זה מצחיק עד כדי עצוב, איך בערב שר הביטחון גלנט מדבר מיליטנטית לאזרחי ישראל... סטייל רציני ואנחנו ואנחנו...ונעשה ככה ופה ושם... ולמחרת עפים עלינו טילים יותר ארוכי טווח ויותר מדוייקים ולמקומות חשובים .... ו... וואלה כל הקטע הזה הזוי .... זה אומר שאף אחד לא סופר את כל הדיבור המיליטנטי כי.... זה לצערנו לא עובד. וכל ההסברים על עשינו ועשינו בצפון ובלבנון וחיזבללה מורתע... וכל החיזוקי מוטיבציה של דובר צהל... , לא ממש משקף מציאות בשטח.... , לכן לא ברור איך הם מדברים בכלל על חזרה לגור בצפון???
חיות את המילים של ההורים השכולים "אנו מודיעים על נפילת בנינו היקר והאהוב יהונתן לובר", מהדהדות מילותיו של אבי הלוחם סמל יהונתן לובר ז"ל, שנפל בגבורה בקרבות בדרום עזה. "אנחנו מחבקים את כל עם ישראל ומבקשים מהתקשורת ומכל אחד בעם שלנו, אנא יום אחד של אחדות לעילוי נשמתו. אנא אל תכתבו ואל תשדרו שום דבר של מחלוקת, אנא דברו טוב, הבליטו את הטוב במקבלי ההחלטות ובעם הנפלא שלנו שיהונתן היה גאה להילחם בשבילו. אנא יום אחד של אחדות ודיבורים טובים". אלו מילים שהן למעלה מהכוח האנושי שיגידו הורים שכולים בנסיבות אלה. לקרוא אותן נותן הרגשה של קריאה בתורה, כאילו הן עולות ויוצאות ממנה. יש בכך פדיון אדיר, פעולה עצומה של העם היהודי, שאבא משלם ביקר לו מכול, מבקש שהכאב שלו ישרת פיוס כללי, את איחוד העם. אלו מילים שמגיעות ממקום עליון, לא מתוך הגוף. הבורא שם אותן בנשמתם, והוא משדר דרכם את מילותיו. המידה שבה אותם הורים שכולים מבטלים את עצמם מעידה על גדלותם. הם מתבטלים בכך שלא מאשימים אף אחד ומרגישים שהכול בא מלמעלה, ומתוך גדלות נפשם הם זוכים להרגיש את שורש העם, את הכוח שמצווה עלינו אחדות. זהו רגע האמת ולשם הכול מתנקז. הודות להם העולם שלנו מתרומם ומזדכך. כדי שהבקשות של ההורים השכולים ייפלו על אוזן כרוייה, עלינו לחיות כל הזמן עם אותן מילים שנישאות מאלו שמרגישים את האובדן האדיר הזה. הכרחי שנחיה עם ההרגשה העמוקה שלהם. כך נפרוץ את מחסום הפירוד, נשתנה בהכרח ונחיה אחרת: בחיבור, באהבה, במחילה, בהשתוקקות הדדית זה לזה.
השקט לפני הסערה , הטילים ארוכים כך הרחקת הרצועה בצפון לא תשנה הרבה
כח יענה בהרבה כח
זה מצחיק עד כדי עצוב, איך בערב שר הביטחון גלנט מדבר מיליטנטית לאזרחי ישראל... סטייל רציני ואנחנו ואנחנו...ונעשה ככה ופה ושם... ולמחרת עפים עלינו טילים יותר ארוכי טווח ויותר מדוייקים ולמקומות חשובים .... ו... וואלה כל הקטע הזה הזוי .... זה אומר שאף אחד לא סופר את כל הדיבור המיליטנטי כי.... זה לצערנו לא עובד. וכל ההסברים על עשינו ועשינו בצפון ובלבנון וחיזבללה מורתע... וכל החיזוקי מוטיבציה של דובר צהל... , לא ממש משקף מציאות בשטח.... , לכן לא ברור איך הם מדברים בכלל על חזרה לגור בצפון???
חיות את המילים של ההורים השכולים
"אנו מודיעים על נפילת בנינו היקר והאהוב יהונתן לובר", מהדהדות מילותיו של אבי הלוחם סמל יהונתן לובר ז"ל, שנפל בגבורה בקרבות בדרום עזה.
"אנחנו מחבקים את כל עם ישראל ומבקשים מהתקשורת ומכל אחד בעם שלנו, אנא יום אחד של אחדות לעילוי נשמתו. אנא אל תכתבו ואל תשדרו שום דבר של מחלוקת, אנא דברו טוב, הבליטו את הטוב במקבלי ההחלטות ובעם הנפלא שלנו שיהונתן היה גאה להילחם בשבילו. אנא יום אחד של אחדות ודיבורים טובים".
אלו מילים שהן למעלה מהכוח האנושי שיגידו הורים שכולים בנסיבות אלה. לקרוא אותן נותן הרגשה של קריאה בתורה, כאילו הן עולות ויוצאות ממנה. יש בכך פדיון אדיר, פעולה עצומה של העם היהודי, שאבא משלם ביקר לו מכול, מבקש שהכאב שלו ישרת פיוס כללי, את איחוד העם. אלו מילים שמגיעות ממקום עליון, לא מתוך הגוף. הבורא שם אותן בנשמתם, והוא משדר דרכם את מילותיו.
המידה שבה אותם הורים שכולים מבטלים את עצמם מעידה על גדלותם. הם מתבטלים בכך שלא מאשימים אף אחד ומרגישים שהכול בא מלמעלה, ומתוך גדלות נפשם הם זוכים להרגיש את שורש העם, את הכוח שמצווה עלינו אחדות. זהו רגע האמת ולשם הכול מתנקז. הודות להם העולם שלנו מתרומם ומזדכך.
כדי שהבקשות של ההורים השכולים ייפלו על אוזן כרוייה, עלינו לחיות כל הזמן עם אותן מילים שנישאות מאלו שמרגישים את האובדן האדיר הזה. הכרחי שנחיה עם ההרגשה העמוקה שלהם. כך נפרוץ את מחסום הפירוד, נשתנה בהכרח ונחיה אחרת: בחיבור, באהבה, במחילה, בהשתוקקות הדדית זה לזה.
למה אתה נותן מיידע מטומטם איזה אנשים לא חושבים מספיק