- גויס אומר לנו שהקפיטל הוא הספר היחיד שפורסם להמונים וכל השאר פורסמו בשנות ה20 של המאה ה20. הבעיה היא שאם רק עבודה אחת פורסמה המפלגה הקומוניסטית של רוסיה ביססה את כולה על הקפיטל, וזו עבודה לא מושלמת של מארקס שלא מבטאת את כל התיאוריה הפוליטית שלו, כך שנוצרו טעויות רבות. לדוגמא לנין יוצר את האידיאולוגיה שלו לפני שקרא את הכתבים הראשוניים של מארקס, ולכן קיבל רק פרספקטיבה אחת, למרקסיזם. המגלה של מארקס המוקדם הוא לוקאץ' שטען שמארקס היה יכול לברוח מהגליאניזם ולבנות תיאוריה חדשה כמעט לחלוטין כמו שהכתבים המוקדמים מרמזים, אבל הוא נכשל ובמקום זה חיזק את התיאוריה האנטי קפיטליסטית שלו. גויס המלך טוען שתיאוריה פוליטית לא צריכה פשוט להיות תיאוריה פוליטית של נכון ולא נכון, צריך שיהיה לה קריטריון נוסף והוא פרקטיות הצלחה, וחוסר פרקטיות וחוסר הצלחה. אם התיאוריה הפוליטית נכונה אבל לא פרקטית ולא מוצלחת היא בתכלס זבל של תירואירה. . - מטריאליזם היסטורי הוא המונח המשמש לתיאור תורת ההיסטוריה של קרל מרקס. מרקס מאתר את השינוי ההיסטורי בעלייתן של חברות מעמדיות ובדרך שבה בני האדם עובדים יחד כדי להתפרנס. עבור מרקס ומשתף הפעולה בחייו, אנגלס, הסיבה והכוח המניע של אירועים היסטוריים מצויים בהתפתחות הכלכלית של החברה ובתהפוכות החברתיות והפוליטיות שחוללו שינויים באופני הייצור. המטריאליזם ההיסטורי מהווה אתגר לתפיסה שתהליכים היסטוריים הגיעו לסיומם ושהקפיטליזם הוא סוף ההיסטוריה. למרות שמרקס מעולם לא איחד ביצירה אחת שפורסמה תיאור מערכתי או מקיף של החומרנות ההיסטורית, רעיונות המפתח שלו שזורים במגוון יצירות משנות ה-40 ואילך.מאז תקופתו של מרקס, התיאוריה שונתה והורחבה. הסיבה לכך שהכלי האנליטי נקרא מטריאליזם היסטורי, היא שמטריאליזם הוא התנגדות לאידאליזם, כלומר אידאליזם זה שהמחשבות והעמדות נבנות על ידי המוח והתודעה וזה משפיע על הדרך שבה אנו תופסים את העולם, בעוד שמטריאליזם זה שהדברים האמפיריים עצמם בעולם מעצבים את השכל והתודעה שלנו. לכן על ידי אנליזה היסטורית מוכיח מארקס שהמצבים עצמם בעולם, השפיעו על האדם בחברתו ולכן נוצרו אידאולוגיות, מעמדות, ורעיונות כלכליים פרימיטיביים, שהבורגנות פועלת כדי לשמר. - קארל מרקס התנגד למוסריזציה, מורליזציה, עכשיו מה זה אומר בפילוסופיה המרקסיסטית המורליזציה? פרשנות אחת היא שהוא אנטי מורליזציה מהבחינה של מוסר נוצרי, או מוסר קנטיאני קטגורי. כלומר מארקס הוא אנטי מוסר מוחלט מחוקק בעשרת הדיברות שלא ניתן להתחמק ממנו וחובה לפעול על פיו. דוגמא מפורסמת בכתבי קאנט היא הדוגמא של הרוצח שבא לרצוח את חבר שלך שנמצא בבית שלך. הרוצח שואל האם חברך נמצא בביתך, אתה חייב לענות בחיוב, כי אתה חייב לפעול על פי החוק של אסור לשקר. אז מארקס מתנגד לערכים מטאפיזיים מוסריים מוחלטים עליונים שחובה ללכת על פיהם, כי אין אמת ושקר, ואין אמת לא אמת, ואין טוב ורע, ולכן כל הרעיון של מורליזציה הוא בעייתי. מארקס מעט כמו ניטשה מבטל את אותם הערכים של טוב ורע, לטובת טוב וגרוע, לדידו חברה שיש בה ניכור חריף, כמו אולי חברה קפיטליסטית קיצונית במיוחד אינה רעה, היא לא מרושעת, היא פשוט גרועה, היא לא מספיק טובה מבחינת הקריטריונים האנושיים שמארקס מציע לנו. זה הכל. דרך שניה לפרש את ההתנגדות של מארקס למורליזציה היא הבעיה בשיפוט מוסרי. כלומר כאשר אני שופט מישהו רק על פי ערכי המוסר המקובלים אני לא מתעמק במשפט ולא עושה צדק עם הבן אדם. לדוגמא, אם מישהו רצח מישהו אחר, אבל באותו רצח הציל 100 אנשים, האם נכניס אותו למאסר עולם? המוסר הנוצרי/קנטיאני יגיד שכמובן. השכל החושב שיוצר אנליזה יגיד לא כל כך מהר. דוגמא נוספת היא שלפני שהאמריקאים רצו לפרוץ לעיראק, חוקרי עיראק טענו שזה לא רעיון כזה טוב פשוט להיכנס ולרצוח כי יש שם המון שבטים וממש מלחמת אזרחים וכל מני שטויות כאלה. ומה שהמפקד אמר במילה אחת, אוסמה בן לדן רשע. כלומר הם חיסלו כל שיפוט אחר ויצרו מורליזציה של המצב, מצב שבו אני מחסל כל קריטריון ופשוט פועל אך ורק על פי המוסר ולא על פי השכל. הפרשנות השלישית, היא המחשבה שהדרך לשנות את העולם