Відео

מקסים ממש ❤

הרצאה מנחמת. הרצאה ששווה לשתף בכל מקום. העתיד שלנו כנראה טמון בהכרת היסודות של עמנו. רשר לנו החילוניים הן תעלומה גדולה

מרתק

כבוד ה', רועה צאן שאינו קורא ואינו כותב, מדבר בתורה, בעיתונים, בתנ"ך ובצבור.

טוב !

אף אדם שהיה לו אור האמת, אך ממשיך לעבור על המצוות, לא ייכנס לעיר ה'. חוק אלוהים הוא היסוד של ממשלתו בארץ ובשמים. אם הם יעברו ברצון על החוק שלו ויתעבו אותה עלי אדמות, אנשים לא ייקחו לגן עדן לחיות את אותו אורח חיים. בביאת המשיח לא יחול שינוי אופי. בניית הדמות חייבת להיעשות במהלך תקופת הניסיון. מיום ליום רשומים מעשי בני אדם בספרי שמים וביום ה' הגדול הם יזכו לשכר לפי מעשיהם. אלה שתוקפים את חוק אלוהים נמצאים במלחמה עם אלוהים עצמו, ורבים בעלי הכוח הגדול ביותר נגד שומרי מצוותיו של אלוהים מתגאים יותר מכל בחיי קודש וללא חטאים. ניתן להסביר עובדה זו רק בדרך אחת: אין להם מראה להתבונן בה כדי לגלות את העיוות באופיים. לא יוסף ולא דניאל ואף אחד מהשליחים לא טענו לחפותם. האנשים שחיו הכי קרוב לאלוהים, שהיו מקריבים את חייהם במקום לחטוא לו ביודעין, אנשים שאלוהים כיבד באור ובעוצמה אלוהיים, הכירו בעצמם כחוטאים, שאינם ראויים לחסדו הגדול. הם גם חשו חולשה והתאבלו על חטאיהם וביקשו להעתיק את התבנית של האדון ישוע המשיח. "אשרי המכבסים את בגדיהם למען יזכו בעץ החיים ויכנסו בשערי העיר!" התגלות 22:14.

"היה איש עשיר," אמר ישוע, "אשר התלבש בסגול ופשתן, וכל יום חי חיים מלאי שמחה והדר. ליד דלתו שכב איש עני בשם לזרוס, מלא שחין ורוצה מאוד להתמלא בפירורים שנפלו משולחנו של העשיר" לוקס טז, 19-21. באופן אנוכי, העשיר היה אדיש לצרכי אחיו הסובל. לזר היה זקוק מאוד לעזרה כי לא היו לו חברים, בית, כסף או אוכל. אך הוא נותר במצב זה יום אחר יום, בעוד לאציל העשיר לא חסר דבר. הוא, שעבורו היה קל מאוד להקל על סבלם של חבריו, חי רק עבור עצמו, כפי שרבים חיים עד היום. מסביבנו חיים אנשים ללא אוכל, עירומים וללא מחסה, והזנחה של קטגוריות אנשים אלו פירושה נטל אשמה כה גדול עד שיום אחד נפחד להסתכל לו בפנים. כל תאוות בצע נידונה כי עבודת אלילים ופינוק אנוכי הם עבירה בפני אלוהים כי הוא עשה את המנהלים העשירים של עושרו וחובתם לטפל במקרים כמו לזרוס. הציווי היה "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל עוזך" (דברים ו, ​​ה); ו"לאהוב את רעך כמוך". ויקרא יט:18.

אלוהים לא מתייחס לכל חטא כשווה. ישנן דרגות של אשמה להערכתו, אך עד כמה שלא יופיע חטא כזה או אחר בעיני בני אדם, אין חטא קטן לפני אלוהים. השיפוט של האדם הוא מוטה, לא מושלם, אבל אלוהים מעריך את כל הדברים כפי שהם באמת. למשל, מזלזלים בשתיין ואומרים לו שחטאו יוציא אותו ממלכות השמים, בעוד שגאווה, אנוכיות וחמדנות לרוב לא נענשים. עם זאת, חטאים אלו פוגעים במיוחד באלוהים מכיוון שהם מנוגדים לטוב האופי שלו, אותה אהבה חסרת אנוכיות שיוצרת אווירה של עולמות שלא נפלו. מי שנקלע לכמה חטאים חמורים עלול להגיע לתחושת בושה, לראות את הכלום שלהם ולהרגיש צורך בחסדי המשיח, אבל הגאווה לא מרגישה צורך זה ובכך סוגרת את לב המשיח. ולברכות גדולות הוא בא לתת לנו.

אני בעד רוב האידאולוגיות

תודה. חידשת לי מאד. מרתק.

גדול חכמינו היום. הלוואי ומעט מתבונתו תחדור את העיוורון שאנו משוקעים בו

תענוג היה להקשיב לפרופ משה הלברטל

כנס מעולה, תבורכו עלו והצליחו

הלואי וחבחרי הכנסת היו מקשיבים

בשביל מה לתת במה למטורף בני לאו?

בשביל מה לתת במה למטורף בני לאו?

עידן הפלסטיק

ממש גאון

מרתק

מבריק!

הוא מרתק.