זה מפחיד לשכוח.
מפחיד אותי לשכוח סיפורים משמחים ומפחיד אותי לשכוח אנשים אהובים, מפחיד אותי לשכוח.
לפעמים אדם שוכח דברים. אפשר אפילו לשכוח דברים גדולים, רגעים שחשבת שנחקקו לנצח, מתפוגגים ונעלמים במשחק זיכרון קטלני.
מסתבר שתקופות חיים שלמות יכולות להסתכם ברגש אחד בלבד, כאילו לא באמת היית שם.
אני לא זוכר מה היה שם, אני רק יודע - הייתי עצוב.
בקיץ 2014, שניים מחבריי לכיתה בישיבת מקור חיים, גיל-עד ונפתלי, נחטפו ונרצחו באכזריות על ידי טרוריסטים.
בסרט תוכלו לראות מסע קטן שעשיתי בניסיון להיזכר בתקופה הארורה ההיא.
הציורים בסרט ציורו על ידי בינה מלאכותית בהתאם לבקשות שלי.
הניסיון לדייק את הבינה מלאכותית הוא חמקמק, הוא חמקמק כמו הניסיון לתאר רגש. זה תמיד יהיה ליד, זה תמיד ירגיש כל כך קרוב, אבל כל כך רחוק.
גם הסרט הזה הוא טיפה ככה - נוגע, לא נוגע, מסתער ונסוג מהרגש ומהסיפור בעת ובעונה אחת.
ניסתי לצלול למעמקי התודעה האישית שלי באמצעות צלילה למעמקי התודעה האנושית כולה.
לזכרם של גיל- עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח.
מקווה שהדברים יתיישבו לכם על הלב 🙏🏻
​@makorchaim ישיבת מקור חיים
------------------
צילום, עריכה וכתיבה - דובי רוזנברג
ליווי והנחייה - לינה צ'פלין
ציור - בעיקר Midjourney וקצת DALL·E 2
תודה ל:
אלעד טבצ'ניק
ג'ו פרידמן
אמא ואבא
עזרו בעריכה:
רתם קליינמן
נגה מוזס
עזרו לי ללמוד בינה מלאכותית:
רועי גרוסמן
לירן שקד 👑
דניאל ישי
אורי שטרן
יחיאל רוזנברג
עזרו לי לקפוץ למים עם הסרט הזה:
שחר שטיינר
אפי גולדשטיין
חנן גולדברג
יונתן גיגי
נורית רוזנברג
יהונתן הירשברג
הביאה עצה טובה מאוד:
צופיה הירשברג
הביאו את האייפון שלהן:
רותם רוזנברג
נעם וויט
תודה מיוחדת:
משפחת שער
משפחת פרנקל
הרב דוב זינגר
@MaaleVid