ולעשות אותו טוב יותר היא על ידי הטפת מוסר, זו הייתה השיטה של נביאי הזעם והשיטה של הדתיים והנוצרים כיום. מארקס טוען שהטפת מוסר לא תמיד עובדת ולא תמיד עבדה ולא תמיד תעבוד. לדידו כדי לשנות את המוסריות של החברה צריך לשנות את המוסדות שהם מקדשים ושולטים עליהם, לכן נדרשת מהפכה. אז בקיצור ההתנגדות למורליזציה היא התנגדות למוסר טהור הנפרד מהשכל, התנגדות לשפיטה מוסרית גרידא והתנגדות להטפת מוסר אימבצילית. - במשך 10 דקות מציג גויס ויכוח בין שני צדדים לפרשנות של ספרי מארקס, אני לא חושב שיש צורך בויכוח הזה כי הוא לא נותן לנו כל ערך לפילוסופיה המרקסיסטית עצמה ולהשפעותיה, זה רק דיון אקדמי אידיוטי.
- ניכור הוא מצב נפשי או חברתי, של פרט או של קבוצה חברתית, החשים עצמם כ"לא שייכים", מנותקים ואדישים, כמו המפיניסטים וכל החרא הזה של הפסוטמודנריטסים כיום. יש הטוענים כי המהפכה התעשייתית, למשל, הביאה לידי כך שאת מקום האומנים למיניהם תפסו הפועלים בקו הייצור שלא נהנו, בניגוד לקודמיהם, מתחושת הסיפוק הכרוכה באחריות על התוצאה הסופית - התוצר המוגמר. פועל המבצע עבודה שגרתית חד גונית ואינו שותף לכל שלבי הייצור יסבול, על פי קרל מרקס, מתסכול ומניכור. כאן אני לגמרי מסכים עם מארקס, הפועל לא מרגיש משמעות בפעולתו כי הוא חווה ניכור וחוסר שייכות למוצר המוגמר. אני לדוגמא כתבתי מעין ספרון קטן על מכניקת הקוואנטים ואני מרגיש שייכות חזקה מאוד לספרון הקצר שכתבתי. אותו הדבר זה לאונרדו דה וינצ'י שהחודשים בהם צייר את ציוריו המפורסמים, לאחר סיום הציור הוא הרגיש שייכות עזה ליצירה. לעומת זאת אם הייתי משלם לעורך 500 שח כדי לערוך את ספרוני, לא היה לו באמת כל ערך למוצר המוגמר, כי הוא לא היה עד לכל הפיתוח והיצירה של המוצר. זה לדוגמא משהו שניטשה מדבר עליו הרעיון של הערכה אקטיבית והערכה פסיבית. מרקס לא היה הראשון להשתמש במונח, זהו מונח טכני בפילוסופיה גרמנית שעלה בכתיבתו של הגל. בפילוסופיה הגרמנית, הניכור הוא בין האנושיות לבין הקיום האנושי. המובן של ה"אנושיות" בהקשר זה דומה למובן של "רווחה". הכוונה במשפט היא שהמצב החברתי מביא אנשים לחיות חיים שלא מממשים את עצמם, שכן הם לא חיים בהתאם למה שעושה חיים לטובים, הם לא חיים בהתאם לאנושיות שלהם. הגל נותן דוגמא מציונת לניכור, פעם לפני יצירה של מוסדות, אם מישהו הרביץ לי אני הרבצתי לו. עכשיו יצרנו משטרה, ותפקידה של המשטרה היא לעצור אנשים שמרביצים לי. יש כאן דבר טוב ודבר רע. מצד אחד אני לא צריך לשאוף להיות חזק פיזית כי אני מוותר על הזכות שלי להרביץ לטובת מערכת חזקה יותר שתפעל נגד הבריון. מצד שני, אני חווה מצב של ניכור מהמצב עצמו כי אין לי יכולת לנקום באופן עצמאי ועכשיו אני מרגיש מבולבל. אני לא באמת מרגיש מסופק מזה שהאדם נעצר ונשפט על ידי מוסד השפיטה, אני לא באמת מקיים את האנושיות של, אני חי מנוכר לאינסטינקטים החייתים/אנושיים שלי. עכשיו ככל שאני מוותר על יותר זכויות העוצמה של המוסדות גוברת, יש יחס הפוך בין הזכויות לעוצמה של המוסד. הייתי מעדיף לפוצץ את הבריון שהכה אותי, אבל אסור לי, אני מוותר על העוצמה שלי לטובת עוצמה גדולה יותר ועליונה יותר ממני. מתוך כך אני מרגיש מנותק, יש מוסד חיצוני ממני, שאין לי באמת קשר איתו, למוסד אין באמת רצון בטובתי, המוסד חוסם את תאוותי וותשוקותי, אני רואה את המוסד כשונה וכמכשול, כפי שבישראל רואים את השוטרים ככחולים ורשעים, והכל הופך להיות הרבה יותר פורמלי ומשעמם, כך שאני מרגיש ניכור מהיותי אנושי, ומתחילה בי אולי כפי שניטשה קבע תודעה רעה, שמתאפיינת במיוחד אצל הנוצרים. כך קורה גם בייצור, אני אדם קטן פועל במפעל ענקי, אני לא באמת מבין את חשיבותי, אני מרגיש מנוכר מהמוצר המוגמר, וכל זה לטובת כלכלה תוססת ויעילות מוגברת. הייתי מעדיף לפעול לבד, אבל אני חלש, ולכן אני צריך לסמוך על הקפיטל שידע מה לעשות עם המוצר, ומומלץ שאתמקצע במשהו אחד ספציפי כדי שהמוצר יהיה הטוב ביותר. הטבע האנושי ההגליאני דומה לטבע האנושי המרקסיסטי, וכאשר אדם פועל ללא משמעות ורק הכסף גורם לו להמשיך לעבוד, הוא מתנכר לעבודה ומתחילה תחושת הרסנטימו החולה.
