא מתבסס רק עליה, גם היא עברה - לדעתו, כמה מוטציות רח"ל, הוסיפו, מחקו, ואם כן אני שואל, מניין לך מה שינו ומה לא?... איך אתה בכלל יודע ששינו משהו? מעבר לכך שזה מופרך לחלוטין לכל מי שלמד סוגיא אחת בגמרא פעם בחייו שיודע שכל הלכה ועניין חייב להיות מדוייק עד לקוצו של יו"ד בכתוב, וכל מה שנראה לנו כסותר, מיושב בדברי חז"ל בצורה מדוייקת, אך מי שלא למד כך חושב שהוא מבין טוב מהם.
'סנהדרין' זה שם מלשון יוונית שניתן לבית הדין שהיה קיים מזמן משה רבינו כשעלו מגלות בבל בתחילת בית שני, והוא נוטריקון של המילים "שונא הדרת פנים בדין", כי חכמי הסנהדרין היו מהצדיקים והחכמים הגדולים ביותר בכל דור.
היו שלושה סוגי בי"ד מזמן משה רבינו והלאה, אחד שצריך למנות בכל עיר ("שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"), אחד שאכן צריך לכל שבט לעניניו ("לשבטיך"), והשלישי הוא הסנהדרין הגדולה של 23 וסנה' של 71. חוץ מזה כל דבר נידון לפי האדם בלי קשר לשבטו, אלא למעשיו, ובית דין מוסמך לדון כל אדם בכל דין שהוא מוסמך לדון בו.
המושגים שכתבת בשורה האחרונה קצת מזכירים את ימינו... אבל... בית המשפט של היום בנוי מאנשים, פקידים שקיבלו סמכות לפסוק דינים מסויימים גם אם זה יהיה על פי הרגשתם ונטיית ליבם הלא ממש מאוזן. אך כאן נגמר הדמיון... שבעצם מעולם לא התחיל... בין בית דין של חכמי ישראל קדושים וטהורים, אנשים שלמים ביראת שמים ומידות מתוקנות, ולא הוסמכו לדון לפני שלמדו אל כל 'חושן משפט' ישר והפוך (לא ממש בימינו שגם זה לא תמיד נכון, אלא במקור של המושג הזה), לבין... אנשים, איך נגיד בעדינות וזהירות... שאינם ממש כאלה.
@@meravmr @meravmr ולכן הסברתי שאין סתירה, כי הכהנים היו חלק מהסנהדרין, וכל חכמי הסנהדרין (וכאן מדובר על סנהדרין גדולה של 23 דיינים, וכל שכן אותם שישבו בלשכת הגזית, של 71 חכמים, ולא כל בית דין של שלושה), כהנים לוויים וישראלים, דנו בהכל, בדיני ממונות, נפשות, טומאה וטהרה, עיבור החודש והשנה, ומה שלא רוצים, הבינו בשבעים לשון, הבינו בכשפים ובחכמות חיצוניות ובכל נושא שיכול להגיע לדיון אליהם, כדי להוציא דין צדק. ומה שהפסוק כותב על הכהנים פעם שתפקידם לדון בטומאה וטהרה, ופעם לדון בשאר נושאים, זו לא סתירה, כי הכהנים יכולים לדון בדיני ממונות, והישראלים יכולים לדון בטומאה וטהרה. יש רק הבדל שכדי לפסוק שאדם טמא בגלל נגע, צריך כהן שיאמר את זה בפיו, ואם הכהן עם הארץ, יבוא תלמיד חכם ישראל, יאמר לכהן ע"ה 'תגיד טמא', והכהן יאמר לאיש 'הנגע הזה טמא', ואז יזדקק לתהליך הטהרה כפי שכתוב. מעבר לכך שיש עוד פסוקים רבים בנושאים הללו, ובמיוחד... שאלו דברים שלא ניתן ללמוד מתוך קריאה בעלמא של תורתו של מי שאמר והיה העולם. לא כך לומדים תורה רוחנית שבה נברא העולם בעשרה מאמרות, בהשתלשלות של עולמות רוניים גבוהים, עד לעולם הגשמי שלנו, ולחשוב שהתורה היא ספר סיפורים חלילה. ולכן מי שחושב שהתורה היא איזה מין טקסט שניתן להבין לפי שכלנו בלי הכנה כפי שהחז"ל הורו לנו במסורת ממשה רבינו, הוא קצת טועה.
