קעמפ גן ישראל מוסקבה מגיש:
סיפור מסירות הנפש של ילד קטן בישיבת חב"ד המחתרתית בסמרקנד, שלא נתן ליאוש לחדור לליבו.
מילות השיר:
ימים טרופים המלחמה עוקרת כל ישוב
אמא עם שלושה בנים ואין לאן לשוב
האבא כקורבן נפל הרחק בזרוע הכבשן
אך אמאלה עומדת נחושה
בין הדרכים רואה חסיד ניגשת בחשש
האם תיקח את בני בכורי בקול תחינה אל נא תחשש
אולי אי שם ימצא מקום ילמד תורה יספוג קצת חום
אכן אשה אדאג לבקשה
ושוב ושוב עוד שני בנים שולחת בגבורה
איך יוכלו לגדול בחושך בלי אמת בלי תורה
געגועיי עמי אשמור ל'שקאלע' לא אתן לגבור
את האמת דבר לא יעצור
אוי אוי אמאלה איני יכול בוכה הבן הקט
איך אחיה רחוק ממך איך אלך בלי המבט
אוחז ביד לא מרפה ואמא נחושה
דוחפת לקרון מוחה דמעה
יום יום הרחק צועד בדרך אל התחנה
וודאי את אמא כאן אפגוש וודאי תשמור ההבטחה
הן לי אמרה 'אל דאג בני אגיע במהרה'
שום קושי לא יגבור על התקווה
פזמון
בתחנה ממתין הבן חצי יובל גלות
ההעלם בלב צובט הזמן הופך סיוט
אבינו לנו בפירוש נתן הבטחה
'דור השביעי דור הגאולה'
על הפסים נמצאת הדרך דרך התקשרות
את הרציף לא נעזוב נדבוק בנחישות
כאן נמתין כמו בן קטן צופה דרוך קשוב
דבר רבינו ריקם לא ישוב.
חלפו ימים
מהקרון יורדת אמא מהוססת
מבוקשה לפגוש בנפש בן מוכרת
מצד אל צד היא מביטה ובשולי התחנה
האינגעלע ממתין להבטחה