-מרקס מנה בעבודתו ארבעה רבדים לניכור האדם העובד בחברה התעשייתית הקפיטליסטית (1844): * ניכור האדם מתוצר עבודתו - כאשר המוצר נותר בבעלות הקפיטליסט המעסיק אותו. הרעיון הוא לא רק שכל פועל מנוכר מהמוצר שהוא מייצר, אלא שתוצרי העבודה מנוכרים מהפועלים שיצרו אותם: דברים שיוצרו בידי אנשים מופיעים בחייהם בצורה שהם מנוכרים אליה ומדכאת אותם. במאה ה-21, סוג הזה של ניכור מגיעה לשיאו: לאנשים אין מושג איך עובדים כמעט כל המכשירים שהם משתמשים בהם, ובמובן זה הם "זרים" לעולם הזה. הכלכלן מילטון פרידמן תפס את המשמעות של המונח בשבחו את הקפיטליזם: "אף אחד בעולם לא יודע איך לייצר את העיפרון - מספר כה רב של טכנולוגיות מעורבות בייצורו, ועדיין אנחנו לוקחים אותו כמובן מאליו". בהינתן שחלק מהאנשים מוכרחים לעבוד בשל מצבם הכלכלי ואילו אחרים מרוויחים מהמפעל הקפיטליסטי, העובד עובד בייצור של כבליו. ג'ונתן וולף לוקח את המובן הזה רחוק יותר, ומסביר שהמערכת הכלכלית כולה הופכת לכזו שהפועל לא מבין, וממחיש זאת בעזרת הדוגמה של משבר כלכלי שנוצר מסיבה שמרבית האנשים לא מבינים. הרעיון הוא שחוסר ההבנה של המערכת הכלכלית הופך אותנו לכלים בה שלא מבינים את מקומם, ובמובן זה מנוכרים. יש לזכור אבל שלטעמי הניכור הזה קודם כל מתייחס לפועל ולמוצר ולא לאדם בשיטה כלכלית מסוימת, כי רוב האנשים לא מרגישים מנוכרים בדיוק מהעובדה שלא מעניין אותם איך העיפרון הגיע אליהם הביתה וכיצד הוא מיוצר. * ניכור האדם מעצם פעולת הייצור, העבודה בה הוא "קונה את עולמו" על ידי העבודה המושקעת בשינוי חומר הגלם לתוצר, פעולה שבה אמור היה להגשים את עצמו. המטאפורה להבנת הנקודה הזו הוא שאנשים מרדדים את עצמם להיות למכונות ייצור. מרקס מסביר שהעובדים תחת משטר קפיטליסטי מנוכרים מהליך היצירה: במקום להשקיע מחשבה, יצירתיות, חותם אישי - הם מצייתים להוראות פשוטות. נוצר כאן אבסורד: בעוד אנשים מאופיינים ביצירתיות מטבעם ואמורים לממש את עצמם בייצור, הם שואבים את הנאתם בחיים מהפעולות שאינן חלק מהעבודה. מארקס לא מבין אבל שכך בנוי העולם, יש חלשים יש חזקים ומגיע לחלשים שיחיו בכזאת צורה. * ניכור האדם מטבעו שלו, המרחק של האדם העובד במסגרת הקפיטליזם מזהותו האותנטית כאדם חופשי פיזית ורוחנית. הכוונה של קארל מרקס היא שיש דברים באנשים שהם מה שהופכים אותנו לאנושיים, ושאנשים לא מקיימים אותם כהלכה. הדברים האלה מחולקים לשניים. הראשון הוא ההבדל בין האדם לבין החיה במונחים של "מה אנחנו יכולים לעשות". מרקס מסביר זאת באמצעות ההבדל בין "הדבורה הטובה ביותר לאחרון הארכיטקטים": המון חיות מייצרות דברים, אך כבני אדם אנחנו יכולים לייצר יותר טוב באמצעות למידה. כך, בעוד שכדי לייצר דבש יותר טוב עליך להביא דבורים אחרות - כדי לייצר בניינים יותר טובים עליך פשוט ללמד את האנשים כיצד. תחת קפיטליזם - רבים מאיתנו לא יכולים להשכיל, וכך אנו מנוכרים מטבעינו. המובן השני הוא שאנחנו לא חייבים לייצר כל הזמן בסימן הישרדות. מרקס וכלכלנים אחרים הפרידו בין שני סוגים של חלוקת עבודה: חלוקת עבודה לפי סקטורים (דייגים, כלכלנים, סנדלרים), לעומת חלוקת עבודה בתוך מפעל. הדוגמה המפורסמת היא של אדם סמית', שהראה שחלוקת העבודה במפעל מסמרים לעשר פעולות מכניות פשוטות ורוטיניות הגדיל מאוד את התפוקה. מצד אחד מגדילים את התפוקה, מצד שני, מחסלים את האנושיות ואת הרוח היוצרת והרוצה לפעול. * ניכור האדם מזולתו, כלומר מחבריו למעמד, ובסופו של דבר מכל אדם ומהבנת האינטרסים