והדברים כאן בנויים בערך כך: על הנחה שחז"ל טועים... רח"ל, הם 'רבנים' שרצו לקחת לעצמם סמכות ולשלוט על 'העם' הנבער שלא מבינים הרבה, וכך, תאמיני או לא, עם ישראל חי וקיים בין שבעים זאבים יותר משלושת אלפים שנה. וזה לא נכון, כי התורה מונחת לפני כולם, בכתב ובע"פ וכל ספרי הפוסקים, כך שאף אחד לא עושה, ולא יכול לעשות מה שהוא רוצה, ומספיק להיות שתי דקות בשיעור תורה כדי לראות שכל ההנחות הללו מופרכות.
הנחה נוספת שהערוץ בנוי עליה היא שגם התורה... שרונן היקר אומר שהוא מתבסס רק עליה, גם היא עברה - לדעתו, כמה מוטציות רח"ל, הוסיפו, מחקו, ואם כן אני שואל, מניין לך מה שינו ומה לא?... איך אתה בכלל יודע ששינו משהו? מעבר לכך שזה מופרך לחלוטין לכל מי שלמד סוגיא אחת בגמרא פעם בחייו שיודע שכל הלכה ועניין חייב להיות מדוייק עד לקוצו של יו"ד בכתוב, וכל מה שנראה לנו כסותר, מיושב בדברי חז"ל בצורה מדוייקת, אך מי שלא למד כך חושב שהוא מבין טוב מהם.
'סנהדרין' זה שם מלשון יוונית שניתן לבית הדין שהיה קיים מזמן משה רבינו כשעלו מגלות בבל בתחילת בית שני, והוא נוטריקון של המילים "שונא הדרת פנים בדין", כי חכמי הסנהדרין היו מהצדיקים והחכמים הגדולים ביותר בכל דור.
היו שלושה סוגי בי"ד מזמן משה רבינו והלאה, אחד שצריך למנות בכל עיר ("שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"), אחד שאכן צריך לכל שבט לעניניו ("לשבטיך"), והשלישי הוא הסנהדרין הגדולה של 23 וסנה' של 71. חוץ מזה כל דבר נידון לפי האדם בלי קשר לשבטו, אלא למעשיו, ובית דין מוסמך לדון כל אדם בכל דין שהוא מוסמך לדון בו.
המושגים שכתבת בשורה האחרונה קצת מזכירים את ימינו... אבל... בית המשפט של היום בנוי מאנשים, פקידים שקיבלו סמכות לפסוק דינים מסויימים גם אם זה יהיה על פי הרגשתם ונטיית ליבם הלא ממש מאוזן. אך כאן נגמר הדמיון... שבעצם מעולם לא התחיל... בין בית דין של חכמי ישראל קדושים וטהורים, אנשים שלמים ביראת שמים ומידות מתוקנות, ולא הוסמכו לדון לפני שלמדו אל כל 'חושן משפט' ישר והפוך (לא ממש בימינו שגם זה לא תמיד נכון, אלא במקור של המושג הזה), לבין... אנשים, איך נגיד בעדינות וזהירות... שאינם ממש כאלה.
איך תדע מי באמת כהן ? שמעתי שהייתה תקופה שקנו כהונה....
היום זה לפי חזקה: מי שמוחזק שהגיע ממשפחת כהנים, צריך לעשות מה שכהנים לא מוחזקים עושים: לברך אותנו ברכת כהנים, ויש עליו איסור לשאת גרושה ולהטמא למתים (להכנס לבית קברות, לבית חולים וכו'). מה שקנו את הכהונה - הגדולה... בתקופת בית שני, זה מי שהיה כבר כהן פשוט ורצה לשמש ככהן גדול, שיש רק אחד בכל זמן. וכל אלו שקנו את הכהונה הגדול בתקופה זו של כשלוש מאות שנה, אף אחד מהם לא הוציא שנתו (מת תוך שנה), כי היה עליהם להכנס ביום הכיפורים לקדש הקדשים, ובגלל שלא היו ראויים התחייבו מיתה בידי שמים.
היום זה עפ"י 'חזקה'. ומי שמוחזק להיות כהן (עד שיבוא אליהו הנביא ויאמר לנו מי כהן אמיתי, ומי ישראל שצריך להיות כהן וכו') צריך לברך ברכת כהנים, ואסור לו לשאת אשה גרושה, ולהטמא למתים (להכנס לבית קברות, בית חולים וכו').
היתה תקופה של שלוש מאות בזמן בית המקדש השני שקנו את הכהונה - הגדולה... כלומר היו כהנים פשוטים שרצו לשמש בתפקיד כהן גדול, וכולם לא הוציאו שנתם (מתו באותה שנה) כי נכנסו ביום הכיפורים לקדש הקדשים בלי שהיו ראויים לכך, ונתחייבו מיתה בידי שמים.
היום על פי חזקה. ובימי בית שני היו כהנים (הם כבר היו כהנים אמיתיים) פשוטים (כהן הדיוט) לא הגונים שקנו את הכהונה הגדולה בכסף