המשותפים והסולידריות החברתית שנכון וראוי שתשרור ביניהם. מרקס מסביר שאם חייזר היה מסתכל על האנושות מלמעלה - הוא היה רואה אנשים קמים בבוקר, הולכים לעבודה, לחניות, אך לא מבין את הקונספט של כסף. החייזר היה מתפעל משיתוף הפעולה האדיר בין בני האדם, אך החוויה האנושית עבור הפרטים בה הופכת לכזו שמסתכמת באותה הליכה לחנות ולעבודה. הניכור אם כן מתבטא בכך שאנחנו לא מבינים את חלקינו בתוך הכלכלה הגדולה. אנחנו פשוט פועלים וזה הכל. - הגל טוען שאין דבר כזה מושג נצחי. כלומר בניגוד לקטגוריות של קאנט ובניגוד לאידאות של אפלטון, הכל טוען שלא ניתן לעולם להגדיר משהו באופן מושלם, אין ערכים נצחיים. הטיעון הזה נובע מהעובדה שההיסטוריה והאנושות תמיד נעה לכיוון מסוים ולכן כל פעם מושגים משתנים בהתאם לשינויים שחלים בהיסטוריה האנושית. מה שכן טוען הגל שיש ערכים אוניברסליים בלתי משתנים שנקראים הטבע האנושי ומטרתו הייתה לגלות אותם.
ua-cam.com/video/_AvvqDk-hME/v-deo.html הקישור שהצבתי כאן מתאר באופן יוצא מן הכלל את הרעיון של מטריאליזם היסטורי. רעיון מעניין הוא שהאסכלוה האידיאליסטית רואה באינדווידואל כמושיע, כמניע את גלגלי ההיסטוריה, וזו תפיסה רומנטית במיוחד. אבל המרקסיסטים בשימוש של הכלי הלכאורה מדעי הזה, טוענים שהעולם לא מתפתח מאינדווידואלים, אלא שאותם אינדיווידואלים הם רק מזליסטים רשעים שמתוך נסיבות כלכליות אידאולוגיות הגיעו למצב שלהם ובטעות הם נחשבים למשני ההיסטוריה. כלומר כל הרעיון של הכלי הזה שמארקס יצר הוא אנליזה של דברים שקורים בהיסטוריה באופן כלכלי אידאולוגי מעמדי ומתוך כך להסיק מדוע אינדווידואלים מסוימים פרחו ואחרים לא פרחו.
Hegelian Marxism ( by Lukacs and Korsch), Western Marxism ( by Kojeve), Humanistic Marxism, Genetic Matxism ( by Goldmann), French Structural Marxism ( by Althusser and Macherey), Brecht's Anti-Aristotelian Matxism, Jameson's Postmodern Marxism, neo-Marxism ( primarily by the Frankfurt School), Post-Marxism ( by Stuart Hall, Laclau, Mofette, etc ), and I'm even thinking of developing a Popomo Marxism, hehehe
All over the place in this one but gets some shape into it about half way through. Also, Geuss dramatizes the intonation of just about every sentence which is at times almost unbearable and, frankly, annoying (at least to me). The enthusiasm is I'm sure genuine but maybe he should sensor himself occasionally, make the performance, let us say, suave, if that's at all within reach for him. Having said all that, anyone this fluent without notes has my full admiration.
I love how passionate he is. It's like he's demonstrating Philosophizing as a physical workout
I wish all lectures were recorded as good as the first one. Geuss is amazing
I’d be happy to volunteer english subtitles to this video if you’re interested
Geuss is always brilliant.
Damn, I wish there were more uploads of this guy's lectures. This is quality stuff.
There's recordings of his lecture series on nietzche too
0:35:55 Talking about the first strand : The idea of Marx as a social philosophy in the Hegelian tradition
Amazing lecture in terms of the knowledge and delivery.
Thanks for uploading it!
an outstanding approach. thank you Kotti!
The audio is so good in the first video
That Althusser is named Ultrasser is poetic justice
The Frankfurt School of Critical Theory, particularly Theodor Adorno believed that theorizing itself is praxis.
0:12:03 how Marx was against moralization
48:50 I'm deaf now
- גויס אומר לנו שהקפיטל הוא הספר היחיד שפורסם להמונים וכל השאר פורסמו בשנות ה20 של המאה ה20. הבעיה היא שאם רק עבודה אחת פורסמה המפלגה הקומוניסטית של רוסיה ביססה את כולה על הקפיטל, וזו עבודה לא מושלמת של מארקס שלא מבטאת את כל התיאוריה הפוליטית שלו, כך שנוצרו טעויות רבות. לדוגמא לנין יוצר את האידיאולוגיה שלו לפני שקרא את הכתבים הראשוניים של מארקס, ולכן קיבל רק פרספקטיבה אחת, למרקסיזם. המגלה של מארקס המוקדם הוא לוקאץ' שטען שמארקס היה יכול לברוח מהגליאניזם ולבנות תיאוריה חדשה כמעט לחלוטין כמו שהכתבים המוקדמים מרמזים, אבל הוא נכשל ובמקום זה חיזק את התיאוריה האנטי קפיטליסטית שלו. גויס המלך טוען שתיאוריה פוליטית לא צריכה פשוט להיות תיאוריה פוליטית של נכון ולא נכון, צריך שיהיה לה קריטריון נוסף והוא פרקטיות הצלחה, וחוסר פרקטיות וחוסר הצלחה. אם התיאוריה הפוליטית נכונה אבל לא פרקטית ולא מוצלחת היא בתכלס זבל של תירואירה. .
- מטריאליזם היסטורי הוא המונח המשמש לתיאור תורת ההיסטוריה של קרל מרקס. מרקס מאתר את השינוי ההיסטורי בעלייתן של חברות מעמדיות ובדרך שבה בני האדם עובדים יחד כדי להתפרנס. עבור מרקס ומשתף הפעולה בחייו, אנגלס, הסיבה והכוח המניע של אירועים היסטוריים מצויים בהתפתחות הכלכלית של החברה ובתהפוכות החברתיות והפוליטיות שחוללו שינויים באופני הייצור. המטריאליזם ההיסטורי מהווה אתגר לתפיסה שתהליכים היסטוריים הגיעו לסיומם ושהקפיטליזם הוא סוף ההיסטוריה. למרות שמרקס מעולם לא איחד ביצירה אחת שפורסמה תיאור מערכתי או מקיף של החומרנות ההיסטורית, רעיונות המפתח שלו שזורים במגוון יצירות משנות ה-40 ואילך.מאז תקופתו של מרקס, התיאוריה שונתה והורחבה. הסיבה לכך שהכלי האנליטי נקרא מטריאליזם היסטורי, היא שמטריאליזם הוא התנגדות לאידאליזם, כלומר אידאליזם זה שהמחשבות והעמדות נבנות על ידי המוח והתודעה וזה משפיע על הדרך שבה אנו תופסים את העולם, בעוד שמטריאליזם זה שהדברים האמפיריים עצמם בעולם מעצבים את השכל והתודעה שלנו. לכן על ידי אנליזה היסטורית מוכיח מארקס שהמצבים עצמם בעולם, השפיעו על האדם בחברתו ולכן נוצרו אידאולוגיות, מעמדות, ורעיונות כלכליים פרימיטיביים, שהבורגנות פועלת כדי לשמר.
- קארל מרקס התנגד למוסריזציה, מורליזציה, עכשיו מה זה אומר בפילוסופיה המרקסיסטית המורליזציה? פרשנות אחת היא שהוא אנטי מורליזציה מהבחינה של מוסר נוצרי, או מוסר קנטיאני קטגורי. כלומר מארקס הוא אנטי מוסר מוחלט מחוקק בעשרת הדיברות שלא ניתן להתחמק ממנו וחובה לפעול על פיו. דוגמא מפורסמת בכתבי קאנט היא הדוגמא של הרוצח שבא לרצוח את חבר שלך שנמצא בבית שלך. הרוצח שואל האם חברך נמצא בביתך, אתה חייב לענות בחיוב, כי אתה חייב לפעול על פי החוק של אסור לשקר. אז מארקס מתנגד לערכים מטאפיזיים מוסריים מוחלטים עליונים שחובה ללכת על פיהם, כי אין אמת ושקר, ואין אמת לא אמת, ואין טוב ורע, ולכן כל הרעיון של מורליזציה הוא בעייתי. מארקס מעט כמו ניטשה מבטל את אותם הערכים של טוב ורע, לטובת טוב וגרוע, לדידו חברה שיש בה ניכור חריף, כמו אולי חברה קפיטליסטית קיצונית במיוחד אינה רעה, היא לא מרושעת, היא פשוט גרועה, היא לא מספיק טובה מבחינת הקריטריונים האנושיים שמארקס מציע לנו. זה הכל. דרך שניה לפרש את ההתנגדות של מארקס למורליזציה היא הבעיה בשיפוט מוסרי. כלומר כאשר אני שופט מישהו רק על פי ערכי המוסר המקובלים אני לא מתעמק במשפט ולא עושה צדק עם הבן אדם. לדוגמא, אם מישהו רצח מישהו אחר, אבל באותו רצח הציל 100 אנשים, האם נכניס אותו למאסר עולם? המוסר הנוצרי/קנטיאני יגיד שכמובן. השכל החושב שיוצר אנליזה יגיד לא כל כך מהר. דוגמא נוספת היא שלפני שהאמריקאים רצו לפרוץ לעיראק, חוקרי עיראק טענו שזה לא רעיון כזה טוב פשוט להיכנס ולרצוח כי יש שם המון שבטים וממש מלחמת אזרחים וכל מני שטויות כאלה. ומה שהמפקד אמר במילה אחת, אוסמה בן לדן רשע. כלומר הם חיסלו כל שיפוט אחר ויצרו מורליזציה של המצב, מצב שבו אני מחסל כל קריטריון ופשוט פועל אך ורק על פי המוסר ולא על פי השכל. הפרשנות השלישית, היא המחשבה שהדרך לשנות את העולם ולעשות אותו טוב יותר היא על ידי הטפת מוסר, זו הייתה השיטה של נביאי הזעם והשיטה של הדתיים והנוצרים כיום. מארקס טוען שהטפת מוסר לא תמיד עובדת ולא תמיד עבדה ולא תמיד תעבוד. לדידו כדי לשנות את המוסריות של החברה צריך לשנות את המוסדות שהם מקדשים ושולטים עליהם, לכן נדרשת מהפכה. אז בקיצור ההתנגדות למורליזציה היא התנגדות למוסר טהור הנפרד מהשכל, התנגדות לשפיטה מוסרית גרידא והתנגדות להטפת מוסר אימבצילית.
- במשך 10 דקות מציג גויס ויכוח בין שני צדדים לפרשנות של ספרי מארקס, אני לא חושב שיש צורך בויכוח הזה כי הוא לא נותן לנו כל ערך לפילוסופיה המרקסיסטית עצמה ולהשפעותיה, זה רק דיון אקדמי אידיוטי.
- ניכור הוא מצב נפשי או חברתי, של פרט או של קבוצה חברתית, החשים עצמם כ"לא שייכים", מנותקים ואדישים, כמו המפיניסטים וכל החרא הזה של הפסוטמודנריטסים כיום. יש הטוענים כי המהפכה התעשייתית, למשל, הביאה לידי כך שאת מקום האומנים למיניהם תפסו הפועלים בקו הייצור שלא נהנו, בניגוד לקודמיהם, מתחושת הסיפוק הכרוכה באחריות על התוצאה הסופית - התוצר המוגמר. פועל המבצע עבודה שגרתית חד גונית ואינו שותף לכל שלבי הייצור יסבול, על פי קרל מרקס, מתסכול ומניכור.
כאן אני לגמרי מסכים עם מארקס, הפועל לא מרגיש משמעות בפעולתו כי הוא חווה ניכור וחוסר שייכות למוצר המוגמר. אני לדוגמא כתבתי מעין ספרון קטן על מכניקת הקוואנטים ואני מרגיש שייכות חזקה מאוד לספרון הקצר שכתבתי. אותו הדבר זה לאונרדו דה וינצ'י שהחודשים בהם צייר את ציוריו המפורסמים, לאחר סיום הציור הוא הרגיש שייכות עזה ליצירה. לעומת זאת אם הייתי משלם לעורך 500 שח כדי לערוך את ספרוני, לא היה לו באמת כל ערך למוצר המוגמר, כי הוא לא היה עד לכל הפיתוח והיצירה של המוצר. זה לדוגמא משהו שניטשה מדבר עליו הרעיון של הערכה אקטיבית והערכה פסיבית. מרקס לא היה הראשון להשתמש במונח, זהו מונח טכני בפילוסופיה גרמנית שעלה בכתיבתו של הגל. בפילוסופיה הגרמנית, הניכור הוא בין האנושיות לבין הקיום האנושי. המובן של ה"אנושיות" בהקשר זה דומה למובן של "רווחה". הכוונה במשפט היא שהמצב החברתי מביא אנשים לחיות חיים שלא מממשים את עצמם, שכן הם לא חיים בהתאם למה שעושה חיים לטובים, הם לא חיים בהתאם לאנושיות שלהם. הגל נותן דוגמא מציונת לניכור, פעם לפני יצירה של מוסדות, אם מישהו הרביץ לי אני הרבצתי לו. עכשיו יצרנו משטרה, ותפקידה של המשטרה היא לעצור אנשים שמרביצים לי. יש כאן דבר טוב ודבר רע. מצד אחד אני לא צריך לשאוף להיות חזק פיזית כי אני מוותר על הזכות שלי להרביץ לטובת מערכת חזקה יותר שתפעל נגד הבריון. מצד שני, אני חווה מצב של ניכור מהמצב עצמו כי אין לי יכולת לנקום באופן עצמאי ועכשיו אני מרגיש מבולבל. אני לא באמת מרגיש מסופק מזה שהאדם נעצר ונשפט על ידי מוסד השפיטה, אני לא באמת מקיים את האנושיות של, אני חי מנוכר לאינסטינקטים החייתים/אנושיים שלי. עכשיו ככל שאני מוותר על יותר זכויות העוצמה של המוסדות גוברת, יש יחס הפוך בין הזכויות לעוצמה של המוסד. הייתי מעדיף לפוצץ את הבריון שהכה אותי, אבל אסור לי, אני מוותר על העוצמה שלי לטובת עוצמה גדולה יותר ועליונה יותר ממני. מתוך כך אני מרגיש מנותק, יש מוסד חיצוני ממני, שאין לי באמת קשר איתו, למוסד אין באמת רצון בטובתי, המוסד חוסם את תאוותי וותשוקותי, אני רואה את המוסד כשונה וכמכשול, כפי שבישראל רואים את השוטרים ככחולים ורשעים, והכל הופך להיות הרבה יותר פורמלי ומשעמם, כך שאני מרגיש ניכור מהיותי אנושי, ומתחילה בי אולי כפי שניטשה קבע תודעה רעה, שמתאפיינת במיוחד אצל הנוצרים. כך קורה גם בייצור, אני אדם קטן פועל במפעל ענקי, אני לא באמת מבין את חשיבותי, אני מרגיש מנוכר מהמוצר המוגמר, וכל זה לטובת כלכלה תוססת ויעילות מוגברת. הייתי מעדיף לפעול לבד, אבל אני חלש, ולכן אני צריך לסמוך על הקפיטל שידע מה לעשות עם המוצר, ומומלץ שאתמקצע במשהו אחד ספציפי כדי שהמוצר יהיה הטוב ביותר. הטבע האנושי ההגליאני דומה לטבע האנושי המרקסיסטי, וכאשר אדם פועל ללא משמעות ורק הכסף גורם לו להמשיך לעבוד, הוא מתנכר לעבודה ומתחילה תחושת הרסנטימו החולה.
-מרקס מנה בעבודתו ארבעה רבדים לניכור האדם העובד בחברה התעשייתית הקפיטליסטית (1844):
* ניכור האדם מתוצר עבודתו - כאשר המוצר נותר בבעלות הקפיטליסט המעסיק אותו. הרעיון הוא לא רק שכל פועל מנוכר מהמוצר שהוא מייצר, אלא שתוצרי העבודה מנוכרים מהפועלים שיצרו אותם: דברים שיוצרו בידי אנשים מופיעים בחייהם בצורה שהם מנוכרים אליה ומדכאת אותם. במאה ה-21, סוג הזה של ניכור מגיעה לשיאו: לאנשים אין מושג איך עובדים כמעט כל המכשירים שהם משתמשים בהם, ובמובן זה הם "זרים" לעולם הזה. הכלכלן מילטון פרידמן תפס את המשמעות של המונח בשבחו את הקפיטליזם: "אף אחד בעולם לא יודע איך לייצר את העיפרון - מספר כה רב של טכנולוגיות מעורבות בייצורו, ועדיין אנחנו לוקחים אותו כמובן מאליו". בהינתן שחלק מהאנשים מוכרחים לעבוד בשל מצבם הכלכלי ואילו אחרים מרוויחים מהמפעל הקפיטליסטי, העובד עובד בייצור של כבליו. ג'ונתן וולף לוקח את המובן הזה רחוק יותר, ומסביר שהמערכת הכלכלית כולה הופכת לכזו שהפועל לא מבין, וממחיש זאת בעזרת הדוגמה של משבר כלכלי שנוצר מסיבה שמרבית האנשים לא מבינים. הרעיון הוא שחוסר ההבנה של המערכת הכלכלית הופך אותנו לכלים בה שלא מבינים את מקומם, ובמובן זה מנוכרים. יש לזכור אבל שלטעמי הניכור הזה קודם כל מתייחס לפועל ולמוצר ולא לאדם בשיטה כלכלית מסוימת, כי רוב האנשים לא מרגישים מנוכרים בדיוק מהעובדה שלא מעניין אותם איך העיפרון הגיע אליהם הביתה וכיצד הוא מיוצר.
* ניכור האדם מעצם פעולת הייצור, העבודה בה הוא "קונה את עולמו" על ידי העבודה המושקעת בשינוי חומר הגלם לתוצר, פעולה שבה אמור היה להגשים את עצמו. המטאפורה להבנת הנקודה הזו הוא שאנשים מרדדים את עצמם להיות למכונות ייצור. מרקס מסביר שהעובדים תחת משטר קפיטליסטי מנוכרים מהליך היצירה: במקום להשקיע מחשבה, יצירתיות, חותם אישי - הם מצייתים להוראות פשוטות. נוצר כאן אבסורד: בעוד אנשים מאופיינים ביצירתיות מטבעם ואמורים לממש את עצמם בייצור, הם שואבים את הנאתם בחיים מהפעולות שאינן חלק מהעבודה. מארקס לא מבין אבל שכך בנוי העולם, יש חלשים יש חזקים ומגיע לחלשים שיחיו בכזאת צורה.
* ניכור האדם מטבעו שלו, המרחק של האדם העובד במסגרת הקפיטליזם מזהותו האותנטית כאדם חופשי פיזית ורוחנית. הכוונה של קארל מרקס היא שיש דברים באנשים שהם מה שהופכים אותנו לאנושיים, ושאנשים לא מקיימים אותם כהלכה. הדברים האלה מחולקים לשניים. הראשון הוא ההבדל בין האדם לבין החיה במונחים של "מה אנחנו יכולים לעשות". מרקס מסביר זאת באמצעות ההבדל בין "הדבורה הטובה ביותר לאחרון הארכיטקטים": המון חיות מייצרות דברים, אך כבני אדם אנחנו יכולים לייצר יותר טוב באמצעות למידה. כך, בעוד שכדי לייצר דבש יותר טוב עליך להביא דבורים אחרות - כדי לייצר בניינים יותר טובים עליך פשוט ללמד את האנשים כיצד. תחת קפיטליזם - רבים מאיתנו לא יכולים להשכיל, וכך אנו מנוכרים מטבעינו. המובן השני הוא שאנחנו לא חייבים לייצר כל הזמן בסימן הישרדות. מרקס וכלכלנים אחרים הפרידו בין שני סוגים של חלוקת עבודה: חלוקת עבודה לפי סקטורים (דייגים, כלכלנים, סנדלרים), לעומת חלוקת עבודה בתוך מפעל. הדוגמה המפורסמת היא של אדם סמית', שהראה שחלוקת העבודה במפעל מסמרים לעשר פעולות מכניות פשוטות ורוטיניות הגדיל מאוד את התפוקה. מצד אחד מגדילים את התפוקה, מצד שני, מחסלים את האנושיות ואת הרוח היוצרת והרוצה לפעול.
* ניכור האדם מזולתו, כלומר מחבריו למעמד, ובסופו של דבר מכל אדם ומהבנת האינטרסים המשותפים והסולידריות החברתית שנכון וראוי שתשרור ביניהם. מרקס מסביר שאם חייזר היה מסתכל על האנושות מלמעלה - הוא היה רואה אנשים קמים בבוקר, הולכים לעבודה, לחניות, אך לא מבין את הקונספט של כסף. החייזר היה מתפעל משיתוף הפעולה האדיר בין בני האדם, אך החוויה האנושית עבור הפרטים בה הופכת לכזו שמסתכמת באותה הליכה לחנות ולעבודה. הניכור אם כן מתבטא בכך שאנחנו לא מבינים את חלקינו בתוך הכלכלה הגדולה. אנחנו פשוט פועלים וזה הכל.
- הגל טוען שאין דבר כזה מושג נצחי. כלומר בניגוד לקטגוריות של קאנט ובניגוד לאידאות של אפלטון, הכל טוען שלא ניתן לעולם להגדיר משהו באופן מושלם, אין ערכים נצחיים. הטיעון הזה נובע מהעובדה שההיסטוריה והאנושות תמיד נעה לכיוון מסוים ולכן כל פעם מושגים משתנים בהתאם לשינויים שחלים בהיסטוריה האנושית. מה שכן טוען הגל שיש ערכים אוניברסליים בלתי משתנים שנקראים הטבע האנושי ומטרתו הייתה לגלות אותם.
ua-cam.com/video/_AvvqDk-hME/v-deo.html
הקישור שהצבתי כאן מתאר באופן יוצא מן הכלל את הרעיון של מטריאליזם היסטורי. רעיון מעניין הוא שהאסכלוה האידיאליסטית רואה באינדווידואל כמושיע, כמניע את גלגלי ההיסטוריה, וזו תפיסה רומנטית במיוחד. אבל המרקסיסטים בשימוש של הכלי הלכאורה מדעי הזה, טוענים שהעולם לא מתפתח מאינדווידואלים, אלא שאותם אינדיווידואלים הם רק מזליסטים רשעים שמתוך נסיבות כלכליות אידאולוגיות הגיעו למצב שלהם ובטעות הם נחשבים למשני ההיסטוריה. כלומר כל הרעיון של הכלי הזה שמארקס יצר הוא אנליזה של דברים שקורים בהיסטוריה באופן כלכלי אידאולוגי מעמדי ומתוך כך להסיק מדוע אינדווידואלים מסוימים פרחו ואחרים לא פרחו.
The way he tends to stress almost every sentence... I swear it's like every philosophy lecture i've listened too
How far are you prepared to look back to get a real grasp of Marx ? A previous life ? That's what you get by reading Rudolf Steiner.
Hegelian Marxism ( by Lukacs and Korsch), Western Marxism ( by Kojeve), Humanistic Marxism, Genetic Matxism ( by Goldmann), French Structural Marxism ( by Althusser and Macherey), Brecht's Anti-Aristotelian Matxism, Jameson's Postmodern Marxism, neo-Marxism ( primarily by the Frankfurt School), Post-Marxism ( by Stuart Hall, Laclau, Mofette, etc ), and I'm even thinking of developing a Popomo Marxism, hehehe
I like him but find him really hard to listen to, wish he wouldn't stress every other word it is unnecessary.
All over the place in this one but gets some shape into it about half way through. Also, Geuss dramatizes the intonation of just about every sentence which is at times almost unbearable and, frankly, annoying (at least to me). The enthusiasm is I'm sure genuine but maybe he should sensor himself occasionally, make the performance, let us say, suave, if that's at all within reach for him. Having said all that, anyone this fluent without notes has my full